יום שבת, 5 ביוני 2010

יוסף וכתונת הפסימיות

ביום חמישי בערב גררתי את גופתי המצומקת לתצוגה לרגל 10 שנות יצירה של מעצב האופנה יוסף. מאחר והבטיחו אירוע מושקע ונוצץ, ומאחר ויוסף מצליח לפעמים לייצר שמלות ערב יפות מאד שמחתי לנסוע, למרות מצב רוחי הממורמר עד כחוש, למתחם התחנה החביב עליי. צלחתי תחנת דלק מעצבנת והפגנה שגרמה לרחוב הירקון להפוך לפקק הגדול והמיותר במדינה והגעתי לבסוף, מצפה למנת הזוהר השבועית שלי. או אה, כמה שהתאכזבתי.

הבעיה המרכזית היתה זמן ההמתנה הארוך, והעובדה שכמו מטומטמים עמדנו בתור וחיכינו להכנס על עקיבינו וטפינו (לידי היתה גברת ג'ינג'ית יפה עם ילדה) בזמן ששלל סלבריקות וכתבי טלויזיה עקפו את התור על ימין ועל שמאל. עמדתי כבר לוותר וללכת אבל תודות לנילי מפורום אופנה מלאה ששמרה לי מקום בפנים, מצאתי את עצמי בדקה התשעים (כלומר, אלף שמונה מאות ותשעים) יושבת במקום לא רע בכלל. אבל אולי עדיף היה אם הייתי הולכת.

סטיילינג מחפיר, גזירה בינונית, בדים זולים למראה, תיקים עם נורה בפנים (כמה מקורי), דוגמניות מורעבות, דגמים שמזכירים יותר מכל קלינקס אלוורה מקומט, נעלים תלושות מהקשר, מלאני פרס אחת יפהפיה שעישנה על המסלול (!) ופיהוק ענקי. זה רחוק היה מלסכם 10 שנות פעילות של יוסף. צר לי, אבל הוא מעצב מוכשר בהרבה מזה או לפחות כך חשבתי. נו שוין, תראו בעצמכם.


הבא נתנחם בכמה מראות שמשכו את עייני בקרב המוזמנים.

קישוט שיער מדליק, רגלים ,תיק ברווז ושמלת זהב סקסית 

האישה בפינה העליונה כל כך מצאה חן בעייני - היא גבוהה ויפה, השיער שלה מקרין בריאות, ניכר בה שהיא גאה בעצמה והאביזרים שלה (תיק איכותי וקישוט השיער, אביזר שממני נדרש מצב רוח אמיץ במיוחד כדי לצאת איתו מהבית) מעידים על טעם משובח. אלמונית יקרה, הבלוג מצדיע לך!

3 תגובות:

  1. לא יודעת מי זאת האישה הזאת, אבל הגבר שלצידה הוא יובל בן עמי.
    אני דווקא מאוד התלהבתי מהדגמים, למרות שניכר שהפיניש לא היה נר לרגליו של יוסף

    השבמחק
  2. אני דווקא לא אהבתי את האמירה שלו היום בידיעות אחרונות שהוא לא עובד כדי לרצות את הלקוחות. אני חושבת שדווקא בתחום כמו שהוא בחר, הכי חשוב שיאהבו את העבודה שלו ושהוא לא יחוש התנשאות.
    גם אני נמצאת בתחום האופנה (שמלות כלה וערב - www.dressesonline.co.il ) והכי הכי חשוב לי שהלקוחה תהיה מרוצה. אני מוכנה לעשות המון בשביל זה.

    השבמחק
  3. אם הלקוחות לא מרוצות, העסק גמור. אני חושבת שאת כל המניירות של "האומן הדגול" כדאי לשמור לעצמך, ובטח ובטח שלא לבטא אותן בעיתונות.

    מבחינתי, התצוגה הזאת היתה סוג של יריקה בפרצוף.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים