יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

דיאטת הבגדים הגדולה - עדכון ראשית נובמבר

Accountability - אַחְרָיוּתִיּוּת, אחריות דיווח, מחויבות למתן דין וחשבון על פעולות (כגון של מוסד ציבורי); נטילת אחריות.
דיאטת הבגדים הגדולה ספגה כמה מהלומות בתקופה האחרונה, ולכן החליטותי שהיא זקוקה לשיקום. מאחר ו-Accountability היא אחת מאבני הבנין של המיזם הזה, אפרוש בפניכם את מחשבותי.
  • בחודש האחרון חרגתי מהדיאטה מספר פעמים. קניתי גופיה בקום איל פו (400+ ש"ח), שרשרת וג'קט בלאלע (כמעט 900 ש"ח ביחד), עוד גופיה בקום איל פו (59 ש"ח ממשחק התרומה שלהם) ואתמול עוד שרשרת במבצע ב-FCUK (כ-90 ש"ח). סה"כ - כמעט 1600 ש"ח.
  • על כל החריגות דיווחתי פה בשבלוג, כפי שהתחייבתי (לעצמי).
  • סעיף 6 בפרוטוקול אומר "אני אנצל את התקופה הזו כדי להתלבש יפה, הולם, מחמיא, מגוון ומשמח את ליבי תוך ניצול מירבי של הבגדים והאביזרים שיש לי". הרבה פעמים אני מתעצלת ולובשת מה שיש בלי לחשוב יותר מדי. זה לא כזה נוראי. יותר מטריד אותי סעיף 4 שאומר שאני אמורה לנצל את המגוון שעומד לרשותי במלתחה הקיימת שלי - אמנם שלפתי כמה מהבגדים שקניתי בלונדון ויועדו לעונה הקרה מוקדם מהמתוכנן, אבל אני רואה שגם עכשיו אני לובשת פחות או יותר את אותם 5 בגדים פעם אחר פעם. יש, למשל, שתי חולצות מכופתרות שקניתי בלונדון שאני לא מסוגלת לחנוך אלא שומרת אותן למשהו שלא אמור לקרות בטווח הנראה לעין. אני לא יודעת כמה אני צריכה ללחוץ על עצמי בהקשר הזה, אבל ברור שמשהו פה גורם לי אי נוחות. מחשבות מישהו?
  • פייפל - החודש האחרון היה מוצלח בחנויות שלי, והצטברו לי כספים בפייפל. כ-200$ מתוכם הלכו לאסוס. גם זה גורם לי אי נוחות.
  • המחשבה על שתי ההשקות הקרובות ביותר, קולקצית Lanvin ב-H&M וקולקצית אנגלומניה של ויויאן ווסטווד ברזילי, מעוררת בי כפשוטו - חרדה. לשני אלה ביחד יש את הפוטנציאל לגרוף ממני אלפי שקלים. אלפי שקלים אלה הם אותם אלפי שקלים שיעלה השיפוץ שאני מתכננת בבית. חרדה, אמרנו?
מסקנות ויישומים מידיים.
  • מעכשיו אני שחקנית וחנויות בגדים הן אריאל. לא יהיו פה שום קניות משום סוג עד ינואר (אני לא תמימה אנשים, ברור שיש חריגות מהתכנית - זו אחרי הכל דיאטה. אבל בחודשיים האלה, אסורות חריגות מכל סוג).
  • אני לא מעוניינת להתעלל בעצמי ולכן לא אלך לשתי ההשקות שציינתי לעיל. המנטרות שלי הן שתיים:
    א. לשפץ דירה יותר מספק מלקנות שמלה.
    ב. אם אני אלמד לנהל את הבחירות שלי טוב יותר, אני אוכל לקנות לעצמי Lanvin אמיתי תוך כמה שנים.
זה מה שאני חושבת כרגע, אם יש לכם רעיונות נוספים אנא שתפו אותי.

וכעת, אראה לכם תמונה איומה ונוראה שבה אני שמנגוצית לחלוטין. ביום שאני אבין למה תמונות שאני עצמי מצלמת מוצלחות יותר מאלה בהם אחרים מצלמים אותי, אני אכתוב על זה ספר.

ג'קט - לאלע
גופיה - קום איל פו
ג'ינס - New Look (לונדון)
נעלים עם ינשופים - Irregular Choice (נקנו בלונדון לפני שנתיים, ננעלות פעם ראשונה)

כדי לשפר את ההרגשה, הנה הודעה בה נתקלתי במקרה אתמול בדף הפייסבוק של רזילי, כשחיפשתי מידע על השקת הקולקציה היום בערב.

איזה כיף!

אם אתם רוצים להראות את הערכתם לשבלוג ולתרום לשיפוץ הדירה שלי וקורס הצילום שלי (שהפסדתי בגלל הצלע הסדוקה ואעבור בקרוב בתאריך חלופי) אתם מוזמנים לתרום לבלוג פה. ואם אתם בקטע של חסכון בקניות ואהבה לבגדים יפים, הרשמו להגרלת השמלה היפה (מידות קטנות, ההגרלה לעגולות תערך לקראת דצמבר).

15 תגובות:

  1. בשביל מה את קונה את הבגדים אם לא כדי ללבוש? מה זה עוזר שהן יושבות בארון ומחכות? אני בעד ללבוש כמה שיותר מהבגדים שיש לך ולא לקנות מה שלא לובשים. אישית אני מוסרת די הרבה בגדים מעונה לעונה ומשנה לשנה - מה שאני כבר לא לובשת, כנראה לא צריך לשבת בארון. (ומה שמתבלה הולך לפח). יוצאות הדופן היחידות הן שתיים-שלוש שמלות לחתונות. אפילו החולצה המכופרת היחידה שלי נמסרה לחמותי (שלבשה אותה למחרת לפגישה עם עו"ד).
    את אוהבת מגוון, וזה יופי יופי, אבל אם את אף פעם לא לובשת בגד (או אקססורי), כנראה שהוא מיותר.

    השבמחק
  2. כל הכבוד על הכנות, ואני לגמרי מזדהה: א. בקשר לאי-ניצול המגוון בארון.
    ב. גם אני נראית טוב יותר כשאני מצלמת את עצמי (או כשאבא שלי מצלם אותי... משום מה). אני מניחה שאנחנו מכירות את הזוויות הטובות של עצמנו טוב יותר מאחרים.

    השבמחק
  3. באתי לכתוב תגובה כבר בבוקר אבל התגובה של מורין ממש שיתקה אותי. מה אפשר להגיד אחרי כזו נזיפה נחרצת? ממש נבהלתי ורצתי לעמוד בפינה, כשכל חולצה שאי פעם החזרתי לארון במקום לזרוק מצביעה עלי בבוז. (:

    בכל מקרה, הנה מה שעבר לי בראש כשקראתי: נראה שהמשותף לחריגות שלך הוא פריטים יקרים ו"שווים". את לא חורגת בשביל סתם עוד זוג מכנסיים או עוד גופיה, את חורגת בשביל גופיה ב-400, ז'קט ב-900, פריטי ASOS במחיר מלא ושאר דברים שדווקא הקיצוניות שלהם במחיר (לפחות בסטנדרטים שלי) כאילו מוציאה אותם מכללי המשחק הרגילים שהגדרת.

    אני חושבת שהגיוני לומר שהקניות האלה ממלאות אצלך איזשהו צורך, ולכן ההגבלות המלאכותיות ששמת לעצמך ב"דיאטת הבגדים" הזאת רק גורמות לך להיות יותר יצירתית בעקיפה שלהן, ובסופו של דבר להוציא עוד יותר כסף. זאת אחת הסיבות שאני נגד דיאטות באופן כללי. לא מאמינה שהגבלה חיצונית חד משמעית וקבועה זה משהו שעובד מי יודע מה או מחזיק מעמד.

    לכן, נראה לי שכדאי לך לנסות שני דברים:

    1. לכבד את זה שבגדים מספקים לך נחמה מסוימת כרגע וממלאים איזשהו צורך, ואולי הצורך הזה כרגע יותר חשוב רגשית מתכנית השיפוצים, גם אם היא יותר הגיונית.

    2. במקום להחליט באופן גורף שאת מפסיקה לקנות, להעמיד את זה לשאלה כל פעם מחדש בתוך הסיטואציה. האם את באמת רוצה לקנות את זה? האם זה יעשה לך טוב? האם זה בדיוק מה שמתחשק לך עכשיו? ומה באופן כללי את מרגישה עכשיו?
    לשאול שאלות ולבחור כל פעם מחדש זה יותר מאתגר ודורש יותר זמן ומאמץ מלהחליט מראש על משהו קיצוני ולהיצמד אליו, אבל באיזשהו שלב זה מתחיל להיות יותר מהיר ואינטואיטיבי ובא יותר בקלות. בסופו של דבר, אני חושבת שזה גם יותר אפקטיבי. בעיני זאת דרך שמאפשרת לנו לנהוג בעצמנו יותר בכבוד, בשונה מדיאטת בגדים (או אחרת) שבה יש עצמי אחד בתפקיד המבוגר האחראי שמכתיב את הכללים, ועצמי אחר, זה שאנחנו חיים איתו רוב הזמן, שתמיד נמצא בתפקיד ילד סורר ולא בסדר שכל הזמן מישהו חיצוני נותן לו כוכבי הצטיינות או ציוני נכשל.

    אני יודעת שהגישה שלי קצת לא מקובלת, שלא לומר מעייפת. תרגישי חופשי לנפנף אותה. (:

    השבמחק
  4. היתה לי בעיה דומה עם דיסקים פעם. הייתי קונה עוד ועוד ולא מספיקה להקשיב להם לפני שקניתי עוד אחד או שניים או שלושה חדשים.
    המסקנה שלי מהמצב הזה היתה שהקנייה אמורה למלא איזה חסך נפשי/רגשי, ושכנראה הקנייה לא באמת ממלאת אותו אם לפני שנהניתי ממה שקניתי כבר הייתי זקוקה לעוד...

    אצלי היה מדובר בסכומים קטנים בהרבה מהסכומים שאת מוציאה על בגדים חדשים שלא נלבשו, כך שהנזק עבורך מקניות כאלה הרבה יותר משמעותי לטווח הרחוק או הקרוב...

    שמתי לב גם שאת מוכרת לא מעט נעליים ובגדים שעלו המון ולבשת אותם אולי פעמיים אם בכלל, מה שמראה לדעתי על קנייה מתוך אימפולס רגשי, של משהו שלא באמת היית צריכה או שלא באמת היה שימושי לחייך...

    לדעתי לפני שאת קונה עוד דברים את צריכה לעשות שני דברים:

    1. לעבור על כל הארון שלך. מה שלא לבשת שנה-שנתיים או שלבשת פעם אחת או שתיים - לתרום או למכור או לזרוק אם לא במצב טוב. אחרי שתעשי מיון כזה תישארי עם מה שיותר שמיש אצלך, ותגלי את כל מה שקנית ולא השתמשת בו...

    2. תחשבי טוב טוב לפני שאת קונה את הדבר הבא באילו סיטואציות תלבשי/תענדי/תנעלי את מושא קנייתך, ואם זה לא משהו שיש מצב אמיתי שתלבשי יותר מפעמיים בשנה - לוותר.

    כל הכבוד על הכנות ברשומה הזו, ואני מקווה שהכנות שלי לא נתפשת אצלך כנוזפת מדיי אלא כבונה ורוצה לעזור, כי ז כוונתי גם אם היא קצת TOUGH LOVE.

    השבמחק
  5. אתם מפספסים משהו, אבל אתם לא קוראי מחשבות, אז אני אשתף אתכם -

    1. ברור שזה רגשי, זו אחת הדרכים שלי להרגיש אהובה. דרך לא רלבנטית וכזו שגם מונעת ממני להתפנק בדרכים מוצלחות יותר (נסיעות, לימודים, חופשות, מכשירי חשמל, רהיטים וכולי). זו הסיבה לכך שהתחלתי את כל זה, במקביל לדברים אחרים שזה לא המקום לדון בהם.

    2. אני תורמת, נותנת ומוכרת בגדים מיותרים כל הזמן.

    3. מעבר על המלתחה ונקיונה מפריטים מיותרים היה חלק מתחילת התהליך הזה. נראה לי שמתקרב סיבוב שני (ראו 2).

    הגעתי לנקודה בחיי שבה אני מעדיפה להתפנק באמצעים אחרים מאלה שהתרגלתי להתפנק באמצעותם עד כה. זה תהליך קשה.

    השבמחק
  6. איזה כיף שעשיתי לך כיף! :) הדס.

    השבמחק
  7. טוב, אז ככה:
    1. 1600 שקלים בחודש על בגדים זה המווווון. מצד אחד, אני אומרת לעצמי בלב "הלואי ואני הייתי מסוגלת להוציא כל כך הרבה", מצד שני זה באמת הרבה כסף, ואין לי לב לשפוך סכומים כאלה בחודש אחד.
    2. שפצי את הדירה, זה באמת יותר מספק ויותר מגניב :)
    3. הנעליים מאירגורל צו'יס מהממות! איך לא נעלת אותן במשך שנתיים?!

    שרונה

    השבמחק
  8. תודה שרונה. קניתי אותן בלונדון והיה בפנים תפר חד שחתך אותי, ושמתי לב אליו רק בארץ. לפני כמה חודשים הציעו לי בשופרא לתקן את הנעל על חשבונם, אפילו שקניתי אותה בחול! לקח להם חודשיים כמעט להחזיר לי אותן, אבל היי - העיקר שהן פה :-)

    השבמחק
  9. יקירתי,
    ברור שזה תהליך קשה... אבל נראה לי שהוא נחוץ ושאת בדרך הנכונה.
    אני בטוחה שכשתשקיעי את הכסף בדברים אחרים שיתנו לך תחושת סיפוק וכייף ליותר זמן, ויתרמו לעתיד שלך ולא רק לרגע הרכישה, תהני מהם הרבה יותר מאשר מעוד חולצה/שמלה/נעליים/תכשיט שסתם יעלה אבק.
    קורס הצילום ולימודים אחרים, דירה, רכב חדש... יש מספיק דברים שאת בטוח זקוקה להם יותר כרגע ויעניקו לך יותר סיפוק ואהבה, ובשבילם צריך לחסוך על חשבון עוד בגדים וכיו"ב.

    בהצלחה יקירתי ♥

    השבמחק
  10. רגע,רגע.

    אני רוצה להגיב על העניין של בגדים כדרך להרגיש אהובה (מילא אם את קונה אותם בחנות, אבל באינטרנט? איך רכישת בגד בחנות מקוונת באינטרנט בלי אף אינטראקציה אנושית הוא משהו שעוזר למישהו להרגיש נאהב? לא הבנתי).
    אני מכירה רק דרך יעילה אחת להרגיש אהובה - להקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך, ולבלות איתם זמן. כן, זה.

    ולפרקטיקה, אני בחופשת לידה, ויכולה לארח חברים כמעט בכל יום בשבוע בהנתן התראה מראש. את מוזמנת בזאת להרים טלפון ולבוא לנתניה. יותר זול מז'קט בלאלע.

    השבמחק
  11. אוי אנשים, אתם מנסים להוציא ממני דברים שלא מתאים לי לשתף עם כל העולם. בלוג בלוג, אבל יש גבול :-)

    השבמחק
  12. אה, הדס - בשביל זה הבלוג קיים. נתת לי תחושה של סיפוק עז ומאד שמחת אותי.

    השבמחק
  13. ביום שאני אבין למה אנשים (כולל אני) משקיעים בקירות במקום להשקיע בעצמם ובהרגשה הטובה שלהם אני גם אכתוב על זה ספר :) וברצינות, אני באמת מאמינה שהרבה יותר כיף החוויות המהנות משופינג, מאשר החוויות הבלתי נסבלות של עבודה עם שיפוצניקים לא סימפטיים, ועם השיפוצניקים הסליחה, עדיין לא יצא לי להכיר נחמדים...

    שיהיה בהצלחה לך שרונה!

    השבמחק
  14. אני חושבת שיש בגדים שפשוט מחכים לזמן שלהם. לפעמים קונים בגד יפה אבל הזמן שלו רוח עוד לא הגיע... יום אחד הואיודיע לך שהגיע הזמן ואז את תוציאי אותו ותתחדשי איתו. בלי לחץ.

    בקשר לתמונות - אני גיליתי שאנשים שחושבים שאני יפה מצלמים תמונות שמחמיאות לי ואנשים שלא אז לא, כנ"ל לגבי הגזרה, מי שחושב שאני שמנה מצלם אותי ואני יוצאת שמנה בתמונה ומי שחושב שאני נראית טוב מוציא אותי בתמונות כוסית.
    את כנראה יודעת להעריך את עצמך ויודעת אילו זוויות מחמיאות לך ולכן את יוצאת טוב בתמונות של עצמך.

    השבמחק
  15. טיפ שלמדתי לא מזמן - לסדר את הארון לפי סוגי בגדים, כל הבגדים מאותו סוג זה לצד זה (כל המכנסיים יחד, כל השמלות יחד וכו'). אפשר לשלב את זה עם מעבר לניפוי בגדים שלא לובשים.

    זה עוזר מאוד בהתאמה של פריטים (אחרי שהחלטתי שממש בא לי ללבוש היום את המכנסיים האפורים, נניח, עוברת לחולצות לראות מה מתאים וזה שכל החולצות יחד עוזר לרפרף במהירות). חושבים ככה על צירופים חדשים וההרגשה היא של יותר בגדים. זה גם עוזר לגלות אילו פריטים חסרים וממה יש כפילויות (וואו, יש לי חמש שמלות שחורות שנראות כמעט זהות. המממ)

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים