לבלוג הזה יש הרבה אג'נדות. יש לו אג'נדה פמיניסטית, יש לו אג'נדה שמניסטית, יש לו אג'נדה רוחנית ויש לו אג'נדה בלוגריסטית. יש גם אג'נדה שעניינה טחינה, אבל נעזוב את זה לרגע ונתמקד בדברים הרציניים. הנושא הרציני שאני רוצה לדון בו היום משתייך לאג'נדה הבלוגריסטית ונוגע לפן העסקי של הבליגה. אני לא בטוחה שזה יענין את כל קוראיי, אבל מטרתי היא לפנות בעיקר לבלוגרים שבין הקוראים אז עם האחרים הסליחה.
מעשה שהיה כך היה - לפני כחודש פנו אליי במייל בהצעה להשתתף בהקמת חנות מקוונת למידות גדולות. אני מקבלת הצעות כאלה מדי פעם, אבל הפעם פנו אליי בדיוק אחרי שסיימתי
סדנה של
מיה לנדאו. ומיה לימדה אותי דבר מאד חשוב שלא קלטתי אפילו בלימודי מנהל העסקים שלי - שאני מותג, שהמומחיות שלי שווה כסף ושהבלוג שלי שווה כסף ושעליי להתייחס למותג שהוא אני בדיוק כפי שאני מתייחסת לקריירה ההייטקיסטית שלי. שיעור שכל בלוגר רציני צריך ללמוד ומוטב מוקדם ממאוחר. אקיצר, רצה הגורל ואותה גברת נפלה עליי בדיוק ביום הנכון ועניתי לה שאשמח לסייע לה בתמורה לשכר מבוסס שעה, מאחר ואני עובדת ויש לי מעט מאד זמן פנוי. הבהרתי גם שאין לי שום כוונה להשקיע בעסק. זה התחיל תכתובת שבה היא אומרת "בואי נפגש ונדבר" ואני עונה "בשמחה, אם תשלמי". לבסוף היא כתבה שיש קצר בתקשורת בינינו והיא תיצור איתי קשר טלפוני בקרוב. אמרתי לה שסבבה.
באחד מערבי השבוע, מתקשרת הגברת ומציגה את עצמה. היא סיפרה לי שהיא במרכז ורוצה להפגש. אמרתי לה שאני רוצה לשמוע עוד על העסק לפני שאחליט אם אני מעוניינת להפגש. סיפרה לי שיש לה משקיע, ויש לה כסף והיא יודעת שקיים שוק שמעוניין לקנות בגדים במידות גדולות. מה שאין לה זה ידע בשיווק, מכירה או תחילתו של מושג מאילו ספקים לקנות ואיך לתפעל את העסק. מזה הסקתי שתפקידי בכח יהיה לספק מידע שאספתי בעבודה קשה בכמעט שנתיים של הכרות עם התחום, ללמד אותה איך לתקשר עם הלקוחות, לספק קשרים ונטוורקינג, לבחור את המוצרים ולשווק אותם. כששאלתי אותה כמה בכוונתה לשלם לי, אמרה שהיא מעוניינת לתת לי אחוזים מהמכירות. בשלב הזה עצרתי אותה ואמרתי לה שאני מוכנה לעבוד איתה רק בתמורה לשכר לפי שעה (מול קבלות, כמובן) ושמוטב שתתייעץ עם המשקיע שלה כדי לבדוק את הנכונות שלו להשקיע בכך. מכאן נמשכה השיחה עוד מספר דקות בהן היא מדברת על פגישה ואני אומרת שאני לא נותנת שירותי יעוץ בחינם. היא אפילו שאלה אותי בת כמה אני והתפלאה לשמוע שאני בגילה. כך זה נמשך עד שסיימתי את השיחה.
למה אני מספרת לכם את זה? מאחר וזו דוגמה קלאסית למצב שהרבה בלוגרים נתקלים בו לעתים קרובות ומתנהלים בו באופן, שלדעתי הוא שגוי ביסודו.
לדוגמה, לקראת שבוע האופנה התל אביב שנחגג לפני מספר שבועות נודע שפנו לקבוצה של בלוגריות אופנה בהצעה ללוות את האורחים המכובדים מחו"ל במהלך ימי האירוע. בלוגריות רבות עברו ראיונות והתרגשו עד כלות לקראת האפשרות ללוות את קוואלי או את פרנקה סוזני, ליצור קשרים ולצבור נסיון מעשי רב ערך. אבל המעטות שהעזו לשאול כמה ישלמו להן תמורת שירותיהן מסביב לשעון במשך חמישה ימים נענו בשתיקה ומצאו את עצמן מחוץ לתחרות. בדומה לתופעת המתמחים במגזינים בארצות הברית, שם לפחות משלמים למתמחים שכר מינימום, מצאו עצמן הבלוגריות הצעירות מתמודדות עם הצעה שאי אפשר לסרב לה - לעצב לעצמן תדמית ולצבור נסיון תמורת עבודה בחינם. מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
ובכן, מורכב ככל שיהיה המצב ומפתה ככל שתהיה התמורה, על הבלוגרים להבין שהם כח עבודה חינמי נוח לניצול. בדיוק כמו יחצנים שמעזים לזמן אותנו לשירותם אבל
מענישים אותנו כשאנחנו כותבים ביקורת שלילית על לקוח או משלחים אותנו מאירועי השקה
בלא כל תמורה על הזמן שהשקענו ונשקיע בסיקור המוצר של הלקוחות שלהם, כך יהיו גם בעלי עסקים ויזמים שינסו לנצל את הידע שלנו בתמורה לזוהר השקרי של עמדת היועץ.
קצרה היריעה מלהכיל את כל המסרים שאני רוצה להעביר לכם אודות הערכה וערך עצמי. אבל כאן, בניגוד למצבים אחרים בחיים כמו זוגיות ויחסים בינאישיים ובדומה לענייני קריירה וכספים, דוקא קל יחסית לזהות את ערככם האמיתי ולדרוש את תמורתו. זה לא הופך אתכם למניאקים מנופחי אגו, כי עובדה היא שאנשי עסקים מבקשים להעזר בכם ופנו אליכם לשם כך. אנחנו לא ילדים, וגם אם העסק שבחרתי לעצמי בשלב זה של חיי הוא בתחום ההייטק ולא בתחום השיווק, אני מחזיקה בקורות חיים עשירים מאד ובשילוב של סוגי ידע ייחודיים לי וכאישה בוגרת (אופס, האג'נדה הפמניסטית שוב הצליחה להשתחל פנימה. תזהרו לא להחליק על הטחינה!) עליי לדעת לתמחר את שעות העבודה שלי, את הכתיבה שלי, את הערך השיווקי והמכירתי שלי וכל מוצר אחר הנוגע לבלוג אליו קיימת דרישה.
לפני סיום, חשוב לי להבהיר ברמה האישית ש
המוניטין שלי כבלוגרית חשוב לי מאין כמותו, ואני מוכנה לשתף פעולה עם מותגים אך ורק בתנאי שאני אוהבת את המוצר שלהם. אם תפנו אליי כדי שאעזור לכם לשווק מוצר או מותג שאני לא אוהבת או שערכיו לא מקובלים עליי, אין סכום שישכנע אותי לשתף אתכם פעולה. אחרי הכל, אני לא ילדה ולא זקוקה לדמי כיס או "כסף מהצד" במידה שתאלץ אותי למכור את נשמתי לשטן, אפילו זה רק שטנצ'יק זניח לכאורה בדמות מותג בגדי ילדים שלא נוגע לתחום הכתיבה שלי. יש לי יותר מדי כבוד לקוראים שלי מלנסות להפיל אותם בפח שקוף כל כך, אחרי הכל אני אשלם על זה מחיר כבד מאד כבלוגרית.
לקח לי הרבה זמן להפנים שהבלוג שלי יכול להוות מקור הכנסה בנוסף על מקור הנאה ושהאחד לא חייב לבוא על חשבון השני. מאד קל לי להחליט עם מי אני מוכנה לעבוד ועם מי לא, כי בכל הנוגע ליושרה שלי, מעולם לא עברתי את גיל שלוש וקל לי מאד לאבחן מתי הפרצוף שלי בראי לא מוצא חן בעייני. ככה זה כשגדלים במשפחה שבה אני גדלתי, עם אבא שלא מרשה להעתיק תוכנות כי זה לא מוסרי.
אני מקווה שנתתי לבלוגרים בחבורה חומר למחשבה. לא כל בלוג צריך להפוך למעצמה עסקית, אבל דבר אחר חייב להיות ברור לכל בלוגר ובלוגרית - אם פונים אליכם במטרה לעשות רווח כתוצאה משיתוף פעולה, גם אתם צריכים להרוויח. יהיה הרווח פרסום, מוניטין, שכר עבודה או שווה ערך הראוי בעיניכם, אל תמכרו את עצמכם בזול.
אם אנחנו רוצים לעשות מהפכה ביחס העולם העסקי (וכן, זה כולל בהחלט את עולם יחסי הציבור) לבלוגוספירה אנחנו צריכים להתחיל את השינוי בעצמנו. ומי שלא מוצא בעצמו את הכח לעשות את זה לבד, ימצא את הכח בהתאגדות עם בלוגרים אחרים, בעבודה עם יועצים, מאמנים ומנטורים שיווקיים או בקרב משפחתו וחבריו. זה אפשרי אם רק תרצו, וכל עוד תשמרו על אמות מידה מצפוניות הקוראים שלכם ילכו אתכם בשמחה ויעודדו אתכם. אחרי הכל, במקומות אחרים בעולם התפרנסות מכתיבת בלוג רווחת יותר ויותר. ומי מאתנו לא חולם על היום שבו יקבל חוזה לכתיבת ספר או תכנית טלויזיה ויוכל להתפרנס סוף סוף מעשית הדבר שהוא באמת ובתמים אוהב?