לבלוג הזה יש הרבה אג'נדות. יש לו אג'נדה פמיניסטית, יש לו אג'נדה שמניסטית, יש לו אג'נדה רוחנית ויש לו אג'נדה בלוגריסטית. יש גם אג'נדה שעניינה טחינה, אבל נעזוב את זה לרגע ונתמקד בדברים הרציניים. הנושא הרציני שאני רוצה לדון בו היום משתייך לאג'נדה הבלוגריסטית ונוגע לפן העסקי של הבליגה. אני לא בטוחה שזה יענין את כל קוראיי, אבל מטרתי היא לפנות בעיקר לבלוגרים שבין הקוראים אז עם האחרים הסליחה.
מעשה שהיה כך היה - לפני כחודש פנו אליי במייל בהצעה להשתתף בהקמת חנות מקוונת למידות גדולות. אני מקבלת הצעות כאלה מדי פעם, אבל הפעם פנו אליי בדיוק אחרי שסיימתי סדנה של מיה לנדאו. ומיה לימדה אותי דבר מאד חשוב שלא קלטתי אפילו בלימודי מנהל העסקים שלי - שאני מותג, שהמומחיות שלי שווה כסף ושהבלוג שלי שווה כסף ושעליי להתייחס למותג שהוא אני בדיוק כפי שאני מתייחסת לקריירה ההייטקיסטית שלי. שיעור שכל בלוגר רציני צריך ללמוד ומוטב מוקדם ממאוחר. אקיצר, רצה הגורל ואותה גברת נפלה עליי בדיוק ביום הנכון ועניתי לה שאשמח לסייע לה בתמורה לשכר מבוסס שעה, מאחר ואני עובדת ויש לי מעט מאד זמן פנוי. הבהרתי גם שאין לי שום כוונה להשקיע בעסק. זה התחיל תכתובת שבה היא אומרת "בואי נפגש ונדבר" ואני עונה "בשמחה, אם תשלמי". לבסוף היא כתבה שיש קצר בתקשורת בינינו והיא תיצור איתי קשר טלפוני בקרוב. אמרתי לה שסבבה.
באחד מערבי השבוע, מתקשרת הגברת ומציגה את עצמה. היא סיפרה לי שהיא במרכז ורוצה להפגש. אמרתי לה שאני רוצה לשמוע עוד על העסק לפני שאחליט אם אני מעוניינת להפגש. סיפרה לי שיש לה משקיע, ויש לה כסף והיא יודעת שקיים שוק שמעוניין לקנות בגדים במידות גדולות. מה שאין לה זה ידע בשיווק, מכירה או תחילתו של מושג מאילו ספקים לקנות ואיך לתפעל את העסק. מזה הסקתי שתפקידי בכח יהיה לספק מידע שאספתי בעבודה קשה בכמעט שנתיים של הכרות עם התחום, ללמד אותה איך לתקשר עם הלקוחות, לספק קשרים ונטוורקינג, לבחור את המוצרים ולשווק אותם. כששאלתי אותה כמה בכוונתה לשלם לי, אמרה שהיא מעוניינת לתת לי אחוזים מהמכירות. בשלב הזה עצרתי אותה ואמרתי לה שאני מוכנה לעבוד איתה רק בתמורה לשכר לפי שעה (מול קבלות, כמובן) ושמוטב שתתייעץ עם המשקיע שלה כדי לבדוק את הנכונות שלו להשקיע בכך. מכאן נמשכה השיחה עוד מספר דקות בהן היא מדברת על פגישה ואני אומרת שאני לא נותנת שירותי יעוץ בחינם. היא אפילו שאלה אותי בת כמה אני והתפלאה לשמוע שאני בגילה. כך זה נמשך עד שסיימתי את השיחה.
למה אני מספרת לכם את זה? מאחר וזו דוגמה קלאסית למצב שהרבה בלוגרים נתקלים בו לעתים קרובות ומתנהלים בו באופן, שלדעתי הוא שגוי ביסודו.
לדוגמה, לקראת שבוע האופנה התל אביב שנחגג לפני מספר שבועות נודע שפנו לקבוצה של בלוגריות אופנה בהצעה ללוות את האורחים המכובדים מחו"ל במהלך ימי האירוע. בלוגריות רבות עברו ראיונות והתרגשו עד כלות לקראת האפשרות ללוות את קוואלי או את פרנקה סוזני, ליצור קשרים ולצבור נסיון מעשי רב ערך. אבל המעטות שהעזו לשאול כמה ישלמו להן תמורת שירותיהן מסביב לשעון במשך חמישה ימים נענו בשתיקה ומצאו את עצמן מחוץ לתחרות. בדומה לתופעת המתמחים במגזינים בארצות הברית, שם לפחות משלמים למתמחים שכר מינימום, מצאו עצמן הבלוגריות הצעירות מתמודדות עם הצעה שאי אפשר לסרב לה - לעצב לעצמן תדמית ולצבור נסיון תמורת עבודה בחינם. מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
ובכן, מורכב ככל שיהיה המצב ומפתה ככל שתהיה התמורה, על הבלוגרים להבין שהם כח עבודה חינמי נוח לניצול. בדיוק כמו יחצנים שמעזים לזמן אותנו לשירותם אבל מענישים אותנו כשאנחנו כותבים ביקורת שלילית על לקוח או משלחים אותנו מאירועי השקה בלא כל תמורה על הזמן שהשקענו ונשקיע בסיקור המוצר של הלקוחות שלהם, כך יהיו גם בעלי עסקים ויזמים שינסו לנצל את הידע שלנו בתמורה לזוהר השקרי של עמדת היועץ.
קצרה היריעה מלהכיל את כל המסרים שאני רוצה להעביר לכם אודות הערכה וערך עצמי. אבל כאן, בניגוד למצבים אחרים בחיים כמו זוגיות ויחסים בינאישיים ובדומה לענייני קריירה וכספים, דוקא קל יחסית לזהות את ערככם האמיתי ולדרוש את תמורתו. זה לא הופך אתכם למניאקים מנופחי אגו, כי עובדה היא שאנשי עסקים מבקשים להעזר בכם ופנו אליכם לשם כך. אנחנו לא ילדים, וגם אם העסק שבחרתי לעצמי בשלב זה של חיי הוא בתחום ההייטק ולא בתחום השיווק, אני מחזיקה בקורות חיים עשירים מאד ובשילוב של סוגי ידע ייחודיים לי וכאישה בוגרת (אופס, האג'נדה הפמניסטית שוב הצליחה להשתחל פנימה. תזהרו לא להחליק על הטחינה!) עליי לדעת לתמחר את שעות העבודה שלי, את הכתיבה שלי, את הערך השיווקי והמכירתי שלי וכל מוצר אחר הנוגע לבלוג אליו קיימת דרישה.
לפני סיום, חשוב לי להבהיר ברמה האישית שהמוניטין שלי כבלוגרית חשוב לי מאין כמותו, ואני מוכנה לשתף פעולה עם מותגים אך ורק בתנאי שאני אוהבת את המוצר שלהם. אם תפנו אליי כדי שאעזור לכם לשווק מוצר או מותג שאני לא אוהבת או שערכיו לא מקובלים עליי, אין סכום שישכנע אותי לשתף אתכם פעולה. אחרי הכל, אני לא ילדה ולא זקוקה לדמי כיס או "כסף מהצד" במידה שתאלץ אותי למכור את נשמתי לשטן, אפילו זה רק שטנצ'יק זניח לכאורה בדמות מותג בגדי ילדים שלא נוגע לתחום הכתיבה שלי. יש לי יותר מדי כבוד לקוראים שלי מלנסות להפיל אותם בפח שקוף כל כך, אחרי הכל אני אשלם על זה מחיר כבד מאד כבלוגרית.
לקח לי הרבה זמן להפנים שהבלוג שלי יכול להוות מקור הכנסה בנוסף על מקור הנאה ושהאחד לא חייב לבוא על חשבון השני. מאד קל לי להחליט עם מי אני מוכנה לעבוד ועם מי לא, כי בכל הנוגע ליושרה שלי, מעולם לא עברתי את גיל שלוש וקל לי מאד לאבחן מתי הפרצוף שלי בראי לא מוצא חן בעייני. ככה זה כשגדלים במשפחה שבה אני גדלתי, עם אבא שלא מרשה להעתיק תוכנות כי זה לא מוסרי.
אני מקווה שנתתי לבלוגרים בחבורה חומר למחשבה. לא כל בלוג צריך להפוך למעצמה עסקית, אבל דבר אחר חייב להיות ברור לכל בלוגר ובלוגרית - אם פונים אליכם במטרה לעשות רווח כתוצאה משיתוף פעולה, גם אתם צריכים להרוויח. יהיה הרווח פרסום, מוניטין, שכר עבודה או שווה ערך הראוי בעיניכם, אל תמכרו את עצמכם בזול.
אם אנחנו רוצים לעשות מהפכה ביחס העולם העסקי (וכן, זה כולל בהחלט את עולם יחסי הציבור) לבלוגוספירה אנחנו צריכים להתחיל את השינוי בעצמנו. ומי שלא מוצא בעצמו את הכח לעשות את זה לבד, ימצא את הכח בהתאגדות עם בלוגרים אחרים, בעבודה עם יועצים, מאמנים ומנטורים שיווקיים או בקרב משפחתו וחבריו. זה אפשרי אם רק תרצו, וכל עוד תשמרו על אמות מידה מצפוניות הקוראים שלכם ילכו אתכם בשמחה ויעודדו אתכם. אחרי הכל, במקומות אחרים בעולם התפרנסות מכתיבת בלוג רווחת יותר ויותר. ומי מאתנו לא חולם על היום שבו יקבל חוזה לכתיבת ספר או תכנית טלויזיה ויוכל להתפרנס סוף סוף מעשית הדבר שהוא באמת ובתמים אוהב?
כשעיתונאי כותב כתבה מחמיאה על "סבוני ים המלח", הוא נוהג לציין בסוף הכתבה המחמיאה, שהוא היה האורח של של "סבוני ים המלח" בכנס במלון בים המלח. קוראים לזה גילוי נאות. עיתונאים מחויבים לו מתוקף האתיקה העיתונאית.
השבמחקאת רוצה שיקחו אותך ברצינות? את צריכה במינימום לפעול בצורה אתית, בהעדר כללי אתיקה אחרים פורמליים. מידול התגובות שלך אינו אתי. וגם לא להודיע לנו בפיסקה חמישית, יומיים אחרי פרסום פיפה בבלוג שלך, שבעצם יש לך חוזה עיסקי איתם. יש זמן לכל דבר.
שטויות. ווינט הוא אתר עסקי והם חוסמים טרולים (חבל שלא חוסמים יותר טרולים, כי 90% מהטוקבקיסטים הישראלים הממוצעים הם טרולים, אבל מה אפשר לעשות). למעשה, התגובה הזאת היא בעצמה טרולית.
השבמחקאני לא מחויבת בשום אתיקה עיתונאית כי אני לא עיתוניאית, והרעיון לתת לבלוגרים תעודת עיתונאי מגוחך בעייני, שכן תעודת עיתונאי היא משהו שמרוויחים בלימודים, אחרת כל מטפל אלטרנטיבי היה רופא מדופלם והיינו שוחים בים של שרלטנים.
עכשיו תגידי לי, טרולית אנונימית שכמותך, אם יש לי מה להסתיר למה כתבתי את מה שתכרתבי פה? אופי ההתקשרות העסקית שלי לפיפה לא קשור לביקורת שכתבתי עליהם. הביקורת נכתבה בגלל שהוצאתי אלפי שקלים בחנות שלהם לפני שבועיים ואמשיך לקנות שם כל עוד אין אלטרנטיבה אחרת עבורי בארץ. היא קשורה למי שהם ואיך שהם עובדים. אם היית יודעת לכמה הצעות מפוקפקות אני מסרבת בחודש, לא היית מבזבזת אנרגיות על להגיב פה בצורה אנונימית.
ואם לצטט את עצמי (אחד מההרגלים החביבים עליי) "מיכל הזמינה אותי לביתה למדידות ולקבל מכנסים ועוד בגד שאבחר במתנה, ויצאתי משם שעות מאוחר יותר עם חברים חדשים ומלתחה חדשה" וגם "את החולצה הלבנה והג'ינס הבהיר קיבלתי ממיכל ואביטל במתנה". בקיצור, הסיבה שהביקורת על פיפה לא מסומנת כ"תוכן שיווקי" היא שהיא לא. כשמישהו ישלם לי כדי לשלוח לי מוצר לבדיקה ואפרסם ביקורת חיובית על המוצר, לא תוכלו לפספס את המילים "תוכן שיווקי" שיופיעו מסביב כמו שלט נאון.
בגלל מגיבים כמוך, בין השאר, בלוגרים מעדיפים להשאר באיזור ה"לא נעים לי" ולאכול קש. להבדיל ממני, את לא מחוייבת לכתוב פה מה האינטרס שלך. מי יודע, אולי את עובדת באחד מאתרי ה-SEO שמנסים לקבל ממני פרסומות בגרושים לטבעות נישואין מדי שבוע ומקבלים סירוב? או היחצנית בה נזפתי על ההתנהלות המבישה שלה מול בלוגרים רק אתמול? כל עוד את אנונימית, את טרולית וכל עוד אני מגיבה לך, אני מבזבזת אנרגיות על שטויות. אני מאשימה את העובדה שעוד לא שתיתי את הקפה שלי.
אפילו אם נניח לרגע בצד את הבלוג ואת השאלה האם לגיטימי להתפרנס ממנו או לא, איפה נראה דבר כזה שעסק המעוניין להתקיים ולצמוח- יוזם שיתופי פעולה עם אנשי מקצוע מבלי שיוכל להציע להם דבר פרט לתואר מפוקפק?
השבמחקלהוסיף שורה לקורות חיים בעבור עבודה בחינם זה אחלה כשאת בת 20, אבל למה אנשים שהמטרה שלהם היא בראש ובראשונה להרוויח כסף, יוצאים מנקודת הנחה שהשותפים שלהם הם צדיקים שכל עניינם הוא לתרום לסביבתה?
מצחיק אותי לחשוב שיש אנשים שמאמינים שבסוף 2011 יש עדיין מי שמעוניין לעבוד בחינם. הייתי אומרת שזו נאיביות, אבל ברור לי שרק נצלנות עומדת מאחורי זה.
'אנונימית' יקרה - מיד אגיב (ללא מידול מילים ו\או תהיות על יושרה) אבל לפניכן -
השבמחקשרונה סיסטר, משהו עדין לא תקין בתגובות. ניסיתי להגיב מגוגל כרום, וזה לא התאפשר. פתחתי אקספלורר (איכס!) וגם כאן קיבלתי כמה הודעות שגיאה עד שאפשרו לי להגיב (אולי זו הדרך היצירתית והמקורית שלך למידול?! פתאום הכל ברור) :) בכל אופן, 'עזה כמוות האהבה' ואני אוהבת את הבלוג הזה מאוד, ועל כן עברתי טירונות דפדפנים על מנת להגיב. שתדעי שהבאגים עוד שם.
ולענייננו:
אנונימית יקרה. באנגלית יש ביטוי שהולך ככה:
"you are barking up the wrong tree"
בגדול, ההערה שלך יכולה להיות נכונה, היא פשוט הגיעה לכתובת הכי שגויה שאני יכולה לדמיין. קשה לי לחשוב על בלוגרית שיותר רחוקה מהדימוי שיצרת בתגובה שלך משרונה, ואני מנחשת שאת אינך קוראת את הבלוג בעקביות אם הסקת את מסקנותייך אלה. הציפייה של גורמים מסויימים שתעבדי עבורם בחינם היא מתריסה בטירוף, ולצערי גם חוצה את גבולות הבלוגיספרה. כמאפרת עצמאית אני מקבלת מספר הצעות בכל שבוע לעבודה בחינם (סליחה - בתמורה ל'קרדיט' במגזין איזוטרי או באתר אינטרנט שאין לי כל רצון להשתייך אליו). לאנשים מסוימים קשה מאוד להבין למה אני צריכה לקבל כסף על מלאכה שעלק 'באה לי בקלות' כי אני כשרונית ומתקתקת עבודה. למדתי, השקעתי זמן, כסף ומאמצים, אני במרדף תמידי אחר חדשנות והתקדמות מקצועית ואז בא איזה לוזר שמשלמים לו שקל למילה ורוצה שאכתוב עבורו כתבה על ליפסטיק עמיד בחינם. או שאציע הדרכת איפור 'בתמורה לקרדיט בעלון החברה'.
לקח לי הרבה זמן, ושגיתי המון במהלך הדרך, אבל בימינו גם אני לא מוכנה להציע שירות בחינם, אלא אם כן אני מחליטה שזה מתאים לי (מדי פעם אני בוחרת פרוייקטים שבא לי להתגייס לטובתם ללא תשלום. הם זמניים וטומנים בחובם יתרונות אחרים שאני חייבת עליהם דין וחשבון בפני עצמי בלבד).
תודה לשרונה, שלקחה את כל מה שלמדתי בזיעת אפיים ותוך כדי שגיאות אין ספור ויצקה הכל לתוך פוסט, שיעזור לבלוגרית \ כותבת \ אופה \ נגרית הבאה להעריך את עצמה קצת יותר.
חולה עליך יא שרונה, תעשי לי טחינה.
פרנסיס יא פרנסיס, אני מפסלת פסל שלך בגודל מלא מטחינה אורגנית אתיופית מלאה ברגעים אלה ממש!
השבמחקאגב, מה הקשר למידול לעזעזל? התוכניתנים שלנו פה ממדלים כל הזמן, אבל אני לא מידלתי כלום בחיים שלי.
מסכימה. הקו הזה, אולי לא היה ברור לי כל כך כי לא נאלצתי להתמודד ולחשוב על זה, עד שפגשתי אותך ולובה והארתי את דרכי. גם אני כתבתי על פיפה. להגיד שאלו המחירים הכי זולים בארץ? לא אמרתי. בעיניי היה מקום לתת להם קצת תמיכה ובהמשך ישרדו או לא ישרדו- זה כבר עליהם.
השבמחקאני לא חושבת שכתיבה על מוצר הופכת את זה למוצר שיווקי, וראיה לכך היא שאני כותבת על אסוס השקם וערב, ואין לי שום רווח מהם. נו אז?
העיקר שאנשים אחרים צועקים על זה ונובחים על זה.
בקיצור, כל עוד יש לך נאמנות לעצמך ולכתיבה שלך, מה רע?
שמעי חתולה (ולובה), האם הייתי מעיזה לדרוש תמורה כשרק התחלתי לכתוב על אופנה לפני כמעט שנתיים? לא. באותה התקופה התביישתי לפנות ליחצנים והרגשתי מאין "מי אני ומה אני" כללי שכזה. אבל מאז צברתי נסיון, מוניטין והערכה בתחום והגעתי לנקודה שבה פונים אליי בהצעות מסוגים שונים. מרגע שהגעתי לסטטוס כזה, סירוב לקבל תמורה על עבודתי נע בין תמימות לטפשות. וזה נכון לגבי כל בלוגר, יהיה תחום כתיבתו אשר יהיה, שהגיע לנקודת בשלות כזו.
השבמחקהמטרה שלי פה, ותאמיני לי שהיו צריכים לתקוע לי אותה טוב טוב בראש וזה היה קשה כי הרבה זמן חשבתי שכל הענין לא מוסרי (עד כדי כך שאנשים מסוימים התחילו לזרוק עליי דברים בכל פעם שהמילה "מוסר" יצאה לי מהפה), היא לעודד בלוגרים אחרים לקבל את מה שמגיע להם. אמרתי כבר אין ספור פעמים, וחוששתני שאאלץ לומר זאת עוד הרבה - בלורים, אל תעבדו בחינם. הרבה יחצנים טועים לחשוב שאנחנו עיתונאים שעובדים בחינם ותלויים בטובות הנאה. הרבה מאד בלוגרים מתחנפים ליחצנים ומוכרים נשמתם תמורת דאודורנט או ארוחה במסעדה. כל אחד יעשה את הנכון בעיניו, ציבור הקוראים לא מטומטם ויודע טוב טוב מי ראוי לאיזה יחס.
ישנו הבדל בין לתת ייעוץ חינם לבין להיות שותפה בעסק של מישהו תמורת אחוזים. היה לי ניסיון כזה בעבר, והצלחתי להתפרנס מאחוזי המכירות של המוצר (ממנו התלהבתי בטירוף, ולכן נתתי את נשמתי), אף יותר ממה שהייתי מרוויחה לפי שכר שעתי. שלא נדבר על הזדמנויות חדשות שנפתחו לפניי.. בכל מקרה, אני חושבת שצריך לבחון כל הצעה לגופה. (גיסתך האהובה :>)
השבמחקגיסתי, אני מקווה שהתפטרת כבר :)
השבמחקאני מסכימה איתך לגמרי שאין סיבה שמישהו ירוויח בזכות הידע שלך ואת לא תראי מזה שקל. אבל אני לא מסכימה שמה שאמר/ה האנונימי/ת מהתגובה הראשונה זה "שטויות". אולי את כבלוגרית ישרה כסרגל וגם אם את מקבלת מתנות את מסוגלת לכתוב ביקורות שליליות, אבל כמה בלוגרים יש שלא מסוגלים או לא רוצים לעשות את זה? (במיוחד לאור הלחץ שיחצנים יודעים להפעיל). אז לדעתי, כן יש מקום לגילוי נאות גם בבלוג.
השבמחקודאי שיש צורך בגילוי נאות. כאשר אכתוב תוכן שיווקי תמורת כסף, זה יהיה בגלוי ואני מצפה לאותו הדבר מכל בלוגר. הרבה בלוגרים מעתיקים מקומוניקטים וכתוצאה מכך בכלל לא מציינים איך המוצר הגיע אליהם.
השבמחקלא ולא! עשיתי מהלך מול המעסיקה, והיא העבירה אותי לתפקיד אחר- יותר מתגמל ויותר אטרקטיבי, מה שאני מאחלת גם לך! :>
השבמחקתודה על הפוסט. קיבלתי עד עכשיו את הרושם שבלוגרים שמחים לתת מזמנם בחינם. לי זה הפריע כי ראיתי בזה ניצול.
השבמחקאני ממש לא בליגה שלך, אבל קיבלתי לא מעט פניות להתנדב בחינם ולהשקיע הרבה שעות עבודה בכל מני פרוייקטים. כאשר הזכרתי את נושא השכר התייחסו אליי כאילו שאמרתי מילה מגונה ושברור שאין שכר. כל פעם קיבלתי את הרושם ששאלת השכר הייתה חריגה ושהם רגילים שבלוגרים מוכנים לתרום מזמנם בלי תשלום.
לכן אני כל כך שמחה שכתבת בצורה ברורה שגם זמנם של הבלוגרים והידע שלהם שווה שכר.
גיסה שלי, אני לא אומרת לך את זה מספיק - את כלת עולם! כשיש לך מטרה כלום לא עוצר אותך.
השבמחקהו כן ביילע. מהבלוגריות שהתבקשו ללוות את העיתונאים הזרים של שבוע האופנה ועד פורטלים שפונים לבלוגריות שיכתבו עבורם ללא תמורה, אין גבול לניצול של בלוגרים בתעשיה הזו. עמדי על הזכויות שלך בגאווה!
הוווו איזה פוסט חשוב! אני ממש לא מתחום המחשוב או מתחום האופנה אלא עוסקת בחינוך יהודי בלתי פורמלי, (וכיום תלמידה בתוכנית להסמכת רבנים ורבות של התנועה הרפורמית) וכל מה שאמרת נכון גם לגבינו. ובעיקר אני לוקחת על עצמי לזכור שאני סוג של מותג, לא מותג אופנה, אבל אני גוף של ידע חינוכי וניסיון עשיר שלא צריך להינתן בחינם או בחצי חינם. עלי והצליחי, כקוראת מסורה אני מאחוריך
השבמחקשרונה אהובתי, לרוב אני לא מגיבה פה (כי אני חרפת אופנה, זה לא חדש...), אבל אני קוראת אותך בקביעות (כן, וצוחקת...), ומתה עלייך, את מקסימה וצודקת, קראתי והחכמתי
השבמחקנשיקות
מקופלת
פוסט מופתי.
השבמחקתודה מירב, וואו - כל הכבוד לך על המסלול האדיר שאת הולכת בו!
השבמחקותודה למקופלת :-)
שרונה יקרה,
השבמחקהרשי לי לעשות copy & paste
ולחתום את שמי למה.
אני מסכימה עם כל מילה,
ומרגישה שהמילים האלו נאמרו ממש מפי.
אנחנו נמצאים בתחילתו של מהלך
שאני מאמינה שעומד לשנות הרבה תפיסות
וצורות עבודה והתנהלות מקובלות.
סורי בדחיפות ללישכתי,
יש לנו הרבה על מה לדבר...
כה לחי.
שרונה יקרה!
השבמחקבחיים כמו בחיים, איך שתעמידי את עצמך, כך יתיחסו אליך!!!
ואת יקירתי, גדולה מהחיים עצמם, אז אל תתקפלי בשביל אף אחד!
אגב, דווקא לעבוד בחינם זה הפן הפחות כואב של המשפט הזה....
נתנאלה
כמי שקוראת אותך תקופה מאד ארוכה, ונהנית, חייבת לציין שיש גבול דק ועדיין מאד שבין בלוג של אהבות והעדפות אישיות, לבלוג שעורך שיתופי פעולה עיסקיים. (הרשת ולא רק, סערה אך לא מזמן בעניין הזה).
השבמחקאמינות, יושרה ואותנטיות, הם בסיס אישית להתנהלות.
יחד עם זה יש בלוגרים שמקדמים רק מה שנותן להם ערך כספי,עיסקי או חברי. הם בולטים מאד בעולם הזה, ולא כל הקוראים יש בידיהם יכולת ההבחנה המדויקת.
לכן, בעיני, צריך להואיל כל בלוגר, להצהיר באופן גלוי על התנהלותו זו.
מה שימנע את כל הרמות הגבות למיניהם, ויאפשר לכל קורא את שיקול הדעת שלו.
קרן, אני חייבת לסור ללשכתך בדחיפות, יש לי דיבור צפופוני איתך :)
השבמחקתודה נתנאלה!
הדר, הקו דק ועדין ואני סומכת על עצמי שאדע ללכת עליו בלי ליפול יותר מדי. יש פה שילוב של לעשות שיעורי בית עם העובדה שאין הרבה חומר מסתובב על הנושא, אבל סמכי עליי שיש לי חומר קריאה מחד ומצפון נודניק במיוחד מאידך.
אין סכנה שהבלוג הזה יהפוך לסבך של תכנים שיווקים בלי הכרה, כי מה שמענין אותי זה לכתוב על מה שאני אוהבת ועל דברים שמתסכלים אותי ואפשר וצריך לשנות. המטרה שלי היא לתקשר עם הקוראים, ואת זה לא עושים עם פרסומות. מה שאני מתכננת זה לשלב בבלוג הצעות מיוחדות לקוראים ושיתופי פעולה עם מותגים שאני אוהבת. לא נראה לי שזה צריך לפגוע באמינות של הבלוג או בהנאה ממנו, ההפך.
בנוגע לבלוגרים אחרים, אני לא קוראת בלוגים של copy & paste ויש המונים כאלה - שמעתיקים קומוניקטים ומלקקים לכל דכפין, בתנאי שהדכפין נושא מתנות. אני מאמינה שהקוראים יודעים להבדיל בין בלוגרים ראויים (למשל - יעל סלומה, מיראל דושנסקי ולובה שרגה) לבין כאלה שלא יזהו מילה מקורית או תוכן בלתי תלוי אם יתקלו בהם בסמטה מאד מוארת בצהרי היום.
שרונה, כקוראת ותיקה, גם לי מאד מפריע שקודם סיפרת לי על פיפה, ורק עכשיו את מספרת את שהיית אמורה לספר קודם.
השבמחקאני לא מטילה ספק ביושרתך- די לקרוא על מאבקייך ביחצניות חצופות כדי לדעת שהיא קיימת. אבל כאן שגית, ואין רלבנטיות לעובדה שקנית בפיפה מכספך הפרטי באלפי שקלים.
אני העברתי את הלינק הלאה לפורום מאד רחב של נשים, וציינתי שזו המלצה שלך, כתו איכות מבחינתי.
ברגע שאת שותפה עסקית זו אינה רק המלצה גם אם כנה, אלא פרסומת, ועליה להיות מוצגת ככזו בבירור.
תני לקורא קרדיט שיאמין לך גם אם זו המלצה שיש בה גם מעורבות של אינטרס כלכלי.
ועוד משהו אם אני כבר פותחת את הלב, אתיקה עיתונאית חלה עליך ועוד איך כי את מפרסמת תוכן ברבים. היום המושג העתיק עיתונאי גלש ואיבד גבולותיו, כי הרשת הפכה את השטח הציבורי לפרוץ לכל אחד. פעם רק מי שקיבל עליו קוד אתי יכל לפרסם ברבים, תחת מורא חוקים כגון דיבה ולשון הרע ותחום הפרט. היום כל אדם רשאי לפרסם, והתחום האפור ענק ובעייתי- מטוקבקים מסיתים ועד תופעת בייגלה שהיא דוגמא לעירוב תחומים מסוכן. אז כן, כותב פומבי בעל ציבור קוראים קבוע מחוייב בקוד אתי בדיוק כמו עיתונאי. גם אם לא על פי חוק עדיין, אז על פי צו מצפונו, ושלך מחמיר הרי במיוחד.
אני חייבת לומר שאני המומה מחלק מהתגובות פה, אבל אף פעם לא הפנמתי את העובדה שאנשים זרים לא יודעים מה עובר לי בראש ומה אני מרגישה. מתסכל אותי עד דק להיות כל כך בלתי מובנת!
השבמחקאני שלמה לחלוטין עם כל הצעדים שלי. שום דבר משיתוף הפעולה שלי עם פיפה עוד לא יצא לפועל. לפוסט שהעליתי עליהם, ולצילומים שלי בבגדים שלהם אין שום קשר לזה, ואני לא אתנצל על משהו שלא עשיתי. למעשה, בא לי לדפוק את הראש במקלדת מזה שהייתי כל כך תמימה שכתבתי פה שאני מתכננת לעשות משהו, כי במקום שאנשים יקראו את מה שכתבתי פה ויבינו את המסר שניסיתי להעביר, אנשים קוראים פה וקולטים שאני חתיכת חראית נצלנית.
ההמלצות שלי על פיפה כנות לחלוטין ולא קשורות לשום שיתוף פעולה עסקי. שיתופי הפעולה שלי איתם קשורים להפקות אופנה ומכירות מאורגנות, ולא לתכנים בבלוג. חושבים שאני מחמיאה להם כי הם נתנו לי מכנסים וחולצה במתנה? אתם לא יודעים כמה מתנות קיבלתי ממתאים לי מאז שאני כותבת עליהם, הרבה יותר מאלף ש"ח תלושים ועוד בגדים במתנה וזה הדבר האחרון שיגרום לי לכתוב ביקורת שקרית על חברה כלשהי.
כמי שיודעת שהיא פועלת ממקום נקי ומכוונות טובות בלבד, מכביד עליי מאד הצורך להתגונן בפני מי שלא מאמין לי. אני שופכת את הלב שלי בבלוג הזה וזה הבלוג שלי. זו הפעם האחרונה שאני כותבת את זה - כשיהיה פה תוכן שיווקי הוא יסומן כתוכן שיווקי.
מה שאני מתכננת שנוגע לבלוג הוא הטבות לקוראים בדמות הנחות קבועות. אכן, אני מוסיפה חטא על פשע - גם מוצאת סוף סוף מישהו ששווה לקנות אצלו וגם מארגנת הנחות לקוראים שלי, אוי אוי אוי.
מי שמזלזל ביושרה שלי, שישמור את ההערות שלו לעצמו וילך לקרוא בלוג אחר.
ואם כבר שופכים את הלב - כפתור התרומה קיים בבלוג כשנה וקיבלתי תרומה אחת בכל התקופה שהוא קיים.
השבמחקיש לי קוראים נאמנים וקבועים, חלקם אומרים שאני משפרת את החיים שלהם באופן מעשי לחלוטין (ממליצה על חנויות, תומכת בשינויים וכולי). אבל אף אחד לא חושב שמגיע לי להרוויח כסף מהעבודה שלי ומזה שאני נותנת את הנשמה שלי.
עכשיו, הבלוג לא הוקם כדי לעשות כסף. הבלוג הוקם כדי להציל את החיים שלי בתקופה שטיפלתי באמא שלי וחיכיתי שהיא תמות כדי שאני אוכל למות גם סוף סוף. מאז החיים שלי השתנו לגמרי, ועדין הבלוג הוא אחד העיסוקים שהכי קרובים ללבי ואני משקיעה בו שעות של עבודה מדי יום.
אני לא מצפה לתמורה כספית מהקוראים שלי, כי הרי בלתי נתפס בתרבות שלנו שמישהו יעשה מה שהוא אוהב וגם יתפרנס מזה. לא לא, להתפרנס צריך מדברים שגרתיים ושנואים. חיי הרגש והרוח, זה שייך לעולם אחר. לערבב חומריות ורוח, זה חטא מוסרי שלא יעשה. נכון?
אז אני לא רוצה להמשיך להתפרנס כל חיי מעשית דברים שלא מרגשים אותי. אחד מהחלומות שלי הוא למצוא את דרך המלך שתאפשר לי לחיות מדברים שאני אוהבת לעשות, ואני עובדת כדי להשיג את זה. אני לא חושבת ומצפה שזה יקרה, כמו בסוד, אני אשכרה עובדת. ועל הדרך, אני סוללת את השביל לחברים שיבואו אחריי.
אז אני לא מצפה לכסף מהקוראים שלי. אבל פרגון, לזה עוד מותר לצפות נכון?
מפרגנת. תומכת. את צודקת.
השבמחקשרונה יקרה,
השבמחקאת מובנת!!! את מובנת כל כך - הבעיה לא בך, אלא בהבנה של אנשים ספציפיים
כקוראת ותיקה וסמויה (כן מצטערת) שאחד הדברים שהיא הכי אוהבת זה לגלות שכתבת משהו חדש ללוות את הקפה שלה, שאוהבת את הכתיבה שלך ואת העובדה שהיא חפה משגיאות כתיב (לא מובן מאליו) שחושבת ששמלת החתונה שלך (זו עם חצאית הטול) זה הדבר הכי מקסים בעולם ושבלוג בגדי הים שלך היה הדבר הכי מגניב על עלי אדמות שראיתי בבלוגים בארץ (כי יש בלוגרית צרפתית אחת שעשתה את זה בחופשה שלה במרוקו) לא היה לי ספק לשניה בכוונותייך
זה היה ברור לי מאוד ואני מניחה שלקוראות רבות ואחרות, ששיתוף הפעולה, העתידי (!!!!!) עם פיפה היה רק אחרי שראית את הבגדים והתרשמת עמוקות, לשניה לא חשבתי שפעלת שלא כשורה
שום פעמון אזעקה לא צלצל לי כשקראתי את הפוסט האחרון, שום גבה לא הורמה, רק אחרי התגובות ודפיקת הראש המטאפורית שלך במקלדת (אני מקווה שזה היה רק מטאפורית) החלטתי לכתוב ולהדגיש בפנייך שאת נלקחת ברצינות והיושרה הפנימית שלך גבוהה יותר בעיניי מכל אתיקה עיתונאית לכאורה
וכמו שברור לי שגאלה לא שילמה לך מתחת לשולחן כדי לכתוב עליה (עוד אישה מגניבת על) וש"עונות" הם לא אלו שביקשו ממך תמורת תשלום נדיב, לאמר את דעתך הכנה על מתאים לי, כך היה לי ברור שאין שום קשר בין מה שכתבת על פיפה לשיתוף הפעולה בינכם, סליחה זה לא נכון - אני בטוחה שיש קשר רק שהשתלשלות המאורעות היא הפוכה - זה לא שהם ביקשו ממך להיות שותפה שלהם ורק אחר כך כתבת ביקורת, אלא, את הלכת, ראית, התרשמת (תוך כדי גם הוצאת תקציב של מדינה קטנה על הבגדים) ואז הרעיון עלה וזה לגיטימי וטבעי ואני שמחה שיש להם אותך ושלך יש אותם
ואני שמחה שיש לך משהו שגורם לך אושר וגם אולי יכניס לך כסף,לכי על זה
מצטערת על התגובה הארוכה,ניסיתי להעביר רעיון מקווה שהצלחתי
נשיקות,
מורנה
אוף... אני מותשת. שרונה, מורידה בפניך את הכובע על שאת מגיבה בנימוס וסבלנות ראויה להערצה בשלב זה של הדיון. לאורך כל הסופ"ש אני מקבלת מיילים בכל פעם שמישהו מגיב פה ואני חייבת להודות שגם אני קצת בהלם.
השבמחקחשבתי על זה הרבה, ואני באמת לא מצליחה להבין על מה כל המהומה. קראו לי נאיבית, קראו לי חסרת יושרה, קראו לי שמעון מצדי, אבל גם אם (נניח לצורך הדיון) שרונה היתה מפרסמת את 'פיפה' (אחלה בגדים אבל אם אשמע שוב את השם הזה אשתגע) אז מה?... אני (חלילה) לא רוצה לזלזל בדעתה של אף אחת, ולכן אביא דוגמא ממקום אחר:
אני עוקבת באדיקות אחרי בחורה אמריקאית שיש לה ערוץ נהדר ב- you tube. היא מאפרת, כמוני, ומעלה סרטונים שמצליחים לחדש ולרגש אותי בכל פעם (נדיר, במקרה שלי). היא מעידה על עצמה שהיא עובדת כמאפרת שכירה של חברת MAC אבל בסרטונים שלה, היא משתמשת בשלל מוצרים של שלל חברות (שזה בעייתי לכל הדיעות, כי הבחורה מתחזקת ערוץ פופולרי בטירוף ואני בטוחה שהבוסים ב-MAC לא ימותו על הרעיון אבל - קטונתי). היא מעולם לא ציינה בסרטונים שלה האם היא מקבלת כסף עבור הקידום של מוצרים כאלה או אחרים או לא, וביננו - גם לא אכפת לי. אני נהנית לצפות בה, היא מצחיקה ומוכשרת ונהדרת. ובזאת מסתכמות הציפיות שלי מאושיה אינטרנטית. אם אחפוץ באחד המוצרים בהם היא משתמשת, אלך להצטייד לי בטסטר ו\או ארכוש את המוצר ואחליט בעצמי מה דעתי. למה יש כאן אנשים שנעלבים עד עמקי נשמתם ששרונה לא 'ציינה מלכתחילה' שיש לה התקשרות עסקית עם 'פיפה', משל היתה תאגיד ענק שחוטא בחוסר שקיפות? למי זה חשוב? האם איבדתן את החשיבה העצמאית הנדרשת על מנת להיכנס לאתר של 'פיפה', לעלעל בקטלוג, ולהחליט 'טוב' או 'רע'? זה מה שאני עשיתי. מבחינתי - שרונה רק הביאה את החנות המתוקה הזו לידיעתי ובזה מסתיים תפקידה. במקרה הזה, אני אישית סמוכה ובטוחה ששרונה עשתה זאת מתוך יושרה ופרגון אמיתי למותג. אבל נניח שהיא היתה מקבלת על זה כסף - אז מה?!?! מה אכפת לי? אם אחפוץ בהודעה רשמית לפני המעבר לפרסומות, אצפה בערוץ 2. נשים יקרות - שחררו. אני מאחלת לכולנו שאלה יהיו בעיותינו בחיים האלה.
תודה לשתיכן. תודה על המחשבות הטובות ותודה שלקחתן את הזמן לכתוב אותן. זה חשוב לי מאד.
השבמחקאגב, הבלוגרית הצרפתיה אליה את מתכוונת, מורנה, היא סטפאני. הרשומה עליה את מדברת היא זו שבגללה החלטתי לכתוב את שלי :-)
וההנחות שלך, אגב, מדויקות לחלוטין (חוץ מהקטע שבו הגניבו לי מעטפה עם מיליון דולררר מתחת לשולחן).
בפסקה הראשונה הצהרתי שאני לא מטילה ספק ביושרתך, להיפך, ואני חושבת שנעשתה טעות גם אם בתום לב וגם אם "פורמלית" בלבד.
השבמחקמדובר בתחום רגיש ביותר, כפי שאת יכולה לראות מהסערה הקלה שנוצרה, והוא רגיש כי יש הרבה ערפל, גם אם לא אצלך.
אכן הבלוג הוא שלך והמקום בו את מביאה את כל כולך, אבל אל קוראים שאינם את ולכל אחד מהם תחושותיו ודעתו.לא ייתכן לצפות שכל הקוראים, גם הנאמנים/מזדהים/מודים- יהיו ציבור של אומרי הן. אני לא חושבת שכאלו קוראים את רוצה.
אני מודה שמצדי חשתי נפגעת מהטון התקיף בסיום תגובתך , והתגובות לה,ושנעדר מהערתי המקורית. לא חושבת שנדרשו כל כך הרבה איפוק הבלגה נימוס ואורך רוח להתמודד עם הערתי המאד מנומסת.
את כתבת- "שטויות..אני לא מחויבת בשום אתיקה עיתונאית כי אני לא עיתונאית".
האמירה הזו בעיני היתה שגויה, וכמי שלמדה עיתונאות דווקא ועסקה בתחום, חשתי צורך להגיב. ואין בתגובתי שוב- בכדי לרמוז שיש בעיה עם יושרתך, כפי שהצהרתי חזור והצהר.
אם אני מתבקשת לחפש בלוג אחר ולשמור את ההערות שלי לעצמי כאשר אני לא מסכימה עם פסיק קטן ממכלולך- אז כך אעשה. לצערי.
לא יודעת מה להגיד לך, ענת. אני נפגעתי מכל העליהום הזה. אני לא מונעת מאנשים שחושבים אחרת ממני להגיב (אלא אם כן מדובר בקללות וכולי ואז אני מוחקת את התגובה טרם פרסומה) אבל אני גם עונה.
השבמחקבכל מקרה, ברור שאני לא מגרשת אותך מכאן. הגישה שלי לבלוג (לבלוגים בכלל) דומה לגישה שלי לתלונות של חרדים על הטלויזיה - לא מתאימה לכם התכנית? תעבירו תחנה או תסגרו את הטלויזיה.
שרונה המהממת,
השבמחקקשה לי לחשוב שיש מי שבאמת מפקפק ביושרך ובניקיון של הלב שלך, שהוא גדול וטוב וחכם.... הסכמתי עם כל המילים שלך בפוסט הזה, אני חושבת שהעברת כאן מסר חשוב, לכל אישה ואיש באשר הם, לכבד את עצמם ופועלם.
הלוואי ותמצאי דרך להתפרנס מהדברים שאת אוהבת באמת ושמעוררים בך תשוקה אמיתית.
איזה יופי של פוסט,
השבמחקאני מסכימה איתך בכל, הבלוגריות מתפתחות למקום נכון.
אני אישית לא מספיק זמן בתחום אבל שומרת על המוניטין מכל משמר וגם אני הספקתי לסרב להצעות שנראו לי מזיקות.
לעשות מזה כסף?? מאמינה שגם זה יגיע, אני מרגישה בתהליך בנייה.
לא בטוח שהאיש שלי מסכים איתי אבל אין ספק שהוא רואה את התהליך שעברתי בשנה האחרונה!
ותודה שאת מקור להשראה.