שוב השמלה הזאת???

טעיתי כשדנתי בשאלה אם היא נראית יותר טוב בגדול או בקטן. היא איומה נקודה והיא חייבת להעלם כבר. ברצינות.

 לפחות זו הזדמנות להציג לכן את פפי ומימי, הבלוגריות המדליקות מפינלנד. שוין.

חברתי המתחתנת

אחרי תלאות רבות ושונות, ושלל תקלות ביזאריות שנפתרו בדרך נס בדיוק שניה לפני שהיה מאוחר מדי, נישאה חברתי המתחתנת (לשעבר) בטקס יפה ורב רושם לבחיר ליבה. מאחר ועירבתי את הקוראים בחלק מההרפתקאות שהובילו לחופה, ומאחר ושימשתי כסטייליסטית של הכלה, אני מאד מאד מודה לאהובתי על שהרשתה לי לחלוק אתכם תמונה שלה - יפה ומאושרת. נו, מה אתם אומרים? ראיתם פעם כלה יפה כזו?

פשוט מושלמת. 

השמלה של חגית ויטמן

תכשיטים וקשת לשיער פטריסיה נווגרודסקי

נעליים ניין ווסט

שיער איב אטל

קריאה ממני השמנה אליכם, בעלי החנויות למידות גדולות

קוראיי הנאמנים יודעים שאני מעדיפה טיגון בשמן עמוק מאשר לקנות או לדרוך בחנויות של רשתות למידות גדולות בארץ. מרבית הרשתות האלה מגלמות את כל מה שרע בהלבשה למידות גדולות בישראל: מוכרות מעצבנות, הטעיית הצרכן במחירים ומבצעים, בגדים סינטטיים מעודדי הזעה, גזרות משמינות ומיושנות, קשת צבעים של שחור-אדום-פוקסיה-טורקיז-חרדל שאף אישה צעירה (או מבוגרת) לא צריכה ללבוש לטעמי, מחשופי ענק, פייטים וניטים בכל פינה, טווח מידות שקטן והולך עם השנים ודוגמניות רזות מדי.

באופן כללי - הם לא מספקים לאישה השמנה את מה שהיא (אני) רוצה - בגדים יפים ומגניבים, במגוון סגנונות (אלגנטי, פאנקי, סקסי, נוח), מבדים טבעיים ונושמים, בצבעים טבעיים ורכים, עיצוב מחמיא ומחירים נוחים. או בעברית - אותם הבגדים שרזות מקבלות, רק במידה גדולה יותר. כלומר, כבוד ללקוחה השמנה ולשיקול דעתה. ואנא, חיסכו ממני את הרצאת ה"קשה וגם נורא יקר להכין גזרות למידות גדולות". נכחתי בשיעור מידות גדולות בשנקר וגם קראתי מספיק בשביל לדעת שזה תירוץ, בפרט כשרואים את המחירים שהרשתות האלה גובות מאיתנו. אצל אלמביקה למשל, מכנסים עולים אותו הדבר אם הם במידה 0 או 6 והולך לה טוב מאד, אז אנא מכם.

הבוקר, בזמן סיור הבלוגים שלי, נתקלתי בפוסט הבא אצל הבלוגרית השמנמנה אליסון. מסתבר שרשת ההלבשה במידות גדולות, ליין בריינט, הזמינה אותה ובלוגריות שמנמנות אחרות ליום כיף. הם נתנו להן תלבושת במתנה (מהג'קט ועד לתכשיטים), איפרו, סרקו וצילמו אותן, סיפרו להם על האג'נדה של החברה, שאלו אותן שאלות ובגדול - יצרו אצלן הערכה ונאמנות למותג. מיד חשבתי לעצמי - איך זה שבארץ אף רשת לא טורחת לגייס לטובתה את מעצבי הדיעה באינטרנט כדי לדרבן מכירות?

תארו לעצמכם אירוע, כמו זה שאליסון היתה בו, שבו במקום לדקלם לנו מצגות של יח"צ ואז לתת לנו קטלוג ולשלוח אותנו הביתה בציפיה שנשווק אותם על בליינד לקוראינו, היו מספקים לנו חוויה מתקנת אמיתית. כזו שהיתה גורמת אפילו לי להגיד "וואו, [הכנס מותג אקראי למידות גדולות כאן] באמת משתדלים להעלות את הרף!". תנו לי להרגיש הכי יפה שאפשר בבגדים שלכם, נשית וסקסית. תנו לי מבחר סגנונות למצוא בו את עצמי. תנו לי להתלהב לשם שינוי ממשהו שיש לכם להציע. למען השם, תנו לי להרגיש שאתם לא יורקים בפרצוף שלי. שאני לא ארנק מהלך עבורכם. שאתם מבינים שלקוחה מרוצה, כזאת שעונים על הדרישות הכי גבוהות שלה, היא הנכס הכי יקר שיכול להיות לחברות שלכם.

אני קוראת עליכם תגר - רגשו אותי, עזרו לי לאהוב אתכם. עייפתי מאכזבות. אני רוצה לכתוב פוסט שכותרתו "איביי מת, יחי אבי מלכה". מה אתם אומרים, רוצים לעזור לי?

ונעבור לפרסומות - עגילים חדשים

הנה כמה עגילים חדשים שהוספתי לחנות בשבוע האחרון, הכל מלאכת ידי, לשיפוטכם. המחירים בין 70 ל-95 ש"ח פלוס משלוח בדואר רשום. ניתן לקנות גם ישירות דרכי, למרות שהקניה באטסי פשוטה ונעימה, אני מבטיחה לכם.

עגילים פרחוניים מוזהבים עם זרקוניה אדומה

קורי עכביש מוזהבים עם חרוז בצבע ברונזה

עגילי ורד פסטליים

יונקי דבש מוזהבים בקישוט חרוז בצבע פוקסיה

עגילי בבושקה אדומים

מגרדים ביחד

לפני כמה ימים ישבנו וראינו טלויזיה כשלפתע צץ ועלה לאימי זכרון נושן מהילדות. היא נזכרה איך כשהיתה פיצית, אמא שלה סיפרה לה שלמארי אנטואנט היו קיסמים מיוחדים להתגרד באמצעותם מתחת לתסרוקות המסובכות שלה. מאחר ובאותם הימים היה מאד לא מנומס לאישה לגרד בראש, סיפרה סבתא, היו יושבות כולן ומתגרדות בטירוף עם מקלות מה שנתפס בעיניהן כמנומס מאד.

אחרי שגמרנו לצחוק, רצתי לגוגל וחיפשתי מידע בנושא. מארי תמיד עניינה אותי, וקראתי כמה וכמה ביוגרפיות שלה, אבל מעולם לא נתקלתי בתיאור של פריט כזה. 

 מארי אנטואנט ומתחזה חסרת בושה. התוכלו ילדים לזהות מי היא מי?

להפתעתי גיליתי שסבתא צדקה גם צדקה. אבל לא סתם קיסמים היו להן, אלא מקלות שדומים יותר למגרדי הגב של ימינו - עם מקל ארוך וראש שטוח דמוי כף אותו החדירו מתחת לפיאה. מקלות הגירוד, או בצרפתית Grattoir (מַגְרֵד בעברית) היו עשויים כסף, זהב או שנהב ורווחו בקרב אצילות התקופה.

 אוסף מגרדות מכריסטי'ז, התמונה מפה

באותם הימים, התסרוקות היו מסובכות כל כך וערבו שיער אמיתי ומלאכותי, כך שנשים לא היו חופפות את הראש חודשים ברציפות. צרפת היתה מוכת כיני ראש, וסביר שהאומללות סבלו מגירודים נון סטופ (מגרד לי רק מלכתוב את זה, בחיי). כך שאם עוד לא הבנתם עד כה שלהיות מארי אנטואנט לא היה מי יודע מה זוהר, אני מקווה שהבנתם זאת עכשיו.

השמנות נגד הרזות

בשיטוטיי בהתמכרות האחרונה שלי, Asos, הבחנתי שחלק גדול מהבגדים שנמכרים בקולקצית המידות הגדולות Curve קיימים גם במחלקת המידות הרגילות (עד מידה 18 כלומר 46). תוך כדי הסתכלות הבחנתי בהבדלים בין הדוגמניות ותהיתי מה נראה טוב יותר על מי.

מקרה א - שמלת פרחים ונקודות במידה גדולה ובמידה קטנה.

האמת שאני לא מתה על הדוגמה הזאת, והצבעים נראים לי די פושטים, אבל ניחא. המותנים הצרים והחצאית המתרחבת מחמיאים לדוגמנית הרזה, והכתפיים המודגשות מאזנות יפה את הרוחב (flare אם לדייק) של החצאית. אורך החצאית מחמיא לרגליה והדוגמה הצעקנית גורמת לאשליה של רוחב במקומות הנכונים (חזה, מותניים וידים). על השמנה* עודפי הבד מרחיבים את המותן ומסתירים את הטליה, והחגורה לא מונעת את האפקט הזה. הכתפיים המודגשות גורמות לה להראות גברית מדי וקו המותן מרחיב את פלג הגוף התחתון שלה. אם לקצר - השמלה גורמת לה להראות כמו מלבן.

הרזה מנצחת.

מקרה ב - שמלת אבני חן דיגיטליות אסימטרית במידה גדולה ובמידה קטנה.

השמלה הסקסית אמנם עשויה מבד מדגיש צלוליטיס, אבל היא מונחת יפה על החזה הגדול וזורמת ברכות עד מעל הברך, מיקום מחמיא אצל רב הנשים השמנמנות, וגם כזה המאפשר לך לשבת בלי שכל העולם יחזה במשמני ירכך. הכתף האזימטרית יוצרת צללית צרה ומחמיאה וגורמת לפלג הגוף העליון להראות צר יותר. על הדוגמנית הרזה, ההצללות בדוגמה גורמות לה להראות גרומה יותר משהיא באמת במקום להדגיש את הקימורים בגופה (משמע, להדגיש את הנשיות שלה ולגרום לה להראות יותר סקסית).

השמנה מנצחת.

המסר שלי, שמנות ורזות יפות שלי, הוא שאין "נכון ולא נכון" או חוקים גלובליים שמתאימים לכולם. כל אחת צריכה לבחון את הבגדים העומדים לפניה לפי מאפייני הגוף שלה - מה מוטב להצניע ומה כדאי להדגיש. לא כל השמנות צריכות להדגיש חזה ולא לכל הרזות יש רגלים שכדאי לחשוף. סטייליסט טוב ידע להתאים את עצמו לסגנון האישי וההעדפות שלכן כמו גם למציאות של גופכן (וכיסכן, אם כבר). לימדו להיות הסטייליסטיות של עצמכן, וכך תאלצו לשלם לעצמכן שכר נדיב לפי שעה אותו תוכלו לבזבז על עוד שופינג!

* הלוואי עליי להיות שמנה כמו הדוגמניות האלה, אמן.

♥♥♥ עדכונית ♥♥♥ מאחר וקיבלתי תלונות על כך שהשמנות לא שמנות (לא שזאת אשמתי, אבל ידעתי שיש לי פתרון לבעיה) הנה תמונה של הבלוגרית האהובה עליי, סקינה, לובשת את שמלת האימה של Asos Curve במידה 48 (המידה הכי קטנה שלהם היא 48 והיא כותבת שקנתה אותה ב-Curves ולא בקו הרגיל). התמונה מפה.

והזוכה בהגרלת הלקים הגדולה של פיצי, ברבי והאוכמנית היא...

יוסף וכתונת הפסימיות

ביום חמישי בערב גררתי את גופתי המצומקת לתצוגה לרגל 10 שנות יצירה של מעצב האופנה יוסף. מאחר והבטיחו אירוע מושקע ונוצץ, ומאחר ויוסף מצליח לפעמים לייצר שמלות ערב יפות מאד שמחתי לנסוע, למרות מצב רוחי הממורמר עד כחוש, למתחם התחנה החביב עליי. צלחתי תחנת דלק מעצבנת והפגנה שגרמה לרחוב הירקון להפוך לפקק הגדול והמיותר במדינה והגעתי לבסוף, מצפה למנת הזוהר השבועית שלי. או אה, כמה שהתאכזבתי.

הבעיה המרכזית היתה זמן ההמתנה הארוך, והעובדה שכמו מטומטמים עמדנו בתור וחיכינו להכנס על עקיבינו וטפינו (לידי היתה גברת ג'ינג'ית יפה עם ילדה) בזמן ששלל סלבריקות וכתבי טלויזיה עקפו את התור על ימין ועל שמאל. עמדתי כבר לוותר וללכת אבל תודות לנילי מפורום אופנה מלאה ששמרה לי מקום בפנים, מצאתי את עצמי בדקה התשעים (כלומר, אלף שמונה מאות ותשעים) יושבת במקום לא רע בכלל. אבל אולי עדיף היה אם הייתי הולכת.

סטיילינג מחפיר, גזירה בינונית, בדים זולים למראה, תיקים עם נורה בפנים (כמה מקורי), דוגמניות מורעבות, דגמים שמזכירים יותר מכל קלינקס אלוורה מקומט, נעלים תלושות מהקשר, מלאני פרס אחת יפהפיה שעישנה על המסלול (!) ופיהוק ענקי. זה רחוק היה מלסכם 10 שנות פעילות של יוסף. צר לי, אבל הוא מעצב מוכשר בהרבה מזה או לפחות כך חשבתי. נו שוין, תראו בעצמכם.

הבא נתנחם בכמה מראות שמשכו את עייני בקרב המוזמנים.

קישוט שיער מדליק, רגלים ,תיק ברווז ושמלת זהב סקסית 

האישה בפינה העליונה כל כך מצאה חן בעייני - היא גבוהה ויפה, השיער שלה מקרין בריאות, ניכר בה שהיא גאה בעצמה והאביזרים שלה (תיק איכותי וקישוט השיער, אביזר שממני נדרש מצב רוח אמיץ במיוחד כדי לצאת איתו מהבית) מעידים על טעם משובח. אלמונית יקרה, הבלוג מצדיע לך!