תשויץ או תשחיר?

ילדים וילדות, הגיע זמן תשוויץ. איך יודעים שהגיע זמן תשוויץ אתם שואלים? ובכן, סופרים כוכבים בשמי הליל ואז סופרים פריטים חדשים במלתחה של שרונה. אם יש לפחות שלושה, אפשר להתחיל. והיום לכבוד שעון החורף החדש הכינותי תשוויץ שחור משחור.

שימו ♥ - אם אתם לא אוהבים בגדי עור, דלגו על הפוסט הזה לטובת כאלה מצפוניים יותר, כמו זה.

ראשון, מעיל האופנועים השחור בו חשקתי באסוס מרגע שראיתיו לראשונה לפני יותר מחודשיים. ארבתי לו במשך שבועות וחיכיתי שתהיה עליו הנחה. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וכשהיתה עליו 40% הנחה למשך יום ורבע תפסתי את האחרון שנותר במידתי ועכשיו הוא הגיע ורק חורף אין.

המעיל המקורי שרציתי אזל במהירות, הרבה לפני ההנחות, וחזר רק עכשיו למלאי. אבל אני מרוצה מהתחליף שמצאתי לו. הוא רך, מלא תיפורים ורוכסנים אלכסוניים, ארוך טיפונת יותר מדי (המקורי שרציתי קצר יותר) והריח שלו מזכיר לי את אבא שלי בחורף.

היום, אגב, הגיע לאסוס מעיל עור משגע חדש אבל אני לא מרירה. זה כמו עם סלולרים, בשניה שתקנה אחד יצא אחד אחר חכם וחתיך יותר וחייבים לשים את הגבול איפשהו. מצאתי לי ג'קט עור חתיכי עם ריח של אבא במחיר מעולה, ואני שמחה. הלאה!

הדבר השחור השני שהגיע מאסוס, הוא הטוטו השחור הזה. הוא מידה 18 והוא מגיע מעט מתחת לברך ונפוח כמו שרק טוטו מהחלומות יכול להיות. לאן בשם כל הקדוש אני אלבש אותו אתם תוהים? סמכו עליי שיהיה בסדר.

אחח אתם מתארים לעצמכם איזה פגז הוא יהיה עם הג'קט מלמעלה? אין כמו שילוב של רומנטי ופאנק. התכנית המקורית, אגב, היתה להשתמש בו גם כתחתונית לחצאית הכלבים הורודה שלי אבל במסיבת היומולדת לדירה שערכתי לפני שבועיים ניסיתי ללבוש את השילוב הזה וגיליתי שאני בקושי מצליחה להידחק למטבח שלא לומר לשבת על כיסא. דירה קטנה חצאית גדולה. מה אפשר לעשות..

לסיום התשחיר - נעלים. לפני יותר מחצי שנה קניתי סנדלים בקליגולה והחזרתי אותם אחרי נעילה אחת מאחר והם פצעו אותי במידה חריגה (לחטוף יבלת מנעלים חדשות בסדר, אבל חתכים מדממים בשתי הרגלים? בשום פנים ואופן לא). התלוננתי לשירות הלקוחות ואחרי קרב קצר קיבלתי זיכוי של מאתים ועשרים ש"ח לניצול בחנות ללא הגבלת זמן. מאז נכנסתי לחנות שלהם אחת לחודש בערך לראות מה חדש ולא מצאתי שום דבר שרציתי.

לפני שבועיים שלושה החלטתי שלא מענין אותי איך, הזיכוי הזה חייב ללכת. אז נסעתי לחנות ובזבזתי שם שעה ומדדתי כל מה שהיה להם ולא היו לו עקבים עד שבחרתי בזוג הזה.

אני לא יכולה לומר שאני אוהבת אותן, אבל הן היו הרע במיעוטו עם אימום רחב יחסית ועקב נמוך ורחב. הן מתאימות למצבי הרוח הרוקיסטים שיש לי מדי פעם (שכוללים לרב את הג'ינס הזה עם חולצות שחורות ארוכות בשכבות) וגם למכנסים מחויטים. לפחות עכשיו אני לא יכולה להתלונן יותר שאין לי נעלים שחורות לעבודה, וזו היתה התלונה החביבה עליי בשנים האחרונות.

נגמר התשחיר ונגמרה הסבלנות שלי למזג האויר המטופש הזה. לא חם ולא קר, אי אפשר עם מזגן ואי אפשר בלי וחשוך כל כך. אם אתם מעדיפים ורוד על שחור וטרם נרשמתם להגרלת הכפפות החכמות שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו ואם כן וגם אם לא - סופשבוע חמים ונעים לכולנו.

הגרלה חורפית חכמה

בררר איזה קור! אתם מרגישים את זה? כן? לא? טוב. אבל מתישהו יהיה קר אומרים לי, אפילו השעון נכנע סוף סוף ובארבע וחצי כבר חושך, ואם זה לא חורף אני לא יודעת מה כן.

לכבוד החורף שהגיע אני מגרילה פה משהו נחמד באמת שמגיע עם אוירה אירופאית קומפלט - כפפות חכמות לטאבלטים וטלפונים חכמים מתוצרת Thumbs Up.

הכפפות ורודות לחלוטין, מתאימות לכל המידות וקצותיהן עשויות חומר מוליך המאפשר לשמור את הידים חמות תוך כדי שליחת הודעות טקסט לאבוש ואימוש! תאמינו לי שלקח לי שבוע להחליט אם אני שומרת אותן לעצמי או מגרילה אותן, וגם עכשיו אני תוהה מה בדיוק אני חושבת שאני עושה.

רוצים לזכות בזוג כפפות חכמות?

1. ההגרלה תמשך מהיום (שני 28.10.13) ועד יום שני ה-11.11.12 בסיומו אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה אחר.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה האם אתם מעדיפים חורף או קיץ? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי יחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. יש לעשות לייק לדף החדש של Cellect תקשורת שתרמו את הפרס.
4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
5. יש לעשות לייק לדף שלי וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
6. הפיצו את דבר ההגרלה לחבריכם, קרוביכם בהווה וקרוביכם לעתיד בכל האמצעים העומדים לרשותכם (אסמסים, טוויטר, פייסבוק, אימייל וכתובות קיר עשויות מטחינה צבועה בפפריקה מתוקה ו\חריפה).

שימו ♥ -  התגובות מתפרסמות רק לאחר אישורי ולכן לא נראות מידית בבלוג. אין צורך להגיב מספר פעמים.

בהצלחה לכולם! ולכו תדעו, אולי עד שיבחר הזוכה יתקרר פה קצת.

שעירת עיזים

אחד החששות שהיו לי כשהסתפרתי (פרט ללהראות כמו גבר נאצי מניאק) היה שישעמם לי. זאת מאחר ואני, טיפוס שעיר שכמותי, חובבת שינוים תכופים במראה ועם שיער ארוך אפשר לעשות שלל תסרוקות שאי אפשר לעשות עם שיער קצר. כל זה תאורטי כמובן, כי כידוע לשיער שלי היו שני מצבים בלבד - אסוף בקוקו ואסוף בפקעת.

לשמחתי גיליתי שדוקא עם השיער הקצר אפשר לשחק בכיף, בפרט לנוכח טקס הבוקר החדש הקבוע - אני מתעוררת, הולכת לצחצח שיניים, עינים טרוטות נתקלות בבבואתי במראה ואז צחוק היסטרי שנובע מזה שכל השיער שלי מזדקר ישר למעלה. אז בכל בוקר אני חייבת להרטיב אותו ולעצב אותו מחדש. מאחר ואין לי עדין חומרים מיוחדים לשיער קצר וקופצני אני נעזרת במה שיש בבית: פן (רק ליבוש, לא לעיצוב), סיכות (שלפתי את כל הסיכות היפות והקטנות מימי השיער הקצר הקודמים שלי, בשלהי 2001), ספריי ריחני לשיער של שאנל שקניתי לפני שנה וקצת והכנסתי סוף סוף לשימוש וספריי לשיער של לוריאל שקיבלתי לסקירה ואכתוב עליו בקרוב.

במידה וגם אתם, כמוני, שאלתם את עצמכם מה כבר אפשר לעשות עם שיער קצר, הנה כמה תשובות (חלקן מהאינסטוש שלי).

אפשר לאסוף אותו לפומפדור צנוע נטול ספריי

אפשר לשחק איתו טניס

אפשר לענוד איתו שרשרת יפה שקיבלתי במתנה מרחלי אהרונוף

ולהתחפש לגמד גינה בחנות של ג'ול

אפשר ורצוי לשלוף מהאוסף את כל העגילים הארוכים שיש לך ולענוד אותם עם ג'ינג'ים

ואפשר לסדר מוהוק ולשחק עם העצלנית הממולאת שלך במחבואים

אקיצר (האהא!) אפשר להסתדר (שוב האהא!). אני באמת באמת באמת מאוהבת בתספורת הזאת. 

10 שנים לבלוג פשוט מבשלת - פשוט מארחת

כשאני חושבת רחלי אני חושבת אירוח. רחלי אוהבת להזמין אורחים ולבשל עבורם ועושה זאת לעתים קרובות ובהצלחה מרובה. המסיבות שלה יפות וטעימות ותמיד אני חושבת לעצמי אני בחיים לא אוכל להרים מסיבה ברמה הזו. כשרחלי הזמינה אותי לכתוב רשומה לכבוד יום ההולדת העשירי של פשוט מבשלת (את שכתבתי כבר לכבוד יום ההולדת של עפיפונים, הבלוג האישי שלה, תוכלו לקרוא פה) שלושה שבועות לפני מסיבת יום ההולדת הראשון של הדירה שלי, החלטתי לעשות אחד ועוד אחד ולאתגר את עצמי לארח בסגנון רחלי דלוקס.

את ההכנות למסיבה ערכתי שבועיים מראש. תכננתי תפריט, שמתבסס ברובו על חטיפים נטולי בישול (כי האורחים הוזמנו ליום שישי בלילה, אחרי ארוחת השבת) והחלטתי לאפות שתי עוגות שלמות בעצמי. תכננתי איך יראה החדר ואיך יראה שולחן התקרובת והכנתי רשימת קניות.

יום לפני המסיבה הכנתי את העוגות. עוגה אחת היא עוגת החצי מוס שוקולד עם אגוזי מלך שאמא היתה אופה באירועים מיוחדים ואני מאד אוהבת (מה גם שממש קשה להרוס אותה, למרות שהבלנדר שלי שבק חיים באמצע הקצפת החלבונים והקצף יצא נמוך וחלש מדי). העוגה השניה התבססה גם היא על משהו שאמא לימדה אותי וזה, לקנות תערובת מוכנה בסופר. קניתי תערובת עוגה לבנה אותה חילקתי לשתי תבניות עגולות כדי להכין עוגת יומולדת לדירה. הכנתי קרם חמאה (כי זה מה שאני אוהבת) וצבעתי אותו בגוון ירקרק חולני. בין השכבות מרחתי, בנוסף לקרם הירקרק, גם ריבת פטל וליצ'י מעולה מקרדינל, ואז ציפיתי את העוגה בשאריות הקרם ועיטרתי במגוון זוועות מרשמלו שהכינותי מראש.

אני מוכנה לשים כסף על זה שרחלי לא היתה חולמת לרמות ככה, אבל אני לא רחלי ויצא ממש טעים.

הלאה לקישוטים. לרחלי ולי יש טעם שונה מאד, אבל הקונספט היה דומה - לקחת את הדברים הרגילים בבית ולהפוך אותם לחגיגיים יותר. לפיכך, זכו חצי מהחפצים בסלון שלי להתקשט בסרטים נוצצים וגרלנדות תפוחים וקפקייקס שהכינותי מראש.

העברתי את סידור ענפי הדובדבן של אמא, אותו אני שומרת בדיוק כמו שהיא סידרה מאז שנפטרה, מהמטבח לסלון.

חתולסקי והפודלו הוזזו למקום בו לא יפריעו לאנשים והתקשטו יפה.

תליתי שרשרת אורות חגיגית וסידרתי את הכסאות כמו למסיבת כיתה. מאחר ויש לי הרבה יותר חברים ממטראז' וכסאות, רבים מהם נאלצו לעמוד ברחבי הבית. מאחר וידעתי שכך יהיה, הזמנתי פחות אנשים משהייתי רוצה. בפעם הבאה אני אקנה וילה בקיסריה.

לרגל המאורע, זכו כמה קערות שלא הוצאתי מהארון מאז נכנסתי לדירה לראות סוף סוף אור יום. בנוסף, שלפתי מהארון את מעמד הקפקייקס מנייר שקניתי באחד הקולאז' סיילים וסידרתי עליו קרמבואים (מסיבת כיתה, כבר אמרנו).

מאחר ורציתי להשתמש בכלי ההגשה של אמא משנות השבעים, הכנתי כמה דיפים מגבינה ומטחינה. ואם כבר שנות שבעים, הלכתי עד הסוף עם זיתים שתקוע בהם דוקרן פלסטיק שההורים שלי קנו בשלהי שנת טיכו. כהרגלי, הגבינות זכו לאישיות שגרמה לאורחים לחשוב שמונה פעמים לפני שהעזו לאכול אותן. בסוף הערב נותרו על המגש רק עינים.

בשלב זה האורחים התחילו להגיע, כך שעזבתי את המצלמה והחילותי להיות ההוסטס עם המוסטס. היה ממש יופי. האורחים הביאו תועפות אלכוהול ואת השבת ביליתי בבליעת שאריות של ג'לו שוטס עם וודקה ואכילת בוטנים ושיהוקים על הספה. גם פודינג העצלנית אכלה קצת יותר מדי.

צילום מהאינסטוש של אור רוזנשטיין

מאחר וביליתי את הלילה בהתרוצצויות, נזכרתי לצלם את מה שלבשתי רק בסביבות שלוש כשאחרון האורחים הלך.

אני לובשת

שמלה שקניתי באירוע החלפות 

עגילים מ-H&M (ישנים)

לאנסמבל הזה הוספתי בשלב כלשהו נעלי בית רכות בצורת נמרורים.

לסיכום, יצאתי טיפה רחלי והרבה שרונה. אלגנטיות מי יודע מה לא היתה שם, אבל צבעוניות ומאמץ כן לרצות היו גם היו. האורחים היו מרוצים כמדומני, וכך גם המארחת. מה גם שרחלי אמרה שהאוכל טעים, וזו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. בסופו של דבר, חשוב להקיף את עצמנו בחברים שמעניקים לנו השראה להיות גרסה מוצלחת אף יותר של עצמנו הלא כן?

שיתופי פעולה בין בלוגריות שמנות ובתי אופנה

לאחרונה, במדינות העולם המערבי, רואים יותר ויותר שיתופי פעולה בין בלוגריות שמנות ובתי אופנה. ניקולט, נדיה, אליסון וחברותיהן עיצבו קולקציית מעילי עור עבור MYNT1792. אודרי וכמה חברות צרפתיות עיצבו שמלות עבור Kiabi. סטפאני מעצבת כבר שנים ללה רדו, ועכשיו יש לה שיתוף פעולה חדש עם ז'אן מארק פיליפ. לורה, לורן ואמה עצבו שמלות עבור Simply Be. את קולקציית בגדי הים של גבי כמעט כל התעשיה מכירה ויש עוד ועוד.

הקולקציה של גבי גרג ל-Swimsuits For All

אבל במדינת הגמדים אין מקום לבלוגריות שמנות או לשמנות באופן כללי. פעם מזמן לקחה רשת מקומית אחת בלוגרית פופולרית אחת לתפקיד מפתח ובמשך שנה נופפה בה כעלה תאנה בזמן שבפועל, כלום לא השתנה. מותג אחר למידות גדולות, שאפילו עזרתי לפתח בתחילת דרכו, מגייס בלוגריות רזות יותר ויותר כדי לייצג אותו ופתח חנות גדולה למידות רגילות. ויש את הרשת שלקחה את הבלוגרית המלאה הכי יפה בארץ כדי לשכנע אותנו שאם נקנה את הבגדים שלהם נראה נפלא כמוה. לעין הבוחנת היה ברור מלכתחילה שמי שמרים את השני למעלה זה היא אותם ולא הם אותה. שום שינוי משמעותי לא נרשם במגוון הגזרות, העיצובים והבדים שלהם. הדבר החדש היחיד היה הפרזנטורית. והבוקר שמענו שהופ! הם שוב החליפו פרזנטורית. זה מזכיר לי את הדיון שמתרחש בכנסת בימים אלה, על החלפת סמל המדינה בסמל מודרני יותר. כי לזה יש לנו זמן ומשאבים - עדכון הקנקן על חשבון מה שבתוכו.

קולקצית מעילי העור של הבלוגריות ל-MYNT1792

אפשר לחשוב כמה בלוגריות שמנות כבר יש בישראל, אני שומעת כמה מכם אומרים ובצדק. אבל יש הרבה מאד נשים יצירתיות ובעלות טעם משובח שלובשות מידה 46 ומעלה - אמהות, נשות תקשורת, זמרות, שחקניות, כותבות, נשות עסקים, הייטקיסטיות, מעצבות פנים ועוד ועוד שיודעות טוב מאד מה הן רוצות ללבוש, מה יחמיא להן ומה ישמח נשים ישראליות אחרות במידתן. כל קשקשן ישראלי טוחן למוות את המונח המאוס נשים אמיתיות כשם נקי לשמנות. אלה הנשים האמיתיות האמיתיות, והן רק מחכות שמישהו יפנה אליהן ויציע להן לעצב לעצמן תלבושת. אז למה כולם מחכים? אנחנו לא זקוקים לעוד עלי תאנה אלא לתאנים עצמן.

אמה לורן ולורה ל-Simply Be

מה שאני רוצה, אם לקצר, זה לראות בתי אופנה ישראלים מרימים את הכפפה ומעצבים קולקציות במידות גדולות שיעוצבו בשיתוף ובהשראת כמה מהנשים הנפלאות האלה. לא חסרים פה מעצבים שיכולים להרים את הכפפה הזו - מקסטרו והוניגמן והמשביר מחסני אופנה ועד קום איל פו ואוברזון. עסקים אמורים לרצות להרוויח מקסימום כסף ומעצבי אופנה אמורים לרצות להתמודד עם אתגרים וליצר בגדים מרהיבים, מחמיאים ומשמחים. איך הם מוותרים מראש על שוק המידות הגדולות, אני לא אבין לעולם.

אז אני פה, מחכה לבית אופנה שיציע לי שותפות שתכבד אותי רגשית, כספית ויצירתית, ויחד איתי מחכות עוד אלפי שמנות גאות כמוני. תכף מתקשרים אלינו. רק עוד שניה.

רשומת המסקרות הגדולה

כמעט שלוש שנים חלפו מאז עשיתי סקירה מרוכזת של מסקרות, גוועלד! מאחר וכך, ומאחר וכל המסקרות הישנות שלי התפגרו בבת אחת (סביר, כי את רובן קניתי באותה נסיעה ללונדון) חשבתי שיהיה נחמד לעדכן אתכם, קוראיי החתיכים, בדעתי על כמה מסקרות נפוצות. לפני הביקורת חשוב שאבהיר שאני אוהבת מסקרות מאריכות ומדגישות שמשאירות את הריסים דקים ומופרדים היטב. לכן יתכן שדעתי לא תתאים לדעתה של מי שאוהבת מסקרות מעבות.

אלה המסקרות שבדקתי

ואלה המברשות שלהן

וזו הביקורת שלי, לפי סדר הופעתן בתמונות

מה - Max Factor False Lash Effect Waterproof 

מאיפה - קניתי אותה בלונדון

למה - כי אני אוהבת מסקרות של מקס פקטור, בפרט את סדרת False Lash Effect

כמה - 48₪ באיביי

מי נגד מי ולמה - מסקרה עמידה למים היא מוצר מומלץ לימים בהם יש ספורט ו\או דכאון ובכי בתוכנית ועדין את רוצה להראות נחמד בין לבין. המסקרה הזו, כמו חברותיה לסדרה שאינן עמידות למים, משאירה את הריסים דקים אך מושחרים ומספקת מראה טבעי מודגש. הבעיה היא שהיא מתיבשת נורא מהר ואחרי כמה שימושים מתחילה להשאיר פירורים מתחת לעינים עם השעות שחולפות. בנוסף, סיוט להוריד אותה. היא משאירה את הריסים נוקשים למגע גם אחרי הסרה בביודרמה ויומיים אחרי שהשתמשתי בה, היא עדין שם.

שורה תחתונה - פחות טובה מאחיותיה לסדרה.

מה - Armani Eyes to Kill 

מאיפה - הזמנתי אותה מסטרוברי

למה - כי טיפאני לא מפסיקה לדבר עליה והיה מבצע 

כמה - 129₪

מי נגד מי ולמה - שמעתי עליה כל כך הרבה, שציפיתי שתהיה כמו דיור אקסטאז על ספידים. היא כבדה נורא (פיזית, האריזה נורא כבדה), רטובה ונמחרת בכל מקום, ולא מספקת שוב תוצאה שמסקרות זולות ממנה בהרבה לא יספקו. המסקרות הרגילות מסדרת False Lash Effect של מקס פקטור עדיפות בהרבה.

שורה תחתונה - קניה מיותרת ומאכזבת.

מה - Maybelline Illegal Length בצבע חום

מאיפה - קניתי אותה בסופרפארם 

למה - כי היה מבצע ורציתי מסקרה חומה

כמה - בסביבות ה-110₪ לפני מבצעים

מי נגד מי ולמה - היא יותר שחורה מחומה והיא משאירה את הריסים דקיקים ועמוסי פירורים ברמה כזו שתהיתי אם מכרו לי אותה במבצע כי היא פגת תוקף.

שורה תחתונה - לא תודה.

מה - L'oreal Telescopic Clean Definition 

מאיפה - קניתי אותה בסופרפארם 

למה - כי אנה לא מפסיקה לדבר עליה

כמה - 121₪ לפני מבצעים

מי נגד מי ולמה - עוד מסקרה שקניתי כי וולוגרית שאני אוהבת מהללת אותה על ימין ועל שמאל וגם במקרה הזה, אני חייבת לתהות למה. המברשת דקיקה והמסקרה משאירה את הריסים דקים וארוכים במידה לא נעימה ממש, כמו קורי עכביש חולניים בתחפושת לפורים.

שורה תחתונה - שאנה תשתמש בה, אני חוזרת ל-False Lash Effect.

מה - Yves Saint Laurent Babydoll 

מאיפה - קיבלתי אותה מהיח"צ 

למה - כי זה מה שיח"צ עושה

כמה - 202₪ לפני מבצעים

מי נגד מי ולמה - ווי ווי ווי איזה מסקרה נהדרת זו. המראה דרמטי מזה אליו אני רגילה (כן, אני שוב מדברת על ה-False Lash Effect) ושחור שחור והיא משאירה ריסים ארוכים ומעובים ומדגישה את העין בצורה יפהפיה. היא רכה אבל לא נוזלית, שנאמר Dior Extase who?? אני משתמשת בה כמעט כל יום ומקבלת שפע מחמאות.

שורה תחתונה - מוצר מעולה לחובבי הדרמה. ללא ספק אקנה אותה שוב.

מה - Max Factor Eye Brightening for Brown Eyes 

מאיפה - קניתי אותה בלונדון 

למה - כי אני אוהבת את מקס פקטור ויש לי עינים חומות

כמה - 36.75₪ באיביי

מי נגד מי ולמה - זוהי ללא ספק המסקרה החלשה ביותר שניסיתי אי פעם מבית מקס פקטור. אין שום דבר מיוחד בצבע שלה, ודאי לא כזה שמחמיא או מדגיש עינים חומות. ה-YSL פה למעלה מדגישה את צבע העינים פי מאה. המראה הסופי סתמי למדי.

שורה תחתונה - רכישה מיותרת.

כפי שודאי הבנתם, הזוכה בלתי מעורערת היא Yves Saint Laurent Babydoll ששבתה את ליבי, למרות שהיא דרמטית ממה שאני בוחרת לרב. במחלקת היום יומיות (כלומר, מאריכות ומדגישות בלי להעיק) אני מתכוונת לחזור למקס פקטור False Lash Effect שאפשר להזמין באיביי במחירים סבירים למדי. לדעתי, מחכה לי עוד אחת סגורה בתחתית מגירת האיפור שלי.

יום ראשון - תשוויציון

בוקר צח קוראים חביבים. שבוע חדש הגיח וחשבתי שיהיה נחמד להתחילו בתשוויץ קטן.

קוראי הותיקים יודעים שאני חובבת של התכשיטנים הצרפתים Les Néréides בעשר השנים האחרונות. יש לי אוסף קטן של תכשיטים שלהם, מרביתם מהקו הזול והמטורלל יותר (הכל יחסי) N2, ששרשרת שלו אני לובשת באיור שמופיע בכותרת של השבלוג. בכל פעם מחדש אני מופתעת שהחנות שלהם קיימת בכלל, כי חשבתי שאני היחידה בעולם שאוהבת דברים כאלה. מענין איך יראה כינוס בינלאומי של אוהבי N2. האם ימלא החדר שרונות מכל הצבעים והמינים? זאת קבוצת חובבים שאשמח לפגוש ביום מן הימים.

בכל מקרה, השנה לא נסעתי לחול ולא אסע בחודשים הקרובים (שלא בענייני עבודה בכל מקרה) כך שהחלטתי לקנות לי תכשיט בחנות המקוונת שלהם, שם יש אאוטלט קטן עם תכשיטים מוזלים. הסיבה שאני מקפידה לקנות שם רק תכשיטים מוזלים היא שהמשלוח יקר ותמיד מתווספות לכך הוצאות מיסוי גבוהות בגלל שהם שולחים אקספרס השמנדריקים. קניה בחנות שלהם בקובנט גארדן בלונדון, להבדיל, הפוכה לחלוטין - לא רק שאין מחירי משלוח, אני גם מקבלת החזר על המע"מ. אבל אני לא מרירה, לא לא.

אז השבוע הרכשו וכבר הגיעו לחיקי החם השרשרת שבחרתי, שמתאימה לתספורת החדשה שלי ועונדת שרשראות שאני נוהגת לענוד.

והעגילים האלה, שחשבתי שיראו נחמד עם השיער הקצר שלי (שיער קצר? עגילים ארוכים) מסכנה הבחורינה, נדמה לי שהיא בשוק מהמסע מצרפת לישראל בקופסת קרטון.

מתנה נוספת שקניתי לי השבוע היא התיק הנפלא הזה של דניאלה להבי. הוא מגיע בכל מיני צבעים ומרקמים, אבל מיד כשראיתי את הזהב ידעתי שהוא בשבילי. שילוב הרצועה החומה מוסיף לו אפקט מגניב ויומיומי יותר, וטוב שכך כי בכוונתי ללכת איתו ביום יום. הוא זרוק מדי לשמש כתיק ערב, לטעמי.

יש לו סגירה מגנטית וניתן ללכת איתו כקלאץ', עם הרצועה החומה מגולגלת בפנים או בחוץ, כמו בתמונה הבאה.

או כתיק כתף ותיק אלכסון, עם הרצועה הארוכה.

אני מאוהבת בו לחלוטין. זו הקניה הראשונה שלי מדניאלה להבי, שאני מודה שלא התלהבתי יותר מדי מעיצוביה עד כה. אני חושבת שהתיק הזה הוא אביזר האופנה הגזעי ביותר שקניתי זה שנים. התלונה היחידה שלי היא שהשם שלה מופיע עליו באנגלית ולא בעברית. עבריה דברי עברית אני אומרת (מן הסתם, בעברית).

ואגב עברית - מילה שמעצבנת אותי לאחרונה היא Outfit. זו מילה שכשבלוגרית אני נאלצת להשתמש בה לעתים קרובות ומכילה בתוכה לא רק את הבגדים שאדם לובש אלא את כלל האוירה שהוא משדר באמצעותם ואת האביזרים הנלווים אליהם (נעלים, תכשיטים, תיק, קשקושי שיער וכולי). אני מעדיפה להשתמש במילים עבריות ולכן אם יש לכם, קוראים חתיכים, רעיון למילה עברית שתאפשר לי לגנוז את המונח הלועזי הזה מהשבלוג לנצח אנא שתפו אותי ואת החבר'ה. אם תהיה מילה שתמצא חן בעיני במיוחד ותאומץ, אני מבטיחה לשלוח להוגה שי צנוע וחביב לאות תודה.

עיקר החדשות

אתמול אחרי העבודה הלכתי לעשות משהו שאסור לשמנות לעשות.

תספורת: ניסים פרץ מ-Scissors 

קינג ג'ורג' 68 תל אביב

טל 03-5255232

השיר הבא מספק את התשובה לשאלה איך אני מרגישה עם השיער הקצר.

Neutrogena

קוראים יקרים, אני מודה שנשבר לי. וסיפור שהיה כך היה.

לפני שנתיים כתבתי ביקורת על קרם פנים של Neutrogena שכללה את המשפט הבא:

הריח שלו איום ונורא ולכן המריחה לא נעימה בכלל

מיד לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון תוקפנית ממשרד היחצ שנתן לי את המוצר. תוקפנית עד כדי כך שפניתי למנהל חברת היחצ וסיפרתי לו איך דיברו אלי ודרשתי התנצלות. למחרת קיבלתי ממנו אימייל ארוך מאד שמתאר בפרטי פרטים כמה אני לוזרית שמנה ויתומה שכולם צוחקים עליה שלא מבינה ולעולם לא תבין איך מתנהלת עבודה עיתונאית. זמן קצר אחר כך קיבלתי שיחת טלפון ממשרד יחצ אחר בנוגע למוצר בו התעניינתי ובה נאמר לי שכל התעשיה מדברת על זה שאני בלוגרית קטלנית ושאסור לעבוד איתי.

בשנתיים שחלפו מאז אירוע Neutrogena ירדה כמות משרדי יחסי הציבור שמוכנה לעבוד איתי למינימום. אני מופצצת מדי יום באינספור מיילים מאינספור משרדי יח"צ על אינספור אירועים ומוצרים אליהם אליהם לא הוזמנתי ואותם לא קיבלתי ורואה מדי יום סיקורים באינספור בלוגים על אותם אירועים ומוצרים.

בשבועות האחרונים יצא לי לרגל כמעה אחר נתונים סטיסטיים של כמה מחברותי לבלוגוספירה. יש בלוגריות בארץ שיש להן נתוני כניסות חודשיים שאני יכולה רק לחלום עליהן, רובן גם פופולריות בחו"ל (פלח הקוראים הבינלאומי שלי מצומצם יחסית, ככל הנראה מפני שבחרתי לכתוב בעברית בלבד) ועם זאת, למרבית הבלוגריות שאני מכירה ביום יום יש נתוני כניסות יחודיים קטנים משלי, חלקן מגיעות בחודשים הכי טובים שלהן למחצית מנתוני הכניסות בחודשים הכי גרועים שלי. אחרי הכל, השבלוג מתקרב להנאתו למליון כניסות יחודיות. אני אגלה לכם סוד קטן - אני "גילחתי" 11000 ומשהו כניסות יחודיות מנתוני החודש האחרון כי חשדתי שהן הגיעו מרובוטים ולא מקוראים אמיתים. חלק מהבלוגריות שאני מכירה קונות כניסות ולייקים ואני מגלחת מה שמריח לי חשוד.

אז יש לי מוניטין של אמינות ונאמנות בקרב הקוראים שלי, וזו כנראה אחת הסיבות שיש לי הרבה קוראים ואני באמת גאה בזה. אבל אני משלמת על זה במחיר ריכולים ולעג מצד יחצנים ובלוגריות אחרות אותם אני מרגישה כמו סכין בפעמים הבודדות בהן אני כן מראה את האף שלי באיזו השקה או אירוע שמענינים אותי. אני הבלוגרית המשוגעת. אני צריכה להתחנן ליחצנים לקבל לסקירה מוצרים שמעניינים אותי וכל הבלוגריות האחרות קיבלו כבר לפני חודש ולרב מקבלת תשובה שלילית. אני שולחת מיילים שמודיעים שאני קימת ומעונינת להצטרף לרשימות דיוור והפצה שבלוגריות שכותבות שבועיים כבר נמצאות בהן. הרבה פעמים אני כותבת ולא טורחים אפילו לענות לי. 

לאישה בת 37 שנמצאת בתעשיה בה הרב השולט הוא בן 25 ומטה זו חוויה קשה. למזלי, הערך העצמי שלי עומד בזה בלי בעיה. אני לא נעלבת או מושפלת או כל רגש עצובי אחר. אבל אני כועסת (כפי שאולי שמתם לב). קוראי הותיקים יודעים שהיו תקופות שכתבתי על הנושא הזה המון עד שהרגשתי שעברתי את הגבול ומיתנתי את עצמי. אבל השבוע יצא לי להוציא הון קטן בקנית מוצרים שבלוגריות אחרות מקבלות במתנה ובאמת שנמאס לי לקנות דברים שמי שלא מגיעה לקרסוליים שלי (הנה, אמרתי את זה) מקבלת במתנה, למרות שכהייטקיסטית ללא ילדים אני יכולה לקנות לי את כל הדיורים והקליניקים והתיקים והבגדים שמתחשמק לי ואז אני כותבת עליהם סקירות בכל מקרה. 

אז הנה השורה התחתונה, ושהבלוגריות שמלכלכות עלי ילכלכו ושהיחצנים שמקללים אותי יקללו וכל שאר הצקצקנים יצקצקו עד מחר. מוכנים? הנה זה בא -

תתבישו לכם שאתם בוחרים ללעוג, להשמיץ ולהחרים אותי. זה שאתם בוחרים להתעלם מכח פרסום מוערך של 20000 ומשהו כניסות יחודיות בחודש מעיד על אוזלת היד שלכם כיחצנים ועל חוסר ההבנה שלכם את המדיום.

היחצנים המעטים שנהנים לעבוד איתי והאנשים ששוכרים את שרותי כיועצת הם אלה שמרויחים מהמעצמה הקטנה שבניתי. בניגוד לרצוני הפכתי לבלוג בוטיק.

זהו. אני את שלי אמרתי. ועכשיו אקח את התחת השמן והקטלני שלי לאכול צהרים.

ASOS Black Label for ASOS Curve

חדשות טובות לשמנמנות שבחבורה! בנובמבר תגיע לאסוס קולקציית המידות הגדולות החדשה ASOS Black Label for ASOS Curve.

למי שעדין לא מכיר, Asos Curve הוא קו המידות הגדולות המצוין של אסוס - אתר בינלאומי שמבוסס באנגליה שמוכר בגדים של מותגי הבית השונים וגם של מעצבים מוכרים אחרים לגברים ונשים. יש להם מגוון גדול של בגדים קלאסים וסולידיים מחד ומגניבים לחלוטין מאידך והרבה אביזרי אופנה (תיקים, תכשיטים, נעלים, צעיפים וכולי). מותגי הבית מתחלקים לקוי הריון, מידות גדולות, מידות רגילות, גברים, נעלים, תכשיטים, תיקים, בגדי ערב ועוד. המשלוח הבינלאומי חינם, ואפשר להחזיר פריטים שלא מתאימים מסיבה כזו או אחרת.

Asos Black הוא קו רדיקלי ויוקרתי של המותג שמייצר בכמויות קטנות יחסית לשאר הקוים מה שמבטיח שהבגדים שיעוצבו עבור קו המידות הגדולות Curve יהיו טרנדיים וחצופים יחסית לבגדים הרגילים שם (שרבים מהם מדליקים דיים). יהיו צבעים עזים יותר, דוגמאות נועזות יותר וגזרות רדיקליות יחסית למידות גדולות. בקיצור - חלום שהתגשם עבורי ועבור רבות מחברותי העגולות. יש!

הבגדים ימכרו החל בנובמבר וחלק מהמחירים חוצים את קו אלף השקלים (ויתכן שתאלצו להוסיף לכך מיסים). זה יקר ואולי תבחרו לחכות שהבגד שאתם רוצים יגיד לסייל (אני חיכיתי קרוב לחודשיים שמעיל העור שרציתי יגיע לסייל, והיום סוף סוף קניתי אחד בהנחה של 30%). עם זאת, נסיוני מראה שבגדים חמים (כלומר כאלה שמדברים עליהם בכל הבלוגים שבעולם, כמו הקולקציה הזו) נעלמים מהר. אז קחו בחשבון שבזמן שאתם מחכים למבצע, הבגד שרציתם עלול להיעלם לנצח כי להבדיל מהנהוג במוד קלות' למשל, עוד לא יצא לי לראות משהו שפספסתי חוזר למלאי באסוס.

הנה כמה תמונות יח"צ מה-Lookbook שאסוס שיחררו השבוע.

שמלה עם שרוולי קפלולים - 315₪

שמלה עם חרוזים וניטים - 1030₪

שמלת חרוזים - 915₪

שמלה כחולה בהדפס שברון 630₪

ויש גם את התמונות האלה, ששייכות כנראה לקו הסתיו-חורף החדש אבל אינן מה-Black Label אלא מהקו הרגיל. חלק מהבגדים כבר זמינים לרכישה באתר במחירים הרגילים של קו המידות הגדולות. אני חיבת לציין שהחליפה הזו נראית הרבה יותר טוב בצילומי היחצ, עם טישרט גרפי שחור-לבן, מאשר בצילומים בחנות.

בלייזר - 257₪

מכנסים - 200₪

שמלה הו כה טרנדית (גם טארטן וגם כתפים חשופות!) - 220₪

שמלת ניצנוצאז' -  370₪

ויש גם מעילים חמים ונחמדים כמו זה

מעיל צמר מוברש - 545₪ 

שנלבש מעל שמלה עם חצאית עור - 686₪ (שניקולט לובשת כאן)

בקיצור, נראה לי שנוכל להתלבש יפה החורף. אני הכי אוהבת את שתי השמלות הראשונות, ואתם?

10 שנים לבלוג עפיפונים - משהו על קבלה עצמית

בימים אלה מציינת רחלי זוסימן יומולדת עשירי לשני הבלוגים שלה פשוט מבשלת ועפיפונים. פשוט מבשלת כשמו כן הוא, בלוג בישול, שנהנה מחשיפה אדירה למרות שאינו קסום או מרגש כי הוא פשוט מדויק. עפיפונים הוא הבלוג האישי של רחלי, ולו פחות קוראים ותכנים שנוגעים במקומות הכי עדינים של הנפש - קבלה עצמית, אהבה עצמית, הורות, נשיות.

אחד הנושאים החוזרים בעפיפונים הוא החוויה של הילד המחונן והורות למחוננים, נושא שאני מכירה היטב.

אני למדתי במסגרת פרויקט מחוננים מכיתה ג עד סוף התיכון. במסגרת הפרויקט קיבלנו שיעורי העשרה (בנושאי רפואה, הצפנה, פילוסופיה של המדע ועוד) והאצה בלימודים הרגילים. בתיכון הקדימו לנו בגרויות והתנסינו בלימודים אקדמאים. המורים שלנו היו המורים הטובים בבית הספר והכיתה היתה קטנה ואינטנסיבית. היינו תשע בנות ועשרים בנים.

כיתת המחוננים מתעלמת לחלוטין מהפן הרגשי של המחוננות. את המשפט הפופולרי יש פער עצום בין רמתו המנטלית של הילד המחונן לרמתו האינטלקטואלית שמעתי אין ספור פעמים במשך השנים. הם אמרו אותו, אבל לא טרחו להתמודד עם המשמעות שלו והיו ילדים בכיתה שסבלו מזה מאד. לי, בכל מקרה, זה לא היה רלבנטי. אני סבלתי מהפן הפחות מדובר של מחוננות והוא רגישות יתר. ילדים מחוננים מסוימים מתפקדים כמו ספוג של רגשות. הם קולטים רגשות מהסביבה ומתאימים את עצמם מגיל אפס, והופכים למומחים בלתי מעורערים בריצוי הסביבה. הם מגשימים חלומות של אחרים, מעמידים פנים שהם הילדים שההורים שלהם רוצים, מנסים נואשות להיות חביבי המורים כולם ונכשלים פעם אחר פעם, כי אחרי הכל - הם ילדים בעולם של מבוגרים פחות רגישים מהם.

אני גדלתי להיות People Pleaser ברמה שדפקה את תחילת חיי כמבוגרת חזור ודפוק ואף אחד לא ניסה למנוע את זה או אפילו לשים לב. רק לפני כארבע שנים, כשקראתי את הדרמה של הילד המחונן, הבנתי לראשונה שאני לא הפסיכית היחידה שחיה ככה ושזו נטיה טבעית של אנשים רבים ומצאתי דרך להתפייס עם עצמי. למעשה, בגיל 35 הפכתי לראשונה לאדם ששם את עצמו במקום הראשון במקום את כל שאר העולם ותאמינו לי - זה לא קל להפוך את עצמך למישהו אחר בגיל שלושים ומשהו. ללמוד כמו תינוקת להרגיש כעס ואז ללמוד לבטא אותו. גם ככה לא מקובל בתרבות הלא נעים שלנו לדבר בכנות או לבטא רגשות קשים. וזה עוד פסטיבל שירי ילדים לעומת הקושי ללמוד מחדש להקשיב לתחושות הבטן שלי ולפעול לפיהן. איבדתי כמה אנשים שלא רצו בי יותר כשהפסקתי לרצות וזכיתי בחדשים וברמה אחרת לחלוטין של אינטימיות ואהבה עם אחרים בחיי.

זה שיעור מתמשך והוא קשה לעתים מאד. אני מעלה אותו שוב ושוב בין השורות בשבלוג כי אם יש מישהו שמכיר היטב את הצורך הבלתי נשלט כמעט לרצות את כל העולם ולהתנצל על עצם קיומך מדי יום זה ציבור הנשים השמנות. את גם אישה וגם שמנה? זה כמעט יותר מדי! אנחנו נקראות בידי תעשיות מילארדים בינלאומיות לשנות את עצמנו, להתאים את עצמנו, להסוות את עצמנו, לסבר את עצמנו כך שנהיה קלות יותר לעיכול עבור החברה. אנחנו צריכות להיות רגישות לצרכי כל העולם ואף אחד לא מתענין יותר מדי בצרכים שלנו. אנחנו יכולות לבחור אם להתאים את עצמנו למה שיש או להשאר בחוסר מתמיד וזו בחירה אומללה.

אז את תהליך הגאולה העצמית שלי אני מלווה בנסיון לחזק את הציבור שלי ככל הבא ליד. לתת לשמנות קול. לתת לנשים קול. לתת לכל הילדים הפנימיים שסתמו להם את הפה את הקול שלהם ולשוב ולהעביר את המסר שכולנו נהדרים כמו שאנחנו ושעלינו לבטא את עצמנו בכל כלי אפשרי, בכל זמן ועם כל אדם. ככל שאני מדברת על זה יותר, אני מאמינה בזה יותר. אחרי הכל, כולנו רוצים וראויים לחיות הכי טוב שאפשר. אלוהים יודע שאני רוצה את זה.

כרוניקה של פליס מושאל ידוע מראש

ביום שישי עליתי ג'רוזליימה לבדוק מה מזג האויר ואם יש משהו טעים לאכול (כי כשאין לי כח לבשל, עד כדי כך אין לי כח לבשל). הסתבר שנעים מאד ביום וקר בערב. אחרי ששקעה השמש ישבנו במרפסת ואני רעדתי בתוך מעיל הפליס שהושאל לי וחשבתי מחשבות על חורף.

כשהגעתי ואחרי שליטפתי חתול, שמנו פעמינו לעין כרם כשבראש סדר העדיפויות שלנו אכילת אוכל טעים ומהר, כי מתנו מרעב. בתפריט של כרמא מצאתי את המנה הבלתי סבירה בעליל הבאה, שכוללת חונקי כרמים ברוטב בולונז, עם כדורי בשר ומוצרלה שנאפו בתנור בציפוי בצק פיצה. האמת שחששתי קצת מהמנה הזו, אבל היא היתה כל כך טעימה! כל מרכיב בה היה מוצלח בפני עצמו, והשילוב שלהם בקדירה חמה וריחנית עם בצק רך וטרי לטבילה ברוטב היה פשוט מושלם. מאחר והיא היתה ענקית, לקחתי את השאריות הביתה לארוחת ערב מאוחרת. נום! בא לי שוב.

אחרי שהרעב נרגע יצאנו לשוטט ומצאנו את כנסית יוחנן המטביל בהרים פתוחה לשם שינוי. אני רגילה כבר לראות אותה מבחוץ, כי תמיד כשאני שם היא סגורה למבקרים, ושמחתי להכנס לחללים הקרירים שלה, לראות קברים ופסיפסים ביזנטיים ולהחליף מילה או שתים עם המושיע, שגם הביא את השה שלו.

מחוץ לכנסיה יש שוק קטן אך נחוש של מזכרות לתיירים.

מאחר והנחתי שמזג האויר יהיה קריר מבתל אביב, תכננתי תלבושת מודולרית שכללה גלביה, ג'ינס שלבשתי רק כשהגעתי לירושלים, וקרדיגן ורוד ששכחתי במכונית אחרי שחזרנו מהטיול, ולכן נאלצתי לשאול את מעיל הפליס שהזכרתי למעלה. 

אני לובשת

גלביה של קרן שביט

ג'ינס ממרקס אנד ספנסר

שרשרת מאקססורייז (ישנה)

תיק עם נקודות של אנטונלו סריו (ישן מאד)

כפכפים מגאפ

ראו הפירות שאני צבעונית ואמרו למה לא למה לא. האבטיחים נראו שמחים לראות אותי.

וכמה רימונים ואשכוליות עשו לי עינים, ממש כמו באירופה.

בשלב זה, אחרי גלידת שוקולד ומנגו מלאכת יד מהשוקולדיה שסמוכה לכנסיה, החלטנו שהגיע הזמן להתאחד עם מכונת האספרסו והמרפסת. צפינו בשקיעה והצצנו לציפורים ואז התחלתי לרעוד ואת הסוף אתם יודעים כבר כי מעיל פליס שמוזכר במערכה הראשונה, יושאל במערכה האחרונה.

שבוע טוב לכולם והיכונו לפסטיבל 10 השנים לבלוגים פשוט מבשלת ועפיפונים, בו אני משתתפת, שמתחיל מחר.