עיקר החדשות

אתמול אחרי העבודה הלכתי לעשות משהו שאסור לשמנות לעשות.

תספורת: ניסים פרץ מ-Scissors 

קינג ג'ורג' 68 תל אביב

טל 03-5255232

השיר הבא מספק את התשובה לשאלה איך אני מרגישה עם השיער הקצר.

Neutrogena

קוראים יקרים, אני מודה שנשבר לי. וסיפור שהיה כך היה.

לפני שנתיים כתבתי ביקורת על קרם פנים של Neutrogena שכללה את המשפט הבא:

הריח שלו איום ונורא ולכן המריחה לא נעימה בכלל

מיד לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון תוקפנית ממשרד היחצ שנתן לי את המוצר. תוקפנית עד כדי כך שפניתי למנהל חברת היחצ וסיפרתי לו איך דיברו אלי ודרשתי התנצלות. למחרת קיבלתי ממנו אימייל ארוך מאד שמתאר בפרטי פרטים כמה אני לוזרית שמנה ויתומה שכולם צוחקים עליה שלא מבינה ולעולם לא תבין איך מתנהלת עבודה עיתונאית. זמן קצר אחר כך קיבלתי שיחת טלפון ממשרד יחצ אחר בנוגע למוצר בו התעניינתי ובה נאמר לי שכל התעשיה מדברת על זה שאני בלוגרית קטלנית ושאסור לעבוד איתי.

בשנתיים שחלפו מאז אירוע Neutrogena ירדה כמות משרדי יחסי הציבור שמוכנה לעבוד איתי למינימום. אני מופצצת מדי יום באינספור מיילים מאינספור משרדי יח"צ על אינספור אירועים ומוצרים אליהם אליהם לא הוזמנתי ואותם לא קיבלתי ורואה מדי יום סיקורים באינספור בלוגים על אותם אירועים ומוצרים.

בשבועות האחרונים יצא לי לרגל כמעה אחר נתונים סטיסטיים של כמה מחברותי לבלוגוספירה. יש בלוגריות בארץ שיש להן נתוני כניסות חודשיים שאני יכולה רק לחלום עליהן, רובן גם פופולריות בחו"ל (פלח הקוראים הבינלאומי שלי מצומצם יחסית, ככל הנראה מפני שבחרתי לכתוב בעברית בלבד) ועם זאת, למרבית הבלוגריות שאני מכירה ביום יום יש נתוני כניסות יחודיים קטנים משלי, חלקן מגיעות בחודשים הכי טובים שלהן למחצית מנתוני הכניסות בחודשים הכי גרועים שלי. אחרי הכל, השבלוג מתקרב להנאתו למליון כניסות יחודיות. אני אגלה לכם סוד קטן - אני "גילחתי" 11000 ומשהו כניסות יחודיות מנתוני החודש האחרון כי חשדתי שהן הגיעו מרובוטים ולא מקוראים אמיתים. חלק מהבלוגריות שאני מכירה קונות כניסות ולייקים ואני מגלחת מה שמריח לי חשוד.

אז יש לי מוניטין של אמינות ונאמנות בקרב הקוראים שלי, וזו כנראה אחת הסיבות שיש לי הרבה קוראים ואני באמת גאה בזה. אבל אני משלמת על זה במחיר ריכולים ולעג מצד יחצנים ובלוגריות אחרות אותם אני מרגישה כמו סכין בפעמים הבודדות בהן אני כן מראה את האף שלי באיזו השקה או אירוע שמענינים אותי. אני הבלוגרית המשוגעת. אני צריכה להתחנן ליחצנים לקבל לסקירה מוצרים שמעניינים אותי וכל הבלוגריות האחרות קיבלו כבר לפני חודש ולרב מקבלת תשובה שלילית. אני שולחת מיילים שמודיעים שאני קימת ומעונינת להצטרף לרשימות דיוור והפצה שבלוגריות שכותבות שבועיים כבר נמצאות בהן. הרבה פעמים אני כותבת ולא טורחים אפילו לענות לי. 

לאישה בת 37 שנמצאת בתעשיה בה הרב השולט הוא בן 25 ומטה זו חוויה קשה. למזלי, הערך העצמי שלי עומד בזה בלי בעיה. אני לא נעלבת או מושפלת או כל רגש עצובי אחר. אבל אני כועסת (כפי שאולי שמתם לב). קוראי הותיקים יודעים שהיו תקופות שכתבתי על הנושא הזה המון עד שהרגשתי שעברתי את הגבול ומיתנתי את עצמי. אבל השבוע יצא לי להוציא הון קטן בקנית מוצרים שבלוגריות אחרות מקבלות במתנה ובאמת שנמאס לי לקנות דברים שמי שלא מגיעה לקרסוליים שלי (הנה, אמרתי את זה) מקבלת במתנה, למרות שכהייטקיסטית ללא ילדים אני יכולה לקנות לי את כל הדיורים והקליניקים והתיקים והבגדים שמתחשמק לי ואז אני כותבת עליהם סקירות בכל מקרה. 

אז הנה השורה התחתונה, ושהבלוגריות שמלכלכות עלי ילכלכו ושהיחצנים שמקללים אותי יקללו וכל שאר הצקצקנים יצקצקו עד מחר. מוכנים? הנה זה בא -

תתבישו לכם שאתם בוחרים ללעוג, להשמיץ ולהחרים אותי. זה שאתם בוחרים להתעלם מכח פרסום מוערך של 20000 ומשהו כניסות יחודיות בחודש מעיד על אוזלת היד שלכם כיחצנים ועל חוסר ההבנה שלכם את המדיום.

היחצנים המעטים שנהנים לעבוד איתי והאנשים ששוכרים את שרותי כיועצת הם אלה שמרויחים מהמעצמה הקטנה שבניתי. בניגוד לרצוני הפכתי לבלוג בוטיק.

זהו. אני את שלי אמרתי. ועכשיו אקח את התחת השמן והקטלני שלי לאכול צהרים.

ASOS Black Label for ASOS Curve

חדשות טובות לשמנמנות שבחבורה! בנובמבר תגיע לאסוס קולקציית המידות הגדולות החדשה ASOS Black Label for ASOS Curve.

למי שעדין לא מכיר, Asos Curve הוא קו המידות הגדולות המצוין של אסוס - אתר בינלאומי שמבוסס באנגליה שמוכר בגדים של מותגי הבית השונים וגם של מעצבים מוכרים אחרים לגברים ונשים. יש להם מגוון גדול של בגדים קלאסים וסולידיים מחד ומגניבים לחלוטין מאידך והרבה אביזרי אופנה (תיקים, תכשיטים, נעלים, צעיפים וכולי). מותגי הבית מתחלקים לקוי הריון, מידות גדולות, מידות רגילות, גברים, נעלים, תכשיטים, תיקים, בגדי ערב ועוד. המשלוח הבינלאומי חינם, ואפשר להחזיר פריטים שלא מתאימים מסיבה כזו או אחרת.

Asos Black הוא קו רדיקלי ויוקרתי של המותג שמייצר בכמויות קטנות יחסית לשאר הקוים מה שמבטיח שהבגדים שיעוצבו עבור קו המידות הגדולות Curve יהיו טרנדיים וחצופים יחסית לבגדים הרגילים שם (שרבים מהם מדליקים דיים). יהיו צבעים עזים יותר, דוגמאות נועזות יותר וגזרות רדיקליות יחסית למידות גדולות. בקיצור - חלום שהתגשם עבורי ועבור רבות מחברותי העגולות. יש!

הבגדים ימכרו החל בנובמבר וחלק מהמחירים חוצים את קו אלף השקלים (ויתכן שתאלצו להוסיף לכך מיסים). זה יקר ואולי תבחרו לחכות שהבגד שאתם רוצים יגיד לסייל (אני חיכיתי קרוב לחודשיים שמעיל העור שרציתי יגיע לסייל, והיום סוף סוף קניתי אחד בהנחה של 30%). עם זאת, נסיוני מראה שבגדים חמים (כלומר כאלה שמדברים עליהם בכל הבלוגים שבעולם, כמו הקולקציה הזו) נעלמים מהר. אז קחו בחשבון שבזמן שאתם מחכים למבצע, הבגד שרציתם עלול להיעלם לנצח כי להבדיל מהנהוג במוד קלות' למשל, עוד לא יצא לי לראות משהו שפספסתי חוזר למלאי באסוס.

הנה כמה תמונות יח"צ מה-Lookbook שאסוס שיחררו השבוע.

שמלה עם שרוולי קפלולים - 315₪

שמלה עם חרוזים וניטים - 1030₪

שמלת חרוזים - 915₪

שמלה כחולה בהדפס שברון 630₪

ויש גם את התמונות האלה, ששייכות כנראה לקו הסתיו-חורף החדש אבל אינן מה-Black Label אלא מהקו הרגיל. חלק מהבגדים כבר זמינים לרכישה באתר במחירים הרגילים של קו המידות הגדולות. אני חיבת לציין שהחליפה הזו נראית הרבה יותר טוב בצילומי היחצ, עם טישרט גרפי שחור-לבן, מאשר בצילומים בחנות.

בלייזר - 257₪

מכנסים - 200₪

שמלה הו כה טרנדית (גם טארטן וגם כתפים חשופות!) - 220₪

שמלת ניצנוצאז' -  370₪

ויש גם מעילים חמים ונחמדים כמו זה

מעיל צמר מוברש - 545₪ 

שנלבש מעל שמלה עם חצאית עור - 686₪ (שניקולט לובשת כאן)

בקיצור, נראה לי שנוכל להתלבש יפה החורף. אני הכי אוהבת את שתי השמלות הראשונות, ואתם?

10 שנים לבלוג עפיפונים - משהו על קבלה עצמית

בימים אלה מציינת רחלי זוסימן יומולדת עשירי לשני הבלוגים שלה פשוט מבשלת ועפיפונים. פשוט מבשלת כשמו כן הוא, בלוג בישול, שנהנה מחשיפה אדירה למרות שאינו קסום או מרגש כי הוא פשוט מדויק. עפיפונים הוא הבלוג האישי של רחלי, ולו פחות קוראים ותכנים שנוגעים במקומות הכי עדינים של הנפש - קבלה עצמית, אהבה עצמית, הורות, נשיות.

אחד הנושאים החוזרים בעפיפונים הוא החוויה של הילד המחונן והורות למחוננים, נושא שאני מכירה היטב.

אני למדתי במסגרת פרויקט מחוננים מכיתה ג עד סוף התיכון. במסגרת הפרויקט קיבלנו שיעורי העשרה (בנושאי רפואה, הצפנה, פילוסופיה של המדע ועוד) והאצה בלימודים הרגילים. בתיכון הקדימו לנו בגרויות והתנסינו בלימודים אקדמאים. המורים שלנו היו המורים הטובים בבית הספר והכיתה היתה קטנה ואינטנסיבית. היינו תשע בנות ועשרים בנים.

כיתת המחוננים מתעלמת לחלוטין מהפן הרגשי של המחוננות. את המשפט הפופולרי יש פער עצום בין רמתו המנטלית של הילד המחונן לרמתו האינטלקטואלית שמעתי אין ספור פעמים במשך השנים. הם אמרו אותו, אבל לא טרחו להתמודד עם המשמעות שלו והיו ילדים בכיתה שסבלו מזה מאד. לי, בכל מקרה, זה לא היה רלבנטי. אני סבלתי מהפן הפחות מדובר של מחוננות והוא רגישות יתר. ילדים מחוננים מסוימים מתפקדים כמו ספוג של רגשות. הם קולטים רגשות מהסביבה ומתאימים את עצמם מגיל אפס, והופכים למומחים בלתי מעורערים בריצוי הסביבה. הם מגשימים חלומות של אחרים, מעמידים פנים שהם הילדים שההורים שלהם רוצים, מנסים נואשות להיות חביבי המורים כולם ונכשלים פעם אחר פעם, כי אחרי הכל - הם ילדים בעולם של מבוגרים פחות רגישים מהם.

אני גדלתי להיות People Pleaser ברמה שדפקה את תחילת חיי כמבוגרת חזור ודפוק ואף אחד לא ניסה למנוע את זה או אפילו לשים לב. רק לפני כארבע שנים, כשקראתי את הדרמה של הילד המחונן, הבנתי לראשונה שאני לא הפסיכית היחידה שחיה ככה ושזו נטיה טבעית של אנשים רבים ומצאתי דרך להתפייס עם עצמי. למעשה, בגיל 35 הפכתי לראשונה לאדם ששם את עצמו במקום הראשון במקום את כל שאר העולם ותאמינו לי - זה לא קל להפוך את עצמך למישהו אחר בגיל שלושים ומשהו. ללמוד כמו תינוקת להרגיש כעס ואז ללמוד לבטא אותו. גם ככה לא מקובל בתרבות הלא נעים שלנו לדבר בכנות או לבטא רגשות קשים. וזה עוד פסטיבל שירי ילדים לעומת הקושי ללמוד מחדש להקשיב לתחושות הבטן שלי ולפעול לפיהן. איבדתי כמה אנשים שלא רצו בי יותר כשהפסקתי לרצות וזכיתי בחדשים וברמה אחרת לחלוטין של אינטימיות ואהבה עם אחרים בחיי.

זה שיעור מתמשך והוא קשה לעתים מאד. אני מעלה אותו שוב ושוב בין השורות בשבלוג כי אם יש מישהו שמכיר היטב את הצורך הבלתי נשלט כמעט לרצות את כל העולם ולהתנצל על עצם קיומך מדי יום זה ציבור הנשים השמנות. את גם אישה וגם שמנה? זה כמעט יותר מדי! אנחנו נקראות בידי תעשיות מילארדים בינלאומיות לשנות את עצמנו, להתאים את עצמנו, להסוות את עצמנו, לסבר את עצמנו כך שנהיה קלות יותר לעיכול עבור החברה. אנחנו צריכות להיות רגישות לצרכי כל העולם ואף אחד לא מתענין יותר מדי בצרכים שלנו. אנחנו יכולות לבחור אם להתאים את עצמנו למה שיש או להשאר בחוסר מתמיד וזו בחירה אומללה.

אז את תהליך הגאולה העצמית שלי אני מלווה בנסיון לחזק את הציבור שלי ככל הבא ליד. לתת לשמנות קול. לתת לנשים קול. לתת לכל הילדים הפנימיים שסתמו להם את הפה את הקול שלהם ולשוב ולהעביר את המסר שכולנו נהדרים כמו שאנחנו ושעלינו לבטא את עצמנו בכל כלי אפשרי, בכל זמן ועם כל אדם. ככל שאני מדברת על זה יותר, אני מאמינה בזה יותר. אחרי הכל, כולנו רוצים וראויים לחיות הכי טוב שאפשר. אלוהים יודע שאני רוצה את זה.

כרוניקה של פליס מושאל ידוע מראש

ביום שישי עליתי ג'רוזליימה לבדוק מה מזג האויר ואם יש משהו טעים לאכול (כי כשאין לי כח לבשל, עד כדי כך אין לי כח לבשל). הסתבר שנעים מאד ביום וקר בערב. אחרי ששקעה השמש ישבנו במרפסת ואני רעדתי בתוך מעיל הפליס שהושאל לי וחשבתי מחשבות על חורף.

כשהגעתי ואחרי שליטפתי חתול, שמנו פעמינו לעין כרם כשבראש סדר העדיפויות שלנו אכילת אוכל טעים ומהר, כי מתנו מרעב. בתפריט של כרמא מצאתי את המנה הבלתי סבירה בעליל הבאה, שכוללת חונקי כרמים ברוטב בולונז, עם כדורי בשר ומוצרלה שנאפו בתנור בציפוי בצק פיצה. האמת שחששתי קצת מהמנה הזו, אבל היא היתה כל כך טעימה! כל מרכיב בה היה מוצלח בפני עצמו, והשילוב שלהם בקדירה חמה וריחנית עם בצק רך וטרי לטבילה ברוטב היה פשוט מושלם. מאחר והיא היתה ענקית, לקחתי את השאריות הביתה לארוחת ערב מאוחרת. נום! בא לי שוב.

אחרי שהרעב נרגע יצאנו לשוטט ומצאנו את כנסית יוחנן המטביל בהרים פתוחה לשם שינוי. אני רגילה כבר לראות אותה מבחוץ, כי תמיד כשאני שם היא סגורה למבקרים, ושמחתי להכנס לחללים הקרירים שלה, לראות קברים ופסיפסים ביזנטיים ולהחליף מילה או שתים עם המושיע, שגם הביא את השה שלו.

מחוץ לכנסיה יש שוק קטן אך נחוש של מזכרות לתיירים.

מאחר והנחתי שמזג האויר יהיה קריר מבתל אביב, תכננתי תלבושת מודולרית שכללה גלביה, ג'ינס שלבשתי רק כשהגעתי לירושלים, וקרדיגן ורוד ששכחתי במכונית אחרי שחזרנו מהטיול, ולכן נאלצתי לשאול את מעיל הפליס שהזכרתי למעלה. 

אני לובשת

גלביה של קרן שביט

ג'ינס ממרקס אנד ספנסר

שרשרת מאקססורייז (ישנה)

תיק עם נקודות של אנטונלו סריו (ישן מאד)

כפכפים מגאפ

ראו הפירות שאני צבעונית ואמרו למה לא למה לא. האבטיחים נראו שמחים לראות אותי.

וכמה רימונים ואשכוליות עשו לי עינים, ממש כמו באירופה.

בשלב זה, אחרי גלידת שוקולד ומנגו מלאכת יד מהשוקולדיה שסמוכה לכנסיה, החלטנו שהגיע הזמן להתאחד עם מכונת האספרסו והמרפסת. צפינו בשקיעה והצצנו לציפורים ואז התחלתי לרעוד ואת הסוף אתם יודעים כבר כי מעיל פליס שמוזכר במערכה הראשונה, יושאל במערכה האחרונה.

שבוע טוב לכולם והיכונו לפסטיבל 10 השנים לבלוגים פשוט מבשלת ועפיפונים, בו אני משתתפת, שמתחיל מחר.

כתבתנו לענייני שבלוג מציגה - או פי אייייי קרמבה!

זוכרים שלפניי כמה חודשים שאלתי בדף הפייסבוק של השבלוג מי מעוניין להתנדב כשבלוגר אורח וללכת במקומי לאירועים שאין לי זמן ללכת אליהם בעצמי? ובכן, הנה הרשומה הראשונה שנכתבה במסגרת זו.

מאת ענבר מאירסון - כתבתנו לענייני שבלוג

צילום - אייל בארי

ענבר מאירסון התנדבה ללכת במקומי לאירוע של חברת הלקים OPI שנערך בשעת צהרים בה שבלוגריות עובדות לפרנסתן, ללגום הפוך ומאפים ולעבור מניקור מפנק במקומי ולכתוב על זה לפי הנחיות שקיבלה ממני. ענבר התמודדה יפה עם המטלה וצורפה לצוות הקטן אך האיכותי (שכולל כרגע אותה) של הכתבים לענייני שבלוג. מעוניינים להצטרף גם? כתבו לי בדף הפייסבוק. ועכשיו לסקירת הלקים של ענבר.

מה – לק Peace & Love & OPI, מקולקציית סן פרנסיסקו, סתיו 2013
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – בקבוק מיני מתנה באירוע יח"צ של השקת המותג ברשת אפריל
כמה – 65 ש"ח באפריל, 7-9$ באיביי
דבר היצרן – מתואר כלק מרווה וחציל הולוגרפי
מי נגד מי ולמה – לק יפיפה. בניגוד למה שהיצרן מצהיר, זה לק דואוכרומי מטאלי נפלא, שמשתנה לפי התאורה מאפור לטורקיז לסגול לירוק, וכל אחד מהם פשוט מהמם. אטימות מלאה בשתי שכבות, החזיק מצויין 4 ימים ואז הורדתי אותו כי קשה לי בלי שינוי. המריחה היתה נעימה, עם מעט קרחות בשכבה הראשונה אבל זה התאזן לגמרי בשכבה השניה.
שורה תחתונה – לק ורסטילי ופשוט נהדר. כבר הזמנתי לי בקבוק בגודל מלא.

מה – לק Polka.com, מקולקציית יורו-סנטרל, אביב 2013
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה – 7-8 $
דבר היצרן – קולקציה המשלבת בין מטאליות לבין צבעים בהירים ושובבים
מי נגד מי ולמה – לק גליטרים, עם גליטרים משושים בצבע ורוד סגול לילך וטורקיז, עם מיקרו גליטרים בסגול לילך. נמרח מצויין בשיטת ה-Dabbing, במריחה רגילה הגליטרים נערמים ויש חורים. נראה מצויין על לקים בהירים וכהים ומנצנץ בחדווה.
שורה תחתונה – יפה וכיף, אך יש למרוח בזהירות.

מה – מחזק ציפורניים Matte Nail Envy
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה – 8 $
דבר היצרן – מחזק עם פרוטאין חיטה וסידן, נגד ציפורניים מתקלפות, נסדקות ומתפצלות. יכול לשמש כבסיס ללק או כטיפול לחיזוק ציפורניים.
מי נגד מי ולמה – הציפורניים שלי היו מאוד חלשות, עקב 20 שנה של כסיסתן. המחזק הזה פשוט מופלא! הציפורניים שלי הרבה יותר עבות, גדלות הרבה יותר מהר, מרגישות חזקות יותר וכמעט ולא נשברות. הבעיה- בניגוד להצהרת היצרן, לא עובד טוב בתור בסיס ללק. לי גורם לקילופים תוך יום-יומיים, לא משנה איזה לק שמתי ואיזה top coat. בשבילי זו לא בעיה כי אני גם ככה מחליפה לק כל יומיים, והיתרונות שלו כמחזק עולים פי כמה וכמה על כל בעיה שלו כבסיס.
שורה תחתונה – מחזק ציפורניים מצויין וקסום שמחזק לחלוטין אפילו את הציפורן הדקיקה ביותר.

מה – שמן אבוקדו לחידוש העור והציפורן Avoplex
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – מתנה באירוע יח"צ של השקת המותג ברשת אפריל
כמה – 6-10 $ באיביי
דבר היצרן – מעניק לחות ומטפח את הציפורן והעור מסביבה. יש לעסות טיפה אחת של השמן לכל קוטיקולה של הציפורן פעמיים ביום.
מי נגד מי ולמה - שמן לריכוך וטיפוח הקיוטיקלז והציפורניים. בא בבקבוק לק רגיל עם מברשת, מה שמקל על המריחה. הקיוטיקלז שלי מאוד יבשים ובעייתים והרגשתי שיפור משמעותי אחרי שימוש במוצר, הם התפצלו הרבה פחות והיו רכים ונעימים. שימוש פעמיים ביום מומלץ למי שהעור שלה ממש יבש, לאחרות יספיק פעם ב.
שורה תחתונה – מומלץ לשימוש למי שהעור מסביב לציפורניה יבש ומעצבן.

מה – מסיר לק מהיר בצנצנת
מי – אפריל
אופן הגעתו אליי – מתנה באירוע יח"צ של השקת המותג ברשת אפריל
כמה - ???
דבר היצרן – מסיר לק מהיר, רק לטבול ולסובב.
מי נגד מי ולמה – התנסות ראשונה שלי עם מסיר הלק בצנצנת שנעשה כה פופולרי. התרשמתי לטובה, השימוש מהיר, נוח, וחוסך בלאגן. מושלם לנשיאה בתיק או להשארה במשרד לרגעי חירום של לק. בעיה יחידה - לא ממש מתאים להסרה של לק גליטרי [נצנצים]*, כי הם נתפסים בספוג וקורעים אותו.
שורה תחתונה – פתרון נוח ומהיר להסרת לק ללא ליכלוכיאדה.

* ראשית, לא אומרים נצנצים אלא ניצנוצאז'. שנית, גם המסיר המצוין של לייף בצנצנת לא מתמודד עם ניצנוצאז'. ושלישית, גם אני לא מצאתי את המחיר של מסיר הלק הזה. מוזר.

משתרוולת

ביום שישי נסענו לקולאז' סייל בכפר הס לשזוף עינינו בכה וכה. התכנית שלי היתה לחזור עם גלביה וכוסות חדשות של סופי לאוסף. ועל זה אמר ג'ון לנון תכניות זה דבר שטוב לכריות או משהו דומה.

היה חם והיה עמוס במידה מטורללת לגמרי (טוב, קולאז' סייל) ובקושי ראינו את האף שלנו וגם למדתי לקח חשוב שאני שמחה לחלוק אתכם והוא אל תבואו לקולאז' סייל רעבים. הוצאתי 45 ש"ח על שני כריכים בגודל המצפון של אלה שמוכרים אותם (יענו, ממש ממש קטן) כי לא אכלתי ארוחת בוקר, והייתי מורעבת לפני ומורעבת אחרי והם לא היו טעימים בכלל.

הגלביות של קרן צבעוניות ושמחות ונינוחות לחלוטין. מאחר ולאחרונה אני נכספת לקצת שאנטי, זו היתה רכישה שתכננתי שבועיים מראש. קרן שמרה לי גלביה מסוימת ששמתי עליה עין, כי מידה 5-6 נחטפת מהר ובפעם הקודמת עד שהגעתי כבר לא היו כאלה בבדים שאהבתי. מדדתי את השמורה ועוד כמה גלביות במידה 6 שמצאתי (5 טובה עליי, אבל ה-6 אורירית ונעימה יותר) ובסוף בחרתי את זו כי צבע הרקע שלה עדין ודומה לצבע העור שלי ויש עליה ציפורים ולא רק פרחים.

אחרי שראיתי את הצילומים האלה, נזכרתי באוכמנית שאמרה על האוברול הפרחוני שלי שהוא מספק הסוואה מושלמת עם המפה במקרה של תקיפה פתאומית. נראה שאם האיראנים יתקיפו אני יכולה להתישב על הספה ליד בובת העצלנית שלי והם יחלפו על פניי תוך כדי בזיזת כלי המטבח היפים שלי. מניאקים.

הדבר השני שקניתי הוא הטוניקה הרכה הנעימה הזאת של Bknit. קניתי אותה במסגרת התכנית הפופולרית אם נעמיד פנים שקר אולי יהיה קר. בינתים זה כשלון טוטאלי אבל לכו תדעו. אתמול בערב נתקלתי בתגובה שכתבה מישהי איפשהו לפיה הבגדים שלהם לא שורדים כביסה. אני מקווה שזה היה אירוע נקודתי ושלא אצטער שקניתי אותה. בכל מקרה, נראה לי ששלי גרוס היתה מאשרת את הרכישה הזו.

הכוסות שרציתי קטנות מדי בשביל מתקן הכוסות שלי, כך שלא קניתי אותן בסוף. חוץ מזה קניתי עוד משהו קטן, אבל נדבר עליו בהזדמנות אחרת. הגיע זמן להרוויח את לחמי בעבודה.

ואגב עבודה, גוייסתי לסייע במלאכת הצילום של פרויקט מסוים בחתונה של חברים של חברים של חברים ביום שישי בצהרים. אם מי מכם יודע מה לובשים לחתונה שאינכם חלק ממנה, נא יציע. כי ללבוש בגד חגיגי נראה לי לא לענין כי זאת לא החגיגה שלי ומצד שני, לבוא עם בגדים רגילים גם נראה לי לא לענין. מה אתם חושבים?

תיירות פנים

בצהרי ערב החג השני נמאס לי לעבוד, לכן חטפתי את חברתי ממשרדה הסמוך לטובת משרץ אחר צהרים בנווה צדק. מזג האויר הנוח והבריזה הנעימה שעלתה מהים בשילוב עם האוירה התיירותית ויופיה של השכונה גרמו לי להרגיש שאני באירופה ולא בארץ. התחושה, יש לציין, היתה נעימה עד מאד. ומה עשינו אתם שואלים? ובכן..

ראינו מאפים

ואף נישנשנו תוך כדי הליכה, כראוי לתיירות בעירן

אני לבשתי בגדים

חולצה מרזילי

שרשרת מ-COS

חצאית של מאיה בש

כפכפי אוטו* (כי הנעלים שנעלתי לעבודה לא היו נוחות להליכה)

ורכשתי ספרים

 

בהם עיינו אחר כך על ספסל בגינה

ראינו אמנות רחוב

ואכלנו ארוחת צהרים מאוחרת

עד שחזרתי הביתה היה כבר מאוחר והחלטתי לדחות את חגיגות הספונג'ה למחר ולהמשיך לבלות את הערב בנעימים. החלטה זו התגלתה כנכונה עת נמנמתי כאחרונת העצלנים על הספה תוך מלמול נום נום נום עליז. מחר, תאמינו או לא, הגיע ואיתו מגוון נקיונות וקירצופים. מזל שאחריו הגיע עוד יום שישי ואחריו עוד שבת בשביל הצחוקים. 

לסיום, אאחל לכולנו אחרי החגים שמח ואלך לאפות קרמבו לאורחים שבאים עוד מעט. לא קל להיות בלעבוסטע, לא קל.

* כפכפים שאני שומרת באוטו למקרה שאנעל נעלים לא נוחות וארצה לחלץ רגליי