פוסט אורח - כיצד (לא) מצאתי מכנסי הריון, פרק 1

גבירותיי ורבותיי, קבלתי במחיאות כפיים סוערות את חברתי החתיכה עדי - אמנית מוכשרת, מהנשים המצחיקות שתפגשו, בעלת אחד מהראשים הטובים בשוק והריונית חובבת בפוסט אורח נוגע ללב.

קשה להגיד שאני חובבת גדולה של שופינג בכלל ושופינג של מכנסיים בפרט. כמו כל אישה מצויה, אני אוחזת בשלל תסביכים בנוגע לגזרתי, ישבני וכיוצא בזה. אבל עם השנים הצלחתי למצוא את דרכי בין שגעונות האופנה השונים, ולהתביית על גזרות מכנסיים שפחות או יותר מתאימות לי. המידות שלי יחסית סטנדרטיות (38-40), יש לי קו מותניים סביר, בטן שטוחה ורגליים סבירות באורכן, ואם פוסחים על שלל חנויות שלא נועדו לבנות עם אגן (מישהו אמר פול&בר ואמריקן אפארל?), בסופו של דבר המבחר העומד לרשותי הגיוני עד מקובל.

אבל כל זה שייך לעבר, או כמו שממחיש זאת יפה האיור הסכמטי הבא -

השבוע, כשגם המכנסיים האחרונות שעוד נותרו לי (משהו מכוער להחריד מראש אינדיאני. לא פחות!) הראו סימני מצוקה, הגעתי למסקנה שאין ברירה אלא לחפש בגדים חדשים. ביום-יום, אני יודעת לאן ללכת כשנגמרים לי הבגדים. בדרך כלל חנויות יד שנייה שמוכרות ג'ינסים של דיזל וLEE יהיו אופציה הגיונית בשבילי. הפעם? אין לי שמץ של מושג. שמות כמו "רמי-לי", "משמין לי" ודומיהם היו תמיד בגדר המפלצות המאיימות שמסתתרות אי שם מעבר להרי החושך, שמחכות לבלוע אותי ברגע שאפריז בכמות הגלידות. לכן, החלטתי ללכת לH&M.

אני מחבבת את H&M. יש להם בגדים נחמדים, זולים וצבעוניים. אני אוהבת בגדים צבעוניים. לכן שמחתי לגלות שיש להם מחלקת בגדי הריון, שאפילו תהיה שוממת לחלוטין משלל הטינאייג'ריות הפקאצות והחיילות המעצבנות שפוקדות את עזריאלי. השמחה, כך הבנתי ברגע שהגעתי לשם, היתה מוקדמת מדי. והיו לכך שני רמזים מטרימים:

1. בגדי ההריון נמצאים יחד עם הבגדים למידות גדולות. וכשאני אומרת "נמצאים יחד", אני לא מתכוונת זה לצד זה, אלא זה בתוך זה. לא שיש לי משהו נגד מידות גדולות (כמה מחברותי הטובות וכו'), אבל ראבק, מספיק אני צריכה להתמודד עם בדיקות אולטראסאונד, אז גם להתמודד עם העובדה שרשתות אופנה חושבות שאני שמנה?
2. לקולקציה קוראים MAMA. אז ככה: אני בהריון. כלומר: לא ילדתי. מסקנה: אני עדיין לא אמא. מה אתם רוצים מחיי?

אבל על שני הפגמים הללו יכולתי לעבור בשקט, לו היו מכנסיים במידה שלי. מסתבר שכל מה שנותר אלו מכנסיים במידה 36, או מכנסיים במידה 46. מדי פעם השתרבבו 44 או 42 תועים. 40? 38? יוק. השלטונות (להלן המוכרות) התגלו כבלתי יעילות לחלוטין ("כל יום מגיעה סחורה". יופי. מה זה עוזר לי?). החלטתי בצער רב לנטוש את השוודים, ולעבור לאופציה הבאה שלי: NO NAME.

ל-NO NAME, כך גילו לי, יש מכנסי ג'ינס עם מותני גומי נוחים בשלל צבעים. ואכן, היו להם מכנסי ג'ינס עם מותני גומי נוחים בשלל צבעים. ואפילו במידה שלי (!). אבל מה? סקיני. כבר כמה זמן אני טוענת שבטן הריון וסקיני זה דבר שנראה טוב רק על נשים שהן לא את. אז גם בטן הריון וגם סקיני? חלילה וחס. נאלצתי לעזוב את החנות בידיים ריקות.

על האופציה האחרונה בקניון עזריאלי, להלן פוקס, החלטתי לפסוח. אני לא מתקרבת לפוקס גם אם זו היתה החנות האחרונה עליי אדמות. סמרטוטים אני יכולה לקנות בחנות כלי בית. ויש לי הרגשה שהם יחמיאו לי יותר.
לסיכום: העברתי 3 שעות בקניון המבחיל בישראל. יצאתי עם שמלה אחת מ-H&M מאמא-עאלק (דווקא חביבה), שלושה זוגות תחתונים ומחנק מפיצה סבארו שאכלתי בהיסח דעת. מכנסיים עדיין אין. בפרק הבא: חנויות המעצבות המפונפנות בבאזל, בתקווה ששם תימצא הגאולה (או שאלד קודם, מה שיבוא יבוא).

בנימה אישית - על גל האיומים נגד בלוגריות אופנה

לאחרונה נוצר בונטון חדש - איום על בלוגרים מצד חברות וגופים עסקיים שאוזכרו בבלוג (לרב לרעה, הפתעה הפתעה). בהתחשב בפייסקו התקשורתי הגלובאלי באמצעו אנחנו שקועים עכשיו עד אחרון תלתלינו, זה לא ממש מפתיע שחברות הפרסום והיח"צ בישראל תקועות (בחלקן - אל תתבעו אותי) בשלהי שנות השמונים, עת ציצים וגלעחטרים א-לה "חייך אכלת אותה" הצליחו למכור לישראלים הלבנטיניים משהו.

היום המצב שונה - עוד לפני שהאירוע קרה כבר כתבו עליו במיליון אתרים. והבלוגרים (אני מתייחסת לתחום האופנה, אליו אני משתייכת, אבל אני מניחה שזה זהה בתחומי הטכנולוגיה, התרבות ועוד) הם מעצבי דעת קהל מהחשובים שיש. מעצבי האופנה בחו"ל הלכו עם זה עד הקצה וגיחכו את עצמם לדעת כשהציבו את טאבי בת השלוש עשרה בשורה הראשונה של כל התצוגות הגדולות ביותר. זו רק דוגמה אחת מבין אלפים. רק במדינת הגמדים שלנו (ביבי, אל תתבע אותי) מאיימים לתבוע ולנקנק בלוגרים. רק פה מעזים מעצבים להציף בלוגרית צעירה וחביבה שאין לה עצם אחת רעה בגוף (אני מניחה, אל תתבעו אותי) בתגובות אנונימיות אלימות, מתלהמות וגסות.

הגישה שלי, עליה חטפתי הרבה במהלך השנים אבל זה מה יש, היא להמנע מסודות כדי להמנע מניצולם על ידי אויבים. רוצים לקרוא לי שמנה בבלוג שלי? הלא אני הכרזתי שאני שמנה, זה בלוג של שמנה. הכרזתי גם שאני משחקת בבובות בגיל 34 (וגם מתפרנסת מזה, תתבעו אותי) אז יאללה נסו לצחוק עליי. רוצים להגיד שהתכשיטים שאני מוכרת באטסי לא מקוריים? אני אמרתי את זה לפניכם. הציורים שלי, הבובות שלי, הם מקוריים והם יצירת אמנות. התכשיטים הם פופולאריים. אז יאללה, תקראו לי מעתיקנית. תקראו לי סנובית, בזבזנית, דכאונית, מכורה למותגים, מוזרה, קשקשנית, נודניקית, קראו לי מה שאתם רוצים - אני אמרתי את זה לפניכם וממילא אם תעברו את הגבול אני אתבע אתכם.

הנקודה שלי היא זו - מוטב שתרגיעו ומהר. למדו מחברות היח"צ הרציניות שיש בארץ, ויש כאלה. אנחנו, כפי שאמרה היחצ"נית החביבה עליי למעצבת בעת שהציגה אותי ואת חברותיי, הדור השלישי של העיתונאות. אתם לא צריכים לפחד מאיתנו, אבל אתם צריכים לתת לנו כבוד. לא רק בגלל שאנחנו כוח הקניה והמכירה מספר אחד בתחום, אלא בגלל שאנחנו בני אדם לא מכונות. אנחנו לא שייכים לכם, יש לנו רצונות משלנו, אנחנו כותבים יומנים מקוונים, זו לא פרנסתנו ובלבנטינית מדוברת - אנחנו לא חייבים לכם כלום. אנחנו מחוייבים למוסר ולחוק ולעצמנו. לפני שאתם באים בדרישות ואיומים לפלטפורמה חדשנית שאתם לא מבינים בכלל, התיעצו עם מבוגר אחראי, שיסביר לכם כמה דברים על העולם.

ומחשבה בצידו - אולי הגיע הזמן שנתאגד, אנחנו בלוגריות האופנה המקומיות, ונגדיר לעצמנו איזה קודקס או אתיקה? אני אשמח לשמוע מחשבות. ותחשבו טוב לפני שאתם מגיבים - כי אני.. טוב אתם יודעים מה אני אעשה.

הגרלת הלקים המוזרה של פיצי, ברבי והאוכמנית

אירועי הימים האחרונים (בבלוגוספירה לא בעזה) שכנעו אותי שיש בבית לקים שצריכים ללכת. התכנית המקורית היתה לזרוק אותם, אבל אז חברתי המתחתנת לשעבר אמרה שאני מטומטמת. חזרתי הביתה והתלבטתי מה לעשות וחשבתי על כל היתומים באריטריאה שאין להם לקה, והחלטתי לעשות הגרלה (יענו blog giveaway) של כל הלקים שאני לא רוצה יותר. שמעה על כך חברתי האוכמנית, והציעה להוסיף לקים משלה. וכך נוצרה לה הגרלת לקים מוזרה לתפארת!

התנאים הם:

1. יש לכם עד ה-6.6 (יום ראשון) להרשם ניתן להרשם עד 19:00.
2. כדי להרשם צריך להגיב פה ולעקוב אחרי הבלוג
3. שתפו את החבר'ה וספרו על ההגרלה הזו בטוויטר, הבלוג או הפייסבוק שלכם
4. הזוכה יבחר באמצעים רנדומליים ואני אודיע מי הוא או היא פה בבלוג
5. הזוכה יצטרך לאסוף את הזכיה ממני (בתל אביב סביר להניח), או לחילופין לשלם את מחיר המשלוחה ולקבל אותה בדואר רשום

כזו אני, קרציה.

ומה מקבלים, אתם שואלים. ובכן, פיצי (היא ה-Mini Me שלי) וברבי הנאוות הסכימו להיות דיילות יופי לחמש דקות ולהציג בפניכן את השלל.

• 2 לקים כמעט מלאים של של Eve Cosmetics בגוונים 95 (טורקיז) 31 (בורדו קורל גלוסי)
• 6 לקים כמעט מלאים של Chic בצבעים 13 (שקוף גימור פנינה) 68 (שיקרא ורוד פקצה) 62 (חום מוזהב כתמתם) 275 (סגול כהה מטאלי) 57 (בורדו מטאלי) 33 (שקוף)
• לק מספר 71 של Angello (חציל כבוש) חדש לגמרי (קבלתי אותו במתנה אתמול)
• גולת הכותרת (פה שווה לכם לשלם את המשלוח) - Le Vernis של לנקום, חדש כמעט לחלוטין ובאריזה המקורית שעלה לי שבעים ש"ח בגוון 12 (Pure Gold). חשוב להבהיר שהלק הזה אינו שייך לחבורת הלקים שלמעלה, הוא יוקרתי ואיכותי ופשוט לא מתאים לגוון העור שלי ולכן חבל לא להעביר אותו הלאה

כן, גם לאוכמנית יש דוגמנית ספוגנית

• 6 לקים של OPI מתנת האוכמנית - Altar Ego (ורוד עם שימר סגול), Done Out in Deco (קרם סגול אפרפר), Do You Lilac It (קרם סגול לילך. דה), Bastille My Heart (בורדו מטאלי), ושני Nic's Stick שהם מברשת מגניבות שנטענת בלחיצה כמו עט בלי לטבול בשום דבר, בצבעים Vio-Let's Go! (תכלת אפרפר עם ניצנוצז' סגול) ו-Call My Cell (כחול כהה עם ניצנוצז' כסוף)
• לק Resists & Shine של L'oreal מתנת האוכמנית בצבע 535 (בורדו ניצנוצז')
• לק Eve Cosmetics מתנת האוכמנית בצבע 2 (תכלת, כן כן ניחשתם, ניצנוצז') 

זהו - ח"י לקים יכולים להיות שלכם (תהיו בני אדם, תרמו אחד ליתומים באריטריאה ואני לא מתכוונת ללנקום). אני מקווה שתהיה הענות להגרלה, למרות שהיא מוזרה. כלומר למען השם, אני מוזרה? לפחות אני לא אחכה לכם עם סכינים ולומים כשתבואו לאסוף את הלקים. למקומות, היכון, צא!

שופרא דשופרא

בזמן שכולם מריצים גלעחטרים בחופי עזה, אני ממשיכה בשגרת יומי - בית, עבודה, מחלה כזו או אחרת (חום, כאבי גב וראש וצוואר ורגלים, כאבי גרון ומגוון שיעולים) ושאר ירקות. בצהרים קיבלתי טלפון משופרא שהמוקסינים שלי (שקניתי בלונדון ומעולם לא נעלתי בגלל תפרים בולטים ומכאיבים, והם הסכימו בחביבותם לתקן לי בחינם) חזרו מתיקון ואני יכולה לבוא לאסוף אותם.

כך גררתי את עצמי לשם אחרי העבודה ולפני הסופר רק כדי לגלות שהן הוטלאו אבל הבעיה לא נפתרה. המוכרת שלחה אותם בחזרה לתיקון דחוף בצירוף התנצלות אדיבה ביותר, ואני בנסיון לדחות את ההליכה הבלתי נמנעת לסופר, הצצתי מסביב בחיפוש אחר מחליפות לסנדלי הניצנוצאז' שאמא שלי שכנעה אותי להחזיר לחנות (בטענה שהן לא אלגנטיות מספיק). להפתעתי מצאתי משהו שבחיים לא חשבתי שאקנה.

המותג הוא Esska ולמעצבת קוראים סורייה קרמי. היא מעצבת לבנונית שמייצרת ומוכרת בלונדון, והנעלים שלה נוחות להדהים. מדדתי את אלה ומיד הרגשתי בבית. מדדתי גם את הזוג הזה בעל העקב הגבוה יותר, וגם הוא היה מאד נוח אבל התאפקתי מאחר וכידוע אני ועקבים לא הולכים יחד ודבקתי בחומות סגולות. הן עלו שלושים ש"ח יותר מהזיכוי שהיה לי, כך שהייתי מרוצה.

אחר כך הלכתי לטיב טעם וקניתי כל מיני דברים שהתבררו אחר כך כממש לא טעימים, וחזרתי הביתה. לשמחתי, אמא מאשרת את הסנדלים החדשים ואף מאיימת לגנוב אותם, שזה תמיד סימן טוב. לרוע מזלה, אני רצה מהר יותר ממנה, כך שסיכויי מזימתה הפושעת להצליח לא מי יודע מה מזהירים.

I ♥ Asos Curve

הגיע הזמן להלל ולשבח את קו המידות הגדולות של החנות הבריטית המקוונת Asos.

הקו, הנראה Asos Curve מוקדש למידות 20-26 (48-54) והוא נע בין האלגנטי למגניב (בתוספת מספר פריטים איומים ונוראים, כמקובל). מחיר המשלוח לישראל הוא 15$ ולענייני מכס אפנה אתכם למומחית גדולה ממני, הוד נעלוליותה. באתר ניתן לראות תמונות של הפריטים מזויות רבות ושונות כמו גם תצוגת מסלול של הפריט, רעיון מעולה שמאפשר לבחון את הבגד מכל הזוית ואיך הוא נראה באמת. הבא ניגש לענין ונבחן כמה פריטים החביבים על השרונה.

שמלה שחורה לבנה מחמיאה (יש לה מחשוף V וקשקושון מטשטש אך לא יותר מדי מושך תשומת לב על הבטן וגזרת שעון חול נחמדה) ונעימה למראה. נראית מושלמת לעבודה. מחירה כ-210 ש"ח לפני משלוח.

 שמלת קימונו לבנה, שנראית לא משהו בתמונה אבל תראו כמה היא מתוקה כשהדוגמנית הולכת איתה על המסלול. מחירה כ-360 ש"ח לפני משלוח.

שמלת סטרפלס קיצית וחמודה, לבעלות ירכיים וברכיים חטובות וחובבות עקבים גבוהים (לא בבית ספרי חוששתני). מחירה כ-250 ש"ח לפני משלוח.

ולסיום, הג'קט הזה שכבר יותר מחודש (מאז נוסף לחנות) אני מחכה שיעבור למחלקת חיסול מלאי, ועכשיו כשזה קרה סוף סוף קלטתי שהוא כחול ולא שחור, ואני לא יודעת אם לקנות אותו או לא. מחירו במבצע כ-250 ש"ח לפני משלוח במקום כ-390 ש"ח. מה אתם אומרים, לקנות או לבהות?

כמה נקודות לתשומת לבכם -

1. אמא שלי קנתה מהם כמה טישרטים לא מזמן וזה המקום להזהיר - המידות שלהם מאד נדיבות. אמנם אמא בחרה חולצות oversize אבל ה-20 פשוט ענקי, הרבה יותר מה-48 המקומי הרגיל (זה די יוצא דופן באנגליה, אני מצאתי בלונדון ש-18 זה ממש לא 46 אלא יותר 44). חלק גדול מהפריטים בקו המידות הגדולות קיים גם בקו הרגיל, כך שכדאי אולי לקנות מידה קטנה יותר. מה שטוב הוא שניתן להחזיר כל פריט ולקבל פריט חלופי או החזר (עשיתי את זה עם פריט לא מוצלח שקניתי פעם והשירות שלהם פשוט מעולה).
   
   
2. בחלק גדול מהפריטים בקוים הרגילים שלהם יש מידה 18. זה כולל את הקוים המקוריים שלהם ואת הקוים של מעצבים שונים, בהם החנות האהובה עליי בלונדון Whistles. שווה לבדוק!
   
   
3. מדי כמה ימים פריטים חדשים נוספים לקו ופריטים ותיקים עוברים למחלקת חיסול המלאי.
    
4. יש להם אביזרים ותכשיטים שחבל"ז. שווה לבדוק!
   
   
5. נחשו מי עוד הגיע מ-Asos.. נכון! החברה החתיכה של פינקי עשתה עלייה באמצעות האתר. אתם רואים? הם פועלים גם לקירוב לבבות.

תוצאות בדיקת הקרם, לקים נטולי שיק ועוד משהו על טופ שופ

והיום - שלושה נושאים שהדבר היחיד שמקשר ביניהם הוא קוצר היריעה.

הראשון - היום היתה לי פגישה בקניות רמת אביב, ואחריה עייפה ועצבנית רציתי לקנות לי מתנה. נכנסתי לטופ שופ ולהפתעתי א' ראיתי את החולצה שרציתי (יותר מחודש אחרי שראיתי אותה באתר החברה). ביקשתי שיביאו לי אותה במידה 16 או 14 אם אין ברירה ואז להפתעתי ב' נאמר לי שיש אותה רק עד 12 בעוד שבאתר היא קיימת עד מידה 16 (כרגע אין במלאי, אבל לפני חודש היה). פניתי לבחורות מאחורי הדלפק ושם היתה המוכרת שאמרה לי שתיקח את התלונה שלי על המידות המצטמקות איתה ללונדון לפגישה עם המנהלים. היא זכרה אותי ואמרה שהעבירה את התלונה הלאה, בתקווה שמשהו יזוז אצל ההנהלה המקומית. בינתים לצערי, טווח המידות רק הולך ומצטמצם. בקושי מצאתי פריטים במידה 14 ו-16 לא ראיתי בכלל. חבל ומעצבן. אני מאד אשמח לשמוע תגובה של נציג החברה, אם במקרה אחד כזה קורא פה.

הנושא השני - תוצאות בדיקת התמצית האינטנסיבית לשיקום העור מסדרת Youth Code שקיבלתי לבדיקה מלוריאל. להזכירכם, מרחתי את הקרם מדי לילה במשך חודש וביום השתמשתי בקרם הלחות וההגנה של ד"ר קרבלניק (כלומר, קרם היום הרגיל שלי). ובכן, לקרם יש ריח לא נעים ובימים הראשונים הרגשתי עיקצוצים מיד לאחר המריחה. שני הקמטים שהיו לי קודם לכן נמצאים באותו המקום, אבל התחושה הכללית בתקופת השימוש היתה שהעור התמצק ונראה זוהר יותר כמובטח. חסרון מרכזי בו הבחנתי הוא שבתקופת השימוש יצאו לי מדי לילה פצעון קטן או שניים. אני רגילה ליוגמה הזו, אבל אני בטוחה שיש כאלה שזה עשוי להציק להן במיוחד.

לסיכום - הקרם לא נעים למריחה, אבל עושה דברים טובים לעור. בנוגע למילוי קמטים, אני לא יכולה להעיד על שינוי נראה לעין. אני מאד סקרנית לנסות את קרם העינים נגד קמטים. אם יהיו לזה תוצאות מעניינות אני אדווח.

מדד השרונה -

אחרון וממש לא חביב - הרבה נכתב כבר ברשת היום על ההתנהלות התמוהה עד מרתיחה של חברת הקוסמטיקה שיק מול הבלוגרית החביבה "מה בבקבוק" בנוגע לנוכחות החומר הרעיל Toluene בלקים שלהם. מדהימה אותי העובדה שיחסי הציבור של החברה בחרו לתקוף את הבלוגרית במקום למנף את ההתרחשות (שכבר צברה הדים ברשת) לכדי קמפיין קידום מכירות עם פוטנציאל כיבוש של שריפה בשדה קוצים. שורה תחתונה, השיקים שלי הולכים לפח.

סגולה לחיים ארוכים

טרם לכתי לחתונה של חברתי המתחתנת (מעתה אמור, חברתי הנשואה קולולולולו!) צילמתי כמה תמונות של תלבושת החתונה החביבה שלי. מיותר לציין שכולן יצאו מטושטשות, ככה זה כשאני מצלמת בפנים באור מלאכותי. פעם הבאה אבקש להקפיד לערוך חתונות בשישי אחר הצהרים, תודה.

שמלה - רזילי

שרשרת - רזילי

סנדלים - עמנואל

שיער ואיפור - אנוכי

הצבע האמיתי הוא זה שבתמונה הימנית

לקראת סוף האירוע, כשפסעתי על הדשא ושולי שמלתי בידי לכיוון השרותים, הרגשתי פתאום כמו אן אליוט, גיבורת ספרה של ג'יין אוסטן. כמובן שאן לא היתה מעלה על דעתה ללבוש שמלה נטולת שרוולים, חושפת רגלים ונמוכת מחשוף שכזו אבל התחושה היתה כל כך נכונה ונעימה ובעוד אני מדמיינת את עצמי פוסעת על דשא מטולל בהרדפורשייר במקום בקיבוץ הומה פרות ואדם מצאתי עצמי עומדת פתאום מול נבלנית מנגנת מעדנות. במנספילד פארק, שאני קוראת עכשיו, אחת הגיבורות פורטת מעדנות על נבל ומעוררת בכך את השתאותה וקנאתה של הגיבורה הראשית. הנבל מסמל את התשוקה והחושניות של מרי קרופורד לעומת הצדקנות המוסרנית והענווה של פאני פרייס. הכל היה הולם עד מאד והמשכתי לשחק אותה כך עד שהגעתי לדוכן האבטיחים שם גברה עליי תשוקתי (כי פאני פרייס אני לא) ולעסתי אחד אדום ומתוק.

לאכול, לאהוב, להסתפר

אתמול אחרי העבודה נסעתי לרחוב הברזל בתל אביב כדי לאסוף ממשרדי בלונד 2.0 הזמנה זוגית לבכורה של "סקס והעיר הגדולה 2". אחרי שביקרתי במשרדם המלא חתיכים וחתיכות (שערוריה! אתם צריכים לראות את המנכל) חזרתי לכיוון חנייתי המדוגמת, כשלפתע ראיתי למולי מספרה של שוקי זיקרי. התלבטתי כמה שניות ואז נכנסתי לשאול אם הם יצליחו לספר ולצבוע אותי כך שאצא מהם בזמן לפרמיירה. הם אמרו לי למה לא למה לא.

וכך, למרות שכבר קבעתי תור ביום ראשון לספר אחר, שלפתי את צילום תספורת שאני רוצה ושמתי נפשי בידה של דנה הספרית הגם חתיכה (מענין לציין, שכשעבדתי ברחוב הברזל בתחילת המילניום גם אני הייתי חתיכה רצינית. היתכן שיש לרחוב כוחות קסם? אני שוקלת ברצינות לשכנע את המנכל שלנו לעבור לאיזור, ממילא אנחנו מחפשים משרדים חדשים).דנה כיסתה במומחיות את הפס הלבן המעיק שנותר מהחימצון לורוד לפני כמה חודשים וצבעה את השיער לחום כהה, שיתבהר במהרה לחום בהיר וטבעי יותר. אחרי הצביעה, וחפיפה מהמהנות שנחפפתי אי פעם (כמו לרבוץ בבריכת טורקיז צלולה מתחת למפל בג'ונגל בולביאני עם מסז'יסט בשם פאולו) דנה סיפרה אותי כהכנה לתספורת שרציתי. השיער שלי קצר בהרבה מזה שבתמונה, כך שלא ניתן לעשות את אותו הדבר עכשיו, והוא היה גם קצר משמעותית מאחור ולא שווה בצדדים כתוצאה מתספורות קודמות, אז קודם צריך לאזן אותו, לצערי. התוצאה כרגע כהה ומפונפנת אבל אני חושבת שאחרי שארצח את הפן ושזה יתבהר קצת והשיער ירגע (שיער צריך כמה ימים לצאת מההלם אחרי תספורת) אני אהיה מרוצה מאד. רציתי משהו מבולגן כזה, עם שווינצונים, וקיבלתי. הידד לדנה! בהמשך לאתמול, אגב, אם טבת'ה היתה מגיעה למספרה הזו, הם היו מקבלים ציון מאד מאד גבוה לשיטתה על נקיון, מהירות, מקצועניות ויחס ללקוח.

כל כך הרבה תמונות גרועות, כל כך מעט זמן

אחר כך פגשתי את חברתי האהובה וארוכת השיער ויחד עם סלבריטאים עייפים למראה, בלוגרית אחת שהחלטתי להיות מנומסת אליה למרות גסותה (למה שאני אפסיק להתנהג כמו שאני רוצה רק בגלל שאחרים מתנהגים אחרת נכון? נכון) וכמה דוגמניות עבר, חיכינו לסרט. קיבלנו שמפניה ונוגט בכדורי זהב מסתוריים וכאב ראש מרב חום ומצוידות בדלי פופקורן בגודל בנין נכנסנו לאולם. מצחיק שההקרנה היתה בחסות HP ישראל. זה כמו שכיתן יממנו השקה של Oracle, או משמין לי יתנו חסות לטלפונים סלולריים.

בכל מקרה, הסרט עצמו נחמד יותר מהראשון ומשעשע. יש הרבה בגדים מעניינים, אבל את רובם ראינו כבר מרוחים על כל האינטרנט בחודשים האחרונים, כך שלא נותר במה להפתיע. לדעתי, מירנדה לוקחת את פרס הדמות הלבושה יפה ביותר כרגיל, סמנת'ה עולה על העצבים כרגיל, קרי מצועצעת ומתחנחנת כרגיל ושרלוט.. שרלוט הזדקנה. הסרט נחמד כל עוד לא חושבים עליו. אם חושבים מתחילים לראות את כל תאוריות השליטה בהמונים ממבוא לתקשורת חוגגות על המסך - הוא שוביניסטי במסווה של פמיניסטי, לועג לגיבורות שלו עצמו ומפגין את תחושת העליונות והצדקנות האמריקאית בשיא טיפשותה וכיעורה (לסמנת'ה אין שום כבוד לתרבות הזרה שהיא נמצאת בה, ההתנהגות שלה מבישה וממש אופינית לתיירים אמריקאים או ישראלים..).

<הזהרת ספוילרים>

היחס לנשים באיסלאם הוא איום ונורא ובלתי מובן בתחילת הסרט אבל בסופו אנחנו חוגגים את החופש להיות אישה תחת דיכוי גברי, כשמסתבר שהנשים בשחור מחביאות את מיטב קולקציות פריז 2009-2010 מתחת לעבאיה. האמנם?? לדעתי ביטוי עצמי באמצעות לבוש הוא פריבילגיה לבני אדם שחיים בסביבה חופשית, ולא יעד בפני עצמו. האמנם ההחלטה של קרי וביג לא ללדת היא אמיצה ומהפכנית כל כך? האמנם ההפקרות של סמנת'ה עושה לה טוב, או אולי לא מספיק להתנהג כמו גבר (תפיסה חד מימדית של גבר) כדי להיות מאושרת? האמנם הסרט מקבל הומוסקסואליות או שהוא לועג לה במסווה של קבלה? האמנם ההבנה ש"להיות אמא זה לא מספיק" אמורה להפתיע ולרגש אותי? האמנם הידיעה שאומנת הציצים היא בכלל לסבית מהווה סוף טוב לסרט?

<הזהרת ספוילרים/>


צר לי, אבל התפיסות שהסרט מציג מיושנות במקרה הטוב ופשטניות במקרה הרע.

לסיכום - אם מישהו רוצה ללמוד משהו על נישואים ומחוייבות שיקרא את ספרה המעולה של אליזבת גילברט "להתחתן" במקום ללכת לקולנוע. אבל שווה לראות אותו ולו רק בגלל הנופים המרהיבים של אבו דאבי (כלומר, מרוקו. הסרט נאסר להקרנה באבו דאבי וכלל לא צולם בה).

מדד השרונה -

זהו, סוף הספוילרים וסוף ההרצאה. אני הולכת לחפוף ראש, יש לי חתונה בערב! סוף סוף יבוא הקץ על תלאותיה של חברתי המתחתנת, אחרי שנמצאו כנגד כל הסיכויים קייטרינג צמחוני, קיבוץ, גנרטור, במת ריקודים וסַפָּר. אני כל כך מתרגשת בשבילה, הערב יהיה נהדר אני בטוחה בזה.

הגרסה הספוגנית של חברתי המתחתנת מעשנת בייגלה במשרד