אני ונעלי העקב שלי

בספרה "The Little Black Book of Style" מציינת נינה גרסייה את שדה התעופה כמקום היחיד כמעט בו מותר לאישה לנעול נעלים שטוחות. "זה לא כיף ולא זוהר לרוץ לטיסה שלך על עקבים" כותבת נינה, כיאות לאישה ששוקלת 55 קילוגרם ביום רע. סטייליסטיות רבות יאמרו לך שככל שאת שמנה יותר, כך את זקוקה יותר לעקבים. הן יאריכו את רגליך, יצרו לך מותנים וחמוקיים ויהפכו אותך לפצצת סקס על גלגלים. הבעיה היא, שנשים שמנות סובלות על עקבים אפילו יותר מנשים רזות. לנסות לאזן 100 וקצת קילוגרם על שני קיסמים ושפיץ לא עושה לי כיף ולא גורם לי להרגיש זוהרת. למעשה, המקום היחיד שבו אני אתרגש מנעילת עקבים, יש להניח, הוא על השטיח האדום או בשדה התעופה.

Having said that, מובן שיש לי כמה זוגות עקבים ששוכבים בארון ומחכים לזמן הגאולה בו ארזה משמעותית או אפתח שרירי יציבה של סוס ערבי טהור. מאחר והם מאד יפים, החלטתי לשזוף את עייני ועיניכם בהם. יום יבוא, ויעלו ויבואו אלו המבלים את ימיהם בשקיות בד רכות במחשכים ועור גדי עם בטנת כבש ירבץ.

הכוחניות
גברים מתים על המגפיים האלה של Vic Matie (בכל אחת מהפעמים הבודדות שהידסתי בהם מחוץ לבית, גברים נפלו לרגליי כמו זבובוני גינה) אני פחות. הן יפות ועלו הון תועפות (מזכרת היסטורית מימי בועת הדוט קום והמשכורות של שנת 2003) אבל זה לא הופך אותן לנוחות יותר. אני חייבת להודות עם זאת, שרק מלנעול אותן בשביל התמונה מצאתי עצמי רועמת כלביאה על הגג למגינת לב השכנים.

הפרקטיות, עלאק
נעלי פלמנקו שחורות של שולה. יש להן חרטום מעוגל, העקב נוח יחסית והן מאד סולידיות. למרות כל זאת, אני לא נועלת אותן כמעט אף פעם.אולי בגלל שהן מאד סולידיות.

הסקסיות
נעלי Peep Toe מסאטן שחור של קנת קול. הן סקסיות להדהים ויש להן איזה אקפט מיס פיגי חמוד על הרגליים השמנמנות שלי, שקצת מזכיר לי תמונות של סבתא שלי משנות העשרים.חלמתי על נעלים כאלה הרבה זמן, כך שקנייתן היתה מעין הגשמת חלום. זה עדין לא אומר שאני צריכה לנעול אותן נכון? כי העקב הגבוה גורם לאצבעות להחליק לכיוון החלון שבקצה ולהנעץ שם וזה ממש מכאיב.

היפות יפות
את היפהפיות האלה של פורנרינה קניתי לפני כשבע או שמונה שנים, כששקלתי 30 קילו פחות מהיום (ומכאן שכף הרגל שלי היתה צרה יותר) כך שהיום הן צרות מדי. וזה חבל כי דוקא להן יש עקב ממש נוח וחרטום עגול שאינו מוחץ את האצבעות זו לזו. הן מקסימות כל כך, בגווני קרם ותכלת, סגנון פיפיטיזי שכזה שמזכיר לי סוכריות וחצאיות מתנפחות עם פודל. יבוא יום ואני ארזה שוב ונוכל לצאת להרפתקאות אהבים קלילות ביחד, כמו בימים הטובים ההם. בינתיים, רבים וטובים ניסו לקנות או לגנוב אותן ממני ולא הצליחו כך שאין טעם לנסות.

אלה שאשכרה אפשר לנעול מדי פעם
עקב רוקי מעוטר בסגנון היפי שיק של Fly London שיש לי קרוב לחמש שנים והן היחידות מהאוסף שראה אור יום ויוצא מהבית לחתונות ושאר אירועים. אני לא נוהגת איתן, כי אני לא אוהבת לנהוג עם פלטפורמה, אז אני נוהגת עם כפכפים ומחליפה כשאני מגיעה למקום האירוע. אני מגיעה לגובה 1.80 כשאני נועלת אותן, אז אני מקפידה לא לנעול אותן בחברת גמדי גינה (וכמה מהחברים הכי טובים שלי הם גמדי גינה) כדי שלא ארגיש לא נוח.

אופסי דוזי
תוך כדי כתיבה הבנתי ששכחתי את הזוג השני שאיתו אני צולעת מדי פעם - נעלי אוקספורד לקה על עקב בצבע שמנת של שני בר. ראיתי אותן על בחורה יפה כלשהי ביריד המעצבים בסנטר לפני שנתיים, רצתי אחריה ושאלתי אותה מאיפה הן. ביום למחרת הלכתי לחנות של שני במקווה ישראל וקניתי אותן. הן קשות כמו אבן ואחרי שעתיים בהן בא לי לבכות, אבל הן יפות כל כך שלפעמים פשוט אין ברירה, אז אני נועלת אותן בעיקר למסעדות בהן אני יכולה לשבת עד שמגיע הזמן לחזור הביתה.