התיקים של נטע לידור

ביום חמישי איתרע מזלי ונקלעתי לדיזינגוף סנטר על מנת להשתתף באירוע השקה של חברת תכשיטים איטלקית כלשהי. הבטיחו יונה וצמיד מתנה, כך שבאתי אחרי יום עבודה מתיש במיוחד, תור לרופא מוקדם בבוקר ופגישה ערבית. בקיצור - הייתי עייפה וחסרת סבלנות וחיכיתי להזדמנות לראות משהו יפה ולפגוש כמה מחברותיי הבלוגריות. במקום זה מצאתי את עצמי משלמת על החניה, רצה מיוזעת את כל הסנטר במשך חצי שעה בחיפוש אחרי המקום (ההזמנה לא היתה מפורטת מספיק) ולבסוף מגיעה לדלפק מוקף סלבריטאים שאני לא מכירה ולא רוצה להכיר, כדי לקבל משמש בוסר וצמיד כעור למדי במידה של ילדה בת שנתיים. נשארתי שם שתי דקות, שתיתי שתי כוסות מים, והלכתי לדרכי זעופה, מיוזעת ועייפה להחריד.

כל מה שרציתי היה להגיע הביתה ולקרוס לתוך סופשבוע של עשיית כלום מוחלט. אבל בדרך לחניון היה יריד המעצבים של יום חמישי, ושם קרוב לדוכן של ליאת גינזבורג (שסוף סוף זכייתי לפגוש, אישה חביבה ביותר) מצאתי את הדוכן החמוד של מעצבת התיקים החיננית נטע לידור. בעיקר חיבבתי את הילקוטים החמודים שלה, בסגנון קוואי יפני חמוד שכזה, שבאים עם תיק-תינוק צמוד שניתן לשים בו מפתחות, סלולרי ושאר גמדים שצריך לשלוף בקלות.

 הילקוטים עולים 200 ש"ח וניתן לרכוש אחד בימי חמישי ושישי בסנטר, או ישירות דרך נטע

אחרי זה, ומחוזקת בשמלת ה"מיו מיו" של זארה, אותה אחת שבשיחה עם שירות הלקוחות שלהם בבוקר אמרו לי שאין יותר ב-XL בכל הארץ, אותה אחת שמיראל מדגמנת כל כך יפה כאן, נכנסתי מעודדת למכוניתי רק כדי לעמוד שעה וחצי בפקק המיותר ביותר בעולם בדרך לכביש החוף.

נ.ב. - לובה החתיכה הזכירה את החנויות שלי בכתבה על אטסי שהתפרסמה היום בנענע אופנה. תודה לובה!