שופרא דשופרא

בזמן שכולם מריצים גלעחטרים בחופי עזה, אני ממשיכה בשגרת יומי - בית, עבודה, מחלה כזו או אחרת (חום, כאבי גב וראש וצוואר ורגלים, כאבי גרון ומגוון שיעולים) ושאר ירקות. בצהרים קיבלתי טלפון משופרא שהמוקסינים שלי (שקניתי בלונדון ומעולם לא נעלתי בגלל תפרים בולטים ומכאיבים, והם הסכימו בחביבותם לתקן לי בחינם) חזרו מתיקון ואני יכולה לבוא לאסוף אותם.

כך גררתי את עצמי לשם אחרי העבודה ולפני הסופר רק כדי לגלות שהן הוטלאו אבל הבעיה לא נפתרה. המוכרת שלחה אותם בחזרה לתיקון דחוף בצירוף התנצלות אדיבה ביותר, ואני בנסיון לדחות את ההליכה הבלתי נמנעת לסופר, הצצתי מסביב בחיפוש אחר מחליפות לסנדלי הניצנוצאז' שאמא שלי שכנעה אותי להחזיר לחנות (בטענה שהן לא אלגנטיות מספיק). להפתעתי מצאתי משהו שבחיים לא חשבתי שאקנה.

המותג הוא Esska ולמעצבת קוראים סורייה קרמי. היא מעצבת לבנונית שמייצרת ומוכרת בלונדון, והנעלים שלה נוחות להדהים. מדדתי את אלה ומיד הרגשתי בבית. מדדתי גם את הזוג הזה בעל העקב הגבוה יותר, וגם הוא היה מאד נוח אבל התאפקתי מאחר וכידוע אני ועקבים לא הולכים יחד ודבקתי בחומות סגולות. הן עלו שלושים ש"ח יותר מהזיכוי שהיה לי, כך שהייתי מרוצה.

אחר כך הלכתי לטיב טעם וקניתי כל מיני דברים שהתבררו אחר כך כממש לא טעימים, וחזרתי הביתה. לשמחתי, אמא מאשרת את הסנדלים החדשים ואף מאיימת לגנוב אותם, שזה תמיד סימן טוב. לרוע מזלה, אני רצה מהר יותר ממנה, כך שסיכויי מזימתה הפושעת להצליח לא מי יודע מה מזהירים.

I ♥ Asos Curve

הגיע הזמן להלל ולשבח את קו המידות הגדולות של החנות הבריטית המקוונת Asos.

הקו, הנראה Asos Curve מוקדש למידות 20-26 (48-54) והוא נע בין האלגנטי למגניב (בתוספת מספר פריטים איומים ונוראים, כמקובל). מחיר המשלוח לישראל הוא 15$ ולענייני מכס אפנה אתכם למומחית גדולה ממני, הוד נעלוליותה. באתר ניתן לראות תמונות של הפריטים מזויות רבות ושונות כמו גם תצוגת מסלול של הפריט, רעיון מעולה שמאפשר לבחון את הבגד מכל הזוית ואיך הוא נראה באמת. הבא ניגש לענין ונבחן כמה פריטים החביבים על השרונה.

שמלה שחורה לבנה מחמיאה (יש לה מחשוף V וקשקושון מטשטש אך לא יותר מדי מושך תשומת לב על הבטן וגזרת שעון חול נחמדה) ונעימה למראה. נראית מושלמת לעבודה. מחירה כ-210 ש"ח לפני משלוח.

 שמלת קימונו לבנה, שנראית לא משהו בתמונה אבל תראו כמה היא מתוקה כשהדוגמנית הולכת איתה על המסלול. מחירה כ-360 ש"ח לפני משלוח.

שמלת סטרפלס קיצית וחמודה, לבעלות ירכיים וברכיים חטובות וחובבות עקבים גבוהים (לא בבית ספרי חוששתני). מחירה כ-250 ש"ח לפני משלוח.

ולסיום, הג'קט הזה שכבר יותר מחודש (מאז נוסף לחנות) אני מחכה שיעבור למחלקת חיסול מלאי, ועכשיו כשזה קרה סוף סוף קלטתי שהוא כחול ולא שחור, ואני לא יודעת אם לקנות אותו או לא. מחירו במבצע כ-250 ש"ח לפני משלוח במקום כ-390 ש"ח. מה אתם אומרים, לקנות או לבהות?

כמה נקודות לתשומת לבכם -

1. אמא שלי קנתה מהם כמה טישרטים לא מזמן וזה המקום להזהיר - המידות שלהם מאד נדיבות. אמנם אמא בחרה חולצות oversize אבל ה-20 פשוט ענקי, הרבה יותר מה-48 המקומי הרגיל (זה די יוצא דופן באנגליה, אני מצאתי בלונדון ש-18 זה ממש לא 46 אלא יותר 44). חלק גדול מהפריטים בקו המידות הגדולות קיים גם בקו הרגיל, כך שכדאי אולי לקנות מידה קטנה יותר. מה שטוב הוא שניתן להחזיר כל פריט ולקבל פריט חלופי או החזר (עשיתי את זה עם פריט לא מוצלח שקניתי פעם והשירות שלהם פשוט מעולה).
   
   
2. בחלק גדול מהפריטים בקוים הרגילים שלהם יש מידה 18. זה כולל את הקוים המקוריים שלהם ואת הקוים של מעצבים שונים, בהם החנות האהובה עליי בלונדון Whistles. שווה לבדוק!
   
   
3. מדי כמה ימים פריטים חדשים נוספים לקו ופריטים ותיקים עוברים למחלקת חיסול המלאי.
    
4. יש להם אביזרים ותכשיטים שחבל"ז. שווה לבדוק!
   
   
5. נחשו מי עוד הגיע מ-Asos.. נכון! החברה החתיכה של פינקי עשתה עלייה באמצעות האתר. אתם רואים? הם פועלים גם לקירוב לבבות.

תוצאות בדיקת הקרם, לקים נטולי שיק ועוד משהו על טופ שופ

והיום - שלושה נושאים שהדבר היחיד שמקשר ביניהם הוא קוצר היריעה.

הראשון - היום היתה לי פגישה בקניות רמת אביב, ואחריה עייפה ועצבנית רציתי לקנות לי מתנה. נכנסתי לטופ שופ ולהפתעתי א' ראיתי את החולצה שרציתי (יותר מחודש אחרי שראיתי אותה באתר החברה). ביקשתי שיביאו לי אותה במידה 16 או 14 אם אין ברירה ואז להפתעתי ב' נאמר לי שיש אותה רק עד 12 בעוד שבאתר היא קיימת עד מידה 16 (כרגע אין במלאי, אבל לפני חודש היה). פניתי לבחורות מאחורי הדלפק ושם היתה המוכרת שאמרה לי שתיקח את התלונה שלי על המידות המצטמקות איתה ללונדון לפגישה עם המנהלים. היא זכרה אותי ואמרה שהעבירה את התלונה הלאה, בתקווה שמשהו יזוז אצל ההנהלה המקומית. בינתים לצערי, טווח המידות רק הולך ומצטמצם. בקושי מצאתי פריטים במידה 14 ו-16 לא ראיתי בכלל. חבל ומעצבן. אני מאד אשמח לשמוע תגובה של נציג החברה, אם במקרה אחד כזה קורא פה.

הנושא השני - תוצאות בדיקת התמצית האינטנסיבית לשיקום העור מסדרת Youth Code שקיבלתי לבדיקה מלוריאל. להזכירכם, מרחתי את הקרם מדי לילה במשך חודש וביום השתמשתי בקרם הלחות וההגנה של ד"ר קרבלניק (כלומר, קרם היום הרגיל שלי). ובכן, לקרם יש ריח לא נעים ובימים הראשונים הרגשתי עיקצוצים מיד לאחר המריחה. שני הקמטים שהיו לי קודם לכן נמצאים באותו המקום, אבל התחושה הכללית בתקופת השימוש היתה שהעור התמצק ונראה זוהר יותר כמובטח. חסרון מרכזי בו הבחנתי הוא שבתקופת השימוש יצאו לי מדי לילה פצעון קטן או שניים. אני רגילה ליוגמה הזו, אבל אני בטוחה שיש כאלה שזה עשוי להציק להן במיוחד.

לסיכום - הקרם לא נעים למריחה, אבל עושה דברים טובים לעור. בנוגע למילוי קמטים, אני לא יכולה להעיד על שינוי נראה לעין. אני מאד סקרנית לנסות את קרם העינים נגד קמטים. אם יהיו לזה תוצאות מעניינות אני אדווח.

מדד השרונה -

אחרון וממש לא חביב - הרבה נכתב כבר ברשת היום על ההתנהלות התמוהה עד מרתיחה של חברת הקוסמטיקה שיק מול הבלוגרית החביבה "מה בבקבוק" בנוגע לנוכחות החומר הרעיל Toluene בלקים שלהם. מדהימה אותי העובדה שיחסי הציבור של החברה בחרו לתקוף את הבלוגרית במקום למנף את ההתרחשות (שכבר צברה הדים ברשת) לכדי קמפיין קידום מכירות עם פוטנציאל כיבוש של שריפה בשדה קוצים. שורה תחתונה, השיקים שלי הולכים לפח.

סגולה לחיים ארוכים

טרם לכתי לחתונה של חברתי המתחתנת (מעתה אמור, חברתי הנשואה קולולולולו!) צילמתי כמה תמונות של תלבושת החתונה החביבה שלי. מיותר לציין שכולן יצאו מטושטשות, ככה זה כשאני מצלמת בפנים באור מלאכותי. פעם הבאה אבקש להקפיד לערוך חתונות בשישי אחר הצהרים, תודה.

שמלה - רזילי

שרשרת - רזילי

סנדלים - עמנואל

שיער ואיפור - אנוכי

הצבע האמיתי הוא זה שבתמונה הימנית

לקראת סוף האירוע, כשפסעתי על הדשא ושולי שמלתי בידי לכיוון השרותים, הרגשתי פתאום כמו אן אליוט, גיבורת ספרה של ג'יין אוסטן. כמובן שאן לא היתה מעלה על דעתה ללבוש שמלה נטולת שרוולים, חושפת רגלים ונמוכת מחשוף שכזו אבל התחושה היתה כל כך נכונה ונעימה ובעוד אני מדמיינת את עצמי פוסעת על דשא מטולל בהרדפורשייר במקום בקיבוץ הומה פרות ואדם מצאתי עצמי עומדת פתאום מול נבלנית מנגנת מעדנות. במנספילד פארק, שאני קוראת עכשיו, אחת הגיבורות פורטת מעדנות על נבל ומעוררת בכך את השתאותה וקנאתה של הגיבורה הראשית. הנבל מסמל את התשוקה והחושניות של מרי קרופורד לעומת הצדקנות המוסרנית והענווה של פאני פרייס. הכל היה הולם עד מאד והמשכתי לשחק אותה כך עד שהגעתי לדוכן האבטיחים שם גברה עליי תשוקתי (כי פאני פרייס אני לא) ולעסתי אחד אדום ומתוק.

לאכול, לאהוב, להסתפר

אתמול אחרי העבודה נסעתי לרחוב הברזל בתל אביב כדי לאסוף ממשרדי בלונד 2.0 הזמנה זוגית לבכורה של "סקס והעיר הגדולה 2". אחרי שביקרתי במשרדם המלא חתיכים וחתיכות (שערוריה! אתם צריכים לראות את המנכל) חזרתי לכיוון חנייתי המדוגמת, כשלפתע ראיתי למולי מספרה של שוקי זיקרי. התלבטתי כמה שניות ואז נכנסתי לשאול אם הם יצליחו לספר ולצבוע אותי כך שאצא מהם בזמן לפרמיירה. הם אמרו לי למה לא למה לא.

וכך, למרות שכבר קבעתי תור ביום ראשון לספר אחר, שלפתי את צילום תספורת שאני רוצה ושמתי נפשי בידה של דנה הספרית הגם חתיכה (מענין לציין, שכשעבדתי ברחוב הברזל בתחילת המילניום גם אני הייתי חתיכה רצינית. היתכן שיש לרחוב כוחות קסם? אני שוקלת ברצינות לשכנע את המנכל שלנו לעבור לאיזור, ממילא אנחנו מחפשים משרדים חדשים).דנה כיסתה במומחיות את הפס הלבן המעיק שנותר מהחימצון לורוד לפני כמה חודשים וצבעה את השיער לחום כהה, שיתבהר במהרה לחום בהיר וטבעי יותר. אחרי הצביעה, וחפיפה מהמהנות שנחפפתי אי פעם (כמו לרבוץ בבריכת טורקיז צלולה מתחת למפל בג'ונגל בולביאני עם מסז'יסט בשם פאולו) דנה סיפרה אותי כהכנה לתספורת שרציתי. השיער שלי קצר בהרבה מזה שבתמונה, כך שלא ניתן לעשות את אותו הדבר עכשיו, והוא היה גם קצר משמעותית מאחור ולא שווה בצדדים כתוצאה מתספורות קודמות, אז קודם צריך לאזן אותו, לצערי. התוצאה כרגע כהה ומפונפנת אבל אני חושבת שאחרי שארצח את הפן ושזה יתבהר קצת והשיער ירגע (שיער צריך כמה ימים לצאת מההלם אחרי תספורת) אני אהיה מרוצה מאד. רציתי משהו מבולגן כזה, עם שווינצונים, וקיבלתי. הידד לדנה! בהמשך לאתמול, אגב, אם טבת'ה היתה מגיעה למספרה הזו, הם היו מקבלים ציון מאד מאד גבוה לשיטתה על נקיון, מהירות, מקצועניות ויחס ללקוח.

כל כך הרבה תמונות גרועות, כל כך מעט זמן

אחר כך פגשתי את חברתי האהובה וארוכת השיער ויחד עם סלבריטאים עייפים למראה, בלוגרית אחת שהחלטתי להיות מנומסת אליה למרות גסותה (למה שאני אפסיק להתנהג כמו שאני רוצה רק בגלל שאחרים מתנהגים אחרת נכון? נכון) וכמה דוגמניות עבר, חיכינו לסרט. קיבלנו שמפניה ונוגט בכדורי זהב מסתוריים וכאב ראש מרב חום ומצוידות בדלי פופקורן בגודל בנין נכנסנו לאולם. מצחיק שההקרנה היתה בחסות HP ישראל. זה כמו שכיתן יממנו השקה של Oracle, או משמין לי יתנו חסות לטלפונים סלולריים.

בכל מקרה, הסרט עצמו נחמד יותר מהראשון ומשעשע. יש הרבה בגדים מעניינים, אבל את רובם ראינו כבר מרוחים על כל האינטרנט בחודשים האחרונים, כך שלא נותר במה להפתיע. לדעתי, מירנדה לוקחת את פרס הדמות הלבושה יפה ביותר כרגיל, סמנת'ה עולה על העצבים כרגיל, קרי מצועצעת ומתחנחנת כרגיל ושרלוט.. שרלוט הזדקנה. הסרט נחמד כל עוד לא חושבים עליו. אם חושבים מתחילים לראות את כל תאוריות השליטה בהמונים ממבוא לתקשורת חוגגות על המסך - הוא שוביניסטי במסווה של פמיניסטי, לועג לגיבורות שלו עצמו ומפגין את תחושת העליונות והצדקנות האמריקאית בשיא טיפשותה וכיעורה (לסמנת'ה אין שום כבוד לתרבות הזרה שהיא נמצאת בה, ההתנהגות שלה מבישה וממש אופינית לתיירים אמריקאים או ישראלים..).

<הזהרת ספוילרים>

היחס לנשים באיסלאם הוא איום ונורא ובלתי מובן בתחילת הסרט אבל בסופו אנחנו חוגגים את החופש להיות אישה תחת דיכוי גברי, כשמסתבר שהנשים בשחור מחביאות את מיטב קולקציות פריז 2009-2010 מתחת לעבאיה. האמנם?? לדעתי ביטוי עצמי באמצעות לבוש הוא פריבילגיה לבני אדם שחיים בסביבה חופשית, ולא יעד בפני עצמו. האמנם ההחלטה של קרי וביג לא ללדת היא אמיצה ומהפכנית כל כך? האמנם ההפקרות של סמנת'ה עושה לה טוב, או אולי לא מספיק להתנהג כמו גבר (תפיסה חד מימדית של גבר) כדי להיות מאושרת? האמנם הסרט מקבל הומוסקסואליות או שהוא לועג לה במסווה של קבלה? האמנם ההבנה ש"להיות אמא זה לא מספיק" אמורה להפתיע ולרגש אותי? האמנם הידיעה שאומנת הציצים היא בכלל לסבית מהווה סוף טוב לסרט?

<הזהרת ספוילרים/>


צר לי, אבל התפיסות שהסרט מציג מיושנות במקרה הטוב ופשטניות במקרה הרע.

לסיכום - אם מישהו רוצה ללמוד משהו על נישואים ומחוייבות שיקרא את ספרה המעולה של אליזבת גילברט "להתחתן" במקום ללכת לקולנוע. אבל שווה לראות אותו ולו רק בגלל הנופים המרהיבים של אבו דאבי (כלומר, מרוקו. הסרט נאסר להקרנה באבו דאבי וכלל לא צולם בה).

מדד השרונה -

זהו, סוף הספוילרים וסוף ההרצאה. אני הולכת לחפוף ראש, יש לי חתונה בערב! סוף סוף יבוא הקץ על תלאותיה של חברתי המתחתנת, אחרי שנמצאו כנגד כל הסיכויים קייטרינג צמחוני, קיבוץ, גנרטור, במת ריקודים וסַפָּר. אני כל כך מתרגשת בשבילה, הערב יהיה נהדר אני בטוחה בזה.

הגרסה הספוגנית של חברתי המתחתנת מעשנת בייגלה במשרד

דרוש - סַפָּר

זהו לילה של יום מפרך. למעשה, זהו לילה של שבוע מפרך, שנה מפרכת וחיים מפרכים. כאשר נשאלתי הערב מה אני עושה למען עצמי בימים טרופים אלה, בין עבודה לפגישות עם רופאים וטינופת בירוקרטית מצאתי את עצמי עונה "הבלוג החדש שלי. הוא מכניס לי פלפל לחיים וגם פגשתי דרכו חברות טובות". כמה נכון.

בכל מקרה, לאורך חיי ציינתי תחנות מעבר משמעותיות בתספורת. כשסבתי נפטרה הסתפרתי, כשנפרדתי מהחבר הראשון הלכתי שבורת לב והורדתי את כל השיער כמעט (מי אמר סירוס ולא קיבל), כשאני מתחילה עבודה חדשה אני מסתפרת, וכשבא לי לסמן שינוי אני צובעת את השיער באופן דרסטי. כזאת אני. יודעת שאם אעשה קעקוע אתחרט על כך כעבור יומיים ולאורך כל חיי, ולכן דוגלת בסמלים חיצוניים ברי חלוף. אחרי שנתיים, אפילו השיער הקצוץ ארך והפס הורוד הבוהק שהיה לי לפני שלושה חודשים לבן היום לחלוטין. אין ספק שהגיע הזמן להסתפר ולסדר את הצבע.

אתמול נכנסתי למספרה מזדמנת שתשאר עלומת שם, אבל אחרי עשר דקות המתנה, ובדיוק כשהגיע תורי המצאתי תירוץ וברחתי. מענין איך צפיה בשלושה פרקים של התכנית "המספריים של טבת'ה" בה ספרית על אוסטרלית בוחנת ומצילה מספרות בצרה ברחבי ארה"ב, הבליטה בפניי את החסרונות של המקום בצורה חדה כל כך - המקום היה מלוכלך, היה שם רק ספר אחד שנראה עייף ומיואש, לקוחה פוטנציאלית נכנסה ועמדה שתי דקות בפתח לפני שויתרה והלכה מבלי שמישהו יתייחס אליה ולבסוף - רצו לחפוף לי את השיער בלי שהספר יגע בו קודם ויבדוק מה אפשר לעשות איתו. אפס מתוך ארבע. אז ברחתי, ועוד איך ברחתי.

וטוב שכך, כי היום במקרה גמור, נכנסתי לאטסי בדיוק בזמן כדי לראות את התספורת שאני (עכשיו יודעת שאני) רוצה על הדף הראשי. כן חברים, הגיעה הפעם בשש שנים שאני שוכחת שנשבעתי לא לעשות יותר פוני.

התמונות מפה ויש לה גם חנות באטסי, מן הסתם

השיער שלה דומה לשלי, הצבע הוא הצבע הטבעי שלי (שכבר שכחתי ממזמן), הפוני קיים אבל ארוך וזה נראה נחמד גם באסוף וגם בפזור. שתי נקודות חשובות לציון הן:

1. בפעמים הקודמות שעשיתי פוני לא ידעתי שאני מתולתלת. היום אני יודעת איך לטפל בשיער שלי.
2. בפעם הקודמת שהיה לי פוני לא היה לי מחליק קרמי.

כן, תמשיכי לשכנע את עצמך.

בכל מקרה, תפקידכם בכוח, קוראים יקרים, הוא למצוא לי ספר דלוקס באיזור תל-אביב והפריפריה הקרובה. לצערי, הסַפָּר האחרון שלי סיפר אותי עקום כך שאני לא אחזור אליו. אני תוהה אם לחזור לאחד מהקבועים שלי לאורך השנים (אמיר קל, עמיר מזרחי או תומר רשף) או לנסות מישהו חדש. המלצות (והזהרות) יתקבלו בברכה. למקומות, היכון, Shoot!

אני ונעלי העקב שלי

בספרה "The Little Black Book of Style" מציינת נינה גרסייה את שדה התעופה כמקום היחיד כמעט בו מותר לאישה לנעול נעלים שטוחות. "זה לא כיף ולא זוהר לרוץ לטיסה שלך על עקבים" כותבת נינה, כיאות לאישה ששוקלת 55 קילוגרם ביום רע. סטייליסטיות רבות יאמרו לך שככל שאת שמנה יותר, כך את זקוקה יותר לעקבים. הן יאריכו את רגליך, יצרו לך מותנים וחמוקיים ויהפכו אותך לפצצת סקס על גלגלים. הבעיה היא, שנשים שמנות סובלות על עקבים אפילו יותר מנשים רזות. לנסות לאזן 100 וקצת קילוגרם על שני קיסמים ושפיץ לא עושה לי כיף ולא גורם לי להרגיש זוהרת. למעשה, המקום היחיד שבו אני אתרגש מנעילת עקבים, יש להניח, הוא על השטיח האדום או בשדה התעופה.

Having said that, מובן שיש לי כמה זוגות עקבים ששוכבים בארון ומחכים לזמן הגאולה בו ארזה משמעותית או אפתח שרירי יציבה של סוס ערבי טהור. מאחר והם מאד יפים, החלטתי לשזוף את עייני ועיניכם בהם. יום יבוא, ויעלו ויבואו אלו המבלים את ימיהם בשקיות בד רכות במחשכים ועור גדי עם בטנת כבש ירבץ.

הכוחניות
גברים מתים על המגפיים האלה של Vic Matie (בכל אחת מהפעמים הבודדות שהידסתי בהם מחוץ לבית, גברים נפלו לרגליי כמו זבובוני גינה) אני פחות. הן יפות ועלו הון תועפות (מזכרת היסטורית מימי בועת הדוט קום והמשכורות של שנת 2003) אבל זה לא הופך אותן לנוחות יותר. אני חייבת להודות עם זאת, שרק מלנעול אותן בשביל התמונה מצאתי עצמי רועמת כלביאה על הגג למגינת לב השכנים.

הפרקטיות, עלאק
נעלי פלמנקו שחורות של שולה. יש להן חרטום מעוגל, העקב נוח יחסית והן מאד סולידיות. למרות כל זאת, אני לא נועלת אותן כמעט אף פעם.אולי בגלל שהן מאד סולידיות.

הסקסיות
נעלי Peep Toe מסאטן שחור של קנת קול. הן סקסיות להדהים ויש להן איזה אקפט מיס פיגי חמוד על הרגליים השמנמנות שלי, שקצת מזכיר לי תמונות של סבתא שלי משנות העשרים.חלמתי על נעלים כאלה הרבה זמן, כך שקנייתן היתה מעין הגשמת חלום. זה עדין לא אומר שאני צריכה לנעול אותן נכון? כי העקב הגבוה גורם לאצבעות להחליק לכיוון החלון שבקצה ולהנעץ שם וזה ממש מכאיב.

היפות יפות
את היפהפיות האלה של פורנרינה קניתי לפני כשבע או שמונה שנים, כששקלתי 30 קילו פחות מהיום (ומכאן שכף הרגל שלי היתה צרה יותר) כך שהיום הן צרות מדי. וזה חבל כי דוקא להן יש עקב ממש נוח וחרטום עגול שאינו מוחץ את האצבעות זו לזו. הן מקסימות כל כך, בגווני קרם ותכלת, סגנון פיפיטיזי שכזה שמזכיר לי סוכריות וחצאיות מתנפחות עם פודל. יבוא יום ואני ארזה שוב ונוכל לצאת להרפתקאות אהבים קלילות ביחד, כמו בימים הטובים ההם. בינתיים, רבים וטובים ניסו לקנות או לגנוב אותן ממני ולא הצליחו כך שאין טעם לנסות.

אלה שאשכרה אפשר לנעול מדי פעם
עקב רוקי מעוטר בסגנון היפי שיק של Fly London שיש לי קרוב לחמש שנים והן היחידות מהאוסף שראה אור יום ויוצא מהבית לחתונות ושאר אירועים. אני לא נוהגת איתן, כי אני לא אוהבת לנהוג עם פלטפורמה, אז אני נוהגת עם כפכפים ומחליפה כשאני מגיעה למקום האירוע. אני מגיעה לגובה 1.80 כשאני נועלת אותן, אז אני מקפידה לא לנעול אותן בחברת גמדי גינה (וכמה מהחברים הכי טובים שלי הם גמדי גינה) כדי שלא ארגיש לא נוח.

אופסי דוזי
תוך כדי כתיבה הבנתי ששכחתי את הזוג השני שאיתו אני צולעת מדי פעם - נעלי אוקספורד לקה על עקב בצבע שמנת של שני בר. ראיתי אותן על בחורה יפה כלשהי ביריד המעצבים בסנטר לפני שנתיים, רצתי אחריה ושאלתי אותה מאיפה הן. ביום למחרת הלכתי לחנות של שני במקווה ישראל וקניתי אותן. הן קשות כמו אבן ואחרי שעתיים בהן בא לי לבכות, אבל הן יפות כל כך שלפעמים פשוט אין ברירה, אז אני נועלת אותן בעיקר למסעדות בהן אני יכולה לשבת עד שמגיע הזמן לחזור הביתה.

ונעבור לפרסומות

לאחרונה הכנתי כמה תכשיטים חדשים והם מצפים לכם בחנות שלי באטסי (ניתן גם ליצור איתי קשר לקניה ישירה). אני מתכוונת להעלות עוד כמה בימים הקרובים, בינתים - הנה כמה טעימות.

עגילי פרח עם חרוז אוניקס (המוט עשוי כסף סטרלינג 92%, העגיל מצופה זהב 16K)
מחיר 88 ש"ח פלוס משלוח

עגילי מגנוליה עם קריסטל זבורובסקי ורוד (העגיל מצופה זהב)
מחיר 80 ש"ח פלוס משלוח

גולגלות מאוהבות עם לב צהוב (המוט עשוי מכסף סטרלינג)
מחיר 88 ש"ח פלוס משלוח

ענק חרוזי חרסינה, זכוכית וקריסטל
מחיר 270 ש"ח פלוס משלוח

עגילים פרחוניים עם חרוז זכוכית אדום (העגיל מצופה כסף)
מחיר 80 ש"ח פלוס משלוח

עגילי מתנה מזרקוניה (העגיל מצופה זהב)
מחיר 95 ש"ח פלוס משלוח


וגם קשת פרפרים ורודה 
מחיר 100 ש"ח פלוס משלוח

קנה עינים קבל משקפיים

השבוע עמד בסימן מתנות נחמדות. ראשית, קיבלתי מיחצנית חביבה משקפי שמש של Mare לבדיקה, לקראת השקת הסופר-פארם אופטיק החדש, בו ימכרו משקפי ראייה שמש ואביזרים נלווים (עדשות וכולי). אמנם אני מרכיבה משקפיים אופטיים, אבל מדי פעם אני הולכת עם עדשות כך שהסכמתי בשמחה להצעה. המשקפים שנשלחו אליי, עם מסגרת פלסטיק סגלגלה, דומים ל-Ray Ban הפלסטיים הקלאסיים, רק שבעוד שהראשונים נראים עליי זוועה (וטוענים שרייבן מתאים לכולם, שוין) אלה נראים נחמדים. חבל שלא הצלחתי לתפוס בתמונה את הגוון הסגלגל הנחמד שלהם, אבל הנה. תודה ליחצנית הנחמדה!

מחיר 400 ש"ח

מאחר ועדשות אופטיות בגודל כזה שוקלות ועולות המון, אני עדין מתלבטת אם ללכת איתן עם עדשות או להעביר אותן הלאה. נחיה ונראה.

בנוסף, חברתי המתחתנת (וכן, היא מתחתנת - נמצא מקום חלופי במהירות הבזק והחתונה עברה קילומטר מזרחה מהמיקום המקורי) קנתה את האוסף הענקי הזה, שכולל 25 צלליות, שלושה סמקים ומברשת, שמרה לעצמה חמש צלליות ואת המברשת ונתנה לי את השאר.

היום מצאתי את האנרגיה לעשות כמה ניסויים, ואני חייבת שחלק מהצבעים יפהפים. התמונות, לעומת זאת, יצאו ממש בלה, מה שאכזב אותי מאד. השתמשתי בגוונים Wine Tasting (סגלגל-חום) ו- Mystic Night (סגלול מטאלי ניצנוצאז' כהה) להצללה ממש משגעת, ועם מסקרה חומה ככה זה נראה נהדר. אני אמצא לי צלם בהזדמנות. התמונה הזאת יצאה מטושטשת ומוזרה, אבל משום מה אני נורא אוהבת אותה. עין אחת מעושנת סגולה והשניה בגוונים מוזהבים בהירים (לא שאתם יכולים לראות את זה).

כדי שלא תאשימו אותי בחוסר רלבנטיות איפורי בעקבות פייאסקו הצילומים, אני אחלוק עמכם את הכלים בהם השתמשתי לאיפור שלעולם לא תראו.

• מסקרה שחורה של ג'יבאנשי Phenomen'Eyes Mascara עם ראש עגול
• מעגל ריסים E.L.F. Professional Mechanical Eyelash Curler מאיביי
  (מחירו בחנויות בארה"ב1$ באיביי קצת יותר)
• מסקרה פושטית ונחמדה בצבע חום של Pro. Beauty במחיר 15 ש"ח
• מברשות איפור של Shu Uemura (קניתי אותה בפריז לפני 10 שנים והיא עדין טובה), רבלון ופופה
• מסיר איפור עינים של ברברה וולף - לא מתיר הרגשה שמנונית ומומלץ בחום 
• שכחתי לצלם, אבל היא חשובה - Mac Painterly Paint Pot
  צללית במרקם קרמי שמשמשת כבסיס לצלליות

ועכשיו ברשותכם, אני הולכת לאכול עוף ולחשוב על קנית מצלמה טובה יותר.

הקצף גילוח נגמר, התוצאה - הרסנית

ימים קשים עוברים עליי, אבל לזה אין שום תירוץ מתקבל על הדעת

אני אוהבת את מתחם הרכבת

בשבוע שעבר קפצתי למתחם התחנה המחודש ביפו כדי לראות במו עיניי את הפלא, ולבדוק את החנות החדשה של  Irregular Choice עליה סיפרו לי המוכרות בשופרא.

המתחם, בו שכנה בעבר תחנת הרכבת הראשונה שחיברה את יפו וירושלים, כולל מבנים משוחזרים בסגנונות טמפלריים (טמפלרים גרמנים, לא אבירי המקדש), עותומאנים ומבנים מימי המנדט. המתחם שופץ ושוחזר ומיועד להפוך למרכז קניות ובילויים. ללא ספק יש לו פוטנציאל אדיר שכן הוא יפה, נקי ויש בו אווירה קסומה של חו"ל מחד ויפו מאידך, אם אתם יורדים לסוף דעתי. תחושת הגילוי של משהו חדש בצירוף אויר הים המלוח גרם לי לדלג פה ושם בעודי פוסעת בין המבנים.

מחצית מהבניינים טרם אוכלסו, והנורא מכל - המזגנים במתחם כולו לא עובדים וכנראה לא יעבדו בימים הקרובים, כך שדוכן הגלידה המקומי מרויח בגדול על חשבון האנשים המיוזעים המסתובבים במקום. יש שם חנות גדולה ויפה של צומת ספרים שמרביתה ספרי אמנות וספרים לועזיים, יש חנויות לעיצוב הבית וחנויות של מעצבי אופנה (יוסף, רזילי, נעמה בצלאל ועוד יפתחו שם חנויות בקרוב) ועוד.

החנות היפיפיה של סופי עיצובים לבית, קפיצה קטנה לחו"ל

כאמור, אני באתי כדי לקנות סנדלים, ואני שמחה לציין שהסניף המקומי של שופרא, המוקדש ל-IC ועוד שני מותגים בלבד (בהם מותג סניקרז מגניב לגברים), יפה כמו הסניף הלונדוני.

יש שם נעלים משובחות למדי, במבחר גדול מהרגיל בסניפי הרשת. שימו לב לעקבים השקופים היפהפים!

לצערי, הסנדלים בשבילם הגעתי (האדומים עם החיפושית והפרח הגדול) היו מאד לא נוחים. אבל לא עצרתי שם, לא אישה רכרוכית אני! מדדתי את כל הנעלים השטוחות שלהם וגם כמה לא שטוחות.

 כפכפים עם כלבלבים במחיר שלוש מאות משהו ש"ח

נעלי עקב לבנות עם צפרדונים וביצה במחיר 250 ש"ח

סנדלי פרח אדומים עם ניצנוצאז' שגם קניתי ב-400 ש"ח (אחרי הנחת מועדון)

הסנדלים האדומים מאד נחמדים. אני מקווה שהם יחליפו את סנדלי ה-IC הישנים שלי, שעוד גורפים מחמאות אבל מתחילים להתפרק. בנוסף, סיפרתי למוכרות במקום על המוקסינים החמודים שקניתי בלונדון (ונמכרים גם בחנות הזו) שלהם תפר פנימי מכאיב שמונע ממני לנעול אותם. הן אמרו לי שאוכל להביא אותם לתיקון באחד מהסניפים שלהם, ויתקנו לי אותם בחינם או תמורת תשלום סימלי. נשמע לי טוב.

לסיכום - המתחם, על החנויות שבו, מקסים בהווה ומבטיח לעתיד. בטוחתני שעוד אשרוץ בו הרבה.

מדד השרונה - הופה הופה!

התיקים של נטע לידור

ביום חמישי איתרע מזלי ונקלעתי לדיזינגוף סנטר על מנת להשתתף באירוע השקה של חברת תכשיטים איטלקית כלשהי. הבטיחו יונה וצמיד מתנה, כך שבאתי אחרי יום עבודה מתיש במיוחד, תור לרופא מוקדם בבוקר ופגישה ערבית. בקיצור - הייתי עייפה וחסרת סבלנות וחיכיתי להזדמנות לראות משהו יפה ולפגוש כמה מחברותיי הבלוגריות. במקום זה מצאתי את עצמי משלמת על החניה, רצה מיוזעת את כל הסנטר במשך חצי שעה בחיפוש אחרי המקום (ההזמנה לא היתה מפורטת מספיק) ולבסוף מגיעה לדלפק מוקף סלבריטאים שאני לא מכירה ולא רוצה להכיר, כדי לקבל משמש בוסר וצמיד כעור למדי במידה של ילדה בת שנתיים. נשארתי שם שתי דקות, שתיתי שתי כוסות מים, והלכתי לדרכי זעופה, מיוזעת ועייפה להחריד.

כל מה שרציתי היה להגיע הביתה ולקרוס לתוך סופשבוע של עשיית כלום מוחלט. אבל בדרך לחניון היה יריד המעצבים של יום חמישי, ושם קרוב לדוכן של ליאת גינזבורג (שסוף סוף זכייתי לפגוש, אישה חביבה ביותר) מצאתי את הדוכן החמוד של מעצבת התיקים החיננית נטע לידור. בעיקר חיבבתי את הילקוטים החמודים שלה, בסגנון קוואי יפני חמוד שכזה, שבאים עם תיק-תינוק צמוד שניתן לשים בו מפתחות, סלולרי ושאר גמדים שצריך לשלוף בקלות.

 הילקוטים עולים 200 ש"ח וניתן לרכוש אחד בימי חמישי ושישי בסנטר, או ישירות דרך נטע

אחרי זה, ומחוזקת בשמלת ה"מיו מיו" של זארה, אותה אחת שבשיחה עם שירות הלקוחות שלהם בבוקר אמרו לי שאין יותר ב-XL בכל הארץ, אותה אחת שמיראל מדגמנת כל כך יפה כאן, נכנסתי מעודדת למכוניתי רק כדי לעמוד שעה וחצי בפקק המיותר ביותר בעולם בדרך לכביש החוף.

נ.ב. - לובה החתיכה הזכירה את החנויות שלי בכתבה על אטסי שהתפרסמה היום בנענע אופנה. תודה לובה!

בבוקר שבת הזברה קמה

הבוקר קמתי מוכנה ומזומנה לבצע ניסויים בבני אדם. אחרי שראיתי את הסרטון שנמצא פה למטה מוקדם יותר השבוע, החלטתי לצאת ולקנות את הלקה הכי זולה בעולם (או ברעננה, קניתי ב-Wow בקניון רננים) ולבצע באצבעות רגליי שפטים.

וכך, מצוידת בכמה גוונים זרחניים שהולמים היפסטריות בנות 16, התיישבתי לעבוד. זה מה שיצא. מענין אם החבר'ה בעבודה יאהבו את זה..

 בעלת הבלוג זוהרת בחושך, יותר מתמיד

הפתרון המושלם ליום שיער רע

בחודשים האחרונים פינטזתי על מחליק שיער קרמי. זה התחיל מצפיה בעונה השישית (העלובה מתחת לכל ביקורת, לדעתי) של פרויקט מסלול שם כל המתחרות קמות עם הנץ החמה ומתייפיפות חיש מהר עם המחליקים שלהן והגיע לשיא אחרי שראיתי את הסרטון הזה של פיקסיוו, גורואיות האיפור והטיפוח שלי ביוטיוב.

כך בדקתי מחירים וחברות במשך כמה שבועות, אבל לא מצאתי מכשיר שהתאים לכיס שלי, עד שלפני כשבועיים מצאתי בפייסבוק המלצה על המכשיר הבסיסי של Corioliss עליהם מעולם לא שמעתי קודם לכן. המחיר היה סביר, ביחס למכשירים אחרים דומים בעוצמתם, ולמרות שהייתי מוטרדת משהו מכך שהטמפרטורה המקסימלית שלו היא 210 מעלות צלזיוס בעוד שקראתי ששיער עבה צריך 260 מעלות, החלטתי לקנות אותו דרך האתר הישראלי שלהם. בחרתי בדגם הקלאסי במחיר 409 ש"ח כולל משלוח עד הבית.

 בפינה הימנית העליונה - חצי שיער מוכן וחצי טבעי ומבולגן

אתמול בערב, לאחר שהבנתי שהתלתלים שלי איבדו עצמם לדעת ושיערי נותר חלק ונפוח להחריד, החלטתי לנסות את הבייבי החדש שלי. המכשיר קל להפעלה, מתחמם מהר ויש לו כפתור אותו מסובבים לטמפרטורה הרצויה. הפלא ופלא, עבדתי על טמפרטורה של 160 עד 180 מעלות וזה היה די והותר, כך שלא היה צורך לקנות את הדגמים היקרים יותר. השימוש קל להפליא, אפילו בחלק האחורי של השיער, וההבדל ניכר מאד לעין ולמגע. תוך 7 דקות היה לי שיער מאולף למשעי, בלי תחושת הגועל הנוקשה של פן במספרה. ממש תענוג. ובבוקר בעבודה, לא היה גבר (גבר!) אחד שלא שם לב לשינוי בפריזורה והחמיא לי. אני משתוקקת לנסות את הטריקים למתקדמים (שמצאתי ביוטיוב, וגם בגלרית הסרטונים באתר) ולתלתל את השיער ולשפר את מראה התלתלים הקיים. 

לסיכום - אני מאד שמחה שקניתי אותו, ללא ספק תוספת מבורכת לארסנל הביתי של בעלי ובעלות שיער סורר, והפתרון המושלם לבעלות פוני קופצני. חבל רק שהוא לא זול יותר.

מדד השרונה -