האלטרנטיבה השפויה לבת דיטו

מאחר והצהרות כל כך טרנדיות עכשיו, יש לי הצהרה משלי בשבילכם - אני לא סובלת את הסגנון של בת דיטו.

בעייני היא דוחה ועושה כל מה שרק אפשר כדי לכער את עצמה ולשים עצמה ללעג. היא אמנית? סבבה. אבל מלומר שיש לה סגנון מקורי ועד הפארסה של להפוך אותה לסמל סטייל לשמנות באשר הן הדרך רחוקה מאד. כל כך רחוקה שמטוס וטיל לא יגיעו לקצה שלה. לדעתי, הקולקציות לאוונס בעיצובה סרות טעם במיטבן ומעוררות לעג במירען ומרבית הגזרות בהן מבליטות כל מה שרע בגוף המלא. ולמה אני מציקה לכם בנוגע לזה? כי בזמן שזמרת אנגליה שמנה אחת מופיעה בכל המגזינים ומהווה מודל לחיקוי לכל מעצב בייקום המסחרי, חומקת לה מתחת לראדר זמרת אנגליה שמנה אחת שהיא באמת ובתמים מופת לנשים שמנות באשר הן, וזו אדל.

אדל היא זמרת נשמה בשנות העשרים המוקדמות לחייה, ולמרות שפפרצים מקפידים למצוא אותה במגוון פוזות לא מחמיאות (בפרט כשהיא לא מאופרת) מצאתי עבורכם מספר תמונות שמבהירות למה בשבילי היא היא הזמרת השמנה שהייתי רוצה להדמות לה.

אלופת העולם באיפור, וגם זמרת נהדרת

ביום יום היא לובשת בעיקר שחור, וצוטטה כמי שאמרה שלעולם אינה לובשת שמלות "בחיים האמיתיים" אלא אם כן זה עם טייץ מתחת. כלומר, זוכת גראמי זוכת גראמי, אבל חסרת בטחון כמו מרביתנו.

נפגשת עם חברים בטייץ ושכמיה שחורים. הנעלים תמיד שטוחות

יאמר לזכותה, שלמרות הלבוש ה"שמן" בעליל שלה, היא מוצאת פריטים בעלי שיק שנות שישימי בולט, כך שגם בתמונות ה"גרועות" שלה היא נראית טוב. הבעיה המרכזית בתמונות האלה היא העובדה שהיא אינה מאופרת ולכן נראית חיוורת להחריד (אנגליה, כבר אמרנו).

מוציאה את הכלב

האלף בית של איך להראות טוב גם כשאת נראית רע - שיער נקי ומבריק, צבעוניות מונוכרומטית עם פריט אחד בולט באמת, סומק ורדרד ותיק של שאנל.

מדגמת את הטריק הידוע של העליונית הפתוחה המרזה

אבל, כשמגיע הזמן לדפוק הופעה לטלויזיה או לטקס פרסים כזה או אחר (והיא זכתה בהרבה כאלה בשנתיים האחרונות) היא עושה את זה כמו שצריך, וכמודל אמיתי לחיקוי. היא ממשיכה עם השחור הרגיל שלה, אבל משכילה לשלב בו פריטים צבעוניים שמושכים את העין. היא כל כך אלגנטית, ההפך המושלם מדיטו. תראו אותה, כמו נסיכה קטנה.

מתוקה להפליא בשחור וורוד ומשוויצה ברגלים היפות שלה, בטקס חלוקת פרסי מרקורי

אין ספק שהיא יודעת לעבוד עם איפור. תמונות שלה עירומה מאיפור מראות שהיא חיוורת להחריד אבל היא משחקת עד הסוף את מראה דיוות שנות השישים, עם תסרוקות הכוורת והאיילינר החתולי. ממש עושה לי חשק לנסות לחקות אותה.

בטקס חלוקת פרסי הגראמי. נחשו מי היתה הסטייליסטית שלה לאירוע? נכנעים? 

לא פחות ולא יותר מ"שונאת השמנות" כביכול, אנה ווינטור.

הלוואי ובנות ישראל המלאות והיפות יפסיקו לנסות לחקות את הגברת דיטו ויתחילו לחקות את הגברת אדקינס במקום. אני לא יודעת איזו מין אישה היא, כמה היא שותה או עם מי היא אוהבת לבלות אבל דבר אחד אני יודעת - היא יודעת איך להתלבש כמו ליידי ואיך לעשות את המקסימום עם החמוקיים שלה. ולהבדיל מבת דיטו, היא נראית (אם לצטט את אמא שלי) כמו שמנה גאה.

ונסיים, כמתבקש, בשיר.