הגה מעץ (פְּלוּפּ!)

ביום שישי בבוקר החליט מנוע המכונית שלי שיהיה מגניב לבעבע ולהעלות עשן. למרבה השמחה, הוא החליט את זה בזמן שחיפשתי חניה בחניון כלמוביל בדרום תל אביב, בדרכי לקחת לנסיעת מבחן את המכונית האורבנית החמודה למראה, סמארט מודל Passion. בחיים, כמו בקומדיה, הסוד להצלחה הוא טיימינג.

הסבירו לי שמדובר במכונית עם מנוע 71 כוח סוס, גיר רובוטי חדשני, שני מקומות ישיבה, תא מטען קטן ונוח וגג שמש ונתנו לי מפתח. אמרתי תודה יפה ויצאתי לדרכי, מותירה את מכוניתי המבעבעת והמכחכחת בחניון למהלך הסופשבוע, שתחשוב על מה שעשתה.

הי הי הי הגרפיקאי של מרצדס התבלבל

מדובר במכונית משעשעת ביותר למראה. הישיבה בכסא הנהג נוחה (גם לי וגם לכמה גברים גבוהים ורחבים שבדקו אותה). לישיבה ליד הנהג נחזור מאוחר יותר. חגורת הבטיחות ממש הציקה לי אחרי שעת נהיגה, ואין אפשרות לכוונן אותה. אבל זאת היתה הקטנה בצרות שהמכונית הזאת עשתה לי, שכן הגיר הרובוטי שלה לא ממש מאמין בהחלפה חלקה של הילוכים. למרות שעזבתי את הגז בזמן החלפת הילוך וחשבתי על אנגליה בתקווה שיעבור כבר, נהיגה בתוך העיר הרגישה כמו נסיעה במסלול מכשולים. גם אחרי שביטלתי את המצב האקולוגי שמדמים מנוע בכל רמזור (אחרי אי אלו צפירות מנהגים שעמדתי לפניהם הבנתי שזה חייב להפסק) כל תחילת נסיעה הרגישה כאילו מורה מטורף לנהיגה תוקע לי ברקס פעם בשני מטרים. למעשה נהניתי מהנסיעה בה רק על אילון, כי אז היא לא החליפה הילוכים כל הזמן, וגם אז בקושי הגעתי למאה קמ"ש למרות שדחקתי את דוושת הגז עד הרצפה.

מכונית עם גג גשם

בולמי הזעזועים כאלה גרועים שחציית פסי האטה הרגישה כמו נסיון לדלג מעל ההימלאיה. בנוסף, הקורות האחוריות (שחיוניות להגנה על הנוסעים במקרה תאונה) רחבות כל כך שיש למכונית שטחים מתים ענקיים בחלקה האחורי, ולא יכולתי להסתכל אחורה בנסיעה לאחור לחניה (שזה, אם זכרוני אינו מטעני, לא חוקי). אפילו המזגן תסכל אותי, לא הצלחתי לכוון אותו אליי לא משנה מה עשיתי, ואחרי שיעור טניס בצהרים הייתי זקוקה לרוח קרירה על הפנים.

מכונית לבלוגריות אופנה?? שתים וחצי שקיות והבגאז' מלא!

בשלב הזה התחלתי לחשוד שאולי אני מקור הבעיה, ולכן לקחתי את הקטנטונת לביקור אצל החבר'ה במפגש השבועי של מועדון אלפא רומאו הישראלי. החברים הם נהגים מקצועיים (חלקם גם נהגי מרוצים) ואין ראויים מהם לקחת מכונית לסיבוב נסיון. מיותר לציין שהם כמעט עשו במכנסיים מרב צחוק כשהגעתי, עמדו סביבי במעגל ולעגו לי תוך כדי הצבעה על המכונית ואחיזת בטנם בשאגות צחוק. למעשה, הם נמנעו מלהטיל בי חזיזים רק כי צרחתי "זאת מכונית של היח"צ!!!!".

אני מגיעה למפגש אלפא במכוניתי הזאטוטית 

למרות הבוז הכללי בו התקבלתי, הואילו שניים מהם למחול על כבודם ולקחת אותה לסיבוב. בדומה לי, היו להם דברים קשים לומר על הביצועים של האוטו. הייתי מצפה שהמנוע יניע, הבלם יבלום והגז יגוז אמר אחד מהם ובילה את שארית המפגש בהמהום עליז של השיר מכונית ולה (פְּלוּפּ) הגה מעץ. השני אמר שההגה קשה כמו אבן, הגיר לא עומד בקצב וש"לא היה קונה אותו גם אם היה לו תג ויצור קוראנים והוא היה עולה 59,000 ש"ח".

מראה פנורמית אין. צילום פנורמי יש.

הדגם שאני קיבלתי לסקירה עולה 113,000 ש"ח (הדגם היקר ביותר עולה 144,000 ש"ח ויש לו עיצוב ספורטיבי, מנוע 102 כוח סוס וגג נפתח) מחיר בו אפשר לרכוש מכונית מוצלחת בהרבה ועוד לקבל עודף. מרצדס או לא מרצדס, הסמארט לא מספקת חווית נהיגה מהנה בכלל והיתרונות המרכזיים שמצאתי בה הם הקלות היחסית במציאת חניה (נווה צדק ביום שישי בצהרים, כבר אמרתי?), היותה ידידותית לסביבה (דרגת זיהום אוויר 2) וזה שהיא מושכת מבטים וחיוכים מהעוברים והשבים.

חניה בנווה צדק בצהרי שישי. המכונית שלי לא היתה נכנסת על שני פסים כחולים לבנים

אחרי שהחבר'ה הזמינו אותי לסחלב טעים, נפרדתי מהם עם בטחון מחודש ואצתי רצתי לקולנוע. תא המטען של הסמארט קטן כל כך שבסיום הערב, עם שתי שקיות בתא המטען נאלצתי לנעוץ את תיק הטניס החדש שלי בין הרגלים של חברי שנסע ועליו חבילת נייר טואלט שהחליט שהוא ממש חייב לקנות דוקא עכשיו. מיותר לציין שכל הנסיעה הוא רק חיכה לצאת כבר מהאוטו. כשהוא יצא סוף סוף חשבתי שהוא בא לחבק אותי, אבל בעצם הוא רצה להניח עליי את נייר הטואלט כדי שיוכל לשלוף את מחבט הטניס שלי מתוך הירך שלו ולברוח אל הלילה הגשום. כל השבת חשבתי על הטרענטה שלי ששוכבת לה לבד בחניון חשוך וחיכיתי לבוא הבוקר לאסוף אותה ולומר לה שרק אותה אני אוהבת (למרות שאני מתכננת להחליף אותה השנה, אם ירצה השם, שששש).

אני ממשמשת אוסטין 7 במפגש. זה אוטו!

בקיצור, סמארט Passion היא בדיוק כמו הסרט ההוביט, רק ההפך. בעוד ההוביט מאכזב וממש ארוך, הסמארט מאכזבת וממש קצרה. ועל זה נאמר, שכל החיים יהיו לי רק אכזבות כאלה.