יום חמישי, 3 במאי 2012

שמנה

בדרכי הביתה ממפגש נחמד עם חברות התקרבתי לצומת כשהרמזור הירוק התחיל להבהב ובעודי מאיטה התפרצו למעבר החציה שני ערסים נושאים ארגזים. החלונות שלי היו פתוחים ומרב בהלה פלטתי "שיט" בקול רם. הערסים שמעו אותי, זרקו את הארגזים על מעבר החציה והתחילו לצעוק עליי ולצלם את המכונית שלי עם הסלולרי שלהם בטענה שכמעט הרגתי אותם כי נסעתי באדום (בעוד בבירור הרמזור עוד היה ירוק כשהם ירדו לכביש ובכל מקרה הייתי במרחק בלימה ממעבר החציה). האחד צעק לשני "צלם את המספר שלה" ו"צלם שהיא בלי חגורה" כשהראיתי לו באדישות שאני עם חגורה הוא צעק "זה לא חגורה זה רצועה של כלבים" וסימן לי עם היד איזה תנועות של כלב הוא רוצה שאני אעשה למצלמה. השני המשיך לצלם אותי ואני חייכתי לו ועשיתי לו לייק עם האגודל. זה גרם לו ולשני לצחוק בקול רם ולצעוק בקולי קולות "איזה שמנה! איזה שמנה!". בשלב זה הרמזור התחלף לירוק ונסעתי משם.

אנשים שונאים להתפס עם המכנסים למטה. אנשים חכמים, כשהם נתפסים עם המכנסים למטה מרגישים אשמה או חרטה או תסכול או אומללות ומתמודדים עם זה. אנשים טפשים או תוקפניים, כשהם נתפסים עם המכנסים למטה, משתלחים במי שתפס אותם כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם ולהפנות את האשמה אליו. אני שמנה, וקל לראות את זה, לכן זה הדבר שעליו הם הלכו, בתקווה קלאסית שהליכה על עקב האכילס (לעניות דעתם) שלי תשפיל אותי ותגרום להם להתרומם מעצם ההשפלה ותחדש את בטחונם העצמי שנפל. הם קיוו להפחיד אותי כמו שהם הפחידו את עצמם כשכמעט נפגעו בגלל שיקול דעת מוטעה.

אני שמנה, אז הם קראו לי שמנה. אם הייתי קטועת יד הם היו קוראים לי נכה. אם הייתי משותקת מוחין הם היו קוראים לי מפגרת. אם הייתי כהת עור הם היו קוראים לי ערביה. המשותף לשמנה, נכה, מפגרת וערביה הוא שהם לא קללות ולא תכונות שליליות (או חיוביות, הן פשוט מאפיינים של בני אדם). משותף נוסף להם הוא שהם מוציאים את הרע מאנשים מסוימים שלא יכולים להתמודד עם עצמם או עם אחרים, ולא ממש מענין אותי מאילו מניעים פסיכולוגיים עמוקים הם עושים את זה.

הנבלות שניסו להשפיל אותי בעקבות התפרצותם לכביש שיכלה להביא לפציעתם קיוו שאני אריב איתם, או אבכה, או אעשה כל מעשה אחר שיגרום להם להרגיש טוב יותר עם עצמותם העלובה. יצא לי בימים האחרונים להתמודד מספר פעמים עם כינוי הגנאי "שמנה" (רק הבוקר הסתכלתי עקום על שני מעשנים בחניון בעבודה ובתמורה קיבלתי הרצאה על זה ששומן מסוכן בהרבה מעישון). לפעמים אני מוצאת את עצמי עם דמעות בעינים, מתחננת שאוכל להפוך לגוש אדיש של קרח שלא שם זין על מי ומה שאומרים לו. או לכלבה תוקפנית ומרושעת שמשפריצה הררים של חרא על כל מי שרק מתקרב אליה. אבל במקום אני נשארת אני ולא משתנה, ומנסה לאחל להם אושר, למרות שבחלק מהמקרים אני מיחלת בסתר ליבי שימותו ויעזבו אותי בשקט.

12 תגובות:

  1. אוי לא! כמה מצער שהערב הנחמד שלנו הסתיים בצורה כזו :-(

    השבמחק
  2. הגוף שלנו הוא הגוף שלנו. הוא יכול להיות מכוער, נוראי, מגעיל, מלא פצעונים, לא מושלם, לא יפה. הוא גם יכול להיות נעים, משמח, מאפשר, מעניק, נוח ואוהב. המבט התרבותי הרווח משמש בעיקר לשכנע אותנו (בעיקר נשים) כמה שאנחנו לא מספיק (רזות, חטובות, יפות, סקסיות וכו') לצערי פעמים רבות המבט הזה משתלט עלינו בצורה כזו שאנחנו לא יכולות לראות את הגוף שלנו כמשהו טוב ומיטיב, כזה המשרת אותנו נאמנה בחיינו. זה עצוב עוד יותר לחשוב על ילדות קטנות, שגם אם הן מבינות את ההפרדה הזו ושמחות שהן יכולות לרקוד ולהשתולל הן לא יודעות להמליל זאת במילים ורק מרגישות מבוישות אל מול חברה שרואה בהן רק שמנות. ברור שגם אם דעתם של אותם בחורים במעבר החציה לא נחשבת, היא פוגעת, אם לדבר במשל, נניח, כמו הזרת של הרגל שנתקעת בקיר. זה עובר, אבל כשזה קורה, זה נורא כואב. מותר לכאוב, אין אנושי מזה. וזה יעבור. :)

    השבמחק
  3. אלה הסיפורים האלה שמזכירים לי למה אני מעדיפה כלבים בכל כך הרבה מובנים על פני אנשים, ולא אכפת לי כמה אני יוצאת סוציופטית מהתגובה הזו.

    לאנשים לא מפריע לנסות לגמד אדם אחר, שהם בכלל לא מכירים, על חשבון ההנאה האישית שלהם.

    השבמחק
  4. כל כך מוכרת הסיטואציה שאת מתארת, אני קוראת וממש מצליחה לראות את הסיטואציה לנגד עיני... כל כך מזדהה עם המשאלה שלך להיות כלבה עצבנית שאף אחד לא יעז להתעסק איתה...לנו השמנות כנראה אין את הפריבלגיה הזו, רק לרזות מותר להיות כלבות, לא?

    יש אנשים שאתה מסתכל עליהם ואומר לעצמך: באמת, זה הזרע שניצח?

    סופ"ש נעים ורגוע. :)

    השבמחק
  5. לא סתם אומרים שאלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת.

    יש שתי מסקנות שאני מנסה להפנים
    1. לדבר זה בחינם. אז אנשים מרשים לעצמם לפלוט החוצה כמויות של מילים בלי לעצור לרגע אחד ולחשוב שאולי צריכה להיות להם אחריות על המילים שלהם.
    2. יש אנשים שמרגישים כ"כ רע עם עצמם, שהדרך היחידה שלהם להרגיש טוב יותר היא לנסות ולהפוך מישהו אחר לקטן יותר מהם.

    אם המסקנות האלה עוזרות לי? לפעמים כן ולפעמים לא. הרבה פעמים לא. אבל אני מנסה...
    אנשים תמיד ינסו לסובב את המאפיינים שלך ככה שיהיו החולשות שלך, והכי קל להיטפל למאפיינים חיצוניים בולטים. נו, מילא. אז את שמנה. עם שומן אפשר לעבוד, עם אופי חרא בד"כ כבר אין יותר מדי מה לעשות [לא שאני חלילה רומזת שאת צריכה לעשות משהו עם המשקל שלך!]

    השבמחק
  6. ראשית כל איזה חראות
    אני מסכימה עם כל התגובות למעלה, שהן חכמות, רגישות ומציאותיות.
    אני מכירה את התחושה הזו, שאני רוצה להיכנס במישהו או לכעוס על משהו או להעיר, ואני חוששת שישתמשו נגדי בתחת הגדול שלי. לעתים קרובות אני נמנעת מלהגיד. לעתים קרובות עוד יותר אני אומרת גם אומרת. לכל אדם יש תכונות כאלו ואחרות, גם אני כמישהי שמנה/מלאה/יו ניים איט, יכולה להיות אכזרית כלפי אנשים אחרים עם תכונות הגוף שלהם (גם אם הם רזים ונאים, הם למשל יכולים להיות מאד רגישים לעובדת היותם טיפשים). הבחירה לא לעשות את זה. לנשום עמוק ולהמשיך הלאה. זה (בין השאר) עושה אותך הרבה יותר טובה מהם ומכל הסיטואציה.
    ועדיין- חראות.

    השבמחק
  7. מצאתי את עצמי לא אחת בסיטואציות דומות ובאיזשהו שלב, הצלחתי לחלק את האנשים התוקפניים האלה לקטגוריות ולדעת באיזה כינוי להשתמש כדי להשבית אותם.
    אחרי שהתחילו לרצוח אנשים על זה שהם מבקשים שקט באמצע הלילה, אני חושבת שצריך להזהר ולברוח מעימותים מסוג זה, כמו מאש. לכי תדעי עם בפעם הבאה ישלפו סכין במקום פלאפון.

    השבמחק
  8. מיראל, את מוכיחה את מה שחשבתי - שגם אם הייתי רזה בארבע מידות הם עדין היו קוראים לי שמנה.

    וכן, מסוכן פה. השכונה שבה אני שוכרת היא המקום הרועש ביותר בו גרתי מימיי, ואני לא מעיזה להוציא את האף למרפסת כשיש אנשים רועשים ברחוב.

    השבמחק
  9. מה שבטוח זה שגם אם הבריונים האלה לא היו מוצאים בך שום פגם כדי לקלל אותך, והם היו חושבים שאת "כוסית", ההתנהגות שלהם כלפייך כ"כוסית" היתה בריונית לא פחות. אגב, אני תוהה מה היה קורה אם היית מצלמת אותם בחזרה. זה בטח היה מתדרדר לאלימות פיזית...

    השבמחק
  10. כתבת נהדר. לא היית צריכה להוסיף את הפסקה האחרונה, היית צריכה לסיים עם ראש מורם. את שמנה. אני שמנה. נכון. ו? במה הם מחדשים לנו? זאת האמת. זאת ההבחנה. יש לחברה חצ'קון. לא נעים. אבל וואלה, יש לה חצ'קון. הוא מודעת לזה. הוא שם. זאת האמת. זה קיים. יפריע לי, יעליב אותי אם מישהו יקרא לי טיפשה. כי זו לא האמת. זה מתסכל שמישהו חושב x כשבעצם המצב הוא y. הם אומרים לנו x. אנחנו x.
    and?

    XO

    השבמחק
  11. טוב, אני כותבת על מה שאני מרגישה ולא הטפה מוסרית :-)

    השבמחק
  12. למרבה הצער זה לא חוקי לדרוס אנשים כאלה.. אבל אני בטוחה שזה היה מאוד מספק

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים