אף פעם לא טועים, דברים צבעוניים

השבוע, עד כה, עומד בסימן דברים צבעוניים. 

ביום שישי נסעתי לירושלים לבקר את חברתי המהוללת ע. ראשית נסענו למוזיאון לקנות לי מזוזה. מאחר ולא הצלחתי להחליט בין שתים, ומאחר והיתה לי הנחה, ומאחר והבטיחו לי שאוכל להחליף אחת אם ארצה גם בעוד כמה חודשים, קניתי את שתי המזוזות ביניהן התלבטתי.

אחת מפוסלת ויפהפיה, השניה צבעונית ומשגעת

אחר כך נסענו לגן הוורדים. בזמן שאנחנו פטפטנו והתלהבנו מהפרחים, פינקי התרווח על הדשא.

אחר כך אכלנו באבו-גוש ואחר כך ראינו את הסרט האפי הטל צל ענק. לאלו שלא מכירים, מדובר בסרט משנת 1966 המספר את סיפורו של מיקי מרקוס, מתנדב אמריקאי שפיקד על כוחות הפריצה לירושלים ופילוס דרך בורמה. הסרט עמוס באי-דיוקים (שלא לומר, שטויות במיץ) היסטוריים (כמו החלטה היסטורית לאחד את ההגנה והפלמ"ח!) ומככבים בו (כדאי שתשבו) קירק דאגלס, ג'ון ווין, יול ברינר (בתפקיד אשר הפלמחניק) ופאקין פרנק סינטרה, בתפקיד חייו כמתנדב אמריקאי שנגמרו לו הפצצות להפיל על המצרים ולכן מפיל עליהם סיפולוקסים (כי זה עושה רעש נורא מפחיד כשזה נופל ממטוס) במקום. הסרט סיפק לנו שעתים ומשהו של צחוקים היסטריים, שהפכו לסערת שאגות מטורפת כשראינו את זה בויקיפדיה -

אוי הצלעות הצלעות.

ביום ראשון קפצתי בצהרים להשקה של לוריאל (אני אפרסם ביקורת על המוצרים שקיבלנו אחרי שאבדוק אותם במשך שבועיים) ושם צולמתי צילומים ושלחתי אסמסים ללובה.

אני לובשת - גופיה וחולצת עטלף מזארה (קולקציה חדשה, כפי שמעיד הנאון)

גי'נס מ-New Look

תיק ושרשרת של O-Shan מרזילי

נעלים של מליסה (עדין עם ריח תות, ירחם השם)

צילומים - ריי שגב ויח"צ.

כמו שרואים, צבעתי את השיער בעצמי בצבע אחיד (לוריאל אקסלנס 6.45) כי נמאס לי ממראה השיער המוזנח שלי בשבועות האחרונים. השיער חייב תספורת, אבל אני לא מסתפרת בגלל שאני מגדלת את הגלאחים שלי לאורך שבו אפשר יהיה לעשות איתם משהו מועיל. הצביעה שיפרה לי את מצב הרוח, ובעוד חפיפה או שתים, כשהשיער יתבהר עוד, אני אהיה ממש ממש מרוצה. ואחרי הכל, הכי טוב להיות מרוצה.