יום שני, 2 באפריל 2012

על המחסור בדוגמיות ומשהו על מחיר ההצלחה בקריירה

לפני כמה ימים הייתי בסופרפארם ורחרחתי את הבושם הירוק החדש של קלואה. מאחר ונסיוני לימדני כבר מזמן שלא בוחרים בושם בלי למדוד אותו כמה פעמים ובמשך כמה זמן, ביקשתי דוגמית (אחרי הכל, הוא רק הגיע לחנות, סביר היה לחשוב שתהיה דוגמית במלאי). או אז הועברתי שרשרת שלמה של פרצופי לפת שכל אחד מהם נהג בי כאילו הייתי גנבת מלאת זימה ולא לקוחה פוטנציאלית שמבקשת לקבל שרות סביר, שניתן ברב מדינות העולם. דקות אחדות מאוחר יותר דיברתי עם מנהלת המשמרת בסניף, השארתי לה את מספר הטלפון שלי וזנחתי את החנות עצבנית. מיותר לציין שלא התקשרו אליי בימים שלאחר מכן.

עצבנית, פניתי ליחצנית של הרשת. זו, כמנהגה, מהרה לבדוק את הנושא ושעות בודדות אחרי שליחת המייל התקשרה אליי ועשתה שיחת ועידה איתי ועם דוברת הרשת. שאלותיי היו - איפה כל הדוגמיות? למה כשאני מבקשת לנסות מוצר קוסמטי לא קיימות דוגמיות, אבל כשאני מבצעת רכישה של מאות שקלים פתאום אני מקבלת שקית מלאה בדוגמיות שונות ומשונות, כולל דוגמיות בשמים? האם הדיילות שומרות את הדוגמיות לעצמן, כמו שרבים חושדים?

ובכן, מסתבר שכל ענין הדוגמיות אינו בשליטת הסופרפארם, אלא הספקים המקומיים הם אלה שמחליטים אינדבידואלית כמה דוגמיות להזמין מהיצרנים בחו"ל. באופן כללי, היא הוסיפה, נשלחות מעט דוגמיות לישראל. הדיילות בסופרפארם אינן עובדות של הרשת, אלא הספקים וההחלטה אם לתת דוגמיות ברוחב יש למתעניינים במוצרים, לפנק באמצעותן לקוחות שעשו קניה מכובדת או לשמור אותן ללקוחות הקבועים שלהן, היא לפי מדיניות החברה (לוריאל, YSL, אסתי לאודר וכולי) ולעיתים מוטלות לשיקולן האישי.

אז מסתבר שאת שאלותיי צריך להפנות לנציגים הישראלים של כל חברת קוסמטיקה בנפרד. אם למי מן הקוראים יש תלונה ספציפית בנושא, אני אשמח לברר את הענין. זה ללא ספק עשוי לענין. אני, בכל מקרה, רושמת לעצמי פתק מנטלי קטן לזכור מי היצרן בפעם הבאה שיקרה לי דבר כזה. שוין.

אחרי השיחה חיפשתי קצת מידע בגוגל על גלי ברגר, דוברת הסופרפארם. בשיחתנו היא היתה מכבדת, מכובדת ומקצועית וזרציתי לדעת עוד על הקריירה שלה. מסתבר שהיא נשאה את הנאום הקצר הזה בהייד פארק נשים של אונלייף, בו היא מדברת בין השאר ובכנות נדירה למדי על בעית הציפייה לקושי בהצלחה בקריירה ושעות העבודה הארוכות מדי.

 

כמי שמתייסרת מאז תחילת הקריירה שלי בהייטק בשל הציפיה מעובדים לספק שעות עבודה נוספות על בסיס קבוע (כי יש לי חיים מלאים מאד מעבר לעבודה שלי, שלמרות אהבתי אליה היא רק חלק ממני), וכמי ששמעה לא אחת את המילים "אנחנו מקדמים אותך לתפקיד בכיר יותר, כי אנחנו מאמינים בך וזקוקים לך, אבל המנהלים מתלוננים שאין מספיק שעות נוספות בדיווח השעות שלך ואת חייבת לתקן את זה" למרות שהעבודה תמיד נעשית ובזמן, אני מזדהה עם דבריה. 

כיום אני עובדת כיום בחברה שבה מנהל הפיתוח מבלה עם ביתו הקטנה את אותה כמות הזמן כמו אשתו, והסמנכ"ל עובד ארבעה ימים בשבוע כי בימי ראשון הוא עובד על אופרת הרוק שלו, ואני חייבת לומר - אפשר לעשות את זה ועדין לתפקד מצוין במישור העסקי. אז למה לעזאזל מצפים מאתנו, גברים ונשים, לעבוד 12 שעות ביום בתעשיה הזו? לאלוהים הפתרונים. אבל ככל שיותר מאתנו נפתח את פינו ונאמר בקול רם ששעות הפנאי שלנו חשובות לנו, וחיוניות לתפקודנו התקין, כך גדל הסיכוי שביום מן הימים נהפוך לחברה תעשייתית דמויות מדינת מערביות אחרות, בהן תרבות הפנאי הולכת ומתפתחת ושעות העבודה הולכות ומתקצרות, כן - אפילו בתעשיית ההייטק.

8 תגובות:

  1. HEAR HEAR!! נגעת פה בנקודה כואבת ובנושא לוהט בשיחות-חברים. לצערי זו 'מחלה' לא רק של עולם ההיי-טק למרות ששם בהחלט מורגשת ביתר שאת. חבל ששמים דגש על כמות ולא על איכות וחבל עוד יותר שרבים שכחו שהעבודה אמורה לספק פרנסה למחייה = בשביל לחיות!! וזה מבלי להכנס לכל המחקרים על השפעת סטרס על איכות החיים, על "הורות של ערב" (מעניין כמה כח יש לאבאמא להיות 'מחנכים' אחרי יום שלם במשרד...)ועוד כל מיני דברים ,כיפיים".
    כיף לך שאת בסביבה שיודעת לתת מקום של כבוד לדברים האלו

    השבמחק
  2. טוב עכשיו את חייבת לספר לי איפה את עובדת. גם אני רוצה (וגם אני עובדת הייטק)

    השבמחק
  3. האמת שמחפשים אצלנו מתכנת אם את מעוניינת :)

    השבמחק
  4. את באמת נמצאת במקום מיוחד. ונושא של work-life balance, הינו גם נושא התזה שלי, לכן התחלתי לחקור וגיליתי מאמרים מדעיים שבדקו קשר בין שעות העבודה וקריירה. כמובן, נשים שמגיעות לתפקידים בכירים משקיעות המון שעות, בעליהם מרוויחים פחות מהן וכו'. בעקבות זה, התחלתי לעבוד בדיוק 40 שעות בשבוע וקשה לי נורא. וכן, אני גם בהיטק.

    השבמחק
  5. כן, במאמרים כתוב שאם אשה החליטה לעשות קריירה ניהולית בכירה, או שהיא גרושה\רווקה, או בעלה מוכן לוותר על הקריירה שלו. מהנסיון התעסוקתי שלי- זה נכון, אבל כשילדים כבר גדולים הצד השני מנסה "לסגור פערים".

    השבמחק
  6. זה לא קורה רק בהייטק, אלא בעוד המון תחומים ש"נדבקו" מההייטק בעניין הזה של המון שעות עבודה.
    בחברה האחרונה שעבדתי בה, כשרק נכנסתי היה מצופה שאעבוד את מכסת השעות שהיו כתובות בחוזה שלי.
    עם השנים, נהיה מצופה ממני לעבוד מעבר, ולא הבנתי למה.
    נוסיף לזה את העובדה שבעלי עובד בעבודה בלתי-צפויה (רופא בבית חולים), ונקבל עובדת שכל הזמן צריכה להתנצל.
    ברור שאני כבר לא שם יותר, אבל אני גם לא בשום מקום אחר, וזה מתחיחל להעיק מבחינה כלכלית.

    השבמחק
  7. משמח אותי לראות שגם סמנכלית התפעול של פייסבוק עוזבת מוקדם. מצער אותי לשמוע שהיא מסתמכת על מחקרים שמראים שילדים שרואים את הוריהם שעות רבות ביום שמחים ובריאים יותר, כאילו שצריך מחקרים שיוכיחו שלא טוב לעבוד מסביב לשעון. איזה עולם עצוב, אני מקווה שנצליח לשנות אותו.

    לפני כשנה הייתי בראיון לסטרטאפ מצליח למדי, בו דרשו ממני לעבוד 16 שעות ביום. סרבתי. הם רדפו אחרי חודשים אחרי הסירוב, פשוט לא הבינו למה אני לא רוצה לעבוד אצלם.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים