נראה שכמה אנשים ראו לנכון השבוע להפנות את תשומת לבי לעובדת היותי שמנה. באמא שלי שלא שמתי לב. הייתי אצל הרופאה לפני כמה שבועות וכשעליתי על המשקל ראיתי שאני שוקלת 112 קילוגרם, אבל בכל הטחינה שבימות העולם, לא קישרתי בין השניים!!
המעצב הרגיש מהרשומה הקודמת התקשר להתנצל, וראה לנכון להסביר לי (שוב ושוב) שבגלל שאני אישה גדולה והוא איש גדול הוא הרגיש מחנק בדירה וזה הלחיץ אותו. מאחר ויש לו נפש של אמן, הלחץ יצא בצורה בה יצא. זה נגמר בטריקת טלפון בפרצופו. בנוסף, הגיעה פניה נרגשת מהקוראת סיגלית שקוראת לי -
איני באה לפגוע אלא אך ורק לעזור, אני חושבת שאת צריכה לקחת את עצמך בידיים ולהתחיל להרזות אל תיכנעי לפיטויים תתחילי לאכול טוב ולעשות המון ספורט תאמיני בעצמך שאת יכולה הצויאי מהראש שלך את הקטע שאת לא יכולה כי את יכולה הכל כשתרזי.
הו סיגלית, אני יודעת! אני יודעת שכשארזה יהיה לי הכל. יהיה לי בעל, ובית יפה, וילדים לרב, חתול או שנים, שתי מכוניות (עדיף ג'יפ, כדי שאוכל לחנות על המדרכה). יהיו לי בריאות, ואושר ובטחון עצמי. יהיו לי השראה, ערך ותפקיד בעולם. שהרי את כל אלה אפשר להשיג רק אם רזים. סיגלית, רציתי לעשות לך לייק, אבל בגלל שאני כל כך שמנה, התרוממה לי בטעות אצבע אחרת. לא נעים.
ואם כבר מדברים על אצבעות, מה אני עושה כשאני שמנה? פונה ללורן קונרד וחברותיה להשראה, ועושה לחברותיי מה שהייתי רוצה שיעשה לציפורניי. האחת קיבלה וריאציה על הדבר הזה.
ואילו השניה קיבלה וריאציה על הדבר הזה.
השתמשתי בכל הלקים שיש לי בבית, אבל הבסיסים
בשני המקרים הם מהקולקציה המצוינת של לנקום.
זהו. אם עוד מישהו מעונין לומר דברים מובנים מאליהם, אני מציעה שיפתח בלוג. הנה, לי יש בלוג ואני כותבת את המובן מאליו - אני שמנה. אם מישהו חושב שזה אומר עליי משהו (פרט לכך שאני, ובכן, שמנה) זה אומר משהו אך ורק עליו ועל חוסר הבטחון הפרטי שלו. בינינו, הרבה כותבות אומרות את האמת על האמת טוב מספיק בימים אלה (חפשו את גאלה רחמילביץ' וריי שגב לקצת השראה בחזית המלאה) אז לכו חפשו שמן אחר שינענע אתכם ותחסכו ממני את הצורך לטחון ולטחון כל הזמן (אלא אם כן מדובר על טחינה של מאפים ממולאים גבינות שונות, טונה ותירס שחבל על הזמן). העצמה נשית לא מדברים, העצמה נשית עושים.
