יתכן שלא הבחנתם בכך, אבל לא ממש קר פה. לאחרונה ממש חם אפילו. עליי עוברת תקופה מאד עמוסה שניתן להגדירה כמעבר מהשרדות (המצב בו חייתי בשנים האחרונות, עד כי אני לא יכולה לזכור משהו אחר) לחיים (משהו נחמד עליו שמעתי). אם לסכם בקצרה את העשור האחרון, חוויתי על בשרי את פיצוץ בועת הדוט קום, מחלתו ומותו של אבא, דכאון, מחלתה של אמא ומותה ושאר תופינים. אין מה לומר, היה עשור פיצוץ. כרגע אני בשלב מתקדם של החלפת כל מערכת האמונות שלי (עזבו אותכם, בקטנה!) ונהנית להוציא מחיי כל מיני דברים שאני לא צריכה יותר (מערכות יחסים, המשרה החלקית בה עבדתי במקביל לטיפול באמא, המולה מסוגים שונים) או חייבת להיפרד מהם כדי להמשיך קדימה (הבית בו גדלתי, הרגלים כלכליים קלוקלים, חוסר בטחון ממאיר).
כל זה מצוין מחד ומעייף להפליא מאידך. קחו את זה וצרפו לזה את דלקת העינים הקטנה והמוזרה ממנה אני סובלת כבר כמה שבועות וקיבלתם שרונה שלא מתאפרת, ובקושי משקיעה בלבוש שלה. כאילו עשיתי רגרסיה לתיכון. אבל זה דוקא סבבה, כי אני יודעת שזה שלב שיעבור. בסופו אני מקווה שעוד משהו שאגרתי בשנים האלה ירד ממני, וזה המשקל העודף הנוראי הזה. אני מרגישה שהשמנתי מאד לאחרונה, וזה די מאמלל אותי. אבל אי אפשר להאיץ בדברים האלה, אז אני מתרגלת סבלנות. והמקום החביב עליי לתרגל סבלנות בימים מלחיצים אלה הוא הבריכה המתנפחת הענקית שקניתי לקראת הפרידה מהדירה. בכל סופשבוע בחודש האחרון יכולתם למצוא אותי צפה להנאתי על הגב או מתפוצצת מצחוק עם חברים בבריכה הקסומה הזאת. אני אתגעגע אליה מאד כשאעזוב את הדירה בעוד שבועיים, אבל אני מתכננת לבלות ימים רבים בבריכה האמיתית בעתיד, כך שמכאן אפשר רק לעלות למעלה.
בזמן שאתם קוראים רשומה זו, אני נהנית לי בחופשה. ולא סתם חופשה - א וול דזרבד חופשה שמטרתה למלא מצברים לתקופת החגים במהלכה אני צריכה לשכור דירה, לעבור אליה ולסדר לי בית חדש (גם אם לתקופה זמנית, מדובר בבית), למצוא עבודה ולחזור למסלול הקריירה שנטשתי כדי לטפל באמא (אני מתכוונת לעזוב את החברה בה עבדתי באהבה בארבע וחצי השנים האחרונות אחרי החגים). שתי משימות כבדות משקל הייתי אומרת, אבל אני בעצמי כבדת משקל, אף על פי שליבי הופך יותר ויותר קל עם כל יום שעובר. אני מצליחה לזהות בעצמי בינות לחרדה והמתח סימנים ברורים של התרגשות, וזו אותה התחושה שיש לי כשאני צפה לי בבריכה שלי ובוהה בשמים, רק פי מיליון טובה יותר.
