יום רביעי, 18 באוגוסט 2010

התמונות הישנות

במהלך השבעה עברו התמונות הישנות של אמא מיד ליד. תמיד ידעתי שהיא היתה פצצה כשהיתה צעירה, אבל רק אחרי שבלוגריות האופנה שבאו לנחם אותי העירו שוב ושוב על חוש הסטיילינג המשובח שלה, הפנמתי כמה מהאהבה שלי לאופנה ירשתי ממנה.

מאי 1963

אמא למדה ציור אופנה כשהיתה צעירונת, וכשהייתי בת 4-5 לימדה אותי לצייר "בובות" (manikins) ולעצב להן בגדים. בזכותה חלמתי במשך שנים ללמוד עיצוב אופנה. בזכותה הייתי הילדה הלבושה יפה ביותר בהרצליה. בזכותה למדתי איך לשלב בגדים, אילו צבעים הולמים ביחד ואילו לא, מה נראה זקן ומה צעיר, מה אלגנטי ומה מוזנח.


אם זכרוני אינו מטעני, היא סולקה מהתנועה כי היתה "סלונית" (גרסת שנות החמישים ל"צפונית") מדי לטעמם. כמעט בכל התמונות הצבאיות שלה היא נועלת נעלי סירה, רק אלוהים יודע איך. לחתונה עם פפישו היא לבשה שמלת מיני ונעלה את הנעלים היפות בעולם מסאטן לבן.

החתונה של אבא ואמא, אפריל 1967

המשקפים שלה תמיד היו מושלמים, גם בימים של מחסור. כילדה, היא היתה מקבלת חבילות של בגדים מהדודה באמריקה, ותמיד היתה לבושה כמו נסיכה בזמן שטיפסה על עצים בשכונה.

טיול בכותל המערבי עם שרונה בבטן, 1976

הגעגועים אליה גוברים מיום ליום, ומכריעים אותי לעתים קרובות. אני נשברת במאפיה, כשאני תופסת את עצמי רוצה לקנות לה את קוראסון השקדים שאהבה. אני בוכה כשמלצרית מציעה לי קפה קר שאמא גררה אותי עד לנווה צדק כדי לשתות. אני מסתכלת על הספה עליה ישנה בחודשים האחרונים ולכמה רגעים אני רוצה למות ורק לא לחיות בלעדיה. אני מנסה לטשטש את זכר השבועות האחרונים באמצעות התמונות הללו, בהן היא נראית כמו שחקנית קולנוע משנות השישים. זו מלחמה אינסופית לשכוח את מראה גופתה בחדר הלבן בהוספיס, ולצרוב במקומה את דיוקן היפהפיה במרפסת בנתניה, צופה אל עתיד מלא אהבה וצחוק. עתיד שעכשיו הוא עבר.


22 תגובות:

  1. הפוסט הזה העלה לי דמעות.
    היא נראית כמו ג'קי קנדי בתמונות.
    עצוב כמה שהחיים עוברים מהר.

    השבמחק
  2. היא יפהפייה. נראית כמו שחקנית קולנוע.

    השבמחק
  3. אויש, עצוב...
    גורם להיזכר בכל מי שאיבדתי.

    אבל אמא שלך נשמעת בנאדם מיוחד וגם נראית ככה.

    איזרי כוחות ואנרגיות טובות מסובביך :)

    השבמחק
  4. העלת בי דמעות
    חיבוק חזקקקק

    השבמחק
  5. תודה. אתן לא מתארות לעצמכן כמה בכיתי בזמן שכתבתי את זה.

    השבמחק
  6. היא היתה מדהימה. קלאסה אמיתית. עשית לי צמרמורת.

    השבמחק
  7. איזה mama chic! אני חייבת להגיד שרואים את הדימיון בינכן ולא רק בטעם המשובח.

    השבמחק
  8. ריגשת אותי עד דמעות.
    היא יפהפייה. מסכימה עם לובה שכתבה שהיא נראית כמו ג'קי קנדי בתמונות.

    הלוואי ולא תדעי עוד צער.

    השבמחק
  9. וואו, היא פשוט מדהימה
    וגם וואו, היה לך את הכבוד
    זו שאיפה שהילדים שלי יראו בי מקור השראה יום אחד, זה הישג מדהים להורה

    השבמחק
  10. התמונות האלו ומה שסיפרת גרמו לי לחשוב על משפחות ועל אובדן, לא מקורי אני יודעת, מחשבות עצובות בעיקר

    השבמחק
  11. שרונה יקרה, היא אכן נראית כמו אישה מדהימה, אבל לבטח את לא צריכה אותי כדי שאגיד לך את זה. מחזקת ומחבקת (לעת עתה וירטואלית), ומקווה שכל התקוות האלו שתולים בזמן וביכולות הריפוי שלו - אכן מתגשמות. מאחלת לך לבכות ולהתאבל בדיוק כמה שאת זקוקה לו, ולמצוא גם את הפינות בהן הזכרונות פשוט עושים נעים.

    השבמחק
  12. שרונה יקרה,
    אימא שלך יפהפיה ומלאת שיק. מזכירה לי את ג'קי או.
    הכאב שאת מתארת איום ונורא, דמעתי למקרא דברייך. סבתי התיימתה צעירה אבל אימא שלה היתה תמיד דמות חיה ומלבלבת בחיינו בזכות הסיפורים, התמונות, האמרות וכו'. מעין נצחון הרוח על הגוף.
    מחבקת אותך מרחוק
    רוני

    השבמחק
  13. ואוו...
    כותבת לך עם דמעות בעיניים...
    תמשיכי להאבק ולחרוט בזכרונך את התמונות היפיפיות האלה במקום התמונות הכואבות של ההוספיס. עם הזמן זה יהיה יותר קל.
    ותזכרי שהיא תמיד תמיד תהיה חיה ואוהבת וחמה ונפלאה בלב שלך...
    לא פעם אומרים לי שכשאני מדברת על אבא שלי ז"ל הוא כל כך חי... זה יקרה גם עם ממישה הנפלאה שלך. זה קורה גם בפוסט המרגש הזה שכתבת.

    חיבוקים ונשיקות
    ענבל.

    השבמחק
  14. שרונה מקסימה שלי, איך זה שלא הכרתי את הבלוג הזה? לא מחדל עצום? טוב, קראתי את כולו מהתחלה עד הסוף וצחקתי ובכיתי והרגשתי שאני מכירה אותך כבר מליון שנה (ואוהבת, מאוד).
    חזקי ואמצי, את מיוחדת ומקסימה

    השבמחק
  15. מאוד מזכיר לי את התמונות של הוריי...

    גם בהן אימי חיה, צוחקת,מתלבשת,נהנית...

    היו להן תלבושות בזמנו...

    אני אוהבת לחפש את הדמיון בין אמא אלי.

    השבמחק
  16. תודה לכולכם. המון המון תודה.

    ותודה מיוחדת לך Macabre Doll.

    השבמחק
  17. הי שרונה,

    אמא שלך יפיפיה. התמונות מקסימות ומשאירות חשק לעוד ועוד.

    הפוסט הזה כל כך נגע לליבי, קשה לי לתאר לך כמה. ברור שבכיתי (אני בוכה בקלות, גם מפוסטים קודמים, אז בטח שכאן).

    אני זוכרת את הפוסט המקסים על החברה שלך שהתחתנה ושאת עשית לה את הסטייליג וכל הכרוך בו.. הכשרון עובר במשפחה.
    אז איך זה שבאמת לא למדת עיצוב אופנה? (או שכן למדת?)

    בכל אופן, תודה, המון תודה על הכנות והשיתוף.

    בכל מה שאת עוברת ומתארת את מהווה מקור השראה ואני שולחת לך חיבוק חם.

    משקלית

    http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=Trueonweight

    השבמחק
  18. יפיפיה מהז'ורנלים. איזה יופי שאמא שלך נתנה לך כל כך הרבה השראה. את כל מה שהיא נתנה לך את לוקחת איתך וככה היא תמיד איתך.

    השבמחק
  19. שישי בבוקר, אני יושבת כאן, קוראת את הפוסט שלך מתבוננת בתמונות והעיניים שלי מתמלאות דמעות.
    אמא זה דבר כל כך יקר, אני לא מסוגלת לדמיין עולם בלי אמא.
    מאחלת לך שהצער והכאב יתמוגגו לאט לאט ושישארו במוחך רק זכרונות מתוקים ונעימים.
    לפי התמונות, אמא שלך באמת הייתה אישה יפה עם המון המון חוש סטייל! יש במה להתגאות.

    שלא תדעי עוד צער,

    שרונה

    השבמחק
  20. איזו אישה יפה. אני בטוחה שגם ברגעיה האחרונים הקסם שלה היה איתה.
    נחמד שיש לך תמונות כאלה, לזכור את אמא.
    עוד לא הספקתי להגיב לפוסטים הקודמים (אני משלימה סדרתית), אז זה המקום להגיד שאני משתתפת מאוד בצערך,
    ומקווה שלאט לאט הכל יהיה בסדר.

    הקעקוע שלך מקסים ואת ממש לא הראשונה שאני מכירה שעשתה קעקוע כזה בתזמון שכזה. לדעתי זה רעיון נפלא, תתחדשי.

    השבמחק
  21. אהבתי את התמונות, במיוחד את תמונת החתונה. רוב הכלות התחתנו אז בשמלה ארוכה עם תסרוקת בקבוקים מסובכת, אמא שלך היתה די קול....

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים