זהו לילה של יום מפרך. למעשה, זהו לילה של שבוע מפרך, שנה מפרכת וחיים מפרכים. כאשר נשאלתי הערב מה אני עושה למען עצמי בימים טרופים אלה, בין עבודה לפגישות עם רופאים וטינופת בירוקרטית מצאתי את עצמי עונה "הבלוג החדש שלי. הוא מכניס לי פלפל לחיים וגם פגשתי דרכו חברות טובות". כמה נכון.
בכל מקרה, לאורך חיי ציינתי תחנות מעבר משמעותיות בתספורת. כשסבתי נפטרה הסתפרתי, כשנפרדתי מהחבר הראשון הלכתי שבורת לב והורדתי את כל השיער כמעט (מי אמר סירוס ולא קיבל), כשאני מתחילה עבודה חדשה אני מסתפרת, וכשבא לי לסמן שינוי אני צובעת את השיער באופן דרסטי. כזאת אני. יודעת שאם אעשה קעקוע אתחרט על כך כעבור יומיים ולאורך כל חיי, ולכן דוגלת בסמלים חיצוניים ברי חלוף. אחרי שנתיים, אפילו השיער הקצוץ ארך והפס הורוד הבוהק שהיה לי לפני שלושה חודשים לבן היום לחלוטין. אין ספק שהגיע הזמן להסתפר ולסדר את הצבע.
אתמול נכנסתי למספרה מזדמנת שתשאר עלומת שם, אבל אחרי עשר דקות המתנה, ובדיוק כשהגיע תורי המצאתי תירוץ וברחתי. מענין איך צפיה בשלושה פרקים של התכנית "המספריים של טבת'ה" בה ספרית על אוסטרלית בוחנת ומצילה מספרות בצרה ברחבי ארה"ב, הבליטה בפניי את החסרונות של המקום בצורה חדה כל כך - המקום היה מלוכלך, היה שם רק ספר אחד שנראה עייף ומיואש, לקוחה פוטנציאלית נכנסה ועמדה שתי דקות בפתח לפני שויתרה והלכה מבלי שמישהו יתייחס אליה ולבסוף - רצו לחפוף לי את השיער בלי שהספר יגע בו קודם ויבדוק מה אפשר לעשות איתו. אפס מתוך ארבע. אז ברחתי, ועוד איך ברחתי.
וטוב שכך, כי היום במקרה גמור, נכנסתי לאטסי בדיוק בזמן כדי לראות את התספורת שאני (עכשיו יודעת שאני) רוצה על הדף הראשי. כן חברים, הגיעה הפעם בשש שנים שאני שוכחת שנשבעתי לא לעשות יותר פוני.
השיער שלה דומה לשלי, הצבע הוא הצבע הטבעי שלי (שכבר שכחתי ממזמן), הפוני קיים אבל ארוך וזה נראה נחמד גם באסוף וגם בפזור. שתי נקודות חשובות לציון הן:
בכל מקרה, תפקידכם בכוח, קוראים יקרים, הוא למצוא לי ספר דלוקס באיזור תל-אביב והפריפריה הקרובה. לצערי, הסַפָּר האחרון שלי סיפר אותי עקום כך שאני לא אחזור אליו. אני תוהה אם לחזור לאחד מהקבועים שלי לאורך השנים (אמיר קל, עמיר מזרחי או תומר רשף) או לנסות מישהו חדש. המלצות (והזהרות) יתקבלו בברכה. למקומות, היכון, Shoot!
בכל מקרה, לאורך חיי ציינתי תחנות מעבר משמעותיות בתספורת. כשסבתי נפטרה הסתפרתי, כשנפרדתי מהחבר הראשון הלכתי שבורת לב והורדתי את כל השיער כמעט (מי אמר סירוס ולא קיבל), כשאני מתחילה עבודה חדשה אני מסתפרת, וכשבא לי לסמן שינוי אני צובעת את השיער באופן דרסטי. כזאת אני. יודעת שאם אעשה קעקוע אתחרט על כך כעבור יומיים ולאורך כל חיי, ולכן דוגלת בסמלים חיצוניים ברי חלוף. אחרי שנתיים, אפילו השיער הקצוץ ארך והפס הורוד הבוהק שהיה לי לפני שלושה חודשים לבן היום לחלוטין. אין ספק שהגיע הזמן להסתפר ולסדר את הצבע.
אתמול נכנסתי למספרה מזדמנת שתשאר עלומת שם, אבל אחרי עשר דקות המתנה, ובדיוק כשהגיע תורי המצאתי תירוץ וברחתי. מענין איך צפיה בשלושה פרקים של התכנית "המספריים של טבת'ה" בה ספרית על אוסטרלית בוחנת ומצילה מספרות בצרה ברחבי ארה"ב, הבליטה בפניי את החסרונות של המקום בצורה חדה כל כך - המקום היה מלוכלך, היה שם רק ספר אחד שנראה עייף ומיואש, לקוחה פוטנציאלית נכנסה ועמדה שתי דקות בפתח לפני שויתרה והלכה מבלי שמישהו יתייחס אליה ולבסוף - רצו לחפוף לי את השיער בלי שהספר יגע בו קודם ויבדוק מה אפשר לעשות איתו. אפס מתוך ארבע. אז ברחתי, ועוד איך ברחתי.
וטוב שכך, כי היום במקרה גמור, נכנסתי לאטסי בדיוק בזמן כדי לראות את התספורת שאני (עכשיו יודעת שאני) רוצה על הדף הראשי. כן חברים, הגיעה הפעם בשש שנים שאני שוכחת שנשבעתי לא לעשות יותר פוני.
התמונות מפה ויש לה גם חנות באטסי, מן הסתם
השיער שלה דומה לשלי, הצבע הוא הצבע הטבעי שלי (שכבר שכחתי ממזמן), הפוני קיים אבל ארוך וזה נראה נחמד גם באסוף וגם בפזור. שתי נקודות חשובות לציון הן:
- בפעמים הקודמות שעשיתי פוני לא ידעתי שאני מתולתלת. היום אני יודעת איך לטפל בשיער שלי.
- בפעם הקודמת שהיה לי פוני לא היה לי מחליק קרמי.
בכל מקרה, תפקידכם בכוח, קוראים יקרים, הוא למצוא לי ספר דלוקס באיזור תל-אביב והפריפריה הקרובה. לצערי, הסַפָּר האחרון שלי סיפר אותי עקום כך שאני לא אחזור אליו. אני תוהה אם לחזור לאחד מהקבועים שלי לאורך השנים (אמיר קל, עמיר מזרחי או תומר רשף) או לנסות מישהו חדש. המלצות (והזהרות) יתקבלו בברכה. למקומות, היכון, Shoot!
