הקיץ מתקרב ואיתו החום הגדול, שמלות מתנפנפות ורגלים לבנות הרבה יותר מדי (לפחות במקרה שלי). לכבודו, וכרמז דק שיבוא כבר כי מיציתי את חשיכת החורף, עשיתי סדר בארון והעברתי אותו למוד אביב, שכולל שליפת כמה שמלות קצרות למקרה שיהיה יום חמים מספיק בשביל ללבוש אותן. והנה הן לפניכן.
ראשונה היא שמלה של
מרג'יאלה ל-H&M שקניתי ב-70% הנחה אחרי שנגמר ההייפ הגדול והם נתקעו עם כמויות מרשימות של סחורה מאד יקרה על המדפים. היא נטולת מידה ונראה לי שבנוסף אלי יכולות ללבוש אותה נשים רזות ממני בשלושים קילו וגם שמנות ממני בשלושים קילו. בקיצור - היא ענקית, אבל מעניינת והחגורה נותנת לה צורה ואני חושבת שאפשר ללבוש אותה בכל מיני צורות. מאחר וטרם יצא לי ללבוש אותה מאז קניתיה, אני מצפה לכך בקוצר רוח יחסי.
את השמלה הבאה
פגשתם כבר אי אלו פעמים. מאז קניתי אותה לפני כשנתים היא משרתת אותי היטב. היא קלילה ומתנפנפת ואני נהנית אפילו מצבעה, למרות שבגדול אדום ממש לא מוצא חן בעיני בלבוש. נראה לי שהשנה אני אפטר סוף סוף מהקשירה המיותרת מאחורה.
את השמלה הזו אתם אולי זוכרים מ
התחפושת שלי לפורים. כשראיתי אותה בסייל באסוס חשבתי שהיא נראית לא משהו אבל אחרי שראיתי כמה נחמד
אודרי נראתה בה, החלטתי לקנות בכל אופן. בתחפושת היא היתה מושלמת, האתגר יהיה לגרום לה להראות סבירה ביום יום. אני חושבת שעם קלאץ' אדג'י נעלי סירה רגועות או נעלים גבריות שטוחות כמו של אודרי ותכשיט מג'ינס היא תעבוד. בכל מקרה - תראו את כל הטול הזה! אני מתה על טול.
את השמלה החמודה הזאת קניתי יד שניה במאה ש"ח במסיבת החלפות (קניות במסיבת החלפות זה דבר די רווח מסתבר) אחרי שכל פורום אופנה מלאה בתפוז מדד אותה והיא לא התאימה, אני הייתי הסינדרלה שלה! הידד. הצבע שלה מקסים, הגזרה מחמיאה להפליא והבעיה היחידה שלה היא שהמחשוף פשוט כביר. בעיה זו נפתרת בקלות עם אחת או שתים מסיכות הבטחון הפיציות שמחברות את התויות לבגדים חדשים מאסוס (אני תמיד שומרת אותן, הרי לכם טיפ!). אני מרגישה יפה כשאני לובשת אותה, ויותר מזה אי אפשר לדרוש משמלה.
אוי כמה שהתמונה עושה עוול לסראפן המדהים הזה של ששון קדם. כנראה שרק צילום על הגוף יעשה לה כבוד. הבעיה היא שאת יצירת האמנות הזאת (השמלה הזאת היא פסל של ממש) יהיה קשה מאד ללבוש ביום יום כי היא דרמה קווין של שמלות ודורשת אירוע מיוחד. יש לה צווארון משתפל ענק, וכמויות בד אדירות בחצאית שגורמות ללובשת להרגיש כמו מלכה יפנית מוזרה ומעוררת אימה (אין לי בעיה עם זה). אפשר ללבוש אותה עם גופית סבא צמודה שחורה או לבנה, ואני מניחה שאני אוריד אותה למטה עם כפכפים שחורים ואצרף לה איזה תכשיט מפוצץ ומונוכרומטי. להפתעתי היא עלתה לי בסייל 800 ש"ח בלבד בחנות שלו ברחוב דיזינגוף. כשראיתי אותה על הקולב ציפיתי שהיא תעלה 5000 ש"ח לכל הפחות.
ולסיום, שתי שמלות שאין סיכוי שאני אלבד הקיץ.
הראשונה היא השמלה הזאת שקניתי באובססיה בשנקין ז"ל בשלהי שנת טיכו כשהייתי בת עשרים ומשהו ורזה בעשרים קילו לכל הפחות. כשקניתי אותה במאה ש"ח היא היתה עצומה, שמלת מומו של ממש עם שרוולים ארוכים. בעלת החנות (אם מישהו יודע איפה היא עובדת היום, אם בכלל, אשמח אם יודיע לי) תפרה לי אותה מחדש על הגוף, הורידה את השרוולים, יצרה מחשוף והצמידה למותן והפכה אותה לשמלת ערב מטריפה עם חצאית ענקית וארוכה שגרמה לי להרגיש כמו נסיכה בחתונה אליה לבשתי אותה. מאחר ואני אני וכבר אז הייתי, ציוותתי אותה למגפי אופנוענים מרובי אבזמים כדי שיהיה לי נוח. האורחות בחתונה בהו בי בתמיהה, אבל אני גיחכתי לעברן כשהעקבים שלהן נתקעו בדשא והן נזקקו לחילוץ. כזו אני, נחמדת. בכל מקרה, אני אצטרך לרדת ארבע מידות בערך כדי ללבוש אותה שוב, ועם זאת אני לא מוותרת עליה והיא עודנה תלויה בארון, קורצת אליי וקוראת לי אמא. יבוא יום חמודה, יבוא יום.
אחרונה חביבה היא שמלת הערב הזאת משנות השישים שהיתה של אמא. את השמלה הזאת אין סיכוי שאלבש אי פעם, שכן אמא שקלה איזה 40 קילו בשנות העשרים שלה ואני לא שקלתי ככה מאז הלידה שלי וגם לא אשקול. עם זאת אני שומרת אותה ומטפלת בה יפה מסיבות מובנות. איזה יפה היא נכון?
את כל השמלות האלה, פרט לשתים האחרונות, תראו פה במהלך החודשים הקרובים. ואגב סידור ארונות, הכנתי רשומת ארון שתתפרסם בימים הקרובים. אני אוהבת רשומות סדר וארגון של אנשים (שלא לדבר על סרטוני סיור בחדרים של הבלוגריות החביבות עליי) וראיתי שנהניתם מ
רשומת הטואלט (וואו זה נשמע רע) ולכן החליטותי לשתף אתכם בבלגן הכביר שלי. ועכשיו הגיע הזמן לקריאת שמם של מאפים. שלום!
.JPG)
