יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

השקת קולקצית החורף של הגרה


אתמול (כפי שמרמזת הכותרת) הייתי בהשקת קולקציית החורף של הגרה. על ההשקה עצמה לא ארחיב פה (אקצר ואומר שהזמינו שולחן לעשרים איש בארומה, אבל אני והבלוגרית השמנה השניה שהוזמנה היינו שמנות מכדי לשבת לידו, כך שבמשך המצגת ישבנו על כסאות בצד וראינו את האחרות אוכלות ארוחת בוקר. לא יכולתי לדמיין סיטואציה אירונית יותר גם אם הייתי מנסה) אבל מן הראוי להתייחס לבגדים. בפרט מאחר והגרה מתיימרים לייצר עד מידה 54 (למרות שאני לא ראיתי כזו בחנות) ומוסיפים שבקרוב תתווסף מידה 56.

ובכן, הגרה טוענים שהם פונים לקהל בשל, מתוחכם ואינטילגנטי. אני לא מסכימה עם הטענה הזו, אלא אם כן בשל משמעו עייף. מה שכן, הם מייצרים הכל הארץ ואם מחפשים מספיק בנחישות, ניתן למצוא אצלם בגדים שאפילו אני, השמנאצית, מוכנה לצרף לארוני. הגרה ממשיכים לעצב בגדים בסגנון של הגר אלמביק, האם המיתולוגית שלהם שהיום מעצבת לאלמביקה. אבל הגר מומחית בדיוק בגזרה בעוד שהבעיות המרכזיות של הגרה, מבחינתי, היא שהם מבינים פחות את קימורי גוף האישה ותמיד הולכים רחוק מדי.

התלונה העיקרית ששומעים מהשופטים בפרויקט מסלול (האמריקאי, כמובן) היא Edit edit edit. המעצב אמור לשפוך את מה שיש לו על הנייר ועל בובת הדיגום, ואז להתחיל לערוך ולהשאיר רק את מה שמדויק עבור הדגם ועבור הלובשת. בהגרה לא שמעו על זה, ולכן בכל אחד מהדגמים שכן מצאו חן בעיני היתה בעיה שיכלה להפתר אם היו חושבים פשוט ומדויק יותר (כמו עיטורים מבד שקוף שלא מתאימים לנשים מלאות שלובשות חזיה, עיטורי בד מיושנים ועוד).

קחו לדוגמה את העליונית האדומה הזו שמדדתי. מה למען הטריפל שם אמורה אישה בת 37 לעשות עם כפתור הפלסטיק הענקי הזה באמצע הבטן? זה כל כך ליצני וחסר טעם.


ובמבט מאחור - כריות הכתפיים הופכות את החלק העליון הרחב גם כך שלי לעוד יותר קופסתי. נישט גוט. בנוסף, הם מקפידים על פלטת הצבעים הקלאסית לשמנות (שחור, לבן, אדום, כחול, סגול, כחול) וזה תמיד מעצבן אותי.


גם השמלה שמדדתי, ובסוף בחרתי לקחת לי, בעייתית. בחלק התחתון יש כיווצים בצדדים (למה? אל תשאלו אותי) והם גורמים לבד לרצד במידה כמעט אפילפטית (אז אם אני באה לקראתכם בשמלה הזו, הקפידו להסתכל לי בעינים ולא למטה). יכלו לפתור את זה בקלות אם היו מגדילים את הרווחים בין הפסים בתחתית השמלה, או מרחיבים אותם קצת למטה.באלמביקה, זה לא היה קורה.

בעיה רצינית נוספת היא שבעוד שאת החולצות, העליוניות והשמלות מדדתי במידה 2-4 (תלוי בגזרה) מתוך 5, המכנסים לא נסגרו עלי במידות 4-5. מאחר ואני לובשת מידה 48 במותן ו-50 בירכיים, איך ימצאו נשים במידה 54 מכנסים בחנות? יתכן שהם התכוונו למכנסי הטריקו עם הגומי במותן שהם מוכרים, אבל המכנסים האלה בעיני ליצניות (שוב) ולא מתאימות לאישה בוגרת שלא יושבת בבית מול הטלויזיה (ומול הטלויזיה אפשר ללבוש מכנסים חמים וזולים יותר).

לסיכום - להגרה יש מה להציע לשמנמנות הבוגרות בחבורה. אם הן אוהבות בגדים סולידיים, הן ימצאו כאלה בקלות. אם הן אוהבות דברים מיוחדים יותר, יש גם כאלה אם מחטטים ומודדים מספיק. המידות בפועל לוקות בחסר והמחירים גבוהים מדי, ביחס לאיכות התפירה והמוצר, אבל נראה שתמיד יש איזה מבצע שהופך את העסק לכדאי יותר. ללא ספק, מדובר על אלטרנטיבה שפויה למשמין לי ודומיו, שם על כל מכנס מתנוסס דרקון תחרה וניטים. פה, לפחות, העסק רגוע ונקי. לעת עתה, מקומם ברשימת החנויות המומלצות שלי מובטח מאחר והם לכל הפחות, פרקטיים.

ציון בסולם שרונה -

את כל התמונות ברשומה צילמה אודליה ממן
 

יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

It's Raining Hair


לפני שבוע החלטתי ששערי ארוך מדי (ולראיה, אני כל הזמן הולכת עם סיכה כדי שלא יכנס לי לעין), מסתדר פחות טוב מפעם וששיער השיבה שלי מבצבץ ביצבוצים. מה השעה אמרתי לעצמי, ומיד עניתי שהשעה לקבוע תור לניסים. אז קבעתי ובאתי והחלטנו להתפרע הפעם. התוצאה זכתה לתיאור אמא היתה מתה על זה ואבא היה מת מזה. להלן התמונות -








וכאילו זה לא מספיק, לבשתי היום לעבודה את הסוודר החתולי שלי! ועל כן קרא לי האוכמנית פנקיסטול. הי, לפחות לא קראה לי פנקיסטולה.

אני לובשת 
חולצת פסים מגאפ
קרדיגן ממוד קלות
ג'ינס ממרקס אנד ספנסר
מגפונים מגזית
שרשרת מאיביי

צילום - קרן בן יעקב סלע

זהו. נראה לי שבפעם הבאה אני אנסה פיקסי. תכל'ס, שום דבר לא נוראי מדי כי תוך חודשיים זה גדל.

יום שני, 9 בדצמבר 2013

הידד לרזילי


בסוף השבוע היתה לי מסיבה ללכת אליה. מאחר ובורא עולם שמע לשוועתי וארגן סוף סוף חורף, קומפלט עם גשם וקור, יכולתי ללבוש למסיבה שמלה עם שרוולי קימונו שרכשתי לא מזמן באמצעות זיכוי לרזילי שחיכה וחיכה בארנקי עד יגיע יום פקודה.

השמלה תפורה מבד צמרורי דק זה או אחר ואני אוהבת מאד את היותה דרמטית מחד ותפורה מבד גס למראה וכמעט יומיומי מאידך. השילוב הזה הופך אותה למגניבה במיוחד בעיני, יענו קול, והצללית של השרוולים ממש נהדרת.

אני לובשת
שמלה של איילת ווינמן מרזילי
צמודונים מנקסט 
מגפים מזמש (ישנים)
שרשרת של טלולה טו


אני חייבת לציין שלאחרונה, אחרי תקופה בה לא מצאתי ברזילי שום בגד שגם אהבתי וגם התאים למידותיי, הם חזרו להציע בגדים יפים ומוצלחים שמתאימים גם למידה 48-50, שלא לדבר על 44-46. אמנם רותם והדס, שפעם הייתי קונה הרבה מבגדיהם, הפסיקו לייצר XL (לכל הפחות, אני לא מוצאת את המידה הזו אף פעם) אבל אילת ווינמן, דינה גלאס, קרן נפתלי ועוד רבים וטובים מציעים מגוון בגדים מחמיאים, יפים ומיוחדים (כידוע, אני אוהבת ללבוש בגדים שאין לאחרים) לאירועים וגם ליום יום. חלקם במידה One Size שמתאימה גם לשמנמנות, וחלקן במידה 3. אני ממליצה בחום לבנות מידות הבינים להציץ בחנויות שלהם כשהן רוצות בגדים המיוצרים בכמויות קטנות.

בנוגע לשמלה הזו, ולשרוולי קימונו בכלל, יש רק בעיה אחת והיא שממש לא נוח להכניס את השרוולים למעיל. כך שהיא מתאימה למזג אויר קריר או לא ממש קר, או לחילופין - ללבישה מתחת לשאל גדול, כפי שאני עשיתי. כשיהיה קר יותר נראה לי שאלבש אותה מעל גופיה ארוכת שרוולים. גם זה יהיה מראה מגניב. בקיצור, כפי שאתם ודאי שמים לב, אני מרוצה.

יום ראשון, 8 בדצמבר 2013

חלאס, נגמר


בשבועות האחרונים עשיתי מעשה בלוגרית פח. כלומר, בלוגרית ששומרת מרחק מפח. כלומר, שמרתי אריזות ריקות של מוצרי טיפוח שסיימתי כדי לסקר אותם טרם אשליכם לעת זקנה. הנה הם לפניכם בצירוף דעתי החובבנית עליהם.


מה - Eight Hour Cream Lip Protectant Stick Sunscreen SPF 15
מי -  אליזבת ארדן
מאיפה - סופרפארם
כמה עולה - היה בהנחה של 30% ממחיר שערורייתי של יותר מ-200₪ (עולה חצי בחו"ל)
דבר היצרן - מרכך, מלחח ומחליק את השפתיים, מגן מקרינת השמש, מחליק סדקים בשפתיים, זוכה פרס באלם השנה ל-2012 של קוסמופוליטן הבריטי
מי נגד מי ולמה - זו הפעם השניה שאני קונה את השפתון הזה. בפעם הראשונה הוא נשבר אחרי שימוש אחד וממש לא נהניתי ממנו, אבל לא מצאתי את הסוג הטוב באמת בשום חנות (לא מוכרים אותו בארץ למרות שהוא קיים כבר יותר משנתיים) ונשברתי כשראיתי שהוא בהנחה. גם זה נשבר אחרי שימוש יחיד, וגם הוא כמו קודמו נגמר נורא מהר ולא ממש עשה את העבודה. זה פשוט לא יאמן שהמוצר הזבלוני הזה הוא אחיו של ה-Eight Hour Cream שפתון תיקון אינטנסיבי לשפתיים בצנצנת, שהוא מוצר מעולה שמחזיק חודשים ומונח עכשיו ליד מיטתי.
האם אני אקנה שוב - בחיים לא.

מה - ג'ל ניקוי ממריץ עם תמציות רימון ואשכולית 
מי - גארנייה
מאיפה - סופרפארם
כמה עולה - היה בחצי מחיר מ-69₪
דבר היצרן - הפורמולה המקציפה בשילוב עם חומצה סליצילית מעניקה ניקוי יסודי של הלכלוך, ומסייעת בטיפול בפגמי עור. יכולת הטיהור וההמרצה מעניקה לעור מראה מלא חיים.
מי נגד מי ולמה - קניתי אותו בגלל הריח הטוב של אשכוליות. הוא לא עושה שום דבר מיוחד אבל הוא נעים, לא מיבש והחזיק מעמד חצי שנה בערך.
האם אני אקנה שוב - בהחלט יתכן. בינתים קניתי מוצר אחר מסדרת הרימון אשכוליות, שהופך לקצף ביציאה מהמיכל. זה בטח יהיה נחמד.

מה - Coco Mademoiselle Eau De Parfum
מי - שאנל
מאיפה - דיוטי פרי
כמה עולה - קיבלתי במתנה ליומולדת ולכן אני לא בטוחה, אבל באיזור ה-100$ ל-50 מ"ל. בארץ מחירו כמעט כפול ואין עליו מבצעים לעולם (שאנל לא עושים מבצעים אף פעם ובשום מקום, זה חלק מהמיתוג שלהם)
דבר היצרן - קוקו מדמואזל הוא בושם נצחי, אלגנטי, מתוחכם ונוצץ. קוקו מדמואזל הוא פשוט וחושני לנפש הצעירה והחופשייה. ניחוחו תפוז, ברגמוט, ורד, יסמין ופצ'ולי
מי נגד מי ולמה - מדמואזל הוא הבושם הקבוע שלי כבר שנים רבות (כתבתי עליו הרבה בעבר). הוא רענן וסקסי ועצי ובמזג אויר מסוים עומד כמעט על גבול האפטרשייב. הפעם החלטתי לבקש לראשונה או דה פרפיום במקום האו דה טואלט שאני קונה תמיד, כי חשבתי שהוא יחזיק מעמד זמן רב יותר. מסתבר שזו היתה טעות כי הריח של האו דה פרפיום שונה לחלוטין מזה של האו דה טואלט. הוא מתוק וכבד יותר ולא נהניתי ממנו, כך שלראשונה זה זמן רב ביליתי את החודשים הארוכים שהוא החזיק בשימוש יומיומי (כמעט שנה)
האם אני אקנה שוב - את האו דה פרפיום לא אקנה שוב. את האו דה טואלט - ודאי ובקרוב מאד.

מה -Creme de Rose
מי - דיור
מאיפה - סופרפארם
כמה עולה - עלה כ-120₪ במבצע
דבר היצרן - קרם מתפיח ומלחלח לשפתים בגוון ורדרד וניחוח ורדים
מי נגד מי ולמה - נתקלתי בו כשגמרתי את ה-Baume de Rose של By Terry שקניתי בלונדון (הוא יקר יותר, אבל האריזה גדולה יותר והוא החזיק כמעט שנה) והחלטתי לנסות. הוא נעים על השפתים, מלחח לטווח קצר ויש לו תחושה יוקרתית. אבל הוא פחות נעים ומפנק מזה של By Terry והרבה פחות יעיל מהשפתון לתיקון אינטנסיבי של אסתי לאודר שהזכרתי למעלה. בקיצור, חביב ובשביל חביב לא צריך דיור ומחירים של דיור.
האם אני אקנה שוב - לא.

מה - מנקה מברשות
מי - מאק
מאיפה - החנות של מאק
כמה עולה - 69₪
דבר היצרן -מנקה, מחטא ומרכך מברשות איפור. מקצר את זמן היבוש של המברשות ומאריך את חייהן.
מי נגד מי ולמה - אני משתמשת בו כבר שנה שלישית. אני לא יודעת אם הוא מאריך את חיי המברשות שלי, אבל הוא עושה את עבודת הניקוי והריכוך מצוין. כך אני משתמשת בו - לוקחת מטלית בד או נייר, מקפלת אותה לארבע, שופכת מעט ממנקה המברשות על המטלית ומתחילה לנקות את המברשת בתנועות מעגליות. כשהמטלית מתלכלכת, אני פותחות את הקיפול ומקפלת שוב כך שהחלק העליון נקי אך רטוב ומתחילה שוב לנקות את המברשת. ככה אני ממשיכה עד שהמברשת נקיה, ואז אני מניחה אותה ליבוש על צידה (מומלץ ליבש מברשות בשכיבה, כדי שנוזלי הניקוי לא ימיסו את הדבק בבסיס המברשת ויגרמו לנשירת שיער).
האם אני אקנה שוב - כבר קניתי.

ועכשיו, שהפח מלא באריזות ריקות של מוצרי קוסמטיקה, אאחל לכם שבוע נעים.

יום חמישי, 5 בדצמבר 2013

גשם גשם בוא


בתחילת השבוע נחסמה דרכי הביתה בידי אלפי זאטוטים והוריהם שנהרו לפסטילפת זה או אחר. לכן עשיתי ויברח לכיוון הקניון כדי להעביר שעתיים בנחת לפני שארהיב עוז לצאת שוב לכיוון החנוכיה שלי. מאחר והייתי במצב רוח למדוד ולא לקנות צלחתי את חנויות היוקרה בקניון מבלי להוציא שנקל ושלוש שעות מאוחר יותר נחתתי על ספתי עם שקית ובה אטמי אוזנים וחצי סופגניה מרולדין (יפות יפות, אבל יש להן טעם של כרית).

בכל מקרה, מדדתי חצי מהחנות המחודשת של קום איל פלוץ, בה כל סוודר עולה 1800₪ וכל מעיל עולה כמו המשכנתה שלי. למרבה השמחה, כל הבגדים היפים באמת היו צרים על זרועותיי השמנמנות ולכן נותרתי באיזור הבטוח. בשלב כלשהו באה המוכרת עם סוודר משגע, כולו ורדרד וסגלגל ורך, וברור היה שיש בו מקום לשרונה וחצי סופגניה ועוד קצת אבל אני סרבתי למדוד אותו. וכך התנהל הדיון
מוכרת: תראי איזה סוודר מטריף
אני: וואו הוא ממש יפה
מוכרת: רוצה למדוד?
אני: לא תודה
מוכרת: הוא בטוח יתאים לך אל תדאגי
אני: זה לא המידה, אני פשוט לא מאמינה בסוודרים
זה נכון. אני לא מאמינה בסוודרים. הפסקתי להאמין בסיפורים על גשם וחורף ושלג בחרמון. לא קונה את זה יותר. עובדים עלי פעם, לא יפה. עובדים עליי פעמים? הבוז לשרונה. לא יהיה פה חורף, לא יהיה שום סוודר ורדרד סגלגל ורך ב-1800₪, לא יהיה מעיל העור החדש שלי ולא יהיה מגפיים משום סוג שהוא. אפילו רטיבות בתקרה לא תהיה פה.

ומאחר ואת בגדי החורף החמודים שלי כבר לא אלבש השנה, חשבתי להראות לכם כמה מהם פה, שלא יגידו שלא ניסיתי. אני הייתי מוכנה לחורף, זה הוא שלא הגיע, הבן שחץ.

קרדיגנתול שישאר לשחק בארון עם החברים שלו 


חולצת אגומניאקים רכה שקיבלתי ולא תראה אור יום

 
חולצאית\גלביית פסים גברית נשית של אלמביקה שתחכה כבר לחורף הבא (אם יבוא)

מיזע עם איש מכירות טבעוני שלעולם לא אלבש


וכמובן, עגילי החורף הותיקים שלי, שישארו במגירה שם יחלמו על ימים טובים יותר, באירופה

בקיצור, המצב בטטה וחבל שכך. אך עוד לא אבדה תקוותנו ואף אני, מרירה וקשת יום, הנחתי תפוח אדמה יחיד במקרר, שיהיה. מי יודע, אולי עוד יסתגרר יום ואגרב גרביון? עד אז ימשיך משוררנו הלאומי, ממקום מנוחתו לצד אהובנו אריק בבית הקברות טרומפלדור, ללחש באוזני בקול דרמטי את שירו הידוע -
וּמִתְיַתֵם הַלֵב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַפֵק בִדְמָמָה:
"בְדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵאתֶם אַדַרְתְכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַפּוּחֵי אֲדָמָה."

יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

שובה של כורסת המשרד האדומה


השבוע שמתי לב לשתי עובדות. הראשונה, שלא העליתי מה לבשתי היום בצורה מסודרת כבר די הרבה זמן והשניה, שהגיע הזמן להסתפר. התספורת תטופל בקרוב, מאחר ואני מבלה את מרבית זמני עם סיכה שעוצרת את השיער מלהינעץ לי בעין, והנה שני מה לבשתי לעבודה השבוע להנאתכם.

הערה מנהלתית - מאד מאתגרת אותי הדילמה איזו תמונה לבחור, אחת שבה התלבושת נראית טוב או אחת בה אני נראית טוב. בשני המקרים הבאים תראו שהעדפתי את התלבושת על פני עצמי, מה שמסביר את פרצופי החובזה שענדתי לצורך הצילום. אחח חטא הגאווה. יאללה.

תלבושת לעבודה א
חולצה מנקסט
מכנסים מאלמביקה (ישנים)
גרבים מנקסט
מוקסינים מפריימארק *
עגילים בעיצובי


*  את המוקסינים האלה קניתי ב-60₪ לפני שנתיים בפריימארק בלונדון וקברתי בארגז של המיטה. לפני שבועיים נתקלתי בהן ושלפתי אותן ממחבואן ומאז הפכו בהדרגה לנעלים החביבות עליי. הן מתאימות כמעט לכל בגד (לא תופס לגבי תלבושת ב למטה) והן מרופדות ונוחות במידה מפתיעה. אז נכון, ה"עור" ממנו הן עשויות נראה כמו נייר ורק אלוהים יודע כמה זמן הן ישרדו, אבל אני אצטער לראות אותן הולכות.

תלבושת לעבודה ב
שמלה (הנלבשת כחולצאית) ממוד קלות'
עליונית מאלמביקה
ג'ינס מדורותי פרקינס
נעלים של נייקי
שרשרת מה. שטרן

תודה לקרן בן יעקב סלע על הצילומים

חושבתני שזהו, לעת עתה. חדי העין מביניכם ודאי הבחינו שכורסת המשרד האדומה קיבלה במתנה תרשים ארוך כמו הגלות שמתאר תהליכי QA תקינים. הבדיחה הקומתית היא לומר לכל עובד חדש שהוא צריך לשנן את התרשים, כי כאלה אנחנו, חלאות. 

לפני סיום אספר לכם שאני מתכוונת להעלות לפה את הפריטים שלא נמכרו במכירה, לשם מכירתם המקוונת. כך שאם פספסתם את המכירה או סתם לא הגעתם ואתם מעוניינים לחמוס את ארוני, אתם מוזמנים. ועכשיו, סופגניות לכולכם ויאללה לעבודה. יש לי תרשים לשנן.

יום שבת, 30 בנובמבר 2013

תקציר אירועי הסופשבוע בסימן חנוכה


השבוע עבדתי קשה גם בעבודתי הרגילה וגם על המכירה שהיתה ביום שישי, כך שכעת אני מותשת דלוקס. אבל תמונה של סופגניה שווה אלף קלוריות ולכן חשבתי שאעלה כמה תמונות על עלילותי השבוע טרם גשתי להכין ארוחת ערב.

זו התמונה היחידה שצילמתי במכירה לפני שהתחילו להגיע אנשים. לתומי חשבתי שאוכל לצלם תוך כדי, אבל לא היה לי זמן לנשום. זו, אם כן, היתה פינת האמנות.


לכבוד המכירה ענדתי את השרשרת מלאכת היד הזו, שהזמנתי מחו"ל לפני חודשים ואבדה בדואר וצצה אתמול בסניף המקומי שבועות אחרי שכבר קיבלתי את כספי בחזרה מהשולחת.

צילום רחלי זוסימן

את התמונה היחידה שצולמה במכשיר הסלולרי שלי צילמה אודליה בזמן שאני ושאר המוכרות ניצלנו הפסקה של חצי שעה בהגעת הקונות בצהרים כדי לטרוף חטיפי פיתה וחומוס טעימים שקיבלנו מהיח"צ של שטראוס ולמשחק מהיר ותמוה של שבצנא (גופותיים? קברים? תתקררנה? ואט דה פאק??). הפעמון הציל אותנו שניה לפני שהמשחק הדרדר למקום ממנו כבר אין חזרה.


אבל גם אחרי שכולם הלכו ונותרתי עם רגלים למעלה והמון קולבים, לא יכולתי לנוח לאורך זמן שכן הרמת סופגניות חגיגית חיכתה לי אצל הדודה והדוד. בשובנו הביתה נפלתי על המיטה ושם נחרתי עד שבת בצהרים.


היום הלכתי להתחמם קצת בשמש ולחפש דברים מעניינים בשוק האקססוריז במתחם התחנה. לא מצאתי שום דבר מענין יותר מדי, פרט למגפונים יפהפים עם עקבים שהיו הורגים אותי ולכן השארתי בבגרות לא אופינית אצל המוכרת. כדי להעסיק את עצמי, מדדתי מסגרות משקפים ורודות זולות.


חנוכה הוא החג החביב עליי מאז יצאתי מבית הורי לפני יותר מ-15 שנים. מאחר ואצלנו בבית לא הדליקו חנוכיה (אלא אם כן הייתי עושה הצגה שלמה של עצבים ובכי שהביאה את אמא לנכונות לעשות הכל כדי לסתום לי את הפה לכמה דקות) הדלקת חנוכיה מסמלת עבורי שאני בעלת הארמון בבית שלי. זאת החנוכיה שלי בעשר השנים האחרונות לכל הפחות ואני אוהבת אותה למרות ובגלל שהיא טפשית.





ולסיום הרשומה המבולבלת הזו (אני רעבה עיפה ורעבה) - מה לבשתי השבוע קצר והופה סלמון, פסטה וכרוב ניצנים.


אני לובשת 
חולצה מנקסט
ג'ינס של טליה 
מוקסינים מפריימארק
עגילים של N2

שיהיה לכולכם שבוע נעים וחג שמח, תודה לעל מי שבאה למכירה שלנו ואל תשכחו לנצל את ההטבה ביאמי לפני שפג תוקפה.

יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

כמה עדכוני מכירה

יום שישי השחור
בארנק נהיה לי חור
יאללה טוב, לא נורא
בוא נלך למכירה
הביתית
של השבלוג
וחברים
לה לה לה
אחחח שירת ארצנו! מה יפה ומתוקה את לאוזניי המורעבות! מאחר ומחר המכירה הביתית הגדולה שלנו, רציתי להראות לכם כמה דברים שיהיו שם ולעדכן שאחרי מחשבה מעמיקה ורבת משקל (חה!) החלטנו לצמצם את טווח המידות של בגדי היד השניה ל-40-52 מאחר ולא היתה דרישה למידות הקטנות. 

מה אני מוכרת? ובכן הנה כמה דוגמיות







 

וכמובן, ימכרו הבגדים שבחרתי מקולקצית החורף של סטודיו טליה במידות 44-50 ב-50% הנחה!


כל הפרטים מצוים פה כמו גם תמונות של בגדים יש שניה של חברותי המשתתפות במכירה (יש הרבה ג'ינסים במידות גדולות למעוניינות).

אני מזכירה שאמצעי התשלום הם מזומן וצ'קים בלבד (גם לטליה) ושפרטים שמורים יישמרו רק עד השעה 11:00 ואחרי זה יעברו לרשות הרבים. בואו בהמוניכן! יהיו קרמבו וחטיפי פיתה טעימים! כל הקודם זוכה!