יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

אני מגישה עגיל בחלב אמוק


השבוע צפיתי בסרטון הזה של אושיית הסטייל הבינלאומית גאראנס דורה, שעניינו הליכה על עקבים. הליכה על עקבים מעניינת את סבתי, אבל התספורת החדשה של גאראנס מעניינת אותי קצת יותר ובאופן כללי לסרטונים שלה יש אוירה אירופאית שיקית, ואמרו גאראנס דורה היא שלי גרוס הבינלאומית פלוס גמד.


מאחר והוצאת עיקר מטפל היא הספציאליטה דה לה מזון שלי, זיהיתי מיד את הדבר המעניין באמת בסרטון, והוא העגיל הזה שעונדת קרוליין איסה, שהחלק המענין בו נמצא מאחורי האוזן, כחלק מהפרפר שמצמיד אותו לתנוך.


זיהיתי והתאהבתי ורציתי גם. השאלה היא, איך קוראים ליצור כזה ואיפה מוצאים אותו? משחק בלשים קצר העלה שיש לו כל מיני שמות בכל מיני מקומות, והנפוצים בהם הם Swing Earring ו-Reverse Earring. אלה של קרוליין יקרים, מן הסתם (אני חושדת שמדובר ביהלומים שם למטה) ולא עלה בידי למצוא גרסה מעודנת ונעימה כל כך. אבל כן מצאתי כל מיני אופציות אחרות בכל מיני מחירים. 

באלי אקספרס וכל מיני אתרים סיניים אחרים אפשר למצוא עגילים כאלה בדולרים בודדים, אבל הם כל כך נוצצים וזולים למראה שלא אטרח אפילו לקשר אליהם. אבל באסוס, מסתבר, היו כמה נחמדים שפספסתי בשיטתיות בשבועות האחרונים ורובם כבר אזלו מהמלאי.



באטסי יש מבחר מצומצם מאד של מועמדים. בכלל, אטסי זה ממש לא מה שהיה פעם. הם שינו את מדיניות האתר, שעד לא מזמן היתה נוקשה מאד בנוגע לזהות היצרנים וגודל המפעל בו מיוצרים הפריטים למכירה. היום, ככל הנראה בשל אהבתם לכסף, הם מאפשרים גם למפעלים גדולים וסיטונאים למכור באתר שהופך ונהיה דומה יותר ויותר לאיביי\שמעטסיה סינית סטנדרטית וזה די מעציב אותי, כמי שהיתה פעילה שם כמעט מיום פתיחתו.

העגילים האלה, שנמכרים בנפרד וכל אחד מהם עולה 91₪ לפני משלוח הם המועמדים המובילים לרכישה כרגע. אני אוכל לענוד אותם כפי שהם וגם כחלק אחורי עם כמה מהעגילים המוזהבים שיש לי.


באותה חנות מצאתי גם את אלה, שפשוטים מדי לטעמי. הם עולים 69₪ לעגיל לפני משלוח.


חברה שלחה לי הבוקר לינק לאפשרות נוספת, שלא עונה על דרישתי לעיצוב אלגנטי וגזעי, אבל חמודה לאללה - עגילי חתולסקי שנמכרים גם הם בנפרד ב-53₪ השפם. 


בנט א פורטה יש כמה אלטרנטיבות יקרות ויפות של מריה בלק. יש למשל את העגילים האלה, שמחירם 1063₪.


שלא לדבר על אלה, שיפהפים בעיני ומחירם 1366₪

ויש את האופציה הגאראנס דורית, שמאז שהסתפרה קצר גם היא בקריז לעגילים קטנים ופרועים. אלה עגילים של פמלה לאב, שתכשיטים שלה מופיעים בבלוג של גאראנס לעתים קרובות.


אם הייתי מחליטה להתפרע, הייתי הולכת על גרסת השפיצים עם היהלום. אבל לא עכשיו. אני אחכה בסבלנות עד שהטרנד ישמין טיפה ויהיה מגוון מספק יותר. אני מקווה שזה אכן עומד לקרות ואם לא, שאלה יהיו הצרות שלי.

אגב, אם אתם מכירים מעצבים ישראלים שיש להם עגילים כאלה בחנויות פיזיות שאשכרה אפשר לבקר בהן, אנא ידעוני!

יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

ללה בל והערה מנהלתית על שמנות בבגדים שחורים


הנה מתכון למשיכת עין השבלג - קחו את גבי גרג, הלבישו אותה במותג מידות גדולות אוסטרלי,הוסיפו את לורה וולס (אחת השוגמניות האהובות עלי, למרות שהיא ממש לא מי יודע מה שמנה) ותבלו בפרטי עור סקסיים. מה קיבלתם? שבליג.

המותג על הכוונת הוא ללה בל, של המעצבת קרינה וורן. הוא יוקרתי (ויקר), מתוחכם וסקסי כמו שום מותג מידות גדולות שראיתם לפניו. המידות מתחילות מ-14 אוסטרלי (40 ישראלי) ומגיעות ל-26 אוסטרלי (שזה 52 ישראלי), אז אני מניחה שמן הראוי לקרוא לו מותג מידות בינים יותר ממידות גדולות. אני התאהבתי בו כשראיתי את גבי לובשת את החצאית הזו (למרות שאני חיבת להודות שאהבתי אותה יותר לפני שידעתי שהיא מכילה עור קרוקודיל).

סקסי רצח, עולה 1086₪

אחרי שהבנתי שאני והחצאית הזו לא מתאחדות, לפחות כל עוד היא לא בסייל רצחני, עברתי הלאה לראות מה עוד יש לקרינה להציע לי, ואני חיבת לציין שלא מעט. הנה כמה דוגמאות שתפסו את עיני וגרמו לי להזיר ליל.

ראשית, השמלה הזו. כמה מילים נכתבו כבר פה ובמקומות אחרים על השילוב הארור שמנות וניצנוצאז'? השמלה הזאת לוקחת את הצמד הזה והופכת אותך באמצעותו למלכת הלילה. שמלה אלגנטית, מחמיאה, סקסית פחד בלי להיות זולה (בהצלחה בלמצוא שמלה סקסית שאינה חושפנית וזולה מדי בטוריד או בחנויות ישראליות), והכי מגניב - יש לה שובל! מתי בפעם האחרונה ראיתם שמלה במידה גדולה עם שובל?

אני אוהבת אותך, שמלה שעולה כמו שנת הקמת המדינה

שלא לדבר על הג'קטינו הזה, שלהבדיל מזה שלי (שעלה כמעט שביעית ממנו) נגמר בדיוק אבל ב ד י ו ק בגובה הנכון על הטליה. ואיזה צווארון מחמיא וסקסי, יא מאמא. המילה סקסי חוזרת פה הרבה היום ובצדק.

2870₪ והוא שלך

לסולידיות יותר בחבורה מחכה השמלה הזו, שאני מכנה שמלת קייט מידלטון שמנמנה. 

שימו לב, עליונית התחרה עולה ₪1416 (השמלה התחתונית לא כלולה במחיר)

נכון ששמונים אחוזים מהבגדים בחנות שחורים, אבל הגיע הזמן להבהיר משהו - אני לא מתנגדת לבגדים שחורים כעקרון. יש לי שתי בעיות עם בגדים שחורים, ושתיהן לא ממש רלבנטיות לאתר הזה (עד כמה שאני יכולה להניח מבלי שרכשתי בו בגדים בעצמי).
  1. נשים שמנות רבות קונות בגדים שחורים כי אין להן ברירה וזה כל מה שיש בחנות במידתן או כי הן חושבות שזה ירזה אותן או כי הן חושבות שזה צבע שלא ימשוך תשומת לב לגזרה שלהן, בה הן מתבישות. אף אחת מהסיבות האלה לא משמחת אותי.
  2. בגדים זולים (אני מתכוונת לא רק למחירם אלא לדלות הגזרה, העיצוב, הדמיון, הגדלות) נראים פי מיליון יותר רע כשהם שחורים. 
בחנות הזו יש בגדים שחורים יוקרתיים, ככל הנראה (שוב, לא רק מבחינת המחיר אלא מבחינת העיצוב והרושם התדמיתי שהם יוצרים על הלובשת) ומי שתלבש אותן רחוקה מאד מלשדר בבקשה בבקשה אל תסתכלו עליי. אלה בגדים לנשים בטוחות בעצמן, שבמקרה הן גם שמנות (יחסית). וזה ממש משמח אותי. אני מקווה שכמה מעצבים מקומיים ילמדו מזה ויבינו אילו בגדים שמנות ישראליות צריכות, ואז כל מה שנותר זה להגדיל את טווח המידות ואת טווח המחירים והופ - קיבלנו מותג בגדים ישראלי במידות גדולות שכולנו יכולים להתגאות בו.

וחזרה לעניינו, המשלוח לישראל עולה 165₪ ויחד עם המיסים שללא ספק תשלמו מדובר בהוצאה רצינית. אבל אתם יודעים מה? כשחושבים על זה, המחירים גבוהים לבגדי יום יום אבל סבירים לחלוטין אם חושבים על אירוע כמו חתונה או מסיבה יוקרתית או על העובדה שמדובר בבגדי עור. כל עוד האיכות טובה משמעותית מזו של המתחרה המתבקשת, קארמה קומה הדנית, שהתחילה מגניבה, סקסית ובלתי מתפשרת והדרדרה למין בלה נטול אופי תוך שלוש שנים בלבד. בימים הקרובים אסוס אמורים להעלות את הבגדים שעוצבו בשיתוף הפעולה בין הקו הרדיקלי Black וקו המידות הגדולות Curve לחנות. אני מקווה שגם משם תצא הבשורה - שמנות בטוחות בעצמן זה סקסי!

ולסיום, לא שכחתי! הזוכה בהגרלת הכפפות החכמות היא....


יש לך 24 שעות ליצור איתי קשר לפני שאבחר זוכה אחר. הידד! ועכשיו פעם אחרונה סקסי לרשומה הזו ונלך לעבוד קצת. מוכנים, היכון, סקסי.

יום ראשון, 10 בנובמבר 2013

אירוע השקה מיוחד של הג'יראף


השבוע חטפתי דלקת גרון על הכיפאק. במקום לדבר, צייצתי כמו חמורית ובמקום לבלוע נחנקתי. הבלוטות בצוואר שלי היו נפוחות כמו תחת של בבון. התבאסתי שכאב לי ושהרגשתי כמו תחתית של דלי ספונג'ה והתרגזתי שאני מפספסת ימי עבודה ושיעור טניס אבל הכי התחרפנתי מזה שבקצב הזה לאירוע אליו אני מוזמנת ביום שישי אני כבר לא אגיע - יום כיף מיוחד למתנדבי הספארי (שזה אוכמי) ופלוס אחדיהם (שזה אני) בנושא גורים וגידולם, קומפלט עם הרצאות, ארוחות וסיור מאחורי הקלעים של הספארי.

אז ביום חמישי נסעתי לרופאה שלי והתחננתי שתעשה משהו כדי שאוכל להגיע לספארי מחר והיא עשתה לי משטח גרון מהיר, שפכה עליי דליים של פניצילין ואמרה שמחר אני בטוח לא אהיה מדבקת ואולי אולי גם ארגיש טוב מספיק בשביל לנסוע. התפללתי והלכתי לישון והתעוררתי עם כאבי גרון וחולשה כללית ברמה 6.5 מתוך 10, שזה לא להיט באופן כללי אבל אחלה לצורך העניין.

אז נסענו לספארי ולמדנו על גידול גורים וגוזלים (האורחים למדו, המתנדבים כבר יודעים) ושתיתי הרבה תה ומים ולמרות שכמעט התעלפתי באמצע אחת ההרצאות, התאוששתי אחרי שכיבה של כמה דקות על הדשא במרפאת הספארי (במהלכה כמה וטרינרים שאלו אם אני צריכה עזרה).


אחרי כמה דקות של מנוחה, הצטרפתי שוב לחבורה לסיור בספארי תוך כניסה לאזורים שלמבקרים אסור לגשת אליהם, בליווי הסברים בדגש על תנאי מחיה, טיפול בצעירים, דגשים גנטיים בראי מחלקת הטיפול בנכחדים הבינלאומית (שמסתבר ששולטת על הילודה בכל גני החיות בעולם, דבר שהוביל למשל לכך שהטיגריסית הסומלית של הספארי לוקחת אמצעי מניעה כבר שנה וחצי) ושאר ירקות מרתקות שחיות אוהבות לאכול.

השימפנז הזה, שהוא מנהיג השבט המקומי, נראה סוקר אותנו יותר משסקרנו אותו.


בזמן שהמדריכה הסבירה לנו כל מיני דברים, היא שלחה כמה מהמתנדבים שעובדים עם הקופים לזרוק להם בגדים לכלוב. הקופיף הזה, מסתבר, חולם להיות ג'סטין ביבר.


יש פינגווינים אפריקאים


ואת השימפנז הזה שבכל פעם שעברנו לידו שכב על הגב רגל על רגל, אבל פעם על החול מאחורה ופעם מקדימה ופעם מעל הנדנדות.



ראינו את משפחת הפילים (שכחתי אם אפריקאים או אסייתיים, אבל אלה הקטנים יותר) ואת שתי הפילפילות החדשות שלה גם בחצר וגם בבתים ואזורי ההאכלה שלהם ולמדנו כמה מורכבים היו ההריון והלידה וכמה מסובך לגדל שתי פילפילות בחצר אחת עם סבתא מטריארכלית ואמא שהיא גם אחות. למרות הכל, הם נראו מאד רגועים ומאושרים כשאנחנו ביקרנו.


זה לא פיל


גם זה לא


זה מגלן שני (סקרלט איביס)



לא משנה איזו חיה אמורה להיות באיזה שטח, תמיד יש שם גם תרנגול אחד לפחות


השיא עבורי היה הכניסה מאחורי הקלעים לאזור של הג'ירפות. תראו את החמודה הזאת, כולה 4 מטרים גובה.


בחלומות הכי ורודים שלי לא דמיינתי שיצא לי מתישהו בחיי להאכיל ג'ירפה ולשחק איתה אבל לאלוהים החמוד היו תכניות אחרות.





אז אתם מבינים שהיה שווה לצאת מהבית למרות שאני עדין חולה ומרגישה ונראית כמו חצי פיתה עם חצי טחינה? אחרי הכל מסתבר, ותאמינו לי שלא ידעתי את זה, שככה בדיוק אני נראית אחרי שאני מלטפת ג'ירפה:


יופי טופי, אתם ודאי אומרים, אבל מה אנחנו אמורים ללמוד מכל זה? אחרי הכל זה שבלוג פה, ולא נשיונאל ג'אוגרפיק וצריך להיות פה מסר שרלבנטי גם לקוראים. ובכן - ראשית, אם אתם נתקלים בבמבי נטוש למראה אל תגעו בו ואל תקחו אותו הביתה או לביית החולים של הספארי. האמא מניחה את הגור במקומות מוזרים לפעמים אבל היא חוזרת אליהם כדי לטפל בהם ולהאכיל אותם כל כמה דקות (תלוי בגילם). אז גם אם הוא נראה לכם נטוש יש סיכוי מצוין שהוא לא. שנית, בכל מקרה של ספק או אם אתם מוצאים גוזל או חיה פצועה, התקשרו לקו החם של בית החולים לחיות והם ינחו אתכם ויסבירו לכם מה לעשות ולאן להביא את הפצוע אם יש צורך.

 
הערה מנהלית לסיום - לא עניתי לתגובות שלכם על הרשומה הקודמת, בשל מחלתי, אבל קראתי הכל ואני מארגנת לי רשימת מטלות נחמדה בהתאם. תודה לכולם ואפשר עוד להגיב אם אתם רוצים. אפשר גם להרשם להגרלת הכפפות החכמות.

יום שני, 4 בנובמבר 2013

הכה את השבלוג


גבירותי ורבותי, נובמבר התחיל ומחברת השבלוג שלי ריקה. 

טוב, היא לא באמת ריקה. יש בה רעיונות לרשומות שכתבתי כבר ולכן מחקתי ועוד אחרים עבורם אני מבצעת תחקיר מתארך או ממתינה למשאבים חיצוניים. בכל  מקרה, היא ריקה מספיק בשביל שאבלה דקות ארוכות בבהיה בה תוך ציור חתול מכוער במידה מהממת ממש על אחד מדפיה ומפיו יוצא בלון ובו כתוב אז מה. 

מאחר ואני אעשה כמעט הכל בשלב זה כדי לא לשבת לכתוב את רשומת סקירת מוצרי הטיפוח המשמימה שכבר חודש אני דוחה או את רשומת ההשמנה העולמית עליה אני עובדת כבר חודשיים ודורשת תחקיר מקיף כל כך שרק לחשוב עליו מעייף אותי, החלטתי לשאול אתכם, קוראיי היקרים, כי לא עשיתי את זה כבר מזמן -

האם יש נושא שהייתם רוצים לקרוא עליו פה? שאלות שהייתם שמחים לקבל עליהן מענה? נושא שהבטחתי לכתוב עליו ושכחתי? 

אני אשמח לקבל שאלות ורעיונות, במסגרת הסביר ובמסגרת השבליג. כידוע, אני לא אוהבת לכתוב על נושאים אישיים (אלא אם כן מתה לי איזה אמא או משהו כזה) אז השתדלו להימנע משאלות אינטימיות מדי. כל נושא שמנופמיניסיטי, קבלה עצמיסטי, אופנתיסטי, שמנוניסטי, הגיוניסטי או טחיניסטי (כי המון זמן לא דיברנו פה על טחינה) יתקבל בברכה בתקווה שיתן לי השראה לשבועות הקרובים.

אז הגיבו בהמוניכם ובינתים, בונוס - הנה מה שלבשתי שלשום למסיבת היומולדת הטעימה של רחלי.

צמודונים דמויי עור מאסוס
טוניקה ועליונית של אלמביקה
שרשרת ארוכה מנעמה בצלאל
שרשרת דובון מ-Forever21 בלונדון
נעלים מקליגולה
 

כן אני יודעת, התמונות נורא מטושטשות. בגלל זה החבאתי אותן פה בסוף כבדרך אגב במקום לייחד להן רשומה משל עצמן. אבל עכשיו תורכם - אני מצפה לשמוע מכם!

יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

תשויץ או תשחיר?


ילדים וילדות, הגיע זמן תשוויץ. איך יודעים שהגיע זמן תשוויץ אתם שואלים? ובכן, סופרים כוכבים בשמי הליל ואז סופרים פריטים חדשים במלתחה של שרונה. אם יש לפחות שלושה, אפשר להתחיל. והיום לכבוד שעון החורף החדש הכינותי תשוויץ שחור משחור.

שימו ♥ - אם אתם לא אוהבים בגדי עור, דלגו על הפוסט הזה לטובת כאלה מצפוניים יותר, כמו זה.

ראשון, מעיל האופנועים השחור בו חשקתי באסוס מרגע שראיתיו לראשונה לפני יותר מחודשיים. ארבתי לו במשך שבועות וחיכיתי שתהיה עליו הנחה. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וכשהיתה עליו 40% הנחה למשך יום ורבע תפסתי את האחרון שנותר במידתי ועכשיו הוא הגיע ורק חורף אין.


המעיל המקורי שרציתי אזל במהירות, הרבה לפני ההנחות, וחזר רק עכשיו למלאי. אבל אני מרוצה מהתחליף שמצאתי לו. הוא רך, מלא תיפורים ורוכסנים אלכסוניים, ארוך טיפונת יותר מדי (המקורי שרציתי קצר יותר) והריח שלו מזכיר לי את אבא שלי בחורף.


היום, אגב, הגיע לאסוס מעיל עור משגע חדש אבל אני לא מרירה. זה כמו עם סלולרים, בשניה שתקנה אחד יצא אחד אחר חכם וחתיך יותר וחייבים לשים את הגבול איפשהו. מצאתי לי ג'קט עור חתיכי עם ריח של אבא במחיר מעולה, ואני שמחה. הלאה!

הדבר השחור השני שהגיע מאסוס, הוא הטוטו השחור הזה. הוא מידה 18 והוא מגיע מעט מתחת לברך ונפוח כמו שרק טוטו מהחלומות יכול להיות. לאן בשם כל הקדוש אני אלבש אותו אתם תוהים? סמכו עליי שיהיה בסדר.


אחח אתם מתארים לעצמכם איזה פגז הוא יהיה עם הג'קט מלמעלה? אין כמו שילוב של רומנטי ופאנק. התכנית המקורית, אגב, היתה להשתמש בו גם כתחתונית לחצאית הכלבים הורודה שלי אבל במסיבת היומולדת לדירה שערכתי לפני שבועיים ניסיתי ללבוש את השילוב הזה וגיליתי שאני בקושי מצליחה להידחק למטבח שלא לומר לשבת על כיסא. דירה קטנה חצאית גדולה. מה אפשר לעשות..


לסיום התשחיר - נעלים. לפני יותר מחצי שנה קניתי סנדלים בקליגולה והחזרתי אותם אחרי נעילה אחת מאחר והם פצעו אותי במידה חריגה (לחטוף יבלת מנעלים חדשות בסדר, אבל חתכים מדממים בשתי הרגלים? בשום פנים ואופן לא). התלוננתי לשירות הלקוחות ואחרי קרב קצר קיבלתי זיכוי של מאתים ועשרים ש"ח לניצול בחנות ללא הגבלת זמן. מאז נכנסתי לחנות שלהם אחת לחודש בערך לראות מה חדש ולא מצאתי שום דבר שרציתי.

לפני שבועיים שלושה החלטתי שלא מענין אותי איך, הזיכוי הזה חייב ללכת. אז נסעתי לחנות ובזבזתי שם שעה ומדדתי כל מה שהיה להם ולא היו לו עקבים עד שבחרתי בזוג הזה.


אני לא יכולה לומר שאני אוהבת אותן, אבל הן היו הרע במיעוטו עם אימום רחב יחסית ועקב נמוך ורחב. הן מתאימות למצבי הרוח הרוקיסטים שיש לי מדי פעם (שכוללים לרב את הג'ינס הזה עם חולצות שחורות ארוכות בשכבות) וגם למכנסים מחויטים. לפחות עכשיו אני לא יכולה להתלונן יותר שאין לי נעלים שחורות לעבודה, וזו היתה התלונה החביבה עליי בשנים האחרונות.

נגמר התשחיר ונגמרה הסבלנות שלי למזג האויר המטופש הזה. לא חם ולא קר, אי אפשר עם מזגן ואי אפשר בלי וחשוך כל כך. אם אתם מעדיפים ורוד על שחור וטרם נרשמתם להגרלת הכפפות החכמות שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו ואם כן וגם אם לא - סופשבוע חמים ונעים לכולנו.

יום שני, 28 באוקטובר 2013

הגרלה חורפית חכמה


בררר איזה קור! אתם מרגישים את זה? כן? לא? טוב. אבל מתישהו יהיה קר אומרים לי, אפילו השעון נכנע סוף סוף ובארבע וחצי כבר חושך, ואם זה לא חורף אני לא יודעת מה כן.

לכבוד החורף שהגיע אני מגרילה פה משהו נחמד באמת שמגיע עם אוירה אירופאית קומפלט - כפפות חכמות לטאבלטים וטלפונים חכמים מתוצרת Thumbs Up.

הכפפות ורודות לחלוטין, מתאימות לכל המידות וקצותיהן עשויות חומר מוליך המאפשר לשמור את הידים חמות תוך כדי שליחת הודעות טקסט לאבוש ואימוש! תאמינו לי שלקח לי שבוע להחליט אם אני שומרת אותן לעצמי או מגרילה אותן, וגם עכשיו אני תוהה מה בדיוק אני חושבת שאני עושה.

רוצים לזכות בזוג כפפות חכמות?
  1. ההגרלה תמשך מהיום (שני 28.10.13) ועד יום שני ה-11.11.12 בסיומו אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה אחר.
  2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה האם אתם מעדיפים חורף או קיץ? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי יחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
  3. יש לעשות לייק לדף החדש של Cellect תקשורת שתרמו את הפרס.
  4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
  5. יש לעשות לייק לדף שלי וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
  6. הפיצו את דבר ההגרלה לחבריכם, קרוביכם בהווה וקרוביכם לעתיד בכל האמצעים העומדים לרשותכם (אסמסים, טוויטר, פייסבוק, אימייל וכתובות קיר עשויות מטחינה צבועה בפפריקה מתוקה ו\חריפה).
שימו ♥ -  התגובות מתפרסמות רק לאחר אישורי ולכן לא נראות מידית בבלוג. אין צורך להגיב מספר פעמים.
בהצלחה לכולם! ולכו תדעו, אולי עד שיבחר הזוכה יתקרר פה קצת.

יום רביעי, 23 באוקטובר 2013

שעירת עיזים


אחד החששות שהיו לי כשהסתפרתי (פרט ללהראות כמו גבר נאצי מניאק) היה שישעמם לי. זאת מאחר ואני, טיפוס שעיר שכמותי, חובבת שינוים תכופים במראה ועם שיער ארוך אפשר לעשות שלל תסרוקות שאי אפשר לעשות עם שיער קצר. כל זה תאורטי כמובן, כי כידוע לשיער שלי היו שני מצבים בלבד - אסוף בקוקו ואסוף בפקעת.

לשמחתי גיליתי שדוקא עם השיער הקצר אפשר לשחק בכיף, בפרט לנוכח טקס הבוקר החדש הקבוע - אני מתעוררת, הולכת לצחצח שיניים, עינים טרוטות נתקלות בבבואתי במראה ואז צחוק היסטרי שנובע מזה שכל השיער שלי מזדקר ישר למעלה. אז בכל בוקר אני חייבת להרטיב אותו ולעצב אותו מחדש. מאחר ואין לי עדין חומרים מיוחדים לשיער קצר וקופצני אני נעזרת במה שיש בבית: פן (רק ליבוש, לא לעיצוב), סיכות (שלפתי את כל הסיכות היפות והקטנות מימי השיער הקצר הקודמים שלי, בשלהי 2001), ספריי ריחני לשיער של שאנל שקניתי לפני שנה וקצת והכנסתי סוף סוף לשימוש וספריי לשיער של לוריאל שקיבלתי לסקירה ואכתוב עליו בקרוב.

במידה וגם אתם, כמוני, שאלתם את עצמכם מה כבר אפשר לעשות עם שיער קצר, הנה כמה תשובות (חלקן מהאינסטוש שלי).

אפשר לאסוף אותו לפומפדור צנוע נטול ספריי


אפשר לשחק איתו טניס


אפשר לענוד איתו שרשרת יפה שקיבלתי במתנה מרחלי אהרונוף


ולהתחפש לגמד גינה בחנות של ג'ול


אפשר ורצוי לשלוף מהאוסף את כל העגילים הארוכים שיש לך ולענוד אותם עם ג'ינג'ים


ואפשר לסדר מוהוק ולשחק עם העצלנית הממולאת שלך במחבואים


אקיצר (האהא!) אפשר להסתדר (שוב האהא!). אני באמת באמת באמת מאוהבת בתספורת הזאת. 

יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

10 שנים לבלוג פשוט מבשלת - פשוט מארחת



כשאני חושבת רחלי אני חושבת אירוח. רחלי אוהבת להזמין אורחים ולבשל עבורם ועושה זאת לעתים קרובות ובהצלחה מרובה. המסיבות שלה יפות וטעימות ותמיד אני חושבת לעצמי אני בחיים לא אוכל להרים מסיבה ברמה הזו. כשרחלי הזמינה אותי לכתוב רשומה לכבוד יום ההולדת העשירי של פשוט מבשלת (את שכתבתי כבר לכבוד יום ההולדת של עפיפונים, הבלוג האישי שלה, תוכלו לקרוא פה) שלושה שבועות לפני מסיבת יום ההולדת הראשון של הדירה שלי, החלטתי לעשות אחד ועוד אחד ולאתגר את עצמי לארח בסגנון רחלי דלוקס.

את ההכנות למסיבה ערכתי שבועיים מראש. תכננתי תפריט, שמתבסס ברובו על חטיפים נטולי בישול (כי האורחים הוזמנו ליום שישי בלילה, אחרי ארוחת השבת) והחלטתי לאפות שתי עוגות שלמות בעצמי. תכננתי איך יראה החדר ואיך יראה שולחן התקרובת והכנתי רשימת קניות.

יום לפני המסיבה הכנתי את העוגות. עוגה אחת היא עוגת החצי מוס שוקולד עם אגוזי מלך שאמא היתה אופה באירועים מיוחדים ואני מאד אוהבת (מה גם שממש קשה להרוס אותה, למרות שהבלנדר שלי שבק חיים באמצע הקצפת החלבונים והקצף יצא נמוך וחלש מדי). העוגה השניה התבססה גם היא על משהו שאמא לימדה אותי וזה, לקנות תערובת מוכנה בסופר. קניתי תערובת עוגה לבנה אותה חילקתי לשתי תבניות עגולות כדי להכין עוגת יומולדת לדירה. הכנתי קרם חמאה (כי זה מה שאני אוהבת) וצבעתי אותו בגוון ירקרק חולני. בין השכבות מרחתי, בנוסף לקרם הירקרק, גם ריבת פטל וליצ'י מעולה מקרדינל, ואז ציפיתי את העוגה בשאריות הקרם ועיטרתי במגוון זוועות מרשמלו שהכינותי מראש.

אני מוכנה לשים כסף על זה שרחלי לא היתה חולמת לרמות ככה, אבל אני לא רחלי ויצא ממש טעים.


הלאה לקישוטים. לרחלי ולי יש טעם שונה מאד, אבל הקונספט היה דומה - לקחת את הדברים הרגילים בבית ולהפוך אותם לחגיגיים יותר. לפיכך, זכו חצי מהחפצים בסלון שלי להתקשט בסרטים נוצצים וגרלנדות תפוחים וקפקייקס שהכינותי מראש.



העברתי את סידור ענפי הדובדבן של אמא, אותו אני שומרת בדיוק כמו שהיא סידרה מאז שנפטרה, מהמטבח לסלון.


חתולסקי והפודלו הוזזו למקום בו לא יפריעו לאנשים והתקשטו יפה.


תליתי שרשרת אורות חגיגית וסידרתי את הכסאות כמו למסיבת כיתה. מאחר ויש לי הרבה יותר חברים ממטראז' וכסאות, רבים מהם נאלצו לעמוד ברחבי הבית. מאחר וידעתי שכך יהיה, הזמנתי פחות אנשים משהייתי רוצה. בפעם הבאה אני אקנה וילה בקיסריה.

לרגל המאורע, זכו כמה קערות שלא הוצאתי מהארון מאז נכנסתי לדירה לראות סוף סוף אור יום. בנוסף, שלפתי מהארון את מעמד הקפקייקס מנייר שקניתי באחד הקולאז' סיילים וסידרתי עליו קרמבואים (מסיבת כיתה, כבר אמרנו).


מאחר ורציתי להשתמש בכלי ההגשה של אמא משנות השבעים, הכנתי כמה דיפים מגבינה ומטחינה. ואם כבר שנות שבעים, הלכתי עד הסוף עם זיתים שתקוע בהם דוקרן פלסטיק שההורים שלי קנו בשלהי שנת טיכו. כהרגלי, הגבינות זכו לאישיות שגרמה לאורחים לחשוב שמונה פעמים לפני שהעזו לאכול אותן. בסוף הערב נותרו על המגש רק עינים.


בשלב זה האורחים התחילו להגיע, כך שעזבתי את המצלמה והחילותי להיות ההוסטס עם המוסטס. היה ממש יופי. האורחים הביאו תועפות אלכוהול ואת השבת ביליתי בבליעת שאריות של ג'לו שוטס עם וודקה ואכילת בוטנים ושיהוקים על הספה. גם פודינג העצלנית אכלה קצת יותר מדי.

צילום מהאינסטוש של אור רוזנשטיין

מאחר וביליתי את הלילה בהתרוצצויות, נזכרתי לצלם את מה שלבשתי רק בסביבות שלוש כשאחרון האורחים הלך.

אני לובשת
שמלה שקניתי באירוע החלפות 
עגילים מ-H&M (ישנים)

לאנסמבל הזה הוספתי בשלב כלשהו נעלי בית רכות בצורת נמרורים.


לסיכום, יצאתי טיפה רחלי והרבה שרונה. אלגנטיות מי יודע מה לא היתה שם, אבל צבעוניות ומאמץ כן לרצות היו גם היו. האורחים היו מרוצים כמדומני, וכך גם המארחת. מה גם שרחלי אמרה שהאוכל טעים, וזו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. בסופו של דבר, חשוב להקיף את עצמנו בחברים שמעניקים לנו השראה להיות גרסה מוצלחת אף יותר של עצמנו הלא כן?