הבלוגוספירה מבעבעת מבלה ובלה ולא אני עומדת מאחורי זה, תאמינו או לא! בלוגרית צעירה תארה בבלוג שלה אינטראקציה מעצבנת מהסוג הסטנדרטי עם משרד יחצ כזה או אחר, דבר שאני עושה פה מדי פעם בעצמי, אממה - הרהיבה עוז לציין את שמו המפורש של המשרד. התוצאה לא אחרה לבוא, בעלת המשרד הודיעה לה, שחור על גבי בלוג, שהיא עומדת לתבוע אותה על לשון הרע. ההיא ענתה "אמת דיברתי" היחצנית ענתה "דברי עם העורך דין שלי" והבלוגוספירה מלאה בלונים צבעוניים וקול שופר. מגזינים מקוונים רעמו, הפייסבוק השמיע קול תותח, ואפילו ראיינו אותי לואללה על תקן הבלוגרית הותיקה ששונאת יחצנים. שוין. בנוסף, מתארגנת לה קבוצה של בלוגריות צעירות שמתכננת מרד מול משרדי היחצ השונים, בטענה שהם מצפים לקבל משהו בתמורה לזה שהם נותנים משהו או משהו מהסוג, קשה לי לעקוב במהירות שבה דברים מתעדכנים בימים האחרונים.
אז תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב (או שלא, ללובה יש אחלה פוסט על אומנה עם תמונות של כלבלבים) כי אני מתכוונת לומר את דעתי פעם אחת וגמרנו: מי שמכיר אותי שמע אותי כנראה אומרת את המשפט רוחניות לא מדברים, רוחניות עושים. על אותו משקל אני אומר פה שיושרה לא מדברים יושרה עושים. מה מדברים? טוחנים. אני מכירה כמה מהבלוגריות המדוברות והן חמודות, חכמות ומתכוונות להררים של טוב. זה לא משנה את העובדה שהן טוחנות מים כבר ימים ומבאסות את עצמן שלא לצורך. תכלס, אני רוצה להראות לכם את הספה החדשה שלי אז אני אקצר את דעתי בנוגע לבלוגריות צעירות בכמה נקודות. ככה גם יהיה לכם קל יותר לצלוב אותי בתגובות מרושעות (בנוגע לסעיף 3 - מי את חושבת שאת?, בנוגע לסעיף 6 - אמא שלך ז"ל זונה וכולי). אגב, במונח צעירות אני מתכוונת לגיל הבלוג ולא לגיל הכותבת.
בלוגרית צעירה ומתוקה, הנה 10 נקודות לתשומת לבך ממי שכבר עברה תחת המכבש אי אלו פעמים (אחרי הכל, אני בולגת יותר מתשע שנים).
- קחי אוויר. יקח זמן עד שיראו אותך ויכירו אותך. לבאז לוקח זמן להבנות וצריך להרויח אותו.
- יצור דרמות מלאכותיות לא יעזור, הקוראים יותר חכמים מזה.
- כדי להיות מותג צריך ליצור מותג. יצור מותג לוקח זמן, השקעה (גם כספית לפעמים) ואחידות לאורך השנים. אי אפשר להאיץ את התהליך הזה. יש המון חומר קריאה על מיתוג ברשת, שווה לחפש ולקרוא.
- מטרתך להתפרנס מכתיבה? אל תבזבזי זמן על בלוג, כתבי בעיתונים או היי סופרת. לעשות כסף מבלוג אפשר באחת משתי דרכים - כשאת מותג, אחרי הרבה מאד זמן ועבודה, או אם מלכתחילה פתחת בלוג מסחרי עם תכנית עסקית ברורה (כמו כלות אורבניות או בלינג בלינג). רוצה יועצת עסקית מעולה שתלווה אותך? אני ממליצה על מיה לנדאו.
- יש שני סוגים של בלוגרים, בגדול. הבלוגר שכותב כי הוא אוהב לכתוב, חייב לכתוב, בוער לו בעצמות לכתוב והוא יכתוב גם אם הוא האדם האחרון בעולם. והבלוגר שמחפש טובות הנאה כמו טיולים חינם, מסעדות חינם, בושם חינם, טחינה חינם ועדר סוסים גמדיים חינם. היו כנים עם עצמכם בנוגע למניע שלכם וקיבלתם אוטומטית את דרך הפעולה הנכונה עבורכם מול משרדי יחסי ציבור. מי שרוצה לכתוב כותב על אופנה, או איפור, או פמיניזם, או ספרים, או שח, או חמוסים או מה שלא יהיה שהוא אוהב ומבין בו בלי לצפות לתהילה או תמורה כספית. מי שרוצה את שני אלה, נא יפנה לסעיף מספר 4 למעלה.
- אל תצפו ממשרדי יחצ להתנהג באופן שונה מזה הסביר למשרדי יחצ. אני מצפה מיחצנים לנהוג כמו בני אדם, להיות מנומסים ואדיבים והוגנים וכנים וזהו. אני לא מצפה מהם לחלק מתנות חינם (למרות שכולם יודעים, כי אני מצהירה פה קבל עם ועדה פעם בחודש לפחות, שאני מתה מתה מתה על מתנות חינם) או שיחלקו לי הטבות ויזרמו עם כל מה שבא לי לעשות בתגובה לכך או שישלחו חבילות שי בשווי מאות ואלפי שקלים לבלוגריות חדשות שטרם רכשו עדת קוראים או שם.
- אני בהחלט כן ממליצה לפנות מיוזמתכם ליחצנים שמעניינים אתכם ולהציג את עצמכם. אבל עשו את זה חודשים רבים אחרי שפתחתם את הבלוג.
- בקשה אישית - מספיק עם הגרלות בחודש הראשון שהבלוג קיים. זה כל כך מפלצומי. זו הדרך הכי שקופה לארגן מנויים ולייקים. בחייאת טחינה.
- מה שמזכיר לי - לכתוב "אהבתם? לייקקו! שייררו!" מעצבן רק טיפה פחות מלכתוב "ממתקים לעינים".
- עשי את מה שאת הכי טובה בו, שמרי על הקול היחודי שלך. אם את כותבת נפלא, כתבי. אם את צלמת בחסד, צלמי. אם את מטיפה בחסד, הטיפי. אם את לא כותבת טוב, פתחי טאמבלר לתמונות שלך במקום בלוג. אם את מצלמת זוועת עולם, קחי כמה שיעורים או בקשי מחברים שיעזרו (או שלא תפרסמי צילומים וזהו). אם את יודעת לעשות קופי פייסט מקומוניקטים, חסכי לכולנו אי נעימות ואל תפתחי בלוג מלכתחילה. זה מביך לכל המעורבים, כותבים כקוראים (אבל יחצנים מהדור הישן מתים על זה).
לסיום, אני חוששת שיש אנשים שכתיבת בלוג אופנה (בלוג אופנה, נמאס לי כבר מהמונח הזה. זו כבר כמעט מילת גנאי, עם מצב הבלוגוספירה הישראלית בימינו) משפיעה עליהם כמו שהכניסה לפוליטיקה משפיעה על אחרים. אתה מתחיל עם כל הכוונות הטובות שבעולם, ואז אתה מסתכל ימינה ושמאלה, ורואה איך אתה נכשל בזמן שכל מי שמשחק מלוכלך מצליח ואז אתה מתחיל לאט לאט לוותר על הערכים שלך כדי להשיג מטרות שאחרת לא תוכל להשיג. אז אני אומרת לכם - אם הבלוג שלכם גורם לכם לתהות בסופו של יום מי בדיוק האדם שהציע למעצב אופנה מתחיל הצעה שאי אפשר לסרב לה, כי זה אולי נראה בדיוק כמוכם אבל זה לא מרגיש ככה, כדאי שתסגרו את הבלוג ותחזרו להיות בני אדם במקום. כפי שאמרתי קודם, יושרה לא מדברים יושרה עושים והאדם היחיד שסובל מאובדן היושרה שלכם, לא נפגע אלא ממש סובל, זה אתם. נקודה אחרונה למחשבה. הספות יחכו ליום אחר.
