יום חמישי, 25 בפברואר 2016

השבלוג בדיאטה


אויה הגזרה שנפלה עליי! דיבוק הצינון השתלט על גופי המוחלש!!! כבר ארבעה ימים שאני שורצת על ספתי בפיג'מה ומחסלת חבילה אחר חבילה של קלינקס אלוורה. המרק כבר יוצא לי מכל החורים ואני מטפסת על הקירות מתסכול על זמן מבוזבז ושעמום ושד משחת מענני. ומילא אני, אבל מסכן השבלוג. מבלי דעת הוא חטף דיאטה לפנים בשבועות האחרונים. לא דיאטה תזונתית כמובן אלא תוכנית, כי שבלוג אוכל מילים ולא מאפים.

כל התמונות מהאינסטשבלוג

כפי שכבר הזכרנו בעבר, מאחר ואני עובדת כפרילנס לעת עתה אני עובדת רב הזמן מהבית עטויה בטרנינגים, מיזעים בעיטור קוף ושאר בגדי תיכוניסטים פריקים משנות התשעים, ונעולה במיטב החמועלים. שמתי לב גם שלא הוצאתי מתחת למיטה את תיקי החורף הגדולים שלי השנה, שזה די מוזר. מדובר בשני תיקי כתף שאני מאחסנת בקיץ בגלל צבעם (אחד שחור ואחד סגול כהה). השנה לא השתמשתי בשניהם אפילו פעם אחת, כי אני נושאת תמיד אחד מהשניים - תיק קטן שיש בו מקום לארנק וסלולרי או את ילקוט המחשב הענק שלי.


בשבועות האחרונים אני מתהדרת גם בדלקת עקשנית בגידי כף הרגל שמונעת ממני להתעמל. האורתופד אסר על כל סוג של פעילות גופנית עד שהעסק יסתדר, רק שהעסק לא מראה שום ענין בלהסתדר. הספורט היחיד שמותר לי לעשות הוא בבריכה, אבל אסור לי להכנס לבריכה בשבועות הקרובים מסיבה אחרת (ראו למטה) ולכן אני משמינה שאין דברים כאלה. כולם אומרים לי שאני נראית נפלא ורזיתי אבל אני מאמינה, על סמך ניסיון העבר, שהם שמים לב שמשהו השתנה (כלומר, לזה שהשמנתי קצת) ולא יודעים למה לייחס את זה ולכן חושבים שרזיתי קצת. נו, שתהיו בריאים.


בנוסף, נחשפתי בזמן האחרון למנת יתר של שלי גרוס וזה, בשילוב עם יום הולדתי הארבעים הממשמש ובא (יום שני הבא, לראשונה בארבע שנים, בבתי הקולנוע הקרובים לביתכם) הביא להחלטה מחד והתלבטות שלא נגמרת מאידך:

החלטה - מהיום הסימן המסחרי שלי הוא סניקרז. די להכות מסביב לשיח (למרות שזו הפעילות הגופנית העיקרית שלי בימים אלה) ולחפש נעלים נוחות אך גם ייצוגיות. סניקרז מהממות הן נעלים ייצוגיות לכל דבר והשילוב של סניקרז ובגדים מחויטים הוא נפלא בעייני. כך שמעכשיו, אני מפסיקה להעמיד פנים ומתחילה לחגוג על סניקרז בלי בושה. כי כשאת בת ארבעים את יכולה לעשות מה בפאקין ראש של בא לך.

התלבטות - לצבוע או להשאיר את שיער השיבה? שלי החליטה לפני זמן מה להשאיר ולהתגאות בו, ואני אוהבת את זה ברמה הרעיונית. אבל כל מאמציי הפמיניסטיים והמעצימי-עצמי האחרים לא עוזרים לי עם התחושה שאני נראית מוזנחת כששיער השיבה שלי גלוי. מה גם שיש לי גוונים על חלק מהשיער ושיבה במקומות אחרים וזה מעצים בעייני את תחושת ההזנחה. אני פשוט לא מצליחה להחליט. מחד, בגיל ארבעים אני אמורה להיות מסוגלת לשאת בגאווה את השיבה שלי אך מאידך, זה גורם לי להרגיש מבוגרת יותר. אני רוצה להסתפר בשבוע הבא ופשוט לא מצליחה להחליט אם להיכנע שוב למעגל האינסופי של צביעה ושורשים וצביעה ושורשים או פשוט להרים ידיים ולחבק אותו.

מה אתם חושבים?


טוב, זה כל מה שלא היה לי לספר לכם בשלב זה. טרומולדת זה לא דבר קל ובטח ובטח לא כשאת סוגרת ארבעה עשורים.

מה שכן, אני חיבת לומר לכם (ובעיקר לכן) שאני האישה הבוגרת הטובה ביותר שהייתי מימיי. אני חושבת שכשהייתי קטנה הייתי יותר שרונה מהיום, ויש עוד על מה לעבוד, אבל בחיי הבוגרים (מגיל עשרים ומעלה, אפשר לומר) אני מרגישה עכשיו הכי נאמנה לעצמי והכי חזקה שהייתי מעולם. ולשם כך נתתי לעצמי את המתנה הבאה ליום ההולדת הארבעים שלי, כדי שאזכור תמיד שאני שורדת למרחקים ארוכים, שיודעת לצלול עמוק אך גם לשמור על שמחת החיים שלי. סה"כ לא רע לאישה בת ארבעים, הייתי אומרת.


9 תגובות:

  1. אצלי תקופת מבחנים ואי לכך ובהתאם לזאת טרנינגים בהחלט הפכו להיות הפריט השולט במלתחה (אבל אני לא יוצאת ככה מהבית, אפילו לא למכולת).
    חייבת להודות שאין לי ולו זוג אחד של סניקרס בבית. בעבר הייתי הולכת עם נעלי ספורט, אבל זה לא ממש סניקרס, ואני בעניין של לקנות גם וגם. בעיקר כי המשקל (שלי) עושה כל מיני בעיות מוזרות (דורבן ברגל???) אז שמתי את עיני על נעליים של ניו באלאנס דגם 990. שהן גם יפות בתור סניקרס והן גם נעלי ספורט מעולות, רק שהמחיר אאוצ' (1000 ש"ח בלי הנחה, 750 עם, לפעמים אפשר למצוא גם ב650, אבל זה הכי נמוך שמצאתי, ובחו"ל המחיר לא יותר רחוק מזה כך שאפילו לא שווה לייבא)
    השנה קניתי לא מעט נעליים בגבהים שונים מרנואר, הפתיעו אותי לטובה (וכן הן נסגרות לי על הרגל) חוץ מהנעליים עם העקב 7 ס"מ, אין לי כאבים ברגליים מהנעליים - וזה טוב
    חוץ מזה שיש לי נעלי בלנסטון, שהן שטוחות ומחממות (יותר מסניקרס) וגם מתאימות לרוב הבגדים שיש לי בארון ואפשר ללכת איתן שעות על גבי שעות והרגליים בסדר. אז אם מתחשק לך נעליים בסגנון הזה, אני יותר מממליצה

    לצבוע את השיער זה עניין מאוד אישי
    אני למשל צובעת כי אני לא אוהבת את הצבע שלי, ולא אין לי עדיין שיער לבן (ולפי הגנטיקה שלי כנראה שהוא יתחיל להראות סימני נוכחות רק באיזור גיל 60!)
    מה שכן לצבוע את השיער זה שיעבוד, ולא זול במיוחד
    שני דברים שכדאי לקחת בחשבון (במיוחד את השיעבוד)

    חפרתי....

    השבמחק
    תשובות
    1. הי תראי, ניו באלאנס 990 במחירים זולים יותר http://www.ebay.com/sch/i.html?_from=R40&_sacat=0&LH_BIN=1&_sop=15&_nkw=new%20balance%20990%20women&_dcat=95672&rt=nc&LH_ItemCondition=1000&_trksid=p2045573.m1684

      ואם תתקיני ebates יהיה לך גם החזר כספי קטן (יש לי קוד אם את רוצה לה לה לה).

      בקשר לשיער - לאמא שלי היה שיער לבן בגיל 27 וגם אצלי זה התחיל מוקדם. כשהייתי צעירה יותר מילא, אבל עכשיו זה מרגיש לי בעייתי בעיקר שאני מחפשת משרה ניהולית ולא ברור לי מה עדיף בשלב זה - להראות צעירה יותר (כי בהייטק 40 זה מוות, לפי האגדה) או מבוגרת יותר (כי כבר שמעתי בעבר את "איך ילדה כמוך תנהל צוות של עשרה גברים" כאילו שאני מחפשת עבודה במכרה בדרום ארצות הברית). שיקולים שיקולים..

      תודה!

      מחק
    2. המחירים של המשלוח שם הרגו אותי...
      (והאמת שלא מצאתי את המידה שלי)
      כבר קניתי זוג אחד היום... (כי נעלי הספורט שלי כבר הרגו לי את הרגליים)
      אבל נראה לי שהפתרון הכי טוב זה אם אני טסה לחו"ל או שאני מכירה מישהו שטס שיקנה לי שם.

      מכירה את התופעה בהייטק,גם אני בערך בתחום, ושמעתי לא אחת שאני נראית "עדינה מדיי" לתפקיד...
      נו טוב...

      והאמת לגבי שיער זו הרגשה נטו אישית שלך
      רוב הנשים היום נראות צעירות יותר מכפי גילן, בלי שום קשר לשיער שלהן, נראה לי שזה קשור יותר לזה שאנחנו אוכלים יותר טוב, לא סובלים ממחסור (ואם כבר רק בשעות שינה), ואנחנו לא עובדות בשמש (אז אין סיבה שיהיו לנו קמטים בגיל צעיר).

      ורק גבר יכול להגיד משפט כמו "איך ילדה כמוך תנהל צוות של עשרה גברים"
      ומשפטים אחרים שאני שמעתי על עצמי בתחום בו אני עוסקת כבר 15...

      מחק
  2. תתחדשי על האחלה מתנה! מזל טוב ויומולדת שמח והרבה בריאות ובעיקר שמחה ואהבה וימבה טחינה.
    אם קשה לך עם שיער שיבה, תצבעי אותו. המטרה היא לא נאמנות לעקרונות מדומיינים של מה היא פמיניסטית 'טובה'. המטרה היא שיהיה לך נוח עם עצמך בצורות שונות. אני פמיניסטית 'טובה' עם שיערות ברגליים, ואני מבינה לגמרי פמיניסטיות 'טובות' שמסירות. השלמה עצמית, נוחות בעור שלך, בלי בושה ושנאה, זה פמיניזם טוב.וזה חלק מהפרדוקס, שהחברה אומרת לנו שרק רזות בלונדיניות גבוהות עם ציצי גדול צריך להיות להן נוח עם עצמן, ופעמים רבות הן אלו שהכי לא נוח להן בעורן... הטכני לא משנה. לכי על המהות!

    השבמחק
  3. יא איזה קעקוע יפה! לא לגמרי ברור מבחינה סיפורית מדוע העצלן רוכב על מה שאני יכולה לתאר רק כלוויתן-שביט (?) אבל הוייב שעולה ממנו מהמם.

    השבמחק
  4. אמג זה אחד הקעקועים המקסימים שראיתי!! (ויש לי ארבעה בעצמי..)
    איפה עשית? מבוצע בצורה מרהיבה.

    לגבי שיער השיבה, אני לא צובעת. מצד שני אני נראית בת 17 כבר המון שנים ובלי השיער הלבן (שלא לדבר על סימני המתיחה ;) אף אחד לא מאמין לי שאני בכלל בגירה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מורן :)

      המקעקע הוא מיכה בוטנר מ-Sorry Mama

      מחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים