יום שבת, 7 ביולי 2012

אני מקיאה על המקלדת בפסקאות ונקודות

ככל שאני כותבת פחות, כך פונים אליי יותר ויותר אנשים ששואלים למה אני כותבת פחות ופחות. ובכן, הנה מצב בלוגוספירת האופנה הישראלית כפי שאני רואה אותה בחודשים האחרונים. מובטח לכם שעד שתסיימו לקרוא את הרשומה הזאת גם אתם תרצו להיות במקומות רחוקים ככל האפשר ממקלדת ו\או מסך מחשב.

בלוגוספירת האופנה מורכבת מקח-תן אינסופי בין יחצנים לבלוגרים. הראשונים מספקים חומר מעוכל ונוח לעיבוד הישר למקלדתו של השני. זה מקובל בכל העולם ובכל תחומי הבליגה - יצרנים הבינו כבר שכח הפרסום האמיתי מצוי בידי הכותבים העצמאיים באינטרנט ולא בידי הכתבים, והבלוגרים הבינו מי מורח את פרוסת הלחם שלהם ובמה. זה יצר מעין שיקוץ אינטרנטי של בלוגים ממומנים במידה כזו או אחרת. אבל אל תטעו, מעטים הם הבלוגרים שמקבלים כסף בתמורה לכתיבתם (וגם מתוכם, מעטים מאד אלה שיכולים להתפרנס מהסכומים הזעומים שמוצעים לרב). יחסי הגומלין בין הבלוגרים ליחצנים מתנהלים במין מאזן אימים מורכב שבו הבלוגר הישר נאלץ לבחון את עצמו השכם והערב על משקל המוסר האישי שלו, דבר שאותי לפחות מעייף במידה ממאיסה ממש.

מיותר לציין שהפיתויים גדולים ואף אחד מאתנו לא קדוש. הבלוגריות שאני מעריכה בתעשיה המקומית (ונותרו פחות מעשר כאלה בתחום האופנה) ובכללן אני, מנהלות יחסי אמון עם מספר מצומצם של יחצנים שהוכיחו את עצמם כראויים לכך ומעצבים אהובים עליהן ומקפידות על גילוי נאות. אחרות? ובכן סיבוב בלוגים קצר של סוף השבוע מעלה בחכה מבחר מרשים ביותר של שיקוצים מכל סוג ומין.
  • בלוגריות שמעתיקות קומוניקטים של יחצנים מילה במילה כולל שגיאות דקדוק וכתיב ופורמטים שמופיעים במסמך המקורי
  • בלוגריות שממציאות לעצמן שם, גיל, מקצוע, מצב משפחתי, קריירה וסגנון חיים שלא קיימים בבלוג וגם מחוצה לו
  • סלף פרוקליימד פשיוניסטיות שמוכרות את הבלוג שלהן לכל יחצן שמוכן לשלוח להן חולצה של מותג סינתטי כלשהו שכל קשר בינו לבין אופנה מסתכם בחיקוי טרנדים עולמיים דאשתקד
  • ילדות בנות 12 בעלות יותר מוצרי איפור וטיפוח יוקרתיים משיש לי עכשיו או אי פעם יהיו לי ומארחות בלוגריות בוגרות שגאות להתראיין אצלן במקום להגיד להן "אין לכן שיעורים לעשות או משהו?"
  • בלוגריות שמסלפות מידע בכל אופן אפשרי כדי להמנע מגילוי נאות ומציגות מצג שווא של אוביקטיביות 
  • בלוגריות שלא קנו כלום כבר שלוש שנים כי הן מקבלות כל מה שהן צריכות מיחצנים ומעצבים מהם הן דורשות מתנות בתמורה לאיזכור בבלוג הכן או לא זניח שלהן
מובן שלכל מטבע יש שני משתתפים לטנגו ועל כל בלוגרית מהרשימה למעלה תמצאו 
  • יחצנים שמחזיקים מאגרי מידע על בלוגרים שכוללים העדפות אישיות ופרטים שלא הייתן רוצות שבן זוגכן ידע עליכן שלא לדבר על אדם זר ובעל אינטרסים
  • יחצנים שמחזיקים מרגלים שחולקים מידע שפורסם בדפי פייסבוק פרטיים של בלוגרים ואפילו לא מתביישים להטיח בך את הדברים שכתבת בפרטיות המעושה שלך בטענה ש"אני לא מתנגדת לביקורת אבל יש דרך יפה להגיד דברים"
  • יחצנים שישלחו קרמים במאות שקלים לבלוגרית בת 24 שלא ראתה קמט בחיים שלה אבל יודעת יפה יפה לעשות copy & paste מקומוניקטים ולא יסכימו לשלוח לי את אותו הקרם לבדיקה בטענה שנגמר
  • יחצנים שישלחו לי ספאם על שירותים כימיים ותחרויות מלכת היופי לניצולות שואה אבל כשאני כותבת להם שאני לא מעוניינת לקבל מהם יותר דואר זבל ושהם עוברים על החוק עונים לי "שיואו תרגיעי! אפשר לחשוב"
  • יחצנים שלא מתביישים לומר לי שהם איתי לא עובדים כי אני כותבת מה שבא לי וש"כולם מדברים על זה"
הבחנתם באנדרטון מעודן של מרירות? ובכן, זה בגלל שאני מרירה.
  • אני מרירה כי הורסים את השם הטוב של אחד מתחומי הביטוי האהובים עליי
  • אני מרירה כי אני נאלצת להתמודד עם יחצנים טפשים ומעליבים בדרכי להשיג תכנים מגוונים יותר לבלוג שלי (מן הסתם אם אני אכתוב על מה שבא לי בטבעיות כל הזמן, אני אכתוב על אותם ארבעה נושאים מדי יום). את היחצנים שמכבדים את עולם הבלוגים ואותי ספציפית אני יכולה למנות בשמם, והם מעטים
  • אני מרירה כי המוניטין שאני גאה בו הופך לקללה בפיהם של יחצנים מרירים אפילו יותר ממני, שזה די מריר
  • אני מרירה כי אני רואה שקרניות ונצלניות מתפנקות בפינוקים שגם אני יכולתי להנות מהם אם רק פעם אחת הייתי מסוגלת לסתום את הפה שלי וללקק למי שכולם מלקקים לו
  • אני מרירה כי כל פעם שאני מתיישבת ליד המקלדת לכתוב משהו אני מגלה שפשוט לא מתחשק לי לכתוב ועוזבת את זה
כמו שאני עומדת לעשות בדיוק בעוד 3 2

56 תגובות:

  1. אני מסכימה עם מה שכתבת ומחזקת את ידייך שלא תפסיקי לכתוב בגלל זה כי אז את פשוט מוותרת על מה שאת אוהבת בגלל אינטרסים של זרים. גם אם תכתבי על אותם ארבעה דברים זה לא משנה ומי שאוהב לקרוא את מה שאת כותבת-כמוני-ימשיך לקרוא. אני לא מידה גדולה (אופס, גילוי נאות כמו שאוהבים) ואני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך כי מעניין אותי לראות זווית אחרת של הסתכלות על דברים כפי שיש לך.
    באמת מעצבן ומתסכל לקרוא בלוגים מסויימים עמוסים שגיאות כתיב לעייפה, שגיאות בעברית, חוסר הגהה ועריכה והעתקת טקסטים יחצ"ניים, בגלל זה אני בוררת בקפידה את הבלוגים שאני קוראת ונאמנה רק להם.
    חזקי ואמצי!

    השבמחק
  2. שכחת עוד ני סוגים:
    1. בלוגריות שמעתיקות מבלוגריות אחרות.

    2. בלוגריות שדורשות מתנות בתמורה לאזכור בבלוג ומאיימות שאם לא תקבלנה את מבוקשן, הן יכתבו דברים רעים על המותג/מוצר. הסוג הזה עובד בדרך כלל על מעצבים צעירים או חברות קטנות.

    השבמחק
  3. איך שכחתי את המעתיקניות איך. היתה אחת שאפילו לא הכחישה כשהטחתי בה את זה שהיא מעתיקה ממני, וטענה שאני צריכה לשמוח שמעתיקים ממני.

    בנוגע לסוג השני שתארת, don't get me started

    השבמחק
  4. היי שרונה,

    אני קוראת ותיקה של הבלוג, ומאוד אוהבת את הכתיבה ואת האישיות החזקה ומעוררת ההשראה שלך. אני כותבת את זה פשוט כי מעולם לא כתבתי את זה, אין כאן "אבל", כפי שאולי עשוי להסתמן. כאשר אני קוראת שוב ושוב את הפוסטים (המרתקים) שלך, העוסקים בבלוגוספירת האופנה ובקשר הנלוז שהתפתח בין יחצ"נים לבלוגרים, אינני יכולה שלא לתהות מדוע את לוקחת בכך חלק. האופן שבו יחסי היחצ"נים-בלוגרים מתנהלים משקף את המציאות הכלכלית שבה אנו חיים - סוחרים מעוניינים למכור את ההיצע שלהם, שמוצא ביקוש אצל בלוגרים, שבתמורה לסחורה משרבטים כמה תשבחות על המוצר. היחצ"נים הם הגורמים המתווכים בין הסוחרים לבלוגרים. בלוגרים הם לא עיתונאים - יש בכך יתרונות בדמות כתיבה אישית, נטולת אינטרסים ופילטרים (לבד מאלו שלך עצמך), וחסרונות בדמות חוסר פיקוח ועריכה. כאשר גורמים מסחריים נכנסים לתמונה, שאלת הפיקוח והעריכה מקבלת משנה חשיבות - הכתיבה היא עיתונאית לכאורה, אך נעדרת ממנה היושרה העיתונאית (שקיומה כיום מוטל בספק בכל מדיה, אבל זה נושא אחר). כותבת אותנטית כמוך נאלצת להתיישר לפי האינטרסים של גורמים מסחריים, והדבר מסב לך עוגמת נפש. אבל - האם זה הכרח המציאות? כלל לא, בעיניי. מדוע לערב את הגורמים המסחריים בכתיבתך מלכתחילה? למה ללכת בכלל לאירועים היחצ"ניים ולקבל מתנות? מדוע לא לנפות אותם מחייך ומכתיבתך לחלוטין? את אומרת שאת רוצה להעשיר את נושאי הכתיבה שלך, אך אני סבורה שאת יכולה לעשות זאת מבלי התחככות בעולם המסואב הזה. קראתי אינספור פוסטים שלך שלא היה מעורב בהם גורם יחצ"ני משום סוג שהוא, והם היו מעניינים לא פחות, ואף יותר, מכאלו שהיו נגועים ביח"צ. אם עולם האופנה לא מספק לך מספיק עניין מבלי התערבות יחצ"נית - פני החוצה ממנו. הכתיבה שלך ואת עצמך כ"כ משעשעים, נחרצים וייחודיים, כך שאין לי ספק שכל נושא שתבחרי לכתוב אודותיו יקבל ממך טיפול הולם. כמו כן, אופנה היא לא רק צריכה, כפי שאת יודעת היטב - אשמח לקרוא עוד מהרפלקסיה שלך על העולם הזה, ועל האופן שבו הוא משתקף בעינייך בחברה, דימוי הגוף, כלכלה, יחסי גברים-נשים, תזונה, תרבות. הקוראים הרבים שלך חוזרים לבלוג הזה שוב ושוב כי את מסקרנת, לא אירועי היח"צ שאת פוקדת.

    בהצלחה והערכה,
    גל.

    השבמחק
  5. ראשית תודה (וגם לאופ-נה כמובן).

    שנית - את צודקת, כמובן. ככלל, אני יכולה להמנע מעבודה עם יחצנים. ללא ספק אני לא זקוקה להם כדי להנות מבגדים נחמדים ומוצרי טיפוח נחמדים.

    השאלה היא מה קורה כשפונים אליי עם הצעה שמעניינת אותי (אני אוהבת ללכת לתצוגות אופנה!) או מסקרנת אותי. האם לסרב בכח? האם להגיד "לא לא לא, אני אקנה את הקרם הזה בארבע מאות ש"ח ממשכורתי בזמן שאחרות מקבלות אותו מתנה כי יש לי עקרונות?" זה קשה לי, אני מודה. וגם לא נראה לי הגיוני במיוחד. אני לא רוצה להיות קרש דוגמטי שדוחה הצעות רק כדי לדחות הצעות. זה נלעג בעיני כמעט (אבל לא) באותה המידה כמו לקבל כל דבר שנותנים לך ולקשקש יפה בזנב בתמורה.

    לפני חודש קניתי בכמה מאות שקלים מוצרי שיער ששבוע אחרי כן גיליתי שבלוגריות שאני לא מעריכה בשקנל קיבלו מתנה. אני מודה שזה תסכל אותי.

    בתחילת השבוע קיבלתי שרשרת מיילים מזובלים שלא ברא השטן מיחצנים שאין להם מושג מי אני ועל מה הבלוג שלי וגם לא אכפת להם, וכשהחלטתי לענות להם במקום לשלוח אותם אוטמטית לדואר הזבל קיבלתי שרשרת עלבונות שלא היתה מביישת זונת ביבים.

    האינסטגרם שלי מלא בתמונות מתצוגת אופנה אליה לא הוזמנתי בעוד שהיחצנית טוענת בתוקף שלא הוזמנו בלוגריות לאירוע, מה שלא נכון.

    כל זה מרגיז אותי, אני רק בנאדם. זה הופך אותי לרחוקה מאד ממושלמת, אבל זאת אני.

    אני לא אוהבת שמעליבים אותי ואני עוד פחות אוהבת כשמנסים להשפיל אותי. הגילוי שדברים שאני כותבת בפייסבוק המאד סגור ומצומצם שלי נשלחו ליחצנית שהעזה להתלונן על מה שכתבתי בפרטיות על לק שהיא שלחה לי, זה פשוט הוציא אותי מהכלים. זה הכניס אותי לסחרור ממש מביך של לנסות להסביר לה שההתנהגות שלה כלפי לא הוגנת מה שנגמר בזה שהתביישתי בעצמי. מאד.

    אני רוצה, בדרכי העילגת, לנסות לגרום שינוי בצורה שבלוגרים ויחצנים עובדים. הבעיה היא שבלוגרים מהסוג שמניתי פה רבים כל כך שיחצנים שמתחילים מנקודת מוצא של כבוד לכותבים ולקוראים שלהם, מבינים בשלב כלשהו שאין כל סיבה לכבד את מי שלא מכבד את עצמו ואנשים כמוני ועוד בלוגריות שאשכרה מנסות ליצור משהו בעל ערך, מוצאות את עצמנו מחוץ לדלת, בוהות פנימה בתדהמה ותודות מה לעזעזל קורה כאן.

    השבמחק
  6. חייבת להודות שרשמי קרמים, לקים, וכל מיני נצנצואז' (אם יורשה לי הביטוי...)ממש לא מעניינים אותי. מה שמעניין זה האופן בו את הופכת נושא כל כך משמים ומשעמם למבדר וראוי. שמתי לב שהרשומות הטובות ביותר שלך הן אלו בהן השחזת לשון והשתלחת בכל מי ומה שבא לך. לכי על זה! את לא עוד בלוגרית סוג ד', את לא צריכה יחצנים מטופשים והקהל שלך לא יעזוב אותך כי לא קיבלת טסטר של שאנל. נדמה לי שמי שקורא את הבלוג שלך מכיר את הנפשות הפועלות בתחום הזה ובוחר במשב רוח מרענן ולא בשממון קהה חושים.

    השבמחק
  7. הרשומה שלך הצליחה לסכם את כל מה שרע ופסול בבלוגספירה וזה הישג לא מבוטל בהתחשב בעובדה שיש כל כך הרבה ממנו.

    אני מסכימה עם גל- אם את נתקלת באשת יח"צ שפונה אלייך בצורה מזלזלת, אין שום סיבה להמשיך לעבוד מולה, את בוודאי לא זקוקה לה יותר מאשר היא זקוקה לך.

    את אחת הנשים היותר יצירתיות שאני מכירה וברור לי שאין לך שום בעיה למלא את דפי הבלוג בתוכן מקורי שלך, ללא שום טיפת יח"צ.

    אז נכון שלקבל מתנות כצ'ופר על כתיבה איכותית זו ציפייה לגיטימית, אלא שעולם היח"צ לא תמיד פועל בדרך הישר ולכן ההגיון הזה לא תופס כאן.

    המתנה שלך היא מגיבות כמו גל וכמו המגיבות ששולחות לך מיילים ותוהות לאן נעלמת. תהי בטוחה שלכל הסחטניות והשקרניות למיניהן אין אפילו קמצוץ מכל זה.

    ובכל זאת, אין ספק שדברים צריכים להשתנות כאן, גם אם לא מכיוון היח"צ, כי אין ספק שבלוגריות שמעתיקות קומוניקטים משרתות את האינטרסים שלהם היטב- אז לפחות מכיוון הקוראות, שידעו לא לקנות כל לוקש שמוכרים להן תחת הכותרת "המוצר הנפלא הזה נחת בפתח דלתי". עד שזה יקרה, רשומות ודיונים כמו אלה יתקבלו בברכה.

    השבמחק
  8. אני לא מצליחה להבין דבר אחד...
    למה המרירות? הרי יש בלוגריות (כמוני) שלא מקבלות דבר וחצי דבר על פרסום חינם שהן עושות לכל מיני חברות ולא נהנות מכל מיני מתנות והטבות מיחצ"נים. מעולם לא הוזמנתי לאף אירוע השקה ולא קיבלתי צ'ופרים מאף יחצ"ן. כנראה שיש קומץ בנות נבחרות שלהן זה מגיע... לא יודעת.
    ובכלל, אם זה כל כך ממרר אותך, למה את צריכה את המתנות האלו?

    השבמחק
  9. מאותה הסיבה שאני מרירה בגלל מדיניות הממשלה, אטימות האזרחים, גזענות, שוביניזם, התעללות בחלשים ובחיות, ההתמודדות עם המשבר האיראני ושאר תחלואי המין האנושי - כי נעשה פה עוול ואני מאבדת את שלוות הנפש שלי כשאני עומדת מול עוול.

    כי דברים צריכים ויכולים להראות אחרת וזה לא כך כי זה לא נוח לשנות דברים. לשנות דברים זה מפחיד, ותמיד יש מישהו שסובל יותר ממך ויכול לומר בצדק ״מי אתה שתתלונן על עוולות? תראה עם מה אני מתמודד״ והאנשים האלה תמיד צודקים והטענות שלהם אף פעם לא רלבנטיות.

    תכלס - יחצנים צריכים לשלוח מוצרים לביקורת לכותבים רלבנטים שיש להם מספר ראוי של קוראים. זו לא צריכה להיות מערכת של שימונים וליקוקים הדדיים שכל קשר בינם לבין הגינות מקרי. ככה בדיוק הגיעו למצב שבו עיתונאים סחרו במוצרים שקיבלו לבדיקה במערכות העיתון כאילו אלה מתנות שנשלחו אישית עבורם.

    השבמחק
  10. אני חושבת שמה שכתבת על הבנות מאוד לא יפה. הן לא בנות 12 א' וב' יש להן תחביב בדיוק כמו שאת אוהבת אופנה. אני מעריכה את הבלוג שלך ואת הדעות שלך אבל כאן לדעתי הפנת מרירות למקום לא נכון. הן אפילו לא באותו תחום שלך, הבלוג שלהן הוא לא בלוג אופנה.
    התגובה הזו היא אחרי שקראתי את כל הפוסטים שלך, אני לא סתם מגיבה אקראית. אשמח אם תקחי לתשומת ליבך.

    השבמחק
  11. בכל פעם שאת כותבת (או אפילו רומזת) על בלוגריות אחרות והתנהגותן הנלוזה אני סקרנית נורא לדעת במי מדובר ואם צדקתי בניחושים שלי.

    אמרו את זה קודם, לפני, אבל באמת שהמלחמה ביח"צ היא חסרת תוחלת. נכון, יש הרבה דברים לא תקינים בעולם, אבל במקרה הזה המאבק נראה לי פחות מוצדק. תני להם להירקב בג'יפה ובארס (ובטמטום) של עצמם. יש מלחמות יותר חשובות (למשל - בעד כוח צרכני לנשים גדולות. או נגד שובניזם). הפוסטים שלך הרבה יותר מעניינים ללא מעורבות יחצ. בחיי שזה לא תורם דבר וחצי דבר בעיניי.

    השבמחק
  12. היי שרונה, אני מאוד מבינה ומכירה את מה שאת מתארת, ולא רק מתחום האופנה (בעצם, רק לא מתחום האופנה, כי אניחושבת שבלוג ה"אופנה" היחיד שאני קוראת הוא שלך). אני קוראת אותך כי את יודעת לכתוב. אופנה לא מעניינת אותי, ובטח שלא איפור וקרמים. אני נהנית מהכתיבה ומחוש ההומור שלך, ואני אוהבת לראות את הקניות שלך, את התכשיטים המיוחדים, ולקבל רעיונות לבוש למלאות כמוני ;-). בכל מקום ובכל תחום יהיו מעתיקנים, אוכלי חינם וזוללי טובות הנאה. עם זה אפשר רק להשלים, ולהמשיך הלאה. בכתיבת תוכן מעניין ואותנטי. ואם את רוצה להפיק איזשהו רווח מהבלוג, גם אז לא הייתי מסתפקת במוצרים, אלא מחפשת משימות כתיבה שוות.;-) (ולמה אין אפשרות להגיב לך עם קישור רגיל?)

    השבמחק
  13. גלי - אני לא יודעת על מי את חושבת, אבל אני בהחלט כן מתכוונת לילדות בנות 12 שכותבות בלוג איפור. אני לא בטוחה שהבנתי מה המסר שלך, את מוזמנת להרחיב.

    מרג׳ורי - בכונה אני לא כותבת שמות או מצרפת לינקים. ממילא יש מספיק מכל סוג כך שכל קורא שמכיר את הבלוגוספירה מכיר בודאי שנים או שלושה בלוגים מתאימם.

    הבעיה שלי היא לא רק מול היחצ אלא מול העובדה שכל הבלוגוספירה הזאת, לפחות בתחום שבו אני פועלת, נהיתה כל כך מגעילה מכל כך הרבה בחינות שלא מתחשק לי להמנות עליה. אני רוצה ליצור לי איזה פורמט משלי שאני אהיה שלמה איתו ולא ארגיש שאני נאלצת להתחרות עם אנשים שלא בא לי להתחרות איתם באותה קטגוריה. אני מניחה שזה יתקדם במהלך החודשים הקרובים.

    חגית - תודה על התמיכה. למה א מתכוונת בלהגיב עם קישור רגיל?

    השבמחק
  14. אני ממש מבינה את המרירות שלך, גם לי יש בטן מלאה על הנושא. אני חושבת שהבעיה נובעת משני הצדדים.
    גם מהצד של היח"צ שלפעמים מעדיפים איכות על כמות, וגם מהצד של הבלוגריות, כשבתקופה האחרונה רואים יותר בלוגרים שנפתחו רק כדי לקבל מתנות בחינפ.
    אני מאוד לא אוהבת את זה, זה מוציא שם רע לכולנו, ואני מקווה שהתופעה הזו תיעלם כמו שהיא צצה.
    חבל לי שהמצב הזה מרתיע אותך מלהמשיך ולכתוב, כי הבלוג שלך איכותי ונותן פייט לכל הבלוגים הזבליים. אל תוותרי על מי שאת, ומי שלא נאה לו שיחפש מעתיקת קומנקטים.

    רק הערה קטנה- לגבי אותו בלוג של בנות 12, בהתחלה גם אני הרמתי גבה, אבל לדעתי הן מקסימות. נכון, הן בנות 12, אבל הן מצליחות לכתוב בלוג כמו שהרבה בנות 20+ אחרות לא מצליחות, אני לגמרי מפרגנת להן.

    השבמחק
  15. הפוסט הזה ייאש אותי לחלוטין. לא יודעת אפילו למה, אם אלה תופעות מוכרות וידועות שמרגיזות גם אותי. אבל עדיין, אני רואה זליגה מדאיגה של ענייני חוץ אל תוך הבלוגים פנימה שהורסים הן את חווית הכתיבה של הבלוגרית והן את תחושת הכיף הכללית שהבלוג מקרין. חבל לי שזה מגיע למימדים כאלה שבלוגריות וותיקות ומוצלחות כמוך מאבדות את החשק לכתוב. הלוואי וזה לא היה ככה.

    השבמחק
  16. שרונה כל מה שאני יכולה להגיד לך זה שאם את אוהבת לכתוב, נהנת מאופנה ונהנת לתקשר עם קהל קוראות שלך - תמשיכי לעשות זאת ואל תשימי על אף אחד.

    השבמחק
  17. הפוסט הזה איו מכתב התפטרות. הוא כתב אשמה קטן. אני לא רוצה להפסיק לכתוב, אני רוצה לרצות לכתוב.

    אוף. מבאס פה.

    בנוגע לילדות, מה שמטריד אותי שם זה משהו אחר. העובדה שילדות היום אינן ילדות. כשאני הייתי בת 12 לא התאפרתי כי זה לא נראה לי לענין. היום ילדות בנות 12 עושות דברים שאני התחלתי לעשות כשהייתי בצבא אם לא מאוחר יותר (מאיפור וביגוד ועד עישון וסקס). אני כהורה הייתי מוטרדת מאד אם זה היה הבלוג של הילדה שלי. הייתי אומרת לה, כל הכבוד שאת כותבת אבל אנא ממך נסי לכתוב ולחשוב והרגיש דברים שהולמים את גילך. יהיו לך מספיק שנים להיות מבוגר. כשתהיי מבוגרת.

    השבמחק
  18. למרות שאני לא בלוגרית, אני בהחלט יכולה להבין ולהזדהות עם הדברים שלך.
    הרי את חושפת פה את עצמך, גם פיזית וגם רגשית ומנטלית, וזה עניין שצריך לקחת ברצינות.
    ואז באות כל מיני בלוגריות אחרות שנמצאות באותה ה"נישה" וגורמות ליושרה שלך ולכבוד שלך לעצמך ולקוראייך, להיראות רע בעיני היחצנים.

    אני רק יכולה לחזק את ידייך (תרתי משמע P: ) ולהגיד שגם אני נהנית לקרוא אותך, למרות שאנחנו לא באותה המידה או שלב בחיים וכו'.

    אגב, מה שמעציב אותי, יותר מכאלה שפותחות בלוגים בשביל המתנות, זה אלה שפעם היה להן בלוג מוערך ומושקע שהיום הפך לפרסומת מהלכת...

    השבמחק
  19. אין ספק שלכל אחת מאיתנו יש לא מעט מילים להגיד על הנושא. בפוסט שכתבת אמוציות מורגשות מאוד חזק. אחרי שקארתי את מה שכתבת התחלתי לחשוב על עצמי איפה אני לאומת אחרים? איפה אני מול משרדי יחסי ציבור? האם הבלוג משקף את מה שאני רציתי שהוא ישקף באותו זמן שאני פתחתי אותו? כל השאלות מתחילות לעלות. ואם אני יהיה אמיתית עם עצמי לפני זמן מה התחלתי להרגיש שהוא הופך להיות מסחרי מידי, וזה גרם לי לקחת צד אחורה ולהגיד לא ללא מעט אירועים של יח"צ. העניין הוא שאנחנו לא יכולות להגיד למישהו אחר איך לנהל את הבלוג שלו או שלה, מכוון שאחד היתרונות הגדולים של הבלוג זה חופש ביטוי. יש אנשים שחיים על פי הבלוג ומכניסים לתוכות את כל הנשמה, הכשרון, אהבה וחום ויש כאלה שפותחים בלוג ומראש יודעים שהוא יהיה בנויי מקומוניקטים וזה בסדר. אני מאמינה בזה שהטוב, הכשרוני ואוהב מצליח ויזכה לחיים ארוכים. פשוט תסנני גם בלוגרים וגם משרדי יחסי ציבור.

    השבמחק
  20. אז הנה העניין, הן לא בנות 12 והאיפור הוא תחביב, הן מסבירות כל הזמן על זה שהן מתאפרות בבית ואם הן יוצאות החוצה זה עם מינימום איפור. אני יודעת על איזה סוג של ילדות את מדברת, ואני רואה את הפער הזה גם מהגיל שלי, שרק סיימתי י"ב. והן לא סוג הבנות שעושות שטויות. הן פשוט נהנות להתאפר ולכתוב על זה. ואני מסכימה עם כל מה שאמרת חוץ מהפסקה עליהן, כי הן מקסימות וההפנייה הזו כלפיהן לא נכונה לדעתי בכלל

    השבמחק
  21. אולי אנחנו לא מדברות על אותו בלוג? יש המון בלוגים של נערות צעירות. וגם אם כן, אפשר להסכים שלא להסכים בלי שזה יעיד על זלזול של אחד הצדדים בשני. אני לא רוצה לציין שמות כי המטרה פה אינה להעליב או לחשוף אלא לרטון. דברים רבים השתנו מאז סיימתי יב (אבוי לי, זה היה מזמן) אבל אהבתי לקיטורים רק התגברה מאז, וכבר אז הייתי קוטרית לא קטנה :-)

    ואוקסנה- כבוד על השמירה על עקרונותיך.

    השבמחק
  22. איזה כיף לי, אגב, שתיכוניסטיות קוראות את הבלוג שלי ונהנות :-)

    זאת מחמאה הנדרת.

    השבמחק
  23. מסתבר שהוספתי שורה והתגובה נשלחה שוב. אז אין צורך לפרסמה. ומאוד מהנה לקרוא את הבלוג שלך ! :)

    השבמחק
  24. אני ממש בעד שתכתבי כל יום על אותם ארבעה נושאים! אני בטוחה שגם את זה אהנה לקרוא.. :-*

    השבמחק
  25. בתור מי שקוראת בלוגים אני יכולה להגיד לך שרואים ישר מי מעתיקה שורות מהפרסום של המוצר ומי אומרת את האמת. אני אישית מפסיקה לעקוב אחרי בלוגים שנהיים פרסומיים מדי, זה מעצבן ולא מעניין. מה שמעניין אותי זו האמת של הכותבת והסטייל האישי שלה.

    השבמחק
  26. לגבי התגובות, התכוונתי שאני חייבת להגיב אצלך עם קישור לפרופיל גוגל, אין לך אפשרות פתוחה שבה אני יכולה להוסיף תגובה ולציין איזה מייל/אתר שאני רוצה. זה לא נוח, כי חשבון הגוגל שלי לא פעיל.

    השבמחק
  27. אה. ביטלתי זמנית תגובות אנונימיות כי תארתי לעצמי איזה גשם יירד עליי אם לא אעשה את זה :)

    השבמחק
  28. עכשיו הבנתי על איזה פוסט כולן מדברות=]
    וול רוב הבנות לפניי אמרו דברים נכונים מאוד, ואני משתדלת לדבוק בגישה הפשוטה והנאיבית שלי- הבלוג שלי, הוא הפינה שלי.
    אני כותבת בו בתור תחביב, ולכן אין לי סנטימנטים.
    אהבתי מוצר? מעולה (בין אם מכספי ובין אם לא)
    לא אהבתי- כנראה שנפרד כידידים.
    בלוגים שרוצים לקבל מתנות חינם נפתחים כפטריות אחרי הגשם... ואני יחד עם אלטר- בתקווה שלא יחזיקו מעמד.
    מי שמעתיקה קומוניקטים- זה פשוט משמעם לקרוא. (רואים מתי הפוסט מושקע)

    קחי בחשבון- אנשים עוקבים אחרייך, קוראים אותך ומגיבים על אף ולמרות הכל, ואם רוצים לשמוע ממך עוד, זה כבר אומר הכל:)

    השבמחק
  29. למרות שאני מסכימה עם רוב הדברים שציינת פה.
    אמרת שיש בלוגים בודדים שאת חושבת שעדיין אמינים, מנגד יש פה תגובות של יותר בלוגריות ש"תומכות" בדעתך, מה זה אומר בעצם...
    שנית, אני רואה גם בבלוגים וגם בפייס המון התייחסות לנושא היח"צ בזמן האחרון וחושבת ביני לבין עצמי עד כמה זה באמת מעניין את הקוראות? לדעתי לא ממש...
    (לא הייתה כוונה לומר משהו ספציפית אלייך, כמובן שכל אחד יכתוב על מה שבא לו) פשוט התופעה הזו מתחילה להיות מעיקה, לדעתי האישית.

    השבמחק
  30. אני מבינה אותך. מאוד.
    בתחילת השבוע שעבר, כשכתבתי פוסט על מדוזה, עשיתי זאת בחוסר חשק טוטאלי. חשבתי קצת והבנתי שהסיבה לכך היא שיש לא מעט בלוגים שעקבתי אחריהם בעבר והפכו למדור פרסומי ללא הסימון בראש העמוד. ואני, הדבר האחרון שרציתי שיקרה, ועוד בהקשר של מדוזה שנהנתי לפרגן להם עוד טרם היח"צ נכנס לתמונה, שיחשבו שאני עוד איזו מלקלקת יחצנים טיפוסית.

    אז הכנסתי איזו פסקה קצרה על הורדת מינון היח"צ בבלוג ועל כך שהביקורת היא כנה והרגעתי מעט את המצפון. אבל זה בעיקר פלסטר לתופעה רחבה שכתבת עליה בעצמך.

    אני מאוד מזדהה עם הסלידה מעולם הבלוגים וזו בדיוק הסיבה שהפסקתי כמעט לגמרי להגיע לאירועים כי פשוט אין לי זמן או כוחות נפשיים לזיוף שזה דורש.

    אני חושבת שאת צריכה להתרכז בלמצוא את המקום שגורם לך לכתוב בכיף ואולי גם להפסיק להגיע למפגשי בלוגריות לאיזו תקופה, מניסיון, זה מאוד מהנה. אם תרצי להשלים את החסך, אזמין אותך למיני קאפקייקס וקאווה נטולת בועות ואתאמץ לחייך ולהנהן כמו בובת דשבורד מצויה :)

    השבמחק
  31. תשמעי חביבתי,
    אני לא קוראת אף בלוג אופנה בודד חוץ מהבלוג שלך.
    אני לא לובשת בגדים במידות גדולות (נו, עכשיו, כל מה שאני לובשת זה מה שיכול להכיל חודש שמיני, אז.....)
    אני לא קונה כמעט שום מוצר טיפוח ו/או איפור שהמלצת עליו
    אני (כמעט) לא מזמינה בגדים מאתרים בחו"ל
    ויש המון בגדים שלך שנאי אומרת לעצמי - וואלה, בחיים לא הייתי לובשת את זה בעצמי/חושבת על לשלב את שני הפרטים האלה ביחד.

    ועדיין, כשיש רשומה חדשה בבלוג שלך,אני מאד שמחה - כי הוא מעניין, כי הוא מצחיק אותי, כי יש בו משהו כנה ואמיתי, ובגובה העיניים - וזה פי מליון יותר מעניין מאשר איזה בלוג מיוחצן על קרם פנים סוג ז'....

    יש מלא תחנות רוח להלחם בהן. וזה בסדר, גם אני בן אדם שאוהב תחנות רוח, או לא אוהב - אבל נתקל בהן לא אחת.
    תבחרי איפה זה מתאים לך להתכסח, ואיפה לא.
    ובעיקר, שלא תחשבי שזה יהיה מה שיגרום לאנשים להפסיק לקרוא אותך, כי את באמת נהדרת:-)

    השבמחק
  32. נחמדים אתם, בחיי. הייתי בטוחה שאקבל מלא תגובות נאצה ובינתים לא נאלצתי לצנזר אפילו פסיק. גם מי שלא מסכים איתי עושה זאת כמו בנאדם. כיף לי!

    קרן, נחמדת את עם הקפקייקים הקטנים :)

    השבמחק
  33. אם אני אגיד תחת- תצנזרי אותי?

    השבמחק
  34. אני מרגישה מהבלוג שלך שאת לא מאלה שיכולות לכתוב מה שלא בליבם.
    אולי בגלל זה כל נושא היחצנות פחות מתחבר אליך...לפעמים חברות שוכחות שלשמוע את האמת על המוצר זה הדבר שהם הכי הכי צריכות.
    אני לא הייתי רוצה שתוותרי על מתנות כי מתנות זה כייף. אולי תעשי בכמה זמן פוסט מרוכז "מתנות שקיבלתי מיחצנים". ושם גם תוכלי לפרסם את דבר המפרסם וגם את דעתך. סה"כ הבלוג שלך לא בנוי רק מכך וזה גם יתן לך את שלוות הנפש האתית שאת נישארת נאמנה לקוראות באופן מובהק.

    השבמחק
  35. אז קראתי כל מילה בשקיקה, ולמרות שאני נמצאת בבלוגספירה בערך חודש וחצי, גם אני הרגשתי רגשות דומים. אמנם לא באותה העוצמה ואין לי את אותו הידע שיש לך, אבל כשראיתי את אותה הודעת היחצ אצל כמה בלוגריות שונות באופן זהה, הרגשתי קצת גועל. אני כל כך חדשה בעניין הזה עד שכתבתי את הפוסט הראשון שלי על מוצר שקיבלתי לסקירה לפני כמה ימים. אני רוצה לחשוב שהתייחסתי אליו כאל כל מוצר, אך אין לי באמת גלאי אמיתות שכזה, אפילו פנימי. מה שכן, המוצר השני שקיבלתי די זעזע אותי ואני מתכוונת לכתוב פוסט המתאר את החוויה הלא נעימה איתו. אני שמחה שכתבת את הפוסט הזה, גרמת לי להרגיש קצת פחות לבד. מקווה שכשתקראי את הבלוג שלי, תרגישי אחרת.

    השבמחק
  36. מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
    גם בתחום בלוגי האוכל קיימת אותה התופעה המכוערת. בלוגרים שמעתיקים מילה במילה את הקומוניקטים, בלוגרים שמהללים ומשבחים מוצרים, רק כדי שהם ימשיכו לקבל עוד, בלוגרים עם כתיבה עילגת והכי אני אוהב את עדות המעריצים, שישר רצה להלל ולשבח כל פוסט, כאילו היה היצירה האחרונה של ____ (השלימו פה את הסופר האהוב עליכם).
    אחד "התחביבים" שלי זה לקחת משפט מתוך הפוסט, שברור שלא נכתב על ידי הבלוגר ואז לגגלל אותו ומיד לראות את כל שאר הבלוגרים שהעתיקו.

    אני גם כתבתי על התופעה בבלוג שלי:
    http://www.tals-cooking.com/?p=5966

    השבמחק
  37. יקירתי יש לי המון מה לאמר בנושא וזה דיי רוח הדברים של הפוסט שתיכננתי להשבוע, רק מכיוון אחר.
    במה להתחיל? היחצנים לא מבינים שאנשים לא טיפשים?! אני לא זקוקה לגילוי נאות כדי לדעת האם מוכרים לי חומר מיוחצן ולעוס או משהו איכותי.
    הבעייה היא לא רק היחצנים אלא עניין של הצע וביקוש כל עוד יהיו מי שיתנהגו כמו בובות על חוט- התופעה תתקיים.
    אני באה מעולם העיתונות, אתן לא מתארות לעצמכן, מה שהולך שם...
    הדברים שם, איך לאמר, הרבה יותר מושחתים...

    אבל גם כאן זה מתחיל להימאס. לצערי ראיתי שיחה בפורום בתפוז והיא הלכה כך:
    אישה א': "גם אני רוצה לקבל מוצרים במתנה"
    אישה ב': "מה הבעייה? תפתחי בלוג"...

    לצערי הרבה בלוגים איכותיים נסגרו ולדעתי זה משום שאין פידבק בתחום, לא כספי ולפעמים גם לא פירגוני, למעשה אתה נותן ונותן ונותן ולא תמיד מקבל בחזרה.

    עיתונים משעממים אותי. הבלוגריות שעל דעתן אני סומכת, מעניינות אותי ואת שרונה- הדובדבן שבקצפת.
    אז שימי xxx ותראי להם מאיזה חומר קורצת!

    השבמחק
  38. כולן כבר אמרו הכל :-)

    השבמחק
  39. אחחח מתנות חינם - זה הסוג האהוב עליי של מתנות!

    כל המחמאות האלה שלכם הורסות לי המירמור, אתם חייבים להפסיק!

    השבמחק
  40. "ילדות בנות 12 בעלות יותר מוצרי איפור וטיפוח יוקרתיים משיש לי עכשיו או אי פעם יהיו לי ומארחות בלוגריות בוגרות שגאות להתראיין אצלן במקום להגיד להן "אין לכן שיעורים לעשות או משהו?" - אני לא מבינה מה הגיל רלוונטי... באותה מידה אם נניח את בת 35 אפשר להגיד לך "אין לך איזה ילד לטפל בו או משהו?"...

    השבמחק
  41. התייחסתי לשאלה שלך בתגובות למעלה. בקיצור נמרץ - לתפיסתי, ילדות לא צריכות להתעסק באיפור וההורים שלהם לא צריכים לתת להם 450 ש"ח לקנות פודריה של גארלן.

    השבמחק
  42. הי שרונה - פעם ראשונה שלי בבלוג שלך, מהפנייה של בלוג אוכל בכלל... אני מודה שאני לא מתמצאת כל כך בבלוגי אופנה, ובכל זאת הפוסט שלך היה מרגש ומדהים. אמשיך בכל מקרה לעקוב :)

    השבמחק
  43. תודה אפרת! הבלוג שלך משגע. אני רואה בישולים בעתידי :-)

    השבמחק
  44. "לתפיסתי, ילדות לא צריכות להתעסק באיפור וההורים שלהם לא צריכים לתת להם 450 ש"ח לקנות פודריה של גארלן."

    אז את תנהגי עם הילדות שלך אחרת, אבל למה לזלזל בילדות שיש להן אפשרות גישה למוצרים כאלה? אולי הן כותבות על זה טוב? למה את מתייחסת לגיל שלהן ולמה שהיית עושה במקום אמא שלהן במקום לתוכן שלהן בפועל?

    זה נשמע כמו קינאה ירוקה ולא כמו טיעון ענייני.

    השבמחק
  45. כן, קנאה! אני מקנאה כי כשהייתי בת 12 בכל פעם שהיה לי חופש מכיתת המחוננים בה למדתי אבא היה חוטף אותי ללונדון לראות מחזות זמר לקנות לי כל מיני דברים יפים ולא היה נשאר כסף לגלוס של שאנל. וגם עכשיו, מרב קניות שת תכשיטים, בגדי מעצבים ודירות אין לי אפילו ברונז יוניברסל אחד. אההההה הקנאה! אני יוצאת מדעתי פה!!!!

    לא.

    אני לא מזלזלת בהן, אני מבקרת אותן. עשי שעורי בית ותלמדי מה ההבדל.

    השבמחק
  46. מצטרפת למחזקות את ידיך ולמבינות את המרירות והתסכול שלך (האח, הידד, לא צריך לצנזר אותי). אני מעדיפה בלוג כמו שלך, על פני בלוג שכל הפוסטים בו מוזמנים על-ידי משרדי יח"צ.

    בלוגריות (ובלוגרים) שמכבדות את עצמן, יקפידו על שימוש בעברית נכונה ויגיהו את הפוסטים שלהן עשר פעמים, אם צריך. בלוגריות שמכבדות את עצמן, יכתבו פוסט מקורי ולא יעתיקו קומוניקט ככתבו וכלשונו.

    צריך שניים לריקוד הזה, ואם יש בלוגריות שרוקדות עם משרדי יח"צ, אין פלא שהם מעדיפים לשלוח להן הזמנות ומוצרים לבדיקה.

    כמנהלת פורום מתחום האוכל,אני מכירה את העניין הזה מצויין. גם בתחום שלנו קיים הריקוד הזה, בדיוק באותה צורה ועם אותם ניואנסים.

    אנימקפידה על גילוי נאות אם אני כותבת על ארוחה בה קיבלתי מתנות, ובחלק מהמקרים מעדיפה אפילו לא לכתוב על ארוחות כאלה. אני מצפה מאחרים לנהוג באותה הגינות והוגנות.

    אני חושבת שכקוראות, יש לנו כח. אם נבהיר לבלוגריות שמעתיקות פוסטים וקומוניקטים ולא כותבות גילויים נאותים, שאנחנו לא מעריכות כתיבה כזו. אולי נצליח לחולל שינוי מסויים.

    חוץ מזה, כבר כתבתי שאת נראית נהדר :)

    השבמחק
  47. אין שום סיכוי מבחינתי שילדה בת 12 יכולה לכתוב ביקורת טובה על איפור. כמה נסיון כבר יש לה?
    אני מקווה שלא הרבה, אלא אם ההורים שלה ממש מטומטמים.
    אני חושבת שרוב הבחורות שמתעניינות באיפור וטיפונת מנוסות לא יתייחסו לביקורת כזו ברצינות, לא משנה כמה הן כותבות יפה אותי. אין שום קשר לקנאה.

    השבמחק
  48. היר היר אודליה! מסכימה איתך לחלוטין.

    מעיין, אין לי בעיה עם נערה שכותבת בלוג כל עוד התכנים שלו מתאימים לגילה וההורים שלה בוחנים אותו ומוודאים שהיא לא עוברת גבולות מסוכנים.

    לדעתי, יש מקום וגיל לכל דבר ובאותה המידה הייתי משתוממת אם נערה היתה כותבת בלוג על עישון סיגרים או וויסקי. לי מותר להתעסק באיפור עישון וויסקי, לבת (ההיפוטתית שלי) אסור. קודם תעשי בגרות ואחרי זה נדבר. ואם התשוקה לכתוב קיימת בך, נהדר! כתבי על נושאים שראוים לגילך - פילוסופיה, פוליטיקה, שטויות, לימודים, בגדים, אוספים, מה זה להיות נערה, הערצה לפטריק סוייזי - מה שלא יהיה, רק שיהיה ראוי לגילך לעזעזל.

    השבמחק
  49. זו בדיוק כוונתי. גם אחותי כתבה בגיל הזה, בעיתון בי"ס. כך שיכול להיות שהן כותבות מאוד יפה, אבל הגיל שלהן בתוספת נושא הבלוג - מגוחך בעיני.
    שיסקרו אופנת ילדים.

    השבמחק
  50. אנחנו בהחלט באותו הראש. אני מעניקה לך גביע וירטואלי של טחינה לאות הערכה!

    השבמחק
  51. הבאזזזז ברשת הוא שחבורת בלוגריות שזיהו עצמן ברשומה הזו (את השמות הבודדים שהגיעו לאוזני אני לא מזהה, אבל ממילא תארתי פה אבות טיפוס ולא רשימת בלוגים ספציפיים) מארגנות פגישת חירום בעקבות כמות התגובות התומכות לפוסט הזה. לכו תדעו, אולי אשכרה השגנו משהו ויצא מזה קוד אתי משופר לבלוגרים? אם כן, זה יהיה נהדר. למרות שבינינו, לא הייתי שמה על זה כסף. כזאת אני, מרירה.

    השבמחק
  52. היינו באותו ראש עד שהזכרת טחינה!
    אלרגיה קשה :(

    אני גם לא הייתי שמה כסף על שינוי, אולי יותר על איזה פוסט תגובה\פוסט מתגונן.

    השבמחק
  53. אל תדאגי מעין, מדובר בטחינה ויראטואלית. אבל עשיתי שיחה מהירה למרכז ההזמנות שלי וגביע הטחינה הוירטואלי יוחלף בזר ורדים וירטואלי. מקווה שאת לא אלרגית לזה.

    הסיבה שהורדתי את ההערה הזאת מהפוסט עצמו והזזתי אותה לכאן היא שלפי הבאזזז המעודכן מפגש הבלוריות ההוא לא באמת קשור לפוסט הזה (למרות שאני בטוחה שיקללו אותי במהלכו כמו שצריך) אלא נקבע במקרה בסמיכות אליו. נו שוין, יותר מרירות פור מי.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים