יום שבת, 23 באוקטובר 2010

אני נותנת בקטנה - חודש ורוד

לרב אני מתחמקת מלעסוק בנושאים פוליטיים\מדיניים\פמיניסטיים\פילוסופיים בשבלוג, מאחר ואני מרגישה שרבים אחרים מוכשרים לכך יותר ממני. מדי פעם, מגיעים מים עד נפש ואני חייבת להביע את דעתי ברבים.

אני לא אוהבת פמיניסטיות לוחמניות. אני לא אוהבת דיונים בשאלה אם כן להתחתן או להתחתן, אם כן ללדת או לא ללדת, כן לגדל את הילדים בבית או לא. מבחינתי זו טחינה של Non Issues. כולנו רוצים להרגיש חלק מקהילה, וכולנו מחפשים לגיטימציה ותמיכה, בפרט כשמדובר במיעוט חברתי. בין זה לבין לנפנף בפרצוף, להתנגח באמצעי התקשורת ולהאשים כל מי שלא מסכים איתך בקנאות וחושך בדרך רחוקה מאד. לי ברור שלכל אישה יש את הזכות לבחור אם ומתי ללדת, אם ומתי להתחתן, אם ומתי לוותר על הקריירה או לפתוח בקריירה, לשכב עם אישה אחרת, לחלוק את חייה עם אישה אחרת, לא לחלוק את חייה עם אף אחד ושאר ירקות. יחד עם זאת, כשאני מתעצלת לגלח את הרגלים אני הולכת עם מכנסים ארוכים, וכשאנשים חושבים שאני לסבית בגלל שאני בת שלושים וארבע ואין לי בנזוג קבוע אני מתעצבנת.

אני רגילה לחטוף על זה מחברותיי שאחדות מהן לומדות מגדר, פילוסופיה פמיניסטית ושאר תחומים אקדמאים שנראים לי, בכנות, טרחניים ואף נלעגים. רבנו על זה כבר פעמים רבות בעבר ונמשיך לריב בעתיד, שוין.

אבל ביומיים האחרונים הפייסבוק שלי התמלא בהודעות סתומות כגון "אני אוהבת את זה על השולחן בסלון" ו "אני אוהבת את זה על הרצפה בסטודיו" ורק היום הבנתי שמדובר במין משחק רשת שאמור לציין את חודש המודעות לסרטן השד, ראומה מסבירה את זה הרבה יותר טוב ממני.

אני משתוממת מכמות הנשים ברשימת החברים שלי בפייסבוק ששיתפו פעולה עם המשחק המטומטם הזה שאין בינו לבין חיזוק המודעות לסרטן השד ולא כלום. הן עושות טיזינג להמוני קוראים שלא יודעים על מה הן מדברות וחושבים שמדובר בפיזור רמזים מיניים ומערערות את כל מה שאמהותינו וסבותינו נלחמו עליו - כבוד לאישה, כבוד לשיקול דעתה, כבוד למילה שהיא אומרת. אתן מוותרות על כל מה שהשיגו עבורכן במחיר דחקה. אותה דחקה שמורידה את מדינת ישראל ביגון שאולה. אותה דחקה שבזכותה עמים אחרים מסתכלים עלינו מלמעלה, כי למה לתת כבוד למי שלא נותן לעצמו. אתן חושבות שהסטטוסים האלה מעצימים נשים? יש לי חדשות בשבילכן, הם משפילים נשים. אתן לא צריכות לרדת לרמה של הבהמות שמטרידות אתכן כדי להחזיר מלחמה.

מסתבר שעם כל הבוז שאני מפגינה כלפי פמיניזם לוחמני, הבעיה שלי היא עצם הדיבור עליו ולא הדבר עצמו, כי הדבר עצמו הופנם אצלי לאותה דרגת Non Issue שאני לא אוהבת לדבר עליה, כי עצם הדיבור עליה מוזיל את ערכה ושמחתי לגלות זאת על עצמי.

ועוד משהו - יש עוד סוגי סרטן קטלניים פרט לסרטן השד. אבא שלי מת מסרטן שלפוחית השתן ואמא שלי מתה מסרטן הריאות - שניהם סרטנים של מעשנים. האם הסבל שלהם ושלנו, המשפחה, פחות ראוי לדיון ציבורי מזה של משפחות וחולי סרטן השד? האם יש עולם שבו הגיוני להעדיף מחלה אחת על אחרת? סבל אחד על אחר? האם שואת יהודי אירופה (וסלוניקי, ואפריקה) ראויה לדיון יותר משואת האפריקאים באמריקה? או שואת הארמנים? באיזה עולם מוסרי ומקבל עושים ניהול תורים על סבל?? אני מרגישה שהרעש התקשורתי מסביב לסרטן השד הוא סוג של טרנד, שאין בינו לבין המחלה דבר. כאילו דיבור על סרטן השד הוא סוג של העצמה נשית. אני לא רואה את זה כך.

אז נשים - תחשבו קצת למען השם, לפני שאתן משתפות פעולה עם יוזמות מפוקפקות ברשת או מחוצה לה ותפסיקו למלא את הפיד שלי בשטויות שלכן. שקלו את הצעדים שלכן לפני שאתן פותחות את הפה, או את המקלדת.

מתחת לעצים קבור האפר של אמי, שהיתה אישה דגולה ועוצמתית ומתה מסרטן אחר

16 תגובות:

  1. דבר ראשון אני מסכימה מאוד עם הנושא שהעלית לקראת סוף הפוסט, שיש עוד סוגי סרטן חשובים לא פחות (כמו למשל סרטן המעי הגס, שבדיקה פשוטה יכולה להציל ממוות בגללו, ועדיין מעט מאוד אנשים עושים אותה).

    אבל אני מוכרחה לציין שאני לא מבינה מה הבעיה הגדולה עם הקמפיין הזה. המטרה שלו הייתה להעלות את המודעות לסרטן השד - וכרגע, הפיד שלי בטוויטר ובפייסבוק עוסק אך ורק בסרטן השד, אז נראה לי שהקמפיין די הצליח. באזז אינטרנטי גורר בדרך כלל הד תקשורתי שכן גורם לאנשים לחשוב, להיבדק, לתרום וכו'.
    גם אני קראתי את הפוסט של ראומה. לי הוא גרם לגחך. ישנן, לצערי הרב, הרבה יותר מדי פמיניסטיות לוחמניות שכאלה, שמשיגות את המטרה ההפוכה ויוצרות הרבה יותר נזק לתדמית האשה מאשר מועילות למעמדה. בסך הכל מדובר בקמפיין לא מזיק, ובכלל לא משפיל (הגברים שאני מכירה דווקא יצאו מאוד מבולבלים מהצפת הסטטוסים, הרגישו שנקשר קשר נגדם ומאוד הסתקרנו. נשים גורמות לגברים לחשוב, מה משפיל?). דווקא פמיניסטית אמיתית, לדעתי, צריכה להראות שלנשים יכול להיות חוש הומור, ושנשים יכולות להשתמש בהומור בעל ניחוח מיני - בדיוק כמו גברים. הרי אנחנו רוצות שוויון, לא? אותן מתלהמות נגד הקמפיין רק מחזקות את התחושה הכללית שנשים הן היסטריות ללא חוש הומור שיודעות רק להתעצבן. חבל.

    השבמחק
  2. תודה דנה.

    אני מסכימה איתך שאחת הסיבות שאני לא סובלת פמיניזם לוחמני היא שהוא מעורר אנטגוניזם (תראי אותנו!).

    בקשר לשאר - נסכים לא להסכים. הנטיה להאשים מי שמתעצבן בהיסטריה היא גברית מובהקת. אני יכולה לחשוב שאתה חמור בלי להיות היסטרית, תוך ביסוס דיעותיי על ההוכחות המוצקות לכך שאתה חמור. זה שאומרים לי שאני היסטרית ובכיינית בכל פעם שאני מתנגדת למשהו, בא במטרה להקטין את דעותיי ולהשתיק אותי. שוויון לא אומר שכולנו נתבוסס באותו סחי, נכון? אם אני נוהגת כמו מטורפת ולא שומרת מרחק, זה אומר שלך צריכה להיות הזכות להיות מטומטמת כמוני? אני חושבת שלא.

    השבמחק
  3. אני איתך, שרונה. והוספתי את ראומה למועדפים אחרי שקראתי את שאר הפוסטים בבלוג שלה.
    האשמת נשים שלא אוהבות את הקמפיין הזה בחוסר חוש הומור משולה בעיניי להאשמת גייז שלא צוחקים מבדיחות הומופוביות שאין להם חוש הומור.

    השבמחק
  4. תודה על התגובה שרונה.

    רק דבר אחרון - אני עדיין חושבת שזה לא נמוך בכלל לעורר מודעות בצורה שמשלבת מיניות, כי זה בסך הכל משיג את המטרה, ולדעתי גם אומר משהו בדרך. הרי בתחילת דרכו של הפמיניזם בגלגולו המודרני נשים שרפו חזיות כדי לעורר את עניין הציבור. לדעתי כשמשתמשים במיניות בתחום הזה, בצורה נאותה כמובן, יש בזה מעין ביקורת על דרך החשיבה הגברית. אבל זו דעתי כמובן...

    השבמחק
  5. היי. אני לומדת מגדר! לתואר שני וזו ככל הנראה אחת מההחלטות הטובות שעשיתי בימי חיי.
    אז כן, הקמפיין הזה כביכול מעורר מודעות לשאלה "איפה נשים אוהבות לשים את התיק שלהן?"
    גימיק שיווקי נחמד שאמור לעורר שאלות ודלעתי גם מעוור, והוא גם מעורר דיון ציבורי - עובדה.

    לגבי סוגי סרטן אחרים. סרטן השד הוא כביכול סרטן מגדרי. ככה שנשים למען וכו'. זה שיווק נכון בעיניי.
    נכון שקיימים עוד סוגי סרטן, אבל אף אחד מהם לא מוצהר מגדרי (ושוב, לאו דווקא כי גם גברים חולים בסרטן השד).
    לכל אחד יש את הסרט השחור שלו, אני לצד השחור שלי שמה פשוט גם אחד וורוד.

    השבמחק
  6. דווקא קיבלתי את מייל השרשרת שהציע לי לכתוב איפה אני אוהבת. כשקיבלתי העליתי סטטוס שהסביר מפורשות שהתיק - כבודו במקומו מונח, ואין שום דבר בינו לבין סרטן השד (או, לצורך העניין, נזלת עונתית).
    מצד שני, הניתוח האובר-לוחמני של ראומה, בעיניי, מתעלם מהמציאות. אנחנו חיים בתרבות של כוסיות, וסליחה מראש. ליידי גאגא הרי לא יוצאת מהבית רק בתחתונים וז'קט סתם כי חם לה. היא משדרת מיניות בוטה, מסוג שמרצה את הגברים, אבל אורזים לנו אותה באריזה פמניסטית, או פוסט-פמניסטית, או איך שלא מכנים את זה היום. בתרבות כזו, "אני אוהבת את זה על הקולב", זה משפט הגיוני ואף מעורר מחשבה. אישית, אני לא רוצה לחיות בתרבות כזו ולא לשתף איתה פעולה.

    אגב לא רק שיש עוד סוגים של סרטן, יש עוד מחלות שמהן אפשר למות. ועדיין, אם זו מחלה שבהן בדיקה היא רפואה מונעת, אני בעד להעלות מודעות. תמיד עדיפה רפואה מונעת על רפואת חירום.

    השבמחק
  7. אמת. מחזקת כל מילה שלך.
    בהחלט יש עוד סרטנים. נוראיים. וכמו שמפיצים אותנו במודעות לממוגרפיה, זה לא אומר שיש להזניח את הבדיקות האחרות.

    לגבי הקמפיין- לאור ההסתכלות האחרונה בפייסבוק, הוא עובד.
    אבל האמת- שלרוב האוכלוסיה זה סתם ללכת עם העדר.
    והבנים? מתלהבים...

    השבמחק
  8. כמו שפישלר כתבת בנענע, זה עוד אחד ממיליוני מכתבי שרשרת שנהגה כנראה כל ידי קופירייטר כזה או אחר שהצליח לגרום לעדר נשים לחשוב שהן מ-גניבות.

    זה שהעדר הפייסבוקי זורם עם זה בכיף לא אומר שזה קמפיין יעיל (כי קמפיין יעיל עושה חסד לאוביקט שלו) אלא משהו על אפקט העדר. הדיון הציבורי שאני רואה הוא על תמימותן של הנשים שמשתתפות בו ולא על המסר.

    השבמחק
  9. אני כל כך מסכימה איתך!
    גם אני כמו בנות רבות, קיבלתי הודעה לתיבה האישית בפייסבוק ומיד סגרתי אותה כי אני לא אוהבת להשתתף בדברים המוניים שכאלה (בד"כ).
    כשראיתי שכל הבנות משתפות פעולה ומציפות את הפייסבוק ב"אני אוהבת על.." עברה בי חלחלה, קשה שלא לחשוב מיד על רמז מיני, וזה ממש מביך אותי!
    כתבת יפה, לא יכולתי לתאר את זה טוב ממך.

    שרונה

    השבמחק
  10. אוי, זה ממש מביך לי, אבל המון תודה, זה ממש לא ברור מאליו.

    :)

    השבמחק
  11. אוליב, עשיתי לך עוול. כשאני כורה לעצמי בור עם הפה הגדול שלי, אני רואה לנכון לתקן.

    שולם?

    השבמחק
  12. גם אני מסכימה עם הנאמר. כשקיבלתי את ההודעה לתיבה האישית, חשבתי לעצמי שזה בטח לא ילך... כי מי תסכים לכתוב משפט כזה בפייס שלה? אולי רק בנות 16... ומה הקשר לעזאזל בין התיק לסרטן השד?! באמת נשגב מבינתי...
    בכל אופן, הופתעתי לראות כמה נשים כתבו את זה ללא שום בושה... בהחלט מוזיל ומביך. וחבל.

    השבמחק
  13. אני חושבת שהעניין בלעורר מודעות דווקא לסרטן השד היא כי ניתן לטפל בו בהצלחה באחוזים גבוהים כל עוד הוא התגלה מספיק מוקדם. הרעיון בגדול הוא לעורר מודעות. איך - זו כבר שאלה אחרת שניתן לפתוח עליה את הדיון.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים