מדריך להזמנה מהאינטרנט דרך חברות שילוח - רשומה אורחת

אוכמניות אוכמניות, מה נאות הן! גם סגולות, גם עגולות וגם מתוקות. אם רק היו כותבות רשומות לשבלוג במקומי, הן היו מושלמות. אך חכו, מה זה? רשומה שימושית במיוחד שביקשתם חזור ובקוש ונשלחה אליי בידי לא אחרת מאשר.. האם זה חלום? לא! האוכמנית הואילה לכתוב עבורנו על חברות שילוח מחו"ל כדי שנוכל לקנות דברים שאנחנו רוצים מאתרים שלא שולחים לישראל.

במידה ואתם תוהים למה מי מת שאוכמניות ירצו לנו על הזמנה באינטרנט, התבקשתי לציין שבסניף הדואר שלה מברכים אותה בשמה מהדלפק של החבילות ברגע שהיא נכנסת בדלת, ושמספר הטלפון שלה כתוב מקדימה על הכריכה של החוברת איפה שחותמים על קבלת חבילות. תכלס, היא היתה צריכה לפתוח בלוג משלה כבר מזמן. ועכשיו לענייננו.

אוכמניות, צילום אילוסטרציה

מדריך האוכמנית להזמנה מהאינטרנט דרך חברות שילוח

כל מי שעושה קניות בחו"ל דרך האינטרנט, מכיר את הרגע הזה. מצאתי את הנעליים המושלמות במחיר מציאה, אבל המשלוח שלהן לישראל עולה כפול מהנעליים עצמן. וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, אין בכלל משלוח לישראל. מה עושים? לא נקנה? שערורייה! בשביל מה המציאו את האינטרנט הזה בכלל?

כאן בדיוק נכנסות לתמונה חברות השילוח. הרעיון דומה בכולן – נרשמים בחינם ומקבלים כתובת בארצות הברית (ולפעמים גם במדינות אחרות, כפי שאפרט בהמשך). קונים מוצרים באתר כלשהו באינטרנט, ומציינים ככתובת למשלוח את הכתובת שקיבלתי מחברת השילוח. כשהחבילה מגיעה אל חברת השילוח, היא גובה מאיתנו תשלום על המשלוח לארץ (וגובה גם את המסים אם צריך לשלם כאלה), והחבילה תגיע עם שליח עד הבית. שתי החברות המרכזיות בתחום (שתיהן ותיקות ומהימנות) הן Mustop ו-buy2usa או בשמה הקודם Ushops. בהמשך אשווה ביניהן במפורט.

מלבד שירות המשלוח הבסיסי, שתי החברות מציעות שירותים בתשלום נוסף, כגון: איחוד חבילות שהגיעו מאתרים שונים, אריזה מחדש של חבילות כדי להקטין נפח, קניה עבורך באתרים שמקבלים רק כרטיסי אשראי אמריקאים, מחשבון אמזון שמזינים לו כתובת של מוצר באמזון ונותן מראש כמה יהיו עלויות השילוח וכו'. לשתי החברות גם יש עמודים לקנייה ישירה דרכן, מידע על מבצעים בחנויות אינטרנטיות גדולות ועוד.

לוחות זמנים

זמן המשלוח כולל את הזמן של המשלוח הפנימי בתוך ארה"ב (תלוי באפשרות המשלוח שבחרתי באתר שממנו הזמנתי, בדרך כלל כמה ימים) + הזמן שייקח לחבילה להגיע אלי מרגע הגעתה למחסני חברת השילוח (שתי החברות עושות משלוחים לארץ כמה פעמים בשבוע). הזמן הכולל הוא לרוב מהיר יותר מאשר בהזמנה ישירה מאתרים, בערך שבועיים, לפעמים פחות.

שתי החברות שולחות עדכונים תכופים במייל לגבי מצב החבילה, פעולות נדרשות, חיובים וכדומה. שירות הלקוחות בעברית, יעיל מאוד אצל שתיהן. ברגע שהחבילה נשלחת לארץ, מתקבל במייל מספר משלוח; אפשר לחכות עד שהחבילה תגיע אלינו, או להקדים ולתאם עם חברת השליחויות את המשלוח ליום ושעה שנוחים לנו. רק שימו לב – אפשר לערוך את התיאום הזה רק לאחר שהחבילה הגיעה אל מרכז החלוקה בארץ.

כמה יעלה לי המשלוח

תעריפי השילוח של שתי החברות דומים למדי (ראו טבלה בהמשך). לשתיהן יש מבצעים קבועים ומתחלפים, ומדי פעם הטבות ללקוחות ותיקים, כך שתמיד כדאי לחשב נקודתית כמה יצא המשלוח אצל כל אחת ולראות מה יוצא משתלם יותר, ולא לשכוח לעשות לייק לדפי הפייסבוק שלהן כדי לקבל מידע על מבצעים (זהירות – מעודד קניות...). ל-buy2usa יש גם אופציית משלוח ימי אטי וזול יותר.

לא לשכוח שהחבילה עוברת שני שלבים בדרך – מהאתר שבו קנינו אל חברת השילוח, ומחברת השילוח אלינו. גם לחלק הראשון (משלוח בתוך ארצות הברית) עשויות להיות עלויות. יש אתרים שמציעים משלוח חינם, יש כאלה שהעלות בהם קטנה, בכל אופן צריך לזכור לקחת בחשבון גם את העלות הזאת. היא תיגבה כמובן כחלק מהרכישה ובלי קשר לחברת השילוח.

זה מחירון המשלוחים הבסיסי של Mustop וזה מחירון המשלוחים הבסיסי של buy2usa.

חשוב לשים לב שעבור כל חבילה, חברת השילוח מחשבת משקל פיזי ומשקל נפחי, ומחייבת לפי הגדול בין השניים. כלומר, המשלוח של חבילה קלה אבל ענקית עלול לעלות הרבה כסף. באתרים של שתי חברות השילוח יש מחשבונים שאפשר להזין בהם את סוג המוצר, המחיר של המוצר ומשקל וממדי החבילה הצפויים, ולקבל הערכת מחיר שלוקחת בחשבון הכול כולל מסים.

מחשבון לדוגמה, של buy2usa

מסים

כשמזמינים חבילה ישירות מאתר, לא דרך חברת שילוח, עניין המסים הוא קצת רולטה. עקרונית הסף לתשלום מסים הוא 75$, ואם העלות מתחת לזה, לא צריך לשלם מסים בכלל. הסף הזה כולל את מחיר המוצר + משלוח, אבל זה תלוי באיך שהשולח מציין את העלות על החבילה, אם הוא כלל בה את עלות המשלוח או לא. רשות המכס בודקת את החבילות מדגמית, ככה שאולי יתמזל מזלנו ונחמוק מתשלום מס, ואולי לא. עלות משלוח גבוהה מעצבנת פעמיים – גם מעצבן לשלם משלוח יקר על מוצר זול, וגם מעצבן כשבגלל המשלוח היקר המוצר הזול עובר את סף המכס. לפעמים השילוב של שתי הבעיות האלה הופך את הקנייה לבלתי כדאית.

כשמזמינים חבילה דרך חברת שילוח, אין רולטה. אם עוברים את הסף, תמיד משלמים מסים (המיסים נגבים מאיתנו ישירות על ידי חברת השילוח). אבל יש לחברות השילוח יתרון אחד ענקי מבחינת המסים – חישוב העלות לצורך הסף הוא של המוצרים + השילוח בתוך ארצות הברית בלבד, לא כולל את המשלוח לארץ. ככה שאם קניתי מוצרים ב-75$, והמשלוח בתוך ארצות הברית היה חינם, אני לא אשלם מסים.

לסיכום - טבלת השוואה בין שתי החברות 

פרמטר להשוואה	Mustop	buy2usa
שילוח החל מ... (לפני הנחות ומבצעים)	29$ לחבילות עד 1 ק"ג, ממשיך במדרגות של 1/2 ק"ג.	22$ לחבילות עד 1/2 ק"ג, 27$ לחבילות בין 1/2-1 ק"ג, ממשיך במדרגות של 1 ק"ג.
שילוח ימי	אין	לוקח כחודש, זול משמעותית ממשלוח אווירי, בעיקר כשמדובר בחבילות כבדות. מתחיל מ-20$ לחבילות עד 3 ק"ג.
עושים משלוחים מ...	ארה"ב, אנגליה, סין (עלויות השילוח מאנגליה ומסין שונות מאשר מארה"ב. המשלוח מאנגליה מהיר במיוחד).	ארה"ב בלבד
התשלום על המשלוח	אוטומטי ברגע שהחבילה מגיעה למחסני מסטופ, לפי פרטי כרטיס האשראי השמורים אצלם. כדי לקבל הנחות במבצעים, יש לשלוח מראש הודעת דואר אלקטרוני שמציינת את סוג המבצע.	ידני, לאחר בחירת סוג משלוח (אווירי/ימי) והפעלת קופונים ומבצעים אם יש. בדרך כלל גם צריך להעלות אליהם צילום מסך של החשבונית (אבל התהליך מוסבר היטב ונוח מאוד).
מבצעים קבועים (בכל מקרה כדאי להיכנס לעמודי המבצעים באתר ולבדוק מבצעים עדכניים)	10$ הנחה על המשלוח בקנייה באמזון, Zappos ו-ebay. לשם הקנייה, חובה להיכנס לאתרים הללו דרך הלינקים באתר של Mustop. משלוח נעליים שנרכשו באמזון – 19$, בכניסה דרך לינק באתר.	משלוח נעליים מכל חנות שהיא ב-20$, לא צריך להיכנס דרך לינק מיוחד. הנחה קטנה אוטומטית ללקוחות ותיקים.
החבילה מגיעה הביתה עם	שליח של DHL. שירות יעיל מאוד.	שליח של דואר חבילות הישראלי.

מחירי המשלוח אינם זולים, אבל נותנים אופציה במקרה של משלוח עוד יותר יקר ישירות מהאתר, או כשאין משלוח לארץ בכלל. יעשה כל אחד את השיקול בעצמו.

עדכוני בית

כפי שכתבתי כבר, יצאתי מהקולאז' סייל עם שלוש קניות ביתיות.

ראשית קניתי פמוטים ומפה מצמד מעצבות  בשם סילקה וסולרן. המוצרים שלהן משלבים את הסגנונות הדני וההודי, שילוב שיוצר שילוב נדיר בעיני של פשטות מחד ועושר בצבעים וטקסטורות מאידך. תראו כמה שמנמנים הפמוטים וכמה יפה המפה. היא גם מתאימה לשטיח הלילונאום במטבח שלי. מענין שככל שיש יותר צבעים בבית, כך צריך להיות יותר מדויק בבחירת הצבעים שמכניסים (חשבתי שבשלב כלשהו זה יהפוך ל"הכל הולך").

לאוסף הפוגי נעימיות שלי הוספתי את הדודה הפרחונית הזו, שמתאימה לספל שאמא שלי אהבה במיוחד.

מה שהפך את המטבח שלי לעוד יותר בְּנוּתִי מקודם, שזה די בְּנוּתִי. זו תערובת של פריטים ישנים וחדשים משלושה דורות נשים במשפחה.

פלישת הפוגי נעים, אגב, התפשטה עד חדר השינה שם נמצאת מנורת קריאה אחת שפוגי עיצבה. שטיח הכוכבים, כמו חברו מהצד השני, מהחנות של הביתה.

ואם כבר הגענו לחדר השינה, התפנינו לפני זמן מה למלאכת תלית התמונות, שמחכות כבר חודשים ארוכים, רק כדי לגלות שהקיר בחדר השינה עשוי מקריפטונייט ובקושי אפשר לנעוץ בו מסמרים. מהר מאד התייאשתי ולכן נתלו בינתים רק ארבע התמונות האלה.

על הנופך הבלוגרי בחדר השינה ממונה מתלה הבגדים הזה מאיקאה, עליו העמסתי כל מה שלא נכנס לארון (שם איזור התליה מצומצם מדי). כידוע, חדר שינה של בלוגרית בלי טוטו אינו חדר שינה של בלוגרית.

אין ספק שמה שחסר לי בבית זה מקדחה טובה. בלי מקדחה לא יתלו תמונות, בלי מקדחה לא אתקן את דלת ארון המטבח המעצבנת שהחליטה שהגיע הזמן לקרוס ובלי מקדחה לא אצליח להפסיק להזמין חברים עם מקדחות בתמורה לכל המאפים שיש לי בבית. מסקנה, מי שרוצה מאפים שתקנה מקדחה.

תשוויצינואר מאתגר

את תקציב הבגדים של ינואר ניצלתי לרכישת בגדים מיוחדים מאד, מעשה איכות ולא כמות, ואני מאד מרוצה.

ראשית, אחרי ששכב בארוני חודש, החלטתי שאני והסוודר החום מרזילי לא מסתדרים והלכתי להחליף. לשמחתי מצאתי שני דברים שאני מתה מתה מתה עליהם.

הראשון הוא הצווארון הנודד הזה, של מירית רודריג. הוא בדיוק מה שאני צריכה - גם חתיך וגם פרקטי. כל הבגדים שיש לי שהמחשוף שלהם נדיב מדי לעבודה הפכו בין רגע לסבבה בזכותו. פשוט לובשים אותו מתחת לבגד הבעייתי והופ, אני מהוגנת כפרח נזירות שמנמן. חוץ מזה, יהיה מגניב ללבוש אותו מעל הבגדים.

את החצאית הזו של (גם של מירית רודריג) מדדתי בהנחה שתהיה קטנה עליי וגיליתי שהיא גורמת לי להראות כמו אלילה נוזלית. אני מטורפת עליה ומחכה כבר להזדמנות ללבוש אותה.

עכשיו, אני הראשונה להודות שאיני מלכה אפריקאית, אבל לאחרונה נדלקתי קשות על שני מעצבי אופנה שמתמחים בהלבשת נשים אפרו-אמריקאיות. 

הראשון, הוא רובן רוול מניו יורק שלמותג האתני-אפריקאי שלו דמסטיקס נחשפתי לאחרונה בכמה מהבלוגים השמנים החביבים עלי. הוא מעצב למידות 0-4x שזה חידוש מרענן לכל הדיעות ותופר את הבגדים שמזמינים בחנות של באטסי לאחר ההזמנה, כך שניתן לשלוח לו מידות מדויקות והוא יתאים את הבגד ללקוחה. 

אני בחרתי את החולצה הכי פסיכית בחנות שלו, חוששתני, ואני מתחרטת קצת שלא בחרתי במעיל מעטפת סולידי יותר שיהיה קל יותר ללבוש. אבל הי, לא שבלוגרית כמוני תשבר ואני מבטיחה ללבוש אותה וגם להראות לכם איך. על זה נאמר, הכנסתי את עצמי לבוץ האופנתי ואני אוציא את עצמי ממנו. בכל מקרה היא מהממת ואן שרלי היתה מתעלפת מהשרוולים התפוחים שלה.

מעצבת שניה שמתמחה במידות גדולות עד גדולות מאד היא מוניף סי, שגם היא מניו יורק. מוניף התפרסמה בזכות בגדי הים האגדיים שלה והבגדים הסקסיים מאד שהיא מעצבת. על המכנסים האלה שמתי עין כבר מזמן, אבל קניתי אותם בסוף סוף סוף סייל תחילת השנה שלה ברבע ממחירם המקורי. התכנית היתה ללבוש אותם עם נעלי התעמלות או כפכפים וחולצה רגועה לגמרי (גופיה או טישרט לבן, או מיזע חלק). 

הבעיה היא (כן, כפי שהובטח בכותרת הרשומה, התשוויץ הזה מלא אתגרים) שאני יושבת בדיוק על קו התפר בין המידות 2x ו-3x ולא ידעתי איזו מהן להזמין, אז התיעצתי עם נציגת שרות שלהם והיא אמרה לי להזמין 3x, שהתגלה כמובן כענק. מאחר והמותנים הם מגומי הם לא נופלים ממני, ומאחר ושילמתי עליהם מע"מ ולא בא לי לשלם שוב, החלטתי להשאיר אותם ולהסתדר איתם ככה. אני מקווה שזה לא יתגלה כטעות. בכל מקרה, הם מנצנצים שחבלז.

ועכשיו, זהו.

לסיום, ואגב בגדי מעצבים, טליה ואני עורכות מכירה ביתית נוספת ב-14.2.14. את הפרטים תוכלו לראות כאן בקרוב. יהיה.. ניחשתם! דיסקו חצילים. אז סמנו את התאריך ביומן ובואו בהמוניכם.

ניסים ונפלאות

בדומה לקעקוע, ההחלטה להסתפר קצר התבשלה בבטנון שלי מעל שנה לפני שאזרתי את הכוחות לבצע אותה. בדומה לקעקוע, בסוף התהליך גבר הצורך בסמל חיצוני לשינוי פנימי על הלבטים והחלטתי שאני הולכת על זה, אם רק אמצא את האדם הנכון שיעשה את העבודה עבורי.

חיפשתי ספר במשך שבועות. ידעתי למי אני לא רוצה ללכת, אבל לא ידעתי למי כן. אז ביקשתי המלצות בדף הפייסבוק של השבלוג וכעבור שעות אחדות היה שם שחזר על עצמו שוב ושוב עם המלצות חמות ביותר. אז קבעתי תור לניסים פרץ במספרה שלו ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב. הגעתי לשם לחוצה ומפוחדת ואחרי כמה שעות יצאתי משם צעירה בכמה שנים, רזה בכמה קילוגרמים ועם תחושת ניקיון ושמחה אדירות.

הגעתי לניסים ככה

וניסים סיפר אותי ככה

ואז ככה

ועכשיו ככה 

אני חושבת שהתספורת הנוכחית היא החביבה עליי. טוב, גם הראשונה. זה כל כך נוח וחופשי ומחמיא וצעיר וכיפי. 

מאז שקיצרתי את השיער, השאלה שאני נשאלת הכי הרבה (אחרי מה הטלפון שלך בובה?) היא מי הספר שלי. ניסים אמר לי ביום חמישי שהרבה קוראות של השבלוג מגיעות למספרה ומספרות לו שבחרו להסתפר אצלו בעקבות התמונות שאני מפרסמת. מאחר והוא לא רק ספר מעולה אלא גם אחלה גבר, הוא הציע שנפנק את הקוראים שלי בהגרלת תספורת ואני מיד אמרתי למה לא למה לא בפרט שלשם שינוי, זו הגרלה שגם הגברים בחבורה יהנו ממנה.

ברור שכן! ובכן, הנה האותיות הקטנות (יש להקפיד על כל הסעיפים כדי להירשם להגרלה, אני מבצעת מעקב אחר הלייקים)

1. ההגרלה פתוחה לגברים ונשים.
2. ניתן להחליף את התספורת בצביעה (הם עושים גם crazy colors).
3. ההגרלה תמשך מהיום (רביעי 29.1.14) ועד יום רביעי ה-12.1.14 בסיומו אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה אחר.
4. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה מהי תספורת החלומות שלך? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
5. יש לעשות לייק לדף הפייסבוק של מספרת Scissors.
6. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
7. יש לעשות לייק לדף שלי וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
8. ספרו לחבר'ה, אולי גם הם רוצים להסתפר.

שימו ♥ - התגובות מתפרסמות רק לאחר אישורי ולכן לא נראות מידית בבלוג. אין צורך להגיב מספר פעמים.

בהצלחה לכולם ותודה מקרב לב לניסים שביקש לפנק את קוראיי. אני חושבת שזו ההגרלה המוצלחת שערכתי פה זמן רב!

פיזיותרפיה לסטריאוטיפים - מאמר של ניר קריגר

את המאמר הזה שלח לי ניר קריגר, פיזיותרפיסט בוגר אוניברסיטת אריאל, מעסה רפואי ומדריך כושר, שאשתו לירון קוראת את השבלוג. הוא נתקל ברשומה הזו שלי והחליט לשלב אותה במאמר מקצועי שכתב אודות המנעות מאבחון לקוי בשל סטראוטיפים על מטופלים. המאמר מדבר, לדעתי, גם להדיוטות שמנמנים ואחרים. ביקשתי מניר רשות לפרסם אותו גם כאן גם כדי לתרום להפצתו וגם כדי להראות לקוראיי, שכמוני נפגעו מאבחון לקוי בשל עודף המשקל שלהם, שיש מי שמקשיב ומבקש לתקן את עצמו ואחרים כדי לעזור להם. מכאן והלאה, רשות הדיבור לניר.

פיזיותרפיה לסטריאוטיפים

לחדרו של אביב הפיזיותרפיסט נכנסה מטופלת שמנה. אביב ביצע עימה היכרות קצרה וביקש את ההפניה מהאורטופד. בהפניה תואר בקצרה כי המטופלת סובלת מכאבי ברכיים (אבחנה אורטופדית- דלקת פרקים ניוונית- OA) מזה שנה, ומציע טיפול פיזיותרפי הכולל טיפולי אולטרה סאונד. בצד הדף רשומה אבחנה רפואית בשם Overweight. אילו שאלות ישאל את המטופלת? איזו בדיקות יבצע אביב על מנת לאשש את האבחנה הדקה של עמיתו האורטופד? האם תהליך הסקת המסקנות שלו יכלול את כל הגורמים המשפיעים על כאב הברך במידה הסטטיסטית המתאימה?

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה והמחבר של "לחשוב מהר, לחשוב לאט" כנראה יהמר שברגע שאביב רואה מטופלת שמנה, ורואה אבחנה מקצועית בשם "משקל יתר"- הוא יתעלם או יקטין את חשיבותם של הגורמים האחרים. בבלוג של שרונה ראובני מתוארת סיטואציה דומה שהביאה אותה כמעט לניתוח ללא בירור מעמיק של כלל הגורמים לתלונתה (החזר ושטי). מתוך הבלוג:

"אני סובלת בשנים האחרונות ממחלת ההחזר הושטי (רפלוקס)... מאז שאובחנה הבעיה אני מטופלת בידי רופאת אף אוזן גרון מצוינת והיא הפנתה אותי לפני זמן מה לגסטרואנטרולוגית שתבדוק מה הסיבה לבעיה הזו. חצי שנה חיכיתי לתור לרופאה הזו ברעננה, שכל מי שהזכרתי את שמה בפניו הילל ושיבח. חצי שנה זה לא הרבה לחכות למומחה מדרגה ראשונה. לבסוף הגיע היום הקסום ונכנסתי למשרדה עם מכתבים מהרופאים שלי ותקווה שסוף סוף יגמר הסבל הזה. שתי דקות מאוחר יותר נזרקתי משם עם הפניה לניתוח קיצור קיבה באיכילוב."

בספרו כהנמן מתאר 2 ערוצי חשיבה בהם אנו מתנהלים. מערכת 1- היא מערכת אינטואיטיבית הפועלת באופן אוטומטי ובמהירות, תוך השקעת מאמץ מועט אם בכלל, וללא תחושה של שליטה רצונית.
מערכת 2- היא מערכת מבוקרת ומחושבת, אשר מקצה קשב לפעילויות מנטאליות מאומצות הדורשות זאת. פעולותיה מקושרות לחוויה סובייקטיבית של סוכנות (רצון חופשי), של בחירה ושל ריכוז.

כהנמן מסביר כי על פי רוב, מערכת 1 היא השולטת בדפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו. היא מושפעת בקלות ממצבי רוח, לחץ, מידע מוקדם ואמונות, ובעצם כל דבר. אף על פי כן יש לה יכולת מרשימה לפעול במהירות ובדיוק יחסי, והיא לא גוזלת משאבים כמו זמן ואנרגיה. מערכת 2 היא מערכת קרה ומבוקרת, אשר פועלת בעיקר כאשר דורשים ממנה לפעול. היא אחראית על משימות חשיבה מורכבות אשר דורשות זהירות וחשיבה סטטיסטית. עצלות היא האויב של מערכת זו. 

בהמשך הספר מתייחס כהנמן לניסויים סטטיסטיים וחברתיים אשר ממחישים עד כמה נוחים המחשבה ושיקול הדעת שלנו להשפעה ולהטייה (BIAS). בחרתי להתייחס לשני מושגים חשובים מתוך הספר הממחישים עד כמה קל לנו כאנשים (וקלינאים- נ.ק.) לטעות או להיות מושפעים מהטיות אלו.

קלות קוגניטיבית- "כיצד אתה יודע שטענה מסוימת נכונה? אם יש לה קשר חזק – לוגי או אסוציאטיבי – לאמונות או להעדפות אחרות שלך, או אם היא מגיעה ממקור שאתה נותן בו אמון ומחבב אותו, אתה תחוש קלות קוגניטיבית. הצרה היא שייתכנו סיבות נוספות לתחושת הקלות שלך, ובכללן (למשל) איכות הגופן והקצב המושך של המילים- ואין לך דרך פשוטה להתחקות אחר המקור לרגשותיך...(רק) כשיש לאנשים מוטיבציה חזקה לעשות זאת, הם מסוגלים להתגבר על חלק מהגורמים השטחיים שיוצרים אשליות של אמת..."

סטריאוטיפיזציה- "אחד ממאפייניה הבסיסיים של מערכת 1 (האינטואיטיבית- נ.ק.) היא הייצוג של קטגוריות באמצעות נורמות ואבות-טיפוס. כך אנחנו חושבים על סוסים, על מקררים ועל שוטרים; בזיכרוננו קיים ייצוג אחד או יותר של חבר "רגיל" מכל אחד מהקטגוריות הללו. כאשר הקטגוריות הן חברתיות, הייצוגים נקראים סטריאוטיפים. ישנם סטריאוטיפים שגויים באופן ממאיר, (...) אך לא ניתן להתעלם מהעובדות הפסיכולוגיות: סטריאוטיפים נכונים וכוזבים הם דרכנו לחשוב על קטגוריות."

בסיטואציה המתוארת למעלה, רואה אביב מטופלת שמנה. הוא לא רואה מטופלת עם חולשת שרירי אגן, או מטופלת עם הגבלת טווחי תנועה בשוק. אביב נפגש בדיוק אתמול עם מטופלת שמנה שסבלה מכאבים בברך, וקרא תקציר מאמר על הקשר בין OA לבין עודף משקל, והופ... הסטריאוטיפ השתלט, והתמונה בראשו כבר נצרבה: עודף המשקל לוחץ את עצם הירך לשוק ונוצר חיכוך בין העצמות, אשר גורם לדלקת מפרקים וכאבים. המטופלת טרם הוציאה מילה מפיה וכבר גורלה נחרץ. אין ברירה, היא חייבת לרזות על מנת לשפר את מצבה.

אביב סובל מקלות קוגניטיבית, והמטופלת שלו נפגעת מכך. אם אביב היה יכול לשים בצד את גורם המשקל, התהליך האידיאלי היה פועל בסדר הבא:

1. היכרות עם המטופלת 
2. קבלה סובייקטיבית (תיאור המטופל את הבעיה ממנה הוא סובל)
3. קבלה אובייקטיבית (בדיקות קליניות אשר מאששות\מפריכות את חשד המטפל על פי החלק הקודם)
4. סיכום הממצאים ושקלול משקלם באבחנה הקלינית על פי ממצאים סטטיסטיים מקובלים בספרות וכן ניסיון המטפל.
5. המלצות וטיפול.

אביב הגיע לשלב האחרון לפני שהתחיל עם הראשון.

סביר להניח כי מי שסובל מעודף משקל מודע לכך היטב, ולא שלם לגמרי עם מצבו. ייתכן והמטופלת ניסתה לפתור זאת בדרכים שונות ונכשלה פעם אחר פעם. מבחינת מטופלת זו- הדרך לירידה במשקל היא דרך ללא מוצא. ואולם ידוע כי עודף משקל הוא לא הגורם לדלקת פרקים. הסיבות שונות ומגוונות, ויש הסובלים מOA ללא עודף משקל וגם להיפך. עודף משקל הוא רק חלק מתוך מגוון גורמים אשר מחריפים את תופעות הלוואי של OA . אם יבחר אביב לפנות למטופלת ולהסביר לה את מגוון הגורמים ודרכי הפעולה שניתן לפעול בהם, ולהדגיש את חשיבותם של הדרכים שבהן היא יכולה לחולל שינוי במצבה- ייתכן ותרתם ותהיה חלק פעיל ומרכזי בשיקומה, וידוע לנו כמה זה נחוץ להצלחת הטיפול.

כך גם הציעה שרונה מהבלוג: 

"מסתבר שבקופות חולים אחדות (אולי בכולן? לא יודעת) רופאים מקבלים הנחיה מלמעלה לדבר עם חולים שמנים על עודף המשקל שלהם. אני אומרת, גם אם יש הוראה מלמעלה יש דרך לעשות דברים, ויש טיימינג וטאקט. אפשר למשל, בזמן בדיקה שגרתית ובלי שום בעיה בוערת, לשאול על הרגלי התזונה וההתעמלות של המטופל ולהציע טיפים ורעיונות לשיפור. בלי לתקוף, בלי להטיף, ורק בצורה של דיאלוג, לא מונולוג."

ציטוט לסיום, של סנט פרנסיס:

"אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים."

הפיזיותרפיסט אמנם אינו אלוהים, אך יש בכוחו לתת את הכוח והאומץ הדרושים על מנת לחולל שינוי אמיתי במטופל. פעמים רבות המטופל עצמו לכוד בסטריאוטיפ. הוא אינו מאמין שיש ביכולתו לשבור את חומת הסטריאוטיפ מכיוון שכל חייו התייחסו אליו ככזה, או מכיוון שקיבל את הרושם הזה ממקור מידע מוטעה.
לעתים אף נוח לו לחשוב כי אין ביכולתו לשבור את החומה (כבר הזכרנו שעצלות היא האויב של מערכת 2 המבוקרת). תפקידו של הפיזיותרפיסט הוא לתת בסיס נוח ואמין למטופל לשפעל את מערכת הבקרה של המטופל, ולתת לו כלים מעשיים ליצור שינוי אמיתי במצבו. ביסוס סטריאוטיפים כמו מבנה גוף, משקל, גיל או כל טייפ קאסט אחר הוא האויב הגדול של הרפואה.

ועוד מילה: הפוסט הנ"ל מדבר על טיפול פיזיותרפי, אך גם ניתן להחליף את שמות התואר- רופאים, מאמני כושר, פסיכולוגים ושאר נותני השירות בתחום הבריאות ובכלל- המפתח להצלחה שלנו במקצוע תלויה בלקוח שלנו- המטופל. כשמטופל פונה לעזרה, חובתנו להקשיב לו. הקשבה, כבוד ואמפתיה הם הבסיס לאבחון וטיפול יעיל ואיכותי.

אירועי השבוע בתמונות

אירועי השבוע מוגשים בחסות סמסונג, מצלמות בינוניות לסלולרים זה אנחנו. אז מה עשיתי השבוע, אתם שואלים? ובכן..

השבוע לא נפרדתי מחיקוי הדיור הדו"צ שקניתי באיביי בגרושים, וקיבלתי עליו שפע מחמאות (זוג נוסף בדרך).

מצאתי בטיב טעם אוכמניות טריות וטעימות ולמדתי שלאכול פירות לארוחת בוקר אולי מצטלם טוב, אבל אחרי שעה אני שוב מורעבת.

פגשתי את האישה שאופה את הסינבונים היפים ביקום (אבל לא טעמתי, כי אני שונאת סינבון).

קיבלתי במתנה 3Doodler והתחלתי להתאמן בציור תלת מימדי (אבל זה ממש קשה לי בגלל הניתוחים בידים).

הצטלמתי לדף הפייסבוק של השבלוג בעודי מתעלסת באהבים עם קפסולות אספרסו, כדי להרגיש אחת מהחבר'ה.

קיבלתי מכתב מעירית תל אביב שחושבת שבזכותה ירד קמפיין שנאת השמנים.

החבילה לה אני מחכה כבר שבועיים מנקסט הגיעה גם היא ובחובה מגוון גופיות רכות ונעימות במחירים מגוחכים ששמנות יכולות רק לחלום לקנות בישראל וכמה חולצות אדומות שתראו בצילומים מכאן והלאה. חדי העין יבחינו שהחולצה בתחתית הערימה בכלל הגיעה מאסוס אחרי שהחלפתי חולצה קטנה מדי במידה גדולה יותר (וזה שוב הזמן להלל את שרות הלקוחות היעיל שלהם).

נסעתי לקולאז' סייל, שהיה מאורגן על הכיפאק הפעם, וקניתי מפה ופמוטים כמו אישה בוגרת. בנוסף קניתי עוד פסלון קרמיקה לאוסף מפוגי נעים אהובתי.

בקולאז' מדדתי כמה קשתות חמודות, שאם הייתי צעירה בעשר שנים גם הייתי קונה (ותאמינו לי שהתלבטתי רבות עד שהחלטתי שאני ממש אבל ממש לא צריכה את זה). אני חושבת שהדבר ששכנע אותי סופית לא לקנות את שואת הסוסים החביבה שבתמונה הוא העובדה שאני פשוט לא מסוגלת לקנות מוצרים שבלוגרים מסוימים מקדמים, לא יכולה ולא רוצה. אני אומרת לעצמי אבל את משלמת על זה! ועונה לא משנה, אני מתביישת שיראו אותי עם המוצר הזה. שוין.

להפתעתי, נתקלתי שם באיור שהזמינה ממני הסטייליסטית רביד מנשה לפני כמה שנים טובות. שמחתי לראות שהיא עדין משתמשת בו.

בסופ"ש לא היה לי רגע לנוח. פגשתי המון חברים ותיקים וחדשים וביליתי את השבת במקצה סטיילינג עם ישראלית שחיה בקליפורניה אבל מתעקשת לקנות את הבגדים שלה בישראל (ספציפית ברזילי, בכל ביקור שלה בארץ אנחנו שורצות ברזילי בתחנה). בחרנו לה שמלה, שתי חולצות וחצאית - כולם מקסימים להפליא, ואני רכשתי לי על הדרך חצאית ועוד איזה משהו שאראה לכם בהזדמנות. בכל מקרה, החלטתי ללבוש בגדים לצורך היציאה מהבית איתה (חבל להביך לקוחות).

אני לובשת

חולצה מנקסט (ראו חבילה למעלה)

מכנסונים וגרביונים מאסוס

נעלים של נייקי לליברטי לונדון

שרשרת של N2

תיק של דניאלה להבי

משקפמש של פנדי

במהלך שיטוטינו בתחנה, אגב, פגשתי חתיך שחבל על הזמן.

ולסיום השבוע, החלטתי שהגיע הזמן להסתפר.

שיהיה לכולנו שבוע טוב עם מקסימום חתיכים ומינימום שיער בעינים.

אל תראוני שאני שחרחורת, שוב

אלוהים, כמה מתישה בלוגוספירת האופנה הישראלית בימים אלה. חצי ממנה מחבק כוסות תרמיות עוטה מבטים נוגים במיטב מחלצותיו, אחרים משחקים אותה אבירי הצדק והכבוד באור ומרבים עוולות * בחושך. ואני? אני מתקשה מאד לתרגל חמלה בימים אלה ועושה דיאטה של מרורים ולפיכך מרבה בלבישת שחור.

הזמנתי את המכנסים האלה מאסוס במידה 22 כפי שתמיד אני עושה עם מכנסים, כי יש לי פער של מידה בין הירכים השמנות למותני הצרעה (דבור) ואני תמיד מצרה אותן. אבל הפעם, כפי שקורה לאחרונה, היה ברור מיד שהן גדולות מדי. החלטתי להשאיר אותן אבל, מאחר ויש להן מותני גומי והן מצליחות לשבת גבוה למרות שהן מיועדות לירכי רעם שתודה לאל עדין אין לי, מעשה שראוול חורפי. הן רכות ויש עליהן לבבות ורדרדים, שזה טוב אפילו כשמרירים כמוני.

כמו כן התבקשתי לצלם את מעיל העור שקניתי באסוס בתחילת החורף. כפי שכבר ציינתי בדף הפייסבוק של השבלוג, הזמנתי מידה 22 במקום 20 כי יש זרועות עליונות שמנות ורציתי לוודא שאוכל ללבוש אותו מעל בגדי חורף עבים. אז הוא פחות חתיכי על הגוף, כי הוא גדול קצת ואני עדין עורגת בסתר למעיל העור הנשי שלהם, שמאז יום עלייתו לאתר טרם נמכר בהנחה. אבל אני כן מרוצה ולובשת אותו הרבה.

אני לובשת

מעיל עור מאסוס

חולצת פפלום מאסוס (ישנה)

מכנסי לבבות מאסוס

נעלים מאס.. גזית (ישנות)

שרשרת פאדלי חתולת הרעם המרירה שקיבלתי במתנה

עגילים משלהי שנת טיכו

ותראו, יש גם אינסטוש!

מזל שגרי יורופסקי לא פה, הוא היה מרביץ לי ואז הייתי מתישבת עליו והוא היה מת ולא היינו מפסיקים לקרוא על זה בעיתונים. מצד שני, אז יכולתי לקטר והו הו הו כמה לייקים הייתי מקבלת! אני אשקול את זה. ועכשיו, מכונת האספרסססו קוראת לי לבוא ולחבק. שלום.

* אגב עוולות, הוספתי לינק לראיון שלי בצינור לילה בדף השבליג בתקשורת.

משהו רקוב בממלכת ספרד

חדשות טובות - מנגו השיקו קולקציה ארוכת טווח למידות גדולות. חדשות רעות - הקולקציה מגיעה ממידה 40 עד מידה 52, שזה מידות גדולות כמו שאגודת הדודניות מידות גדולות (אתרים ובלוגים מסביב לעולם מגנים את מנגו על כך בכל הכח). חדשות טובות - הבגדים ממש יפים. חדשות רעות - אין תכנית להפיץ את הקולקציה בארץ בשלב זה, הם מחכים קודם לראות כמה זה יצליח בחו"ל. התבאסתן? חכו.

מדובר בקולקציה קלאסית ויפה שמציעה בגדים בסיסיים וסולידיים בצבעים, בדים וגזרות ששמנות מקומיות יכולות רק לחלום עליהן. כולי תקווה שמעצבים מקומיים ילמדו ממנה איך לספק נשים שמנות (המפתח לכך, כפי שכתבתי כבר מיליון פעמים, הוא להציע להן בדיוק את אותו מגוון הבגדים שמציעים לנשים רזות).

בכל מקרה ומאחר ואני חלאה מכומנת, החלטתי להראות לכן כמה מהדגמים היותר מוצלחים בקולקציה, לטעמי. למה שרק אני אזיל ריר מול המסך? אגב, כמה מהחבר'ה בדף הפייסבוק של השבלוג שם שיתפתי את הקישור לחנות ההולנדית, התלוננו על כך שפני הדוגמנית חתוכים בצילומי הדגמים. האמת היא שלא שמתי לב לכך לפני שהעירו על זה. זה לא כל כך מפריע לי אבל אולי אני מפספסת משהו. יאללה, נתחיל.

קרדיגן אדום יפה (מוזר, אני לא נוטה לחבב בגדים אדומים) במחיר מעולה.

מחירו 141₪

שמלה קלאסית בצבעים שלא רואים בארץ בבגדים במידות גדולות (ידועים בכינויים - צבעים טבעיים וניטרליים). 

מחיר 378₪

שמלה מתוקה ומחמיאה שקיימת גם בגרסת חולצה. אני הייתי חוגגת עליה בקיץ.

מחירה 260₪

מה מיוחד בתלבושת האפורה הזו אתם שואלים? ובכן, כלום, וזה בדיוק מה שמיוחד בה. מתי לאחרונה ראיתם אישה שמנה בתלבושת פשוטה ונקיה שכזו? זה מה שחשבתי.

מחיר כל התלבושת (חולצה, מכנסים וסנדלים) 708₪

בנוסף, יש אוסף משובח של ג'ינסים יפים וחולצות בסיס מוצלחות וזולות.

עליי לציין שתמונות הקטלוג הטרידו אותי. לוקחים שוגמנית צמרת כמו רובין לוולי רק בשביל לצלם אותה בפרצוץ לפת לובשת ג'ינס עם גומי כאחרונת הדודות? זה יוצר בעיני את הרושם שמנגו מזלזלים בקהל הלקוחות שלהם.

אם בשלב זה חשבתי שאני פרנואידית, עכשיו אני כבר יודעת שיש לי אויבים. המזימה הערמומית שלי היתה להזמין מהחנות המקוונת האנגלית בעזרת חברת שילוח, אבל אז עיינתי בטבלת המידות שלהם והשוויתי אותה לזו של אסוס ומוד קלות' והיא פגומה לחלוטין. הפער בין מידות החזה והמותן בתוך אותה המידה ענק ומידות הירך כלל אינן מצוינות, כך שירדתי מהרעיון עד שיתאפשר לי לנסוע למדינה בה יש חנות ולמדוד את הבגדים. אני חושדת שמידה 52 שלהם היא למעשה מידה 46 של חברות אחרות. יתכן שהעיצובים כל כך מוצלחים כי הם לא באמת נוצרו במחשבה על קהל לקוחות שמן, אחרי הכל - המאפיין השמן היחיד בקולקציה הוא הגומי במותני כמה מהג'ינסים. תחשבו על המסר שזה מעביר לנשים במידות 40-46, שמעכשיו הן רשמית שמנות. זה לא פחות ממחפיר.

אם להיות מעשיים, זו לא ממש קולקציה לאף אחת, לא אם היא שמנה. אני חושבת שנכון להתייחס לכך כאל תרגיל באיך לעצב בגדים לנשים שמנות. הבגדים מצוינים ועכשיו כל מה שצריך זה להפוך את הקולקציה לזמינה בכל חנויות רשת מנגו ברחבי העולם ולהגדיל את טווח המידות כדי שנשים שמנות יוכלו ללבוש אותה (קונספט מהפכני, אני יודעת). כשהתחלתי לכתוב את הרשומה התלהבתי מאד ותמהתי מדוע שוחטים אותם בכל אתר אופנה רציני ברחבי העולם. עכשיו אני מבינה שמנגו פשוט עבדו עלינו.

אז נכון, יש פה הרבה בגדים שהייתי רוצה לעצמי, אבל טעם הלוואי שנשאר לי בפה בסופו של דבר הוא מר. מר ועצוב. כנראה שככה נוצרות שמנות ממורמרות.