יום שלישי, 30 במאי 2017

לקט מלבושים לשבועות


חג שבועות שמח, גביניות ומאפים! לקראת החג אציג בפניכם מספר תלבושות מהזמן האחרון (לא עשיתי את זה כמעט חודשיים, מסתבר). אחת מהן ישנה (רואים לפי השיער) והשאר חדשות יותר. 

תלבושת אביבית
שמלה מאסוס
גופיה מדורותי פרקינס
ג'ינס מנקסט
שרשרת של ה.שטרן
כפכפים מגאפ


אני מרוצה מאד מהשמלה הריפרופית הזו. הבעיה היחידה איתה שיש לה גב פתוח ולכן אני חיבת ללבוש מתחתיה גופיה זה מעצבן קלות. אבל שוין! זה שווה את ההאסל. אני לובשת אותה מעל ג'ינס ארוכים או קצרים או מעל כלום.

תלבושת לסיפור הפרברים
חצאית מאסוס
גופיה של טליה
סטן סמית אפורות של אדידס
תיק של Monki


עובדה ידועה היא שבמעמד נשואיי אומר "I Tulle" שכן אני אוהבת טול בכל ליבי, ואין מקום טוב יותר ללבוש אליו טול מאשר התיאטרון. לפיכך לבשתי את חצאית המאה קילו טול האפורה שלי למחזמר בפעם השניה, והפעם היה זה סיפור הפרברים בקאמרי (אותו הכתרתי רשמית כמחזמר הטוב ביותר שראיתי בישראל אי פעם, רוצו לראות אם טרם הספיקותם). הלוואי שיכולתי ללבוש חצאיות כאלה כל יום, בחיי. נולדתי בבירור במאה הלא נכונה.

תלבושת לשיקודז
חתול עצבן מפריימרק
ג'ינס מנקסט
סניקרז משופרא


את חולצת פלומבי חתולת החלל הקצפתית קיבלתי מחברתי האהובה אלכס, שטרם ביקורה מגרמניה הלכה לפריימרק לחפש בשבילי תחתונים ומצאה מלוכה במקום. רשמית זו פיג'מה אבל לא רשמית זה לא מענין אותי. אם אני רוצה ללבוש את פלומבי בגוגל אני אלבש את פלומבי בגוגל נקודה.

עוד תלבושת לשיקודז
חולצה מרזילי
מכנסים של נעמה חסין לטובל'ס
כפכפים משופרא


חשבון מהיר מעיד שיש לי את המכנסים האלה בין 15 ל-17 שנים, מה שאומר שאני ממש (אבל ממש) זקנה. בכל מקרה, הם מקסימים בעיני, מתאימים לשלל מידות השרונה לאורך השנים (הייתי רזה בהרבה כשקניתי אותם) והם השארית האחרונה שיש לי, יחד עם חצאית חורפית ועוד זוג מכנסים שקטן עליי, למותג האופנה האהוב עליי משנות התשעים, טובל'ס של נעמה חסין (בלי אמא שלה). במשך השנים המכנסים האלה עברו ביני לבין אמא שלי וחשבתי שיהיה נחמד להוציא אותם סוף סוף מהארון ולתת להם לשזוף מעט שמש (או ההפך). 

וכעת, ברשותכם, אלך לראות את עשרת הדברות עם צ'רלסטון הסטון תוך אכילת בליצ'קעס. שתהיו בריאים!

יום ראשון, 28 במאי 2017

הכן שרונתך לקיץ ב-16 שלבים


קשים חייה של פרילנסרית, שכן תהיה מי שתהיה מבפנים, כלפי חוץ עליה לשחק אותה מקצוענית רצינית וסולידית. כך שבשנתיים האחרונות נהגתי לצבוע את שערי לחום, עם גוון בהיר פה ושם, ולהסתפק בזה שאני ורודה מבפנים. אבל עכשיו, שאני שכירה שוב ומשרת החלומות שלי כבר בידיי, אני יכולה סוף סוף לצעוק "אני פריחה!!!" ולעשות מה בא לי (כל עוד אין נסיעה ללקוח בסינגפור על הפרק). לפיכך אשפזתי עצמי במספרה לצורך מבצע הכן שרונתך לקיץ.

חשוב לציין שהכינו אותי מראש לזה שהתהליך המדובר יקח 8 שעות לכל הפחות, כך שבאתי עם סבלנות ולפטופ ועבדתי רב היום תוך כדי המתנה.

שלב א - תהליך הכנת השרונה לקיץ ארוך מאד. לפני תחילתו יש לוודא כי השרונה טעונה באמצעות כריך טעים עם סלט ביצים.


שלב ב - קיצוץ גס של שיער מיותר.


שלב ג - סבב ראשון של חימצון השיער, שלקח כמעט שעתיים.


שלב ד - קרטושקע.


שלב ה - קרטושקע בתנור.


שלב ו - לילו דאלאס מולטיפס.


שלב ז - חפיפה, ייבוש, מריחה חוזרת ועוד שעתיים של חימצון.


שלב ח - חזרה לתנור.


שלב ט - חפיפה ומנוחה לקרקפת, שבשלב הזה כבר שורפת


שלב י - מי המטומטם שהניח עליי מריצה?


שלב י"א - חצי שעה עם חומר לעצירת תהליך החימצון


שלב י"ב - חצי שעה צבע ורוד.


שלב י"ג - מסיכה על הצבע הורוד.


שלב י"ד - חפיפה ותספורת


שלב י"ה - ייבוש


שלב ט"ו - מניחים את השרונה במונית, סוגרים את המספרה והולכים הביתה לישון.


The Aftermath - אני מתה על הצבע ועל התספורת. מבחינת הקרקפת, התוצאות קשות. "ביליתי" את כל השבוע עם כוויות כימיות על רב הקרקפת, כשאחת מהן (בתחתית העורף) היתה חמורה במיוחד וגרמה להדבקה של כל השיער באיזור במשך יומיים עד שהתחילה להגליד. היום, שבוע מאוחר יותר, רב הקרקפת החלימה.

השיער עצמו במצב די נוראי. הוא יבש כמו פיאה נוכרית וחלקים ממנו הופכים למסטיק בחפיפה. את אפקט המסטיק קצת קשה להסביר, אבל די אם אומר שהשיער לא מרגיש כמו שיער כשהוא רטוב אלא כמו עיסה של אלוהים יודע מה וזה מלחיץ מאד. כשאני נוגעת בו כשהוא במצב הזה נותרות לי ביד קווצות שמזכירות את הנשירה שהיתה לאמא בתחילת הכימו. בקיצור, טוב זה לא. אני מתמודדת עם הזוועה הזאת באמצעות חומר שנתנו לי במספרה (שלב 3 של שני הטיפולים שעשו לי תוך כדי הצביעה) לשימוש אחת לשבוע לפני חפיפה ובאמצעות מסיכה מיוחדת שחברה (לה היה שיער ורוד מאד בעבר) נתנה לי לנסות. הסברה הרווחת היא שהגעתי למצב הזה כי הלבינו לי שיער שכבר היו בו גוונים מחומצנים, דבר שיודעי דבר טוענים שאסור לעשות אבל אני לא רואה טעם לבכות על חמצן שנשפך.

לסיכום - סביר להניח שזו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאני מלבינה את השיער, אבל אני מתה על המראה הזה.