מה לבשתי השבוע?

היוש מטריפוניים, מה חדש אצלכם?

ראשית, רציתי להודות מקרב לב לכל המגיבים, המחזקים וכותבי המיילים וההודעות הפרטיות בעקבות הרשומה שפרסמתי בשבוע שעבר. קיבלתי כל כך הרבה תגובות מחזקות, עוזרות ותומכות וגם עזרה בחיפוש עבודה (קיפ דם קאמינג!) ולמרות שלא היה לי הכח להגיב על כל אחת ואחת מהתגובות בזמנו, אני מעריכה ונוצרת כל אחת מהן. אני שמחה לבשר גם שאני מרגישה הרבה יותר טוב השבוע. ראשית, עצם החשיפה עזרה לי. היא גם הקלה על רגשות האשמה שיש לי בקשר לעיכוב האפי בענייני התמורות לקמפיין המימון (תודה על ההבנה!) ובאופן כללי, אני מרגישה קלה יותר. אני באמת ממליצה מקרב לב לכל הקוראות והקוראים שמשהו מכביד עליהם, לחלוק אותו עם אחרים. מרגע שהבושה והבדידות חולפים, הכל נהיה קל יותר.

אבל החלטתי שהיום יהיה קליל פה, אז אתם יודעים מה לא היה לנו הרבה זמן? מה לבשתי היום! השבוע חזרתי לצאת מהבית יותר, ולראות אנשים שגם ראו אותי ולכן לבשתי בגדים ואפילו (הו הו הו) התאפרתי קצת והשפרצתי בושם. חברת בני אדם, אני אומרת לכם, זה הדבר האמיתי. אז מה לבשתי השבוע אתם שואלים? 

תלבושת לפגישה עם קוראת יקרה שהיא גם אשת השמה בהייטק (עדי, את לא יודעת כמה עזרת לי. המון תודה שוב, הפעם מעל גלי הָאֲתָר).

אני לובשת

שמלה של טליה

סריג ממוד קלות'

צמודונים מרזילי (ישנים לאללה)

מגפונים משופרא

 אני רוצה לציין לטובה את הסריג הזה, שמוד קלות' מוכרים בכל מיני צבעים. הוא מושלם ללבישה מעל שמלה כשקריר. מאחר והוא מגיע מתחת לחזה ולא למותן, הוא לא הורס את הנפילה של שמלות בגזרות רבות ושונות. 

בערב אחר הוזמנתי לטעימת יין של יקבי רמת הגולן שנערכה במסגרת אירועי תערוכת סומלייה בהיכל התרבות. היה טעים ונעים ולבשתי בגד.

תלבושת לטעימות יין
חולצה מנקסט
צמודוני "עור" מאסוס
נעלים קדושות משופרא
תיק מזארה

אני מחבבת מאד את החולצה הזו של נקסט, שנראית כמו סריג שמתחתיו חולצה מכופתרת. יש לי אותה גם בג'ינס והיא מאד רכה ונוחה. אורכה הופך אותה לחצי טוניקה, וזה מאד נוח ללבישה עם מכנסיים צרים או חצאיות מיני כמו שאני אוהבת לאחרונה. הנעלים קדושות כי אני נועלת אותן כמעט כל הזמן. חדי העין ודאי הבינו בהן פה כבר בעבר.

ולסיום, תלבושת לרצף פגישות וסידורים.

אני לובשת

עליונית של דינה גלאס מרזילי

שרשרת מרזילי 

חולצה שחורה מנקסט

גופיה כחולה מנקסט

ג'ינס מאוונס 

הנעלים הקדושות משופרא

את העליונית הזו קניתי שנה שעברה וזו הפעם הראשונה שאני לובשת אותה, בוז שרונה, את שבלוגרית רעה. את הג'ינס קניתי עכשיו בלונדון, והם המכנסים היחידים שמדדתי באוונס ומצאו חן בעיני. יש להם רגל רחבה וזה מאד חביב עליי לאחרונה. את השרשרת לא ראיתי שנתיים לפחות ולכן הנחתי שמכרתי או נתתי אותה למישהו (כי כשקניתי אותה סרט הסאטן שלה עצבן אותי ולא ענדתי אותה כמעט). אבל השבוע מצאתי אותה מתחבאת במאחורה של מגירה ערמומית במיוחד ומיד שלפתי אותה וציוותתי בשמחה לעליונית הזו. מה שבא ללמדנו, שלפעמים מרחק עושה טוב למערכות יחסים.

איך חזרנו בהנף מקלדת להיות שבלוג אופנה הא? זה משהו לא נורמלי. זהו לעת עתה. בשישי הבא טליה ואני עורכות את המכירה העונתית שלנו, עם בגדים ואביזרים יד שניה מארוני ומבצעי סוף עונה מוקדמים על קולקצית הסתיו-חורף של טליה. פרטים בקרוב ועד אז, תהיו בריאים ושמחים וסופשבוע נעים לכולם.

הקופסה החמודה בעולם

בעולם מסתובבות אינסוף חבילות הפתעה. יש חבילות טיפוח, וחבילות עם מוצרים לגיקים (שלא שולחות לישראל, בוז!), וחבילות עם גאדג'טים וחבילות עם טחינה. אבל לפני כמה שבועות נחתה על מפתן דלתי (טוב, על דלפק סניפי) החבילה החמודה בייקום - Kawaii Box. ככה זה כשאת בלוגרית ורודה וחברות בינלאומיות מחליטות לשלוח לך חבילות ורודות בתמורה לכך שתסקרי אותן. ורוד זה השחור החדש, תזכרו.

Kawaii Box היא קופסת הפתעה חודשית שמכילה עשרה עד תריסר מוצרים חמודים רצח מיפן וקוריאה עם משלוחינם בינלאומי (הידד) ובעלות של כ-75₪ לחודש באמצעות פייפל, כאשר יש תוכניות מנוי ארוכות טווח שמוזילות מעט את המחיר. יש להם הסכמי עבודה עם מיטב מותגי האיזה מאמי!!! בהם טוטורו הנפלא של מיאזאקי וסאנריו, יצרנית הלו קיטי וחמודים רבים אחרים.

הקופסה מגיעה ארוזה בורוד, כראוי, ועם ברכה בכתב יד (שזה תמיד נחמד).

ובפנים - כל טוב הארץ, אם הארץ היא יפן או קוריאה.

וגם חטיף שטרפתי חמש דקות מרגע פתיחת הקופסה. מעין מקלות בייגלה מצופים שוקולד, זה היה מאד טרי ומאד טעים.

בחבילה יש לוח שנה חמוד בצורת כבשה טובת לב, מדבקות של פנדות תלת ממדיות, ליפ באלם בצורת עוגה טעימה, גרבים קטנות עם שפן, מגבת מתנפחת ועוד שטויות חמודות. אבל הכוכב של החבילה הוא ללא ספק הבחור הזה.

זהו חתולי, במקרה שלא זיהיתם. פודינג העצלנית הממולאת התאהבה בו מיד כשהוצאתי אותו מהקופסה וביקשה שאוריד את המתכות המחוברות אליו (מחזיק מפתחות) כדי שתוכל לשחק איתו. אני, כידוע, סאקרית מוחלטת של פודינג ועושה כל מה שהיא מבקשת (כל עוד זה לא כרוך בלקום מהספה) ומאז הילדה הממולאת לא עוזבת את חתולי לרגע. להוכחה, הנה צילום שלי חולה כמו כלבית ואומללה כמו אלוהים יודע מה יחד עם פודינג שמזדהה איתי עמוקות וחתולי שנראה מרוצה כי חולים ואומללים או לא, מחבקים אותו וזה מה שחשוב.

איזה חתול זה, באמא שלי. כולו תכול ורך.

אז נכון, אני קשישה ואם לעצלנים ממולאים בישראל, ועדין כיף לקבל חבילה מלאה בפיצ'יפקעס חמודים מדי פעם. אני חושבת שכל חובבי הקיטש היפני-קוריאני יהנו מהחבילה הזו. אנשים צעירים יותר יהנו על אחת כמה וכמה. אם הייתי מקבלת את החבילה הזו כשהייתי בת 15 הייתי מקפצת להנאתי במשך זמן רב. יש פה מגוון מאוזן של דברים חמודים סתם ודברים חמודים שאפשר להשתמש בהם, וזה המפתח לקופסת הפתעה טובה.

אם התעורר בכם החשק, תשמחו לשמוע שהחברה לא רק שלחה לי חבילה אלא ניאותה גם להגריל קופסה במתנה בין הקוראים. כדי להירשם להגרלה, יש צורך בחשבון פייסבוק איתו נרשמים פה למטה. אם זו לא חברה חמודה, אני לא יודעת מי חמוד.

a Rafflecopter giveaway

הזוכה יבחר או תבחר בעוד שבועיים. בהצלחה לכולם!

אני יוצאת מהארון

חברים, קשה לי. עוברת עליי תקופה רעה ומאד קשה לי.

כשעזבתי את מקום העבודה שלי בשמונה השנים האחרונות ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות. התפקיד מיצה את עצמו, אני מיציתי את עצמי, המקום מיצה את עצמו. הפסקתי מזמן לראות בחברה אמצעי לפיתוח הקריירה ויכולותיי המקצועיות וראיתי בה בית ומשפחה, מה שהקשה עליי לעזוב במשך כשנתיים. אבל הגיע הרגע שבו היה מספיק, ועזבתי בלי שתהיה לי משרה אחרת בקנה בכוונה להעביר את זמן החיפושים בכתיבה. אני זכאית לדמי אבטלה ויש לי פיצויי פיטורים ואינסוף פרויקטים לטפל בהם. ציפיתי לחופש, כי חשבתי שהחופש יעשה לי טוב. אז חשבתי.

את חודש האבטלה הראשון שלי ביליתי חולה. את החופשה הקצרה שלקחתי בתחילתו שכחתי כבר מזמן. המחלה היתה קשה והפילה אותו למצב של זומבי משתעל למשך יותר משלושה שבועות. זה היה נורא. אבל עכשיו החלמתי (אמנם צרודה ומשתעלת, אבל מסוגלת לחשוב ולצאת מהבית) ולהפתעתי, זה נורא אף יותר. אני מתעוררת בבוקר הישר לתוך מועקה והמועקה יושבת לי על החזה ומלווה אותי כל הזמן, בתחושה פיזית ממשית של אומללות. למרות שיש לי רשימת מטלות ארוכה כמו הגלות, אני מרגישה שאין לי בשביל מה לקום בבוקר. 

באמת שלא ציפיתי לזה. אני רגילה לראות את עצמי כעצלנית. מקרה קלאסי של בוגרת כיתת מחוננים שלמדה כבר בגיל צעיר שאם צריך להתאמץ בשביל זה, זה לא בשבילי. אני עושה רק מה שבא לי בקלות כי ממילא מה שבא לי בקלות בלתי אפשרי לרב האוכלוסייה, ולהתאמץ זה מסוכן כי עלולים להיכשל, אז לא. לפחות ככה חשבתי על עצמי. אבל מסתבר שהתפיסה הזו של עצמי מיושנת. בכל מה שקשור לקריירה שלי אני מסורה בדיוק כמו לקהילה של השבלוג. אני פרואקטיבית, אני כל הזמן לומדת, אני מלמדת אחרים, אני רוצה להיות הכי טובה שאפשר. בשנתיים האחרונות שכחתי מזה, כי נפלתי לתוך שגרה בה הלכתי לעבודה ממנה לא נהניתי והמוטיבציה שלי ירדה והלכה עד שהתמסמסה לה. ככה זה כשלא עוזבים בזמן. אבל אני זוכרת היטב את השנים הראשונות שלי בחברה, שנים של יוזמות ומוטיבציה אינסופית לשפר תהליכים ומשימות. אני זוכרת את עצמי במקומות עבודה אחרים בהם זהרתי. אני קוראת את מכתבי ההמלצה שלי ממקומות עבודה קודמים ונזכרת מעט מעט בשרונה הקרייריסטית האמיתית. זה מסביר ככל הנראה למה אני מרגישה כל כך ריקה, ריקנית ועלובה בימים אלה. אין לי עבודה ללכת אליה, אני מחפשת עבודה ואין לי מושג או שמץ של שליטה על מתי ומה אמצא. אני יושבת בבית בפיג'מה עם ערימה של תרופות שאני לוקחת כבר שבועות ואמשיך לקחת עוד חודשיים לכל הפחות ומרגישה זקנה ומיותרת ויותר מכל - בודדה. 

לפני שבוע הלכתי סוף סוף להירשם בלשכת התעסוקה, אחרי חודש של מחלה שמנעה ממני לצאת מהבית. בזמן שעמדתי בתור וחשבתי מחשבות שחורות משחור על עצמי ועל כל העולם שמעתי לפתע את הקריאה הבאה שרונה ראובני! איפה האוגר שלי? מסתבר שהיתה שם אישה נחמדה שהשקיעה בקמפיין המימון של השבלוג ולא קיבלה את העדכונים על כך שאני חולה וכל העסק מתעכב. הסברתי לה את זה וחייכתי אליה אבל בליבי ובראשי רציתי למות. מכל המקומות שבעולם, מזהים אותי דווקא בתור לאבטלה??

האויב הגדול ביותר שלי בימים אלה הן המחשבות הטורדניות. הרבה סוגים של חרדה יש בעולם, ואני קיבלתי את זו שמתבטאת במחשבות טורדניות. מחשבות על כסף, מחשבות על מחלה, מחשבות על שכנים שעושים רעש, מחשבות על כמה אני מטומטמת שלא חיפשתי עבודה חדשה מזמן, מחשבות על איזו עלובה אני שיש לי רשימת מטלות באורך הגלות ואני לא נוגעת בה אף פעם, מחשבות על כך שברגע שאתחיל לקחת את דמי האבטלה שלי הם גם יגמרו בשלב כלשהו ומה יהיה אז, מחשבות על כך שאני נטל לאוהביי, מחשבות על כך שהמחשבות האלה מטריפות אותי. אני הולכת למיטה מותשת בסוף יום שבו לא עשיתי כלום חוץ מלבהות בטלוויזיה ולחשוב ולחשוב וברגע שהעינים נעצמות, המוח שלי מתעורר ומתחיל שצף חדש של מחשבות. אבא נהג לקרוא לזה שלשול במוח וזה תיאור מדויק לחלוטין של מה שעובר עליי כמעט כל לילה כשאני מנסה להרדם.

האבסורד הוא שהבטלה מוציאה ממני את המיץ ואיני מוצאת את הכוחות הדרושים לחפש עבודה, להיפגש עם חברים, לצאת, לעשות ספורט ויותר מכל לכתוב. אני בקושי מסוגלת לכתוב, לא לעצמי לא בשבלוג ובטח שלא לצורך הפרויקט שבשבילו לקחתי את סיכון האבטלה מלכתחילה. אני מרגישה מוזנחת ופתטית. אני משותקת. אני בדיכאון. העבודה שלי עכשיו היא להיות חרדה ודיכאונית. אפילו המצאתי לזה מילה חדשה - חרדיכי. שילוב של חרדה ודכאון שמרגיש בדיוק כמו שהוא נשמע. מצבי הנוכחי הוא בכי רע, בטטה, הרסני, חרא. 

אז מה אני עושה? משתפת את החברים שלי ככל האפשר ונותנת להם לתמוך בי, כי יחד עם הקושי הזה מגיעה הבושה והיא גדולה והדרך היחידה שאני מכירה להתגבר על בושה היא לשתף. משתדלת להבהיר לחבריי שאני יודעת מה עליי לעשות ולכן לא זקוקה לעיצות, אבל מתקשה לבצע זאת ולכן זקוקה לתמיכה. נלחמת במחשבות הטורדניות, כי הן מזיקות לי וכל עוד הן ממלאות את ראשי אין מקום למחשבות יעילות או ליצירה. כותבת יומן לפני השינה כדי להקיא לתוכו את כל המחשבות שמונעות ממני להרדם. קוראת את הספרים שחיזקו אותי בעבר ונעזרת בהם (השניים שמונחים ליד המיטה כרגע הם כשדברים מתפרקים וכוחה של נחישות, שניהם ספרים ששינו את חיי ואני ממש זקוקה להם עכשיו). אני רק בתחילתה של המלחמה ויכול להיות שבשלב כלשהו אצרף לארסנל גם טיפול תרופתי נגד דכאון, אבל בינתיים החלטתי לנסות להתמודד עם השדים בעצמי לתקופת מה.

למה אני כותבת לכם את כל זה? רק אלוהים יודע. חברתי טלי חשבה שזה יהיה רעיון טוב לשתף את הקהילה שלי במה שעובר עליי. אולי זה יעזור למי מכם שמרגיש כמוני לדעת שהוא לא לבד ולא צריך להתבייש. אולי זה יעזור לי להיפטר מעוד רובד של בושה ועצב, כי אני מוקפת כל כך הרבה כאלה כרגע. אולי נחשוב על דרך כלשהי לעבור את התקופה הקשה הזו ביחד, נקים קבוצת תמיכה מקוונת או דבר אחר. לכל הפחות, אחדים מכם יבינו למה קשה לי כל כך לכתוב פה ובדף הפייסבוק של השבלוג או לקדם את התמורות המתאחרות כל כך של הקמפיין בימים אלה ויגלו סבלנות.

בסופו של דבר, ברור לי שאני צריכה למצוא עבודה חדשה ומספקת מהר ככל האפשר כדי לחזור לעצמי. אם מי מכם מעורה בתעשיית ההייטק ויכול לעזור לי בצייד משרות, אשמח לשמוע מכם. תוכלו למצוא את הפרופיל המקצועי שלי כאן. ועכשיו אני צריכה לצאת מהפיג'מה וללכת להסתפר בתקווה שזה יעזור לי להרגיש קצת יותר כמו בנאדם. אני חושבת על ויקי כנפו ואיך ירדו עליה על כך שהיא מקפידה לצבוע את השיער תוך כדי מאבקה באבטלה והעוני ומבינה אותה כל כך. יותר מחודש לא מרחתי מסקרה או השפרצתי בושם. אני הולכת להשפריץ על עצמי עכשיו. כל כך נמאס לי להרגיש עצובה כל הזמן.

תשוויצלונדון והגרלונדון

מה השעה? השעה לשתוויצלונדון, תודה ששאלתם! אחרי כל נסיעה לחו"ל מגיע תשוויץ (למה? אין לי מושג) וזה השתוויצחול הראשון בשבלוג מזה אי אילו שנים, אז למה לא למה לא.

כפי שכתבתי כבר, נסעתי הפעם עם תקציב מצומצם מאד. למעשה, התקציב לנסיעה הזו היה בדיוק שליש מתקציב הנסיעה שקדמה לה ב-2012. רשימת הקניות שלי כללה בגדים לראיונות עבודה, פיג'מות', חזיות (קניתי חמש חזיות מעולות ויפות במרקס אנד ספנסר ב-570₪, מחיר של חזיה ורבע במידתי בישראל), בושם וארנק ובהחלט עמדתי ביעדים ובתקציב.

אני מחפשת תחליף לבושם הקבוע שלי בשנים האחרונות (מדמואזל שאנל) כבר תקופה ארוכה וטרם מצאתי מועמד ראוי. החלטתי מראש שתקציב הקניות הגבוה ביותר בנסיעה הזו יוקצב לרכישת בושם, יוקרתי ככל שיהיה. בחנתי בשמים שונים ומשונים עליהם קראתי ושמעתי. רחרחתי את בקבוקי הבושם ב-250$ של טום פורד ולא התקשיתי לוותר עליהם. ביקרתי בבוטיק של שאנל ובחנתי מספר בשמים שלא ניתן להשיג במקומות אחרים, כולל מספר 22 המסתורי, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. בסוף, בביקור השני של בחנות של ג'ו מאלון בקובנט גארדן בחרתי לי שני בשמים נפלאים ממש - בקבוק גדול של בושם מרוות עצים ומלח ים המפורסם, שמריח בדיוק כך (רענן ואוקיינוסי) במחיר 82 פאונד ובקבוק קטן של אגס אנגלי ופרזיה המתקתק במחיר 40 פאונד. הבשמים של ג'ו מאלון מיועדים להנחה בשכבות, כך ששילוב השניים יוצר בושם שלישי מורכב יותר. תענוג של ממש.

התכנית המקורית שלי היתה לקנות ארנק בטד בייקר, עם מבנה זהה לזה הקודם שלהם שהתפגר לאחרונה אחרי ארבע שנות שירות נאמן. לצערי, לא מצאתי שם שום ארנק שרציתי והמחירים שלהם (יותר ממאה פאונד לארנק) לא מתאימים לקניה בסגנון נו טוב שיהיה. ההחלטה להציץ מה חדש ברדלי השכנים התבררה כמוצלחת, מאחר והם בדיוק התחילו במכירת חיסול על העונה הקודמת ומצאתי שם את שני הארנקים הנחמדים האלה עם כלבים וחברים. לארנק הגדול מהשניים יש מבנה פנימי מספק להפתיע ויש בו מקום מסודר לכל מה שציפיתי להכניס לארנק גדול פי שתיים בטד בייקר. הוא נכנס בקלות לכל התיקים הקטנים המשונים שאני נוהגת לסחוב איתי לאחרונה, מה שהופך אותו לקניה מצוינת. את ארנק המטבעות הגמדי טרם חנכתי, והוא מחכה להזדמנות נאותה לשמש כארנק צהרים.

כצפוי, החנות היחידה אליה יכולתי להגיע עם מאה פאונד ולצאת עם שתי שקיות מפלצתיות היא פריימרק. בחרתי לי הרבה פריטים ובסוף סיננתי מחצית מהם ויצאתי מרוצה ובידי כמעט כל מה שקיוויתי לקנות בנסיעה הזו, ועוד. חוץ משרשראות נורות לקישוט הבית ובטריות בגרושים, תחתונים וגרביים לרב וכל מיני דברים שמשפריצים ניצנוצאז' קניתי כמה בגדים מצוינים במחירים מגוחכים.

מצאתי שם את הקומבניזון הזה שקניתי למטרת יצירת מראה שכבות רומנטי. כמה מכן אולי זוכרות שלפני כמה שנים היה קומבניזון כמעט זהה באלמביקה שנמכר ביותר מ-400₪. אתן יכולות לתאר לכן איך ציחקקתי בהנאה כשמצאתי את התאום שלו במחיר 7 פאונד (42₪) בלבד.

להפתעתי מצאתי מגוון זעיר אך מעולה של בגדי ספורט עד מידה 20 (48). קניתי שני זוגות מכנסי ספורט מקצועיים ואת החולצה המצוינת הזו ב-10 פאונד, שחולצה זהה לה כמעט קניתי לא מזמן באתלטה במחיר גבוה פי חמישה. הכובע סופג הזיעה עם הרשת באיזור השיער עלה 3 פאונד. אין לי מושג למה, אבל כובעי מצחיה לספורט עולים בארץ לפחות 80 ש"ח.

קניתי גם מספר מכנסי פיג'מה מהדגם הזה ב-9 פאונד המכנס. הם מעוטרים בדמויות שמנמנות וחביבות מסרטים מצוירים שונים. מה עוד יכולה אישה לרצות?

החדשות הרעות על פריימרק הן שהם הקטינו את טווח המידות שלהם, ומרבית הפריטים שלהם מגיעים עכשיו רק עד מידה 18-20. שאלתי את אחת המוכרות לאן נעלמו הפיג'מות והתחתונים במידה 20-22 והיא ענתה לי לא היית פה הרבה שנים הא?. לא טוב בכלל. והמגמה הזו נמשכה לצערי ברב חנויות הבגדים בהן ביקרנו במהלך הנסיעה.

כאמור למעלה, חיפשתי בגדים שיתאימו לראיונות העבודה שמצפים לי בתקופה הקרובה ולעבודה חדשה. לאחרונה התרגלתי להגיע לעבודה בג'ינס וטישרט, בהתאם לתרבות הארגונית בחברה, והאמת שממש נמאס לי מזה. חיפשתי את החנויות בהן קניתי בגדים לעבודה בנסיעות קודמות - נקסט, ניו לוק, מרקס אנד ספנסר, ווליס, דורותי פרקינס וירקות דומים אחרים.

בנסיעה הקודמת ללונדון היו לפחות 3 חנויות של דורותי פרקינס ברחוב אוקספורד (רחוב הקניות הראשי של לונדון). הפעם לא מצאתי אפילו אחת. בניו לוק ונקסט (שם אני קונה את רב הבגדים שלי בשנה האחרונה) אמרו לנו שהם מחזיקים בחנות רק פריט אחד מהמידות 18 ו-20 (46 ו-48) ושנוכל למצוא פריטים במידות האלה וגדולות יותר באתר שלהם. בנסיעה הקודמת שלי זה לא היה כך וזה הרתיח אותי. חברתי שלובשת מידה 22 לא מצאה בגדים בשום חנות כמעט, פרט לאוונס שם היו ג'ינסים במידות גדולות מאד אך אף אחד מהם לא החמיא לא לה ולא לי.

במכירה שהיתה בפינת המידות הגדולות הקטנה בסניף ריג'נט סטריט של H&M מצאתי שמלה שראיתי יום קודם בסניף אחר במחיר מלא של 30 פאונד והחלטתי לא לקנות. היא עלתה שם 10 פאונד בלבד (60₪) וקניתי אותה במידה 18. היא רכה ומתנפנפת וארוכה יותר מאחור, וזה תמיד חביב עליי.

קניתי במכירה גם חצאית קצרה במידה 20 שהתבררה כגדולה עליי (זה מה שקורה כשחולים ומקיאים כמעט חודש) ולבשתי השבוע בפעם הראשונה בה יצאתי מהבית מאז חזרתי. היא עלתה 5 פאונד (30₪) בלבד!

אני לובשת

חולצות מגאפ ונקסט

חצאית מ-H&PM פלוס

גרביונים מסימפלי בי 

מגפונים ישנים של גזית

המקום היחיד בו מצאתי בגדים לראיונות במידתי הוא חנות גדולה בשם BHS ליד תחנת אוקספורד סירקס ברחוב אוקספורד. זה מין כלבו שמאגד בתוכו הרבה מותגים מסוגים שונים, כולל את מותגי המידות הגדולות אוונס ופרופיל (שהיה חדש לי). זה גם המקום היחיד בו מצאתי בגדים של דורותי פרקינס בנסיעה הזו. קניתי שם שני זוגות מכנסים מחויטים במחיר מצחיק (אחד עלה 96₪ והשני 35₪. הידד להנחות חג המולד!) ואת החולצה הזו של דורותי פרקינס שעלתה עשרים ומשהו פאונד בלי הנחה אבל מתאימה בדיוק לראיונות עבודה בהן המתראיינת היא שרונה.

בתמונות רואים גם את הידיות החדשות לארון הבגדים, שקניתי בזארה הום (חנות שאכזבה אותי למדי, אני חיבת להודות. פוקס הום הרבה יותר שווה).

הבגד היקר ביותר שקניתי בנסיעה הזו הוא הקרדיגן הזה מסימפלי בי שעלה 40 פאונד (238₪). בקנייתו קיבלו מתנה של עשרה פאונד לקניה נוספת, אותם הוצאתי על גרביונים ועגילים נחמדים כך שזה יצא משתלם בהחלט. חיפשתי קרדיגן אפור ארוך ועבה הרבה זמן, וזה הראשון שמדדתי וממש מצא חן בעיני (ברב החנויות הקרדיגנים הארוכים דקים נורא, ולזה יש משקל והוא באמת מחמם). הוא רך ונעים והשרוולים שלו רחבים כמעט כמו קימונו, מה שהופך אותו לסופר נוח מחד ובעייתי ללבישה מאידך, כי אי אפשר ללבוש מעליו מעיל. אופסי. ציפיתי להרבה מהחנות הזו, עליה אני קוראת בבלוגים מחו"ל כבר שנתיים, והתאכזבתי שזה היה הבגד היחיד שם שרציתי.

באחד הימים הראשונים שלי בלונדון הלכתי לחנות התכשיטים האהובה עליי, לה נריד, וחיפשתי על מה להוציא מאה פאונד. מאחר ולא מצאתי שום תכשיט שבאמת רציתי, שחררתי את תקציב הלה נריד לתוך התקציב הכללי של הנסיעה, מה שאפשר לי לקנות שני בשמים במקום אחר ומגבת של מומינים ולאכול בכמה מסעדות מוצלחות במיוחד. בזמן שחיכינו לשולחן באחת המסעדות האלה (האיטלקית של ג'יימי, נום נום נום) התהלכנו ברחובות הסמוכים וגילינו שחנות האאוטלט של לה נריד, עליה שאלתי בחנות הראשית ואמרו לי שנסגרה, קיימת ועוד איך והתבאסתי למדי לנוכח המחירים המוזלים והמבחר מקולקציות קודמות שאהבתי יותר.

חזרתי לשם ביום האחרון שלי בעיר עם תקציב זערורי וקניתי לי את העגילים הכי חמודים שמצאתי ויכולתי להרשות לעצמי. הם עלו 20 פאונד והם מתאימים עד מאד לשיער קצר. אני חושבת שאחגוג עליהם בקיץ הקרוב.

זהו לעת עתה. לחנויות היקרות שאני אוהב לא נכנסתי אפילו בנסיעה הזו, כדי לחסוך לי עוגמת נפש. ותכל'ס, כשחלק נכבד מהתקציב מיועד למלון נוח, כרטיסים לתיאטרון וארוחות שחיתות אין על מה להתלונן. לונדון היא לונדון ואני אוהבת אותה מכל ליבי. ויחסית לנסיעה עם תקציב מוגבל חזרתי מפונקת היטב, אז הידד! 

עד כאן תשוויצלונדון. אך עובדה ידועה היא שאין תשוויצלונדון ללא הגרלונדון, וכך הדבר גם הפעם! לצערי, תקציב ההגרלה היה דל עד דל גלים, אבל לא בודקים סוס מתנה בשיניים. נכון? נכון!

אז מה בהגרלונדון לפתיחת שנת 2015

• פנקסון נעים במיוחד מחנות העיצוב היפנית האהובה מוג'י
• קרם רגלים משובח של Soap & Glory 
• ליפ גלוס של Soap & Glory
• שרשר דובדבנית מהסייל של H&M
• איילינר חום של Barry M
• לק חורפי של Topshop
• מבחר דוגמיות

והנה הוראות ההרשמה.

1. ההגרלה תמשך מהיום (חמישי 15.1.15, הא תאריך נחמד! בטח יש הרבה חתונות יקרות היום) עד יום חמישי ה-22.1.15 בערב אז אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה קרם רגליים, בעד או נגד? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
4. יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוק וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
5. שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, שיחות סלון, חבילות שי בדואר שליחים ואיתות באמצעות מניפות.

שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.

בהצלחה לכולם ולשנה הבאה בלונדון הבנויה עם תקציב על הכיף כיפאק.

עדכון 22.1.15 - והזוכה בהגרלונדון היא...

שלחי לי בבקשה את כתובת הדואר שלך ל-raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים. אם לא תחזרי אליי עד שישי בצהרים, אבחר זוכה אחרת.

אני משתעלת בלונדון

היוש שגעונות בכרמים, התגעגעתם אלי? אני התגעגעתי אליכם! 

איפה הייתי ומה עשיתי, אתם שואלים? ובכן, יום אחרי שסיימתי את מחויבותי לחברה בה עבדתי בשמונה השנים האחרונות, עליתי על מטוס ללונדון. עוד לפני נסיעתי התחלתי לקחת אנטיביוטיקה בשל שיעול עקשן שסרב לחלוף. באמצע הנסיעה איבדתי את הקול לכמה ימים וימים אחדים אחרי שחזרתי הגעתי למצב שבו שריתי כשלושה שבועות וכלל תכנית יומית של שיעול מהאגדות, כאבים בכל הגוף, בחילה, הקאות, שינה מסביב לשעון ובהייה בטלוויזיה כשהיה לי כח. כך זה נמשך כל דצמבר וראשית ינואר. אבל עכשיו אני מסוגלת כבר לדבר (צרודה כמו קרפד, אבל מדברת) ומשתעלת רק 20% מהזמן שזה משהו משהו ומרגישה שאני יכולה להתחיל לחזור לשגרת חיי (באטיות רבה). אני חושבת שזה זמן טוב לפצוח בחיסול רשימת הרשומות הארוכה כמו הגלות שהכנתי במהלך החודשיים האחרונים, ובראשה - מה עשיתי בלונדון (פרט ללהשתעל).

להבדיל מנסיעות קודמות לעיר הקניות החביבה עליי, נסעתי הפעם עם תקציב מצומצם מאד (כראוי למי שעזבה עבודה אחת לפני שמצאה לה עבודה חדשה) ורשימת קניות  ויעדים מתוכננת היטב. עמדתי לא רע בתקציב, עם חריגה אדירה אחת מפאת תכנון לקוי לחלוטין של ביקור במסעדה הטובה ביותר בה אכלתי מימיי שעלתה הרבה מאות יותר משחשבנו לסועדת. אופסי!

נסענו ימים אחדים לפני חג המולד כך שלונדון היתה לעיר שקושטה לה יחדיו. בכל רחוב, חלון ראווה ובנין נתלו אורות וקישוטים אחרים שהפכו את הנסיעה לתענוג יוצא מגדר הרגיל. מאחר ונסעתי בראש אחר מפעמים קודמות לא לקחתי איתי מצלמה, כך שהתמונות היחידות שצילמתי הן מהסלולרי.

אני השתעלתי להנאתי ברחבי העיר

אם הייתי מקבלת פאונד על כל פעם שהשתעלתי ואנשים שאלו בפחד אם הייתי באפריקה הייתי חוזרת עשירה

פגשתי חברים ותיקים וחדשים

לגמתי סיידר אגסים בכל פאב שני שראיתי ולעסתי מיני מזונות

היינו בכמה מסעדות ומזללות של ג'יימי אוליבר ונהנינו מאד בכולן

שעת תה אופנתית במלון ברקלי היוקרתי. כל המנות בתפריט שאבו השראה מיצירה של מעצב אופנה זה או אחר

שעת תה בסקץ' מייפייר, המסעדה עם השרותים היפים בייקום

 

זה אולי צילום גרוע, אבל זו המנה הטעימה ביותר שאכלתי בחיי - לנגוסטין על 
ג'לי עגבניות עם חומץ חלמונים וקוויאר באומו. ככה מקבלים כוכב מישלן.

זו עוגה שנמכרת בסופר ב-42₪. העיקר שטוענים שלונדון יקרה

וראיתי שני מחזות זמר אדירים - מיס סייגון (שראיתי עם אבא כשהייתי בת 16) ובוק אוף מורמון שהיה הפתעה מוחלטת

סה"כ היה לא רע.