סיכום אופנתי לשנת 2012

אין מה לומר, זו היתה שנה חלשה לשבלוג, בעיקר כי לא היו לי תנאים לצילום ולכן בקושי היו מה לבשתי היומים. מילא זה, אבל לא לבשתי שום דבר מענין באמת השנה. את שבועות האופנה פספסתי, אחד מבחירה ואחד מפאת עומס בעבודה. הייתי חולה המון השנה. למעשה, 2012 היא השנה הכי גרועה בריאותית שהיתה לי אי פעם. הוסיפו לזה כחצי שנה של הכנות למעבר דירה ושיפוצים וקבלו מעט אנרגיה לכתיבה וכתוצאה מכך, מעט רשומות. אני מציעה שנסכם ונעבור הלאה לשנה פרחונית, צבעונית וחביבה יותר היא 2013 הבאה עלינו לטובה. 

הטעות האופנתית של השנה - תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב: גלאח זה אסון. אסון. שנה אחרי, אני עדין משלמת את מחיר ההחלטה המיותרת לגלח את החלק הקדמי של השיער שלי. לא מספיק שזה נמאס עליי אחרי פחות מחודש, לגדל גלאח זה סיוט. הוא קופץ מלמטה והורס כל תספורת, הוא מאלץ אותך ללכת עם אלף סיכות שמושכות לך את הקרקפת, כמו ילדה בת ארבע. הוא גורם לכל שורש לא צבוע או שערה לבנה להראות מוזנחים פי מאה. והכי גרוע - אף אחד לא ממש רואה את זה חוץ ממך. אקיצר - לא. לא לא לא. לא.

תדביק בחזרה! תדביק בחזרה!

התלבושת שאתם הכי אהבתם השנה - היא ללא ספק זו.

שמלה מדורותי פרקינס בלונדון
שרשרת מ-East בלונדון (שנה שעברה)
גרביונים שקיבלתי מגאלה רחמילביץ'

מגפונים של Atelier do Sapato משופרא

התלבושת שאני הכי אהבתי השנה - אותה האחת בדיוק. הרגשתי נשית וחמודה וקיבלתי המון מחמאות. מסקנה, גם שמנות יכולות וצריכות ללבוש מיני.

הקניה הגרועה של השנה - כל מה שקניתי אצל פיפה. הוצאתי כ-5500 ש"ח על בגדים שלהם בתחילת 2012 ומתוך הר המכנסים, השמלות, הסוודרים והחולצות שקניתי נשארו בידי היום שני קומבניזונים, חולצה ושתי שמלות של המותג שאחת מהן אני מתכוונת למכור. כל השאר נמסר או נמכר (בגלל שלא החמיא לי) או התפרק ונזרק. בהתחשב במחירים של הבגדים, בכמה שהם יפים ובאמון שהיה לי במותג כשהכרתי אותו לראשונה, זו ללא ספק האכזבה הגדולה של השנה עבורי.

איט ווז נייס וויל איט לסטד

הקניה המוצלחת של השנה - מאחר ועניינו אופנתי, אני לא אדבר על הדירה שלי ותכולתה. לפיכך, הזוכה בתואר קנית השנה 2012 הוא המעיל הזה מגאפ. הוא נוח, מתאים לכל תלבושת, טרנדי ביותר (מסתבר, לא חשבתי על זה כשקניתי אותו) והדבר היחיד שחסר כדי להפוך אותו למושלם הוא ברדס. אבל מצד שני, אם היה לו ברדס לא היה לו הצווארון המסולסל החמוד שאני אוהבת. אני מבואסת מזה שקנית השנה כל כך פרקטית, אבל מה לעשות. זאת היתה שנה פרקטית, של בגדים נוחים ומנחמים.

רשומת השנה - זו שהכי נגעה לליבי וגם לליבכם.

היכולת להיות מדויקת בבחירות שלי, והבגדים פה הם מטפורה לכלל הבחירות בחיים, היא מפתח לאושר או ליתר דיוק, לסיפוק. וסיפוק הוא אחר המפתחות לאושר. כשיש לך מעט דברים, והם בדיוק מה שאתה רוצה שיהיה לך אתה שמח. כשיש לך המוני דברים שכולם ליד ואף אחד מהם הוא לא זה לא יעזור בית דין, אתה תמשיך במירוץ המטורף למצוא את הבגד האחד שיספק אותך ואף פעם לא תמצא אותו.

זהו.

נרים כוסית לחיי שנה מדויקת יותר. שנה של צבע ויופי. של שקט ושלווה ויצירתיות. שנה של שבליגה צבעונית ומשמחת לכולנו. רות סוף.

צבעים מלבבים

בחורף, בדיוק כמו בקיץ, חשוב לי להתהדר ולהתבדר בבגדים ואביזרים צבעוניים. את הבגדים אראה לכם ברשומה קרובה, היום הוא תורם של האביזרים ומוצרי האיפור שאני הכי אוהבת בימים אלה.

למשל, העגילים האלה, שקניתי במוזיאון ויקטוריה ואלברט (אם לא ידעתם, יש בחנות המוזיאון הזה ספרים ותכשיטים מרהיבים ממש. חלקם גם יקרים להחריד, כצפוי, אבל בהחלט לא כולם). התאהבתי בתכשיטים של Cilea מאז ראיתי את ליסה אלדרידג' עונדת אותם בסרטונים שלה לפני שנה, וחיפשתי אותם הרבה מאד עד שגיליתי שהם נמכרים בחנות של ה-V&A. אחרי חיטוט מתמשך, והתקף לב קטן למראה מחירי השרשראות, החלטתי לקנות את העגילים האלה שמתאימים לחורף יותר מלקיץ, למרות ואולי בגלל הצבעוניות העזה שלהם. בקיץ, אחרי הכל, לא תראו אותי לובשת צבעים חזקים כמו אדום או פוקסיה. אני מעדיפה ללבוש אז צבעים רכים ומורכבים יותר.  

הצטרפה לעגילים בצילום, חיפושית קטנה שהיתה של אמא 

פלטת הצלליות החביבה עליי בימים אלה, כשקל ונעים להתאפר ולא מזיעים כמו סוסים כל הזמן, היא זו של לורה מרסייה שהרכבתי בנסיעתי האחרונה ללונדון בסוף אוגוסט. הפלטה מגיעה ריקה (בדומה לקונספט של בית האיפור הפולני אינגלוט, שעליו נדבר בהזדמנות) ואפשר לבחור עבורה אילו צלליות שרוצים. אני בחרתי בשלושה צבעים שהתגלו כלא פחות ממושלמים - נוחים למריחה, עמידים להפליא (עם ובלי פריימר על העפעף) ומחמיאים ליום יום וגם לערב.

מימין לשמאל - Bamboo חום בהיר עם שימר ברונזי עדין, Sable שהוא אפור-חום בגימור סאטן ו-Shimmerplum שהוא גוון שזיף עמוק עם ניצנוצים ורדרדים, מוזהבים וכסופים (והפחות מוצלח שבחבורה, כי כמו צלליות ניצנוצאז' רבות אחרות הוא קשה יותר). אלה הצלליות הטובות ביותר שניסיתי בשנים האחרונות ואני ממליצה עליהן מכל הלב. 

את פלטת Starry Night של MUA חיפשתי כשהייתי בלונדון ולא מצאתי בשום מקום, היא אזלה לחלוטין מהחנויות. לפני כמה שבועות היה סייל באתר של MUA (שודאי קראתם עליו בכל בלוג טיפוח בעולם) וסוף סוף קניתי את הפלטה במחיר מגוחך (כל ההזמנה שלי, שכללה שתי פלטות בגודל זה ועוד פלטה קטנה ולק עלתה 60 ש"ח) למרות שגם כך, מחירה כ-25 ש"ח. היא כוללת מגוון צבעים נעים ליום ובעיקר לערב ומשלימה את גווני הורוד-סגול שהיו חסרים לי. מוצלחת ביותר, למרות שלא ניתן להשוות אותה לצלליות של לורה מרסיה שהראיתי למעלה. מצד שני, אלה של לורה מרסיה עולות פי כמה. בקיצור - קניה מצוינת. 

גם את foreplay של Nars קניתי בלונדון אחרי שחשקתי בו זמן מה. למעשה, מדובר ב-Deconstructed Orgasm כלומר פלטה שמכילה את אורגזם המפורסמת (שיש לי ואני אוהבת כבר כמה שנים) ואת מרכיביה השונים - שימר זהוב יפה, ורוד פוקסיה מעורר וקורל אפרסקי שפחות מתאים לי. היום אפשר לקנות אותה גם באסוס בכ-260 ש"ח. היא שוכנת עכשיו במגירת האיפור שלי ואת אורגזם (או מה שנשאר ממנו) העברתי לתיק האיפור שאני לוקחת איתי לעבודה. סבבה אגוזים. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא למה לעזעזל הם נותנים למוצרים שלהם שמות כאלה דוחים.

בהשקה האחרונה של איב סאן לורן קיבלתי את Palette Couture Highlighting Powder. פלטת ברונזר שהוכיחה את עצמה כמשובחת לבהירת עור שכמותי. היא מזכירה קצת את הסומק האהוב עליי Blush Baby של מאק, אבל עירוב הצבעים יוצר צבע חום וזוהר יותר מהבייבי שנוטה לורדרד סמוק טבעי. אני משתמשת בה כסומק יותר מכברונזר ואוהבת אותה מאד.

ולסיום, אביזר צבעוני לבית בצורת פרחים. לפני הרבה שנים התברר שיש לי כשרון בשילובי פרחים, ומאז עברתי דירה אני שמחה לקנות פרחים לשבת בכל הזדמנות שנקרית בידי. החנות שבה אני קונה כבר שנים היא ורד שמיר ברשפון, שהיא לדעתי חנות הפרחים היפה בארץ (הם ישתתפו בקולאז' סייל הקרוב של קרן שביט). השבע בחרתי גרברות אדומות, חמניות צהובות ואירוסים סגולים יפהפים. השילוב של צהוב וסגול כל כך מלכותי, חבל שאי אפשר ללבוש אותו בלי להראות כמו תוכיה משוגעת. נו שוין!

ח חת חתו חתול מזונב

השבוע עצבנו אותי כמו שצריך, וכשמעצבנים אותי כמו שצריך אני מתלבשת כמו שצריך, כלומר - לובשת חתול. כלומר, לא חתול אמיתי וזה, אלא הדפס בצורת חתול קומפלט עם זנב ושפם. לזה מדרדרות בלוגריות אופנה ישראליות בשוק שבו אין בגדים עם הדפסים קומפלט של תחש.

שלשום לבשתי חתול נאה מאסוס. זה סריג רך עם חתולסקי שהתלבש לו על הכתפיים. בגב החולצה רואים את הרגלים האחוריות ואת הזנב שלו, כמו שצריך.

היום לבשתי את חתולינו מ-Threadless. לצערי, הוא מגיע רק בשרוול קצר. לשמחתי, נורא חם לי היום (הלכתי ברגל עם עקבים לסייל של סוהו ועמדתי איזה שעה בתור. מיותר לגמרי). חתולינו מאד מרוצה מהחיים ונראה שהוא מאד אוהב אותי. אני אוהבת אותו גם, ולכן אני מקפידה להרחיק לו מהשנוז את הכבל של האוזניות.

זהו לעת עתה. ועכשיו אתם גם יודעים לברוח לצד השני של הכביש אם אני מתקרבת אליכם לובשת חתול, שלא יגידו שהבלוג הזה לא חולק מידע מועיל.

הצנועות והנאבקות

תעשה לי בלוק

תעשה לי בלוק
לחץ עליי
קשר אותי אל כל חבריך
צלם אותי תוך כדי מעשה
והעלה לאיסנטגראם
שכולם יראו שיש לי בלוג

(יונה וולך 2012)

 

סופשבוע רגוע

ירק טרי שמפיץ ים של ריח

מרק עוף שעל הכירה מתפתח

נרות של שבת

לצד עץ של נוצרים

אלה דברים שסופ"ש מסדרים.

נר מפנק ואמבט ארומטי

חטיף בשקית שנחטף אוטומטית

לשכב חבוקה בזרועות פינקשון

כך לבלות עד הנץ יום ראשון

כשגשום לי 

וקריר לי

ובחוץ סגריר

אשרוץ לי בכיף עם דברים שאוהב

ואז יזהר אור בהיר!

תמונה שנשארה מחנוכה :)

ווט אבר נקסט?

אחת הסיבות שאני אוהבת לנסוע ללונדון היא שכיף לעשות שם קניות, ספציפית - קניות בגדים. במשך שנים רבות, היתה Whistles בקובנט גרדן החנות האהובה עליי (אפשר למצוא בגדים שלהם באסוס). זאת חנות שמזכירה את רזילי בכך שהם מחזיקים אוסף של מעצבים צעירים ומגניבים אותו מכרה במחירים מופרזים. אבל בשנתיים האחרונות זה פשוט לא מה שהיה פעם. המחירים עלו, והמגניבות ירדה עד נעלמה. גם היצע המידות ירד וכיום קשה לי מאד למצוא שם בגדים במידה שלי, דבר שלא כל כך מפריע לי כי ממילא אין שם משהו שבאמת הייתי רוצה ללבוש. חבל.

את החור שנוצר מילאה חנות שאני מכירה כבר שנים ארוכות ונמצאת לאחרונה במגמת השתפרות והיא Next. המידות מגיעות עד 18 בכל הדגמים ולעתים קרובות גם ל-20 ו-22 (אני חושדת שהם מייצרים 22 בדגמים שיצאו להם צרים מהצפוי). בביקור האחרון שלי שם באוגוסט קניתי בגדים במידות 18-22 (מה שגורם לי לחשוב את מה שכתבתי בסוגריים הקודמים). הבדים שלהם טבעיים משל דורותי פרקינס (שהכשל הכמעט יחיד שלהם הוא שהם עובדים עם בדים סינתטיים שמתאימים לאקלים אירופאי אבל לא לישראל), הסגנון נע בין סולידי (חליפות מצוינות לעבודה) לחמוד (חולצות עם הדפסים חמודים, פיג'מות כיפיות, גרביים חמודים וחמועלים מוצלחים). יש להם גם בגדים בסיסיים נחמדים, כדוגמת טייצים וגופיות. בקיצור, יופי טופי.

למה אני מספרת לכם על זה עכשיו? ובכן, משתי סיבות. הראשונה היא שביקשו ממני לעדכן את רשומת קניות למידות גדולות בלונדון ואת מרבית הקניות שלי הפעם עשיתי שם. והשניה היא שהשבוע גיליתי במקרה, שהם הוסיפו לחנות המקוונת שלהם משלוחים לישראל ולא סתם משלוחים - משלוחינם! זה שיפור משמעותי לעולם האפשרויות הצר כעולם נמלה של בנות מידות הביניים (לשיטתי 42-28) שאין להן כמעט איפה לקנות בגדים נחמדים, לא בישראל ולא אונליין. אני כבר הזמנתי לי סווטשירט עם חתול (אתם לא מאמינים כמה קשה למצוא סווטשירט נשי במידה 48 בישראל, למעשה זה בלתי אפשרי) ועוד חולצה מסוג שמוצאים הרבה בנקסט, שנראית כאילו את לובשת סוודר מעל חולצה ארוכה, אבל למעשה מדובר בחולצת אשליה אחת. 

הנה כמה מהבגדים שקניתי שם בתקופה האחרונה ואני אוהבת במיוחד.

טוניקה מידה 22 שמגיעה עם צעיף תואם. רכה ונוחה ואני מתה עליה. אם היו לה שרוולים ארוכים ולא שרוולי שלושת רבעי היא היתה מושלמת, מה שלא מנע ממני להתאכזב קשות כשגיליתי שאין את תאומתה הכחולה באתר במידה שלי.

שמלה קיצית בהדפס אמנון ותמר (לא זכור לי שנתקלתי בהדפס כזה על בגד קודם לכן) במידה 18. היא אורירית וחמודה וארוכה מאחורה יותר מקדימה, שזה תמיד יתרון לשמנמנות בעלות ישבנים.

חולצת ינשופים שקפקפה במידה 20. אני לובשת אותה מעל גופיה לבנה או בצבע גוף, והיא משלבת חמידות (הדפס ינשופים נחמד) עם משרדיות (צווארון וכפתורים מכובדים) באופן מוצלח ביותר.

גופיה במידה 20. משלבת צווארון רקום נחמד עם ניפנופיות רומנטית בצבעים שמאד מחמיאים לי.

סוודר במידה 20 שקניתי לפני כשלוש שנים ומשרת אותי היטב גם היום (להבדיל, למשל, מהבגדים של פיפה שפחות משנה אחרי שקניתי אותם בסכומים גבוהים בהרבה כבר זרקתי כמעט את כולם מפאת קרעים ופגמים שונים ומשונים). הוא נראה די פשוט, אבל אני מקבלת עליו המון מחמאות, כך שבהחלט יש בו משהו.

אני ממליצה בחום לבדוק את החנות המקוונת שלהם. יש שם משהו לכל אחת (שלא לדבר על בגדי ילדים וגברים, שמן הסתם לא ממש בחנתי בעיון). אני לא יודעת אם המשלוחינם הזה הוא זמני או קבוע, אבל שווה לנצל אותו כל עוד הוא קיים.

♥ עדכון ♥

באמא שלי, אני סנילית. שכחתי לגמרי להזכיר את קו המידות הגדולות שלהם, שמציע בגדים עד מידה 26 (54). אני חושבת ששכחתי ממנו כי לא ממש הזדקקתי לו השנה, מה גם שהוא מצוי בכל כך מעט חנויות של הרשת בלונדון. יאללה בלאגן!

מקורדשת מקורדשת מקורדשת!

מה רבה היתה שמחתי לגלות שמרביתכם מעדיפים את המקרדשת שגם אני הכי אוהבת! על שום כך ביקשתי ממנה ללבוש שמלה של דורותי פרקינס ולהכריז על הזוכה.

יהודית יקרה, אני צרי איתי קשר במייל raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים וזכרי, יש לך 24 שעות לעשות זאת (כלומר עד יום שלישי בעשר בלילה) אחרת אאלץ לקרדש זוכה אחרת. אז יאללה חיש ותודה לכל הנרשמות!

שולפות ציפורניים

אתמול חגגנו, בנוסף לנר ראשון של חנוכה, את יום ההולדת ה-22 של בת דודתי המהממת. לפיכך הוזמנו, אני וסופגניותי, לארוחת ערב פלוס קינוחים פלוס ציורי ציפורניים. ציירת הציפורניים היתה אני (למרבה השמחה, אף אחת לא קפצה על הצעתי הנדיבה לשחי פלוס שפם במחיר מיוחד לקרובי משפחה) והעיר שושן צהלה ושמחה.

קודם הן ניקו את  הציפורניים עם מסיר הלק הספוגי של לייף. כשקיבלתי אותו מהיחצ לפני כך וכך שבועות חשבתי שאין סיכוי שזה יעבוד (היה לי נסיון גרוע עם מוצר דומה שקניתי בלונדון פעם) אבל מדובר במוצר מעולה - מכניסים את האצבע המרוחה בלק, מסובבים טיפה ימינה ושמאלה והופ, היא יוצאת נקיה או עם טיפונת שארית בצדדים שיורדת בקלות בסיבוב נוסף. הוא הוריד לי בסיבוב יחיד שתי שכבות של בלק סאטין ובשלושה ארבעה סיבובים הוריד לק עם ניצנוצאז' שלא ברא השטן. למי שתוהה, אגב, ניסיתי להכניס אליו כמה מאצבעות הרגלים אבל נכשלי מאחר ואיני נערת גומי סינית קטנה. 

אחר כך כל אחת בחרה לה צבעי בסיס מהמגוון שהבאתי מהבית (בעיקר Barry M, Essie, ו-Color Club) וקיבלה שתי שכבות לפחות של צבעי הבסיס.

ואז התחלתי לצייר בסבבים, כשבין שכבה אחת לשניה הן מתחלפות כדי לתת ללק להתייבש קצת (פרט לאחת שלא הפסיקה לקפץ ולמרוח את הלק כל הזמן). ציירתי להן על הציפורניים עם סט לקים לציור דקיקי צינור שקניתי בטופ שופ בלונדון, ועם לקים אחרים מהאוסף שלי ושלהן שנשפכו על פלטה ונמרחו עם קיסמי שיניים. שישה זוגות ידיים ארכו כשעה וחצי. מאחר ושכחתי להביא איתי Base Coat ו-Top Coat (היה ברור שאשכח משהו) הן לא קיבלו שכבה מגנה ולא שכבה סוגרת. אמרתי להן שאם הן לא מרוצות שלא ישאירו טיפ.

בת דודה אחת ביקשה חייזרים, חיפושיות, סמלי שלום, ירח שמש ויונה וקיבלה  חייזרים, חיפושיות, סמלי שלום, ירח שמש וחתול.

עורכת הדין ביקשה משהו חמוד אבל סולידי וקיבלה מיני דוגמאות בורוד וסגול.

וכלת היומולדת ביקשה סגנון חופשי על רקע אפרסקי, וקיבלה זר פרחים ליום ההולדת.

ואני, אתם שואלים, מה אני קיבלתי? כאב גב מהאגדות מרב כפיפות מעל ציורים מיניאטוריים ושלל עוגות וקינוחים הראויים לקיסר. וכך שבנו אישה לביתה, זו מרוחה בלקה להתפאר וזו (אני) מרוחה בקרם תותים על השמלה החביבה עליה. את שארית הלילה ביליתי עם מכונת כביסה ומסיר כתמים, ובא שלום על ישראל.

ד דו דונא דונאט טעים לחנוכה

שיהיה לך בתאבון ורד וחג שמח!

6 דואנטס טעימים לבחירתך יחכו לך מחר בדוכן של מיסטר דונאטס 

ולשאר הקוראים - כל מי שיגיע לדוכן של מיסטר דונאטס מחר בין 10:00-16:00

ויזדהה כקורא השבלוג יהנה ממבצע של דונאט חמישי חינם.

הדוכן נמצא בדיזינגוף סנטר ליד שער 2 קרוב לכניסה הפנימית של חנות כלי זמר, וממש מול חנות בשם Carmen Miranda.

למי שתהה אגב בנוגע להגרלה הזו, ובכן בעלי הדוכן הם חברים שלי ושאלתי אותם אם הם יסכימו לפנק את קוראי השבלוג לכבוד החג כמו שהם מפנקים אותי בסופגניות טעימות והם חשבו שזה רעיון נחמד. אז הידד לקרן ויונתן, הלא הם מר וגברת דונאטס וחג שמח לכל הקוראים והקוראות!

ניק אני ואמא ז"ל מברכים על הנרות

הגרלת בזק לחנוכה

כמעט חג שמח סופגנים ולביבות! לכבוד החג ארגנתי לכם הגרלת בזק חביבה שמתאימה לבני כל המינים, הגילאים והגזעים. המגבלה היחידה היא שהזוכה יצטרך להגיע לדיזנגוף סנטר ביום שישי כדי לאסוף את הפרס, וודאי תסכימו איתי שיש צרות גדולות יותר.

ברבי אוחזת במיני דונאט במילוי קרם פטיסייר וציפוי תות של מיסטר דונואטס

הנחיות למשתתפים בהגרלה

1. ההגרלה תמשך מעכשיו ועד מחר (חמישי ה-6.12.12) בלילה. בסיומה אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. הזוכה יתבקש ליצור איתי קשר במהירות כדי לממש את הזכיה.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה הסופגניה האהובה עליי היא.. ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי יחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. יש לעשות לייק לדף החדש של מיסטר דונאטס בפייסבוק.
4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
5. יש לעשות לייק לדף שלי וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
6. הפיצו את דבר ההגרלה לחבריכם, קרוביכם בהווה וקרוביכם לעתיד בכל האמצעים העומדים לרשותכם (בלוג, טוויטר, פייסבוק, אימייל, שיחות ליד מכונת הקפה במשרד והפרחת יוני דואר צבעוניות).

את הפרס תוכלו לאסוף בדוכן של מיסטר דונאטס בדיזינגוף סנטר (בשער 2  הקרוב לחנות כלי זמר, בשיפוע היורד לקומה מינוס 1) ביום שישי בין השעות 10:00-16:00. 

נ.ב - למי ששאלה בדאגה, אין שום קשר בין ההגרלה הזו להגרלה של דורותי פרקינס וניתן להמשיך ולהירשם אליה עד יום שני ה-10.12.12.

עיצה לחיים

אני יושבת לי במשרד ועוסקת בעבודה כשלפתע נפתחת הדלת ופרצוף מוכר מופיע. זהו ש, תכניתן שפוטר לפני כמה חודשים ובא לבקר מסיבה לא ברורה. ניהלתי איתו שיחת נימוסין קצרצרה, במהלכה התלהב מהעובדה שיש עכשיו שתי נשים עובדות בקומה שלי, אחריה הוא נפרד ממני והלך תוך כדי שהוא קורא לעברי מעבר לדלת את המשפט הבא.

נסי לחייך יותר, המלצה לחיים

זה הרגיש כמו אגרוף בחזה. תבינו, כשהוא עבד פה די חיבבתי אותו, אפילו חשקתי בו טיפה ועכשיו הוא אומר לי שבעצם במהלך כל התקופה שהוא הכיר אותי הוא קיבל את הרושם שאני פרצוץ תחת. אני! פרצוף תחת! איך זה יתכן? אני אישה מצחיקה כל כך, וטובה, וחכמה. איך יתכן שגבר שחיבבתי קיבל ממני את הרושם שאני לא שמה עליו? מה עשיתי לא בסדר? מה אני עושה לא בסדר??

אז עשיתי מה שאני נוהגת לעשות במצבים שבהם אני מתביישת בעצמי - הוצאתי את זה החוצה כדי להפסיק להתבייש. כתבתי סטטוס בפייסבוק שלי שבו תארתי מה הוא אמר לי ואיך אני מרגישה כתוצאה מזה. התגובות היו מפתיעות. כל הנשים שהגיבו הכירו את המשפט הזה היטב, בדיוק כמו שאני מכירה את "יש לך פנים כל כך יפים, לא חבל שאת שמנה?". כולן שמעו אותו פעמים רבות במהלך חייהן מגברים, חלקם הגדול זרים מוחלטים או בעלי מרות מקצועית או אחרת עליהן. כולן נעלבו מכך וכולן הכירו בשלב זה או אחר בחייהן שגברים מצפים מנשים לחייך בחביבות בכל עת על מנת לתרץ את נוכחותן בחייהם במקומות לא צפויים (כמו המשרד, הכביש, המעלית). או כמו שחברתי ניסחה זאת.

את לא יודעת שנשים נבראו על מנת שלגברים יהיה נחמד לראות אותן מחייכות בכל פינה? את שוללת ממנו את זכותו המולדת לראות אישה מחייכת בכל אשר יפנה!

אני?? אישה?? נחרדתי. אני בכלל לא אישה, אני שמנה! אני פטורה מחיוכים וחוץ מזה השיניים שלי עקומות (זו אגב הסיבה שבגללה אני ממעיטה לחייך, אם בכלל. הרגל מימים בהם היה לי בטחון עצמי של צל של עכביש) וזה לא נעים לראות אותי מחייכת, שלא לדבר על מה שקורה לסנטר הכפול כשמחייכים, איכסה.

זה לא אומר שאת לא אישה, זה אומר שאת אישה דפקטיבית ובשל כך את צריכה להתאמץ הרבה יותר לכפר על כך. נשים שמנות הן הרי תמיד מטופחות, מצחיקות וחיות מין.

כשהיא צודקת, החברה שלי, היא צודקת. לפעמים הנכות שלי (הרים על הרים של שומן) משכיחה ממני את מקומי בחברה ומערפלת את ראייתי. זה די ברור ששכחתי את מקומי ואני חייבת לחייך יותר. לחייך זה מעולה כי זה מאמן את שרירי הפנים ומסמן לגברים שאת פתוחה לחיזורים ויתרון נוסף נחבא הכרוך בחיוך בנוכחות גברים הוא שכשאת מחייכת קשה לך לדבר.

אז קשה לי. קשה לי להוציא את הראש מהקבעונות שלי וחוסר הבטחון שלי, אבל כמות הנשים ששיתפה אותי בחוויות דומות שעברה (כולל חברה אחת שלא אומרים לה את זה מאז שילדה, מה שעורר את התהיה אם המעבר מסטטוס אישה לסטטוס וולדנית מעלה אותך מסך במשחק ופוטר אותך רשמית מהצורך לחייך כל הזמן) מאלצת אותי לקבל את העובדה שזה רק רובד נוסף ונפוץ בתפיסת העולם הפרימיטיבית שגברים ונשים רבים מדי עוד נגועים בה. תפיסה לפיה נשים הן כלי שרת של גברים, שתפקידן להיות נעימות או להסתלק מהמרחב הציבורי. למעשה, נשים הן סוג של מקלות במבוק שנעוצים במפיץ הריח הנעים של החברה הפטריאכלית. תפקידן להיות פסוקות ולהנעים את האוירה. 

אז אני אבחר לא להעלב ולהפנות אצבע מאשימה כלפי עצמי, ואפנה את האצבע המאשימה חזרה אל האדיוט שפעם חיבבתי. חבל שהוא הלך, אחרת הייתי אומרת לו את מה שחברה אחרת הציעה בשרשור הארוך בפייסבוק.

אולי אם היית מתרכז פחות בלהיראות מחוייך ויותר במה שאתה עושה, עדיין היית עובד פה. המלצה לחיים.

זכרון? דברים

ביום שישי, אחרי הטניס של הבוקר, נסענו לטייל קצת בזכרון יעקב. התכנית היתה לטייל בגן הנדיב ואז לנסוע למדרחוב לשוטטות חופשית בין חנויות, נוף יפה ואוכל טעים. למרבה הצער, עד שהגענו כבר היה מאוחר מדי לטייל בנחת בגן הנדיב אז החלטנו לנסוע לשם בפעם אחרת ולשים פעמינו לרחוב המייסדים וסביבותיו.

אני כל כך אוהבת את זכרון. יכולתי לכתוב שעות על קבעון אהרונסון שהיה לי כשהייתי ילדה, על כך שבלעתי כל ספר בנושא נילי והמחתרות ועל העובדה המוזרה למדי שביליתי את גילאי 12-13 מאוהבת באבשלום פיינברג (אני תוהה אם עוד נערות חוץ ממני חשבו עליו כך במאה השנים האחרונות). בכל מקרה, אני אחסוך לכם את שארית הידיעות שלי בנושא, כי ענייננו היום הוא תשוויץ שהייתי קוראת לו בוגר במיוחד, לולא זוועת אלוהה אחת שהורסת את כל הרושם ושמרתי לסוף.

איכשהו הצלחנו לחנות אחרי שני סיבובים בלבד בלב המושבה (כמה מכוניות שיש שם ביום שישי, גוועלד) ובמקרה מצאנו את עצמנו ממש מחוץ לחנות כלי בית נחמדה שמחזיקה את כל היצרנים החביבים עלינו, מאלסי ועד חפצים במחירים נוחים (המוכרת היתה הוגנת מספיק בשביל להמליץ לנו לא לקנות אצלה מוצרים של חפצים מאחר והם עושים מכירת חיסול עם הנחות ענק ולכן יותר משתלם לקנות ישירות מהם בימים אלה). שאלתי אותה אם יש לה קערות למרק, כי אני אוכלת מרק מקערית של קורנפלקס בימים אלה, והיא הציעה לי את האריות האלה ב-19 ש"ח הקערה. הופתעתי לראות אותם מאחר ולילה קודם לכן אכלתי את מרק הבצל האגדי של מסעדת זוני בירושלים מהקערות האלה בדיוק והתלהבתי מהן. אז קניתי רביעיה וגם שתי ביציות קטנות עם אווזים, כי אני בקריז של ביצים קשות ורכות לאחרונה ואין לי במה להגיש אותן.

אגב ביצים, שאלה שאני מקווה שמי מכם ידע לענות עליה - האם תרנגולות שמטילות ביצים שנמכרות כאורגניות ו\או ביצי חופש עוברות השרה כפויה? 

קניתי גם שני סירים מהסדרה הצבעונית של סולתם. הסירים הגדולים שלי עברו אליי מאמא אחרי ששדרגה את אלה שלה, כך שהם ישנים (למרות שסולתם מזדקנים נהדר) ויש לי שלושה סירים כמעט באותו הגודל אבל אף לא אחד גדול שאפשר גם להכניס לתנור. הסיר האדום מכיל 6.5 ליטרים והירוק 8 ליטרים, בדיוק מה שאני צריכה. אני אוהבת את הסימון הפנימי שמראה כמה ליטרים של נוזלים יש בסיר. זה נחמד ונוח, בפרט לאנשים שלומדים לבשל כמוני.

דבר נוסף שאין לי, או שיש לי באיכות גרועה, הוא תבנית לקפקייקס ומופינים. מאז שעברתי את סדנת הקפקייקס של רחלי חיכיתי שיהיה לי סוף סוף תנור חדש ומטבח מרווח לאפות כאלה בעצמי ועכשיו שיש לי את שני הנל, הבנתי שאין לי תבנית מתאימה. התבנית משלבת כוסיות סיליקון מתפרקות עם גוף נוקשה ששומר על צורת המאפה ועלתה לי 75 ש"ח. אני חושבת שאני אהנה ממנה מאד וזוממת לקנות גם תבנית עוגה עגולה מהסדרה.

אחר כך הלכנו לחנות הספרים של איתמר שמתמחה באיתור ספרים ישנים. רציתי לבדוק אם הוא עדין מחפש ספר שביקשתי שימצא בשביל אמא לפני כמה שנים. זה ספר בשם גברת מייק שהיא מאד אהבה כנערה וזכרה לטובה, ורציתי שהיא תוכל לקרוא אותו שוב לפני פטירתה. לצערי, הוא לא הספיק למצוא עותק שלו בזמן, אבל הבקשה עדין רשומה אצלו והוא יתקשר כשימצא עותק. אני מקווה שאני אספיק לקרוא אותו לפני פטירתי, אחרת החובה תעבור לילדיי ולילדיהם אחריהם.

חוץ מזה, קיוויתי למצוא אצלו ספרים מסדרת סיפרי בישול של הוצאת מסדה משנת 1973 שאמא למדה מהם כמה מהמתכונים המוצלחים ביותר שלה וגם אני אפיתי בזכותם את העוגה הכי טעימה שהכנתי אי פעם בסוף השבוע שעבר. לשמחתי, היו לו ארבעה, מהם שלושה במצב טוב. בחרתי לי את מאכלי בשר עוף וצאן ואת מתאבנים סלטים ומנות ראשונות. אני מאמינה (אם זכרוני אינו מטעני) שספרי המרקים והעוגות מהסדרה נמצאים במחסן יחד עם שאר הספרים ששמרתי מהספריה של אמא ואבא.

בנוסף מצאתי ספר שגדלתי עליו - תעלוליה של סופי מאת הרוזנת דה סגיר (את ילדות למופת קניתי ממנו לפני כמה שנים) ועוד ספר שנכתב בידי תיירת נוצריה שביקרה בארץ ישראל בסביבות 1855 ומכיל תיאורים, סיפורים ואיורים על החיים בארץ באותה התקופה. מקסים!

לסיום, הנה מראה שתתקשו לשכוח. חיפשתי בכל גלריה לידה עברנו את היצירות של דניאל גליוך - אמן קרמיקה שפסל שלו, הלא הוא אביגיל, רכשתי לפני שנים וחשבתי שהגיע הזמן לראות מה חדש אצלו. לבסוף מצאנו גלריה נחבאת שהחזיקה מגוון נאה של פסלים ופסלונים שלו, אבל לא מצאתי אף אחד שאהבתי באמת או היה יפה כמו אביגיל (שהיא טובת לבב וגם טובת מראה) עד שנפלו עיני על יצירת המופת הבאה.

עיניכם הרואות מוריי ורבותיי, כי המדובר בצנצנת קרמיקה ענקית בדמות עץ תפוחי זהב (בציפוי צבע זהב אמיתי, כך אומרים לי) ועליו דוגר תרנלוז. אין לי מושג מה אני אניח בתוך הצנצנת, אבל הנחתי אותה בינתיים על ארון המטאטאים במטבח, כשני מטרים מעל הרצפה, כדי שחתולסקי לא יצליח לנשנש את התרנלוז, שללא ספק נראה בדירתי מוטרד יותר משנראה כשהיה בחנות. לא נורא, יהיה בסדר!

שיהיה שבוע טוב לכולם, ואל תשכחו להרשם להגרלה של דורותי פרקינס. 

טרנדים בעולם הכתיבה המקוונת

טרנד חדש סוחף את הבלוגוספירה בימים אלה - בלוגריות מראיינות את עצמן בגוף שלישי מבלי לציין את העובדה שהמרואיינת היא גם הכותבת. אני לא יודעת מה דעתי על התופעה ההזויה הזו, ולכן החלטתי לראיין את שרונה ראובני, בלוגרית מאז 2003 ויועצת למותגים בתחום הלייף סטייל על מנת לרדת לשורש התופעה.

ברוכה הבאה לשבלוג, שרונה.

תודה שרונה.

ראשית, האם תוכלי לספר לנו מעט על עצמך?

איני נוהגת להתרברב, לכן אציין שאני מומחית מולטידיצפלינרית לאיפור, תדמית, העצמה נשית, העצמה אישית, העצמה טפשית וטחינה. יש לי ארבעה תארים במדעי החברה, משפטים ובובנאות. אני אשת חברה, אשת קריירה ואשת איש. אני אישה לכל עת ולכל עט. אני כותבת שירה, מתכונים ומסות ומבלה את זמני בחברת שועי עולם, בנקאים, דוגמניות, ודמויות מעולם הפוליטיקה והחברה. איני יכולה להרחיב על פעילותי בתחום הביטחון מאחר ורבים ממעללי טרם אושרו לפרסום על ידי הצנזורה.

שרונה עם הנשיא לשעבר ג'ורג' וו בוש.

נוהגת לבלות עם שועי עולם

כבלוגרית מנוסה ומומחית לצרחנות, מהו ההסבר שאת מציעה לתופעת הראיונות העצמיים בגוף שלישי?

אני מאמינה שהשילוב בין הקשיים הבטחוניים, החברתיים והכלכליים שאנו חווים כחברה בתקופה זו מעודד כותבים רבים לבטא את הקול הפנימי שלהם בצורה חדשה. מדובר באמירה אמיצה שקרב יומה הגדול. הגדיל לעשות הסופר ג'יימס פריי שכתב אוטוביוגרפיה בדויה בשם מיליון רסיסים קטנים. אם תקחי כל רסיס קטן מהמיליון, ותהפכי אותו לקורא, תוכלי להשיג בקלות מיליון קוראים לבלוג שלך בלי שתהיה לך שום אמירה אמיתית!

לפני סיום, שאלה שקוראיי ודאי ישמחו לדעת, על מה את עובדת בימים אלה?

מן הסתם, הבחירות המתקרבות מעמיסות על לוח הזמנים העמוס גם כך שלי, אבל אני משתדלת לפנות זמן לחברים ובילויים. בנוסף, אני נמצאת בעיצומו של תחקיר על ביצים לבלוג שלי שרונה יורדת מהפסים. ומה שכתבת למעלה זה לא באמת עברית. 

 משתדלת לפנות זמן לבילויים, שרונה ראובני וחברה

תודה לך שרונה ראובני על שהקדשת לי ולקוראיי מזמנך היקר

תודה מותק, הלוואי על הבלוג שלי סטטיסטיקות כמו שלך. איך את עושה את זה?

הגולם קם על יוצרו חה חה חה

זה נכון! הא הא הא

חחחחח

הי הי הי זה מצחיק

הידד לדורותי פרקינס!

על חיבתי לדורותי פרקינס, בארץ ובחול כבר שמעתם אי אלו פעמים. האחות הגדולה של טופ שופ מספקת מבחר נאה של בגדים בריטים סולידים ונחמדים בטווח מידות המגיע עד מידה 20 במרבית הדגמים ו-22 בחלק קטנטן מהם מבלי לייחד קולקציה מיוחדת למידות גדולות. מכאן שזו החנות היחידה בארץ בה אני במידה 20 יכולה לקנות את אותה השמלה שקונה חברתי במידה 6. או בעברית - זו החנות ההגיונית היחידה בישראל.

לכבוד סוף המלחמה התארחתי בסניף הראשון והגדול שלהם בקניון שרונים כדי לראות את הקולקציה החדשה של האחיות קרדשיאן (או כמו שלובה ואני נוהגות לקרוא להן, המקרדשות). המקרדשות קירדשו את אחת הקולקציות הטרשיות ביותר שנצפו אי פעם על פני האדמה (למרות שמתחבאים בה כמה פריטים שחורים ואלגנטיים) והבגדים בה מגיעים רק עד מידה 16, לכן התעמקתי יותר בחלקים האחרים של החנות. בחרתי לי סקיני ג'ינס חמוד במידה 20 (שעולה 129 ש"ח לפני הנחות) ועוד שתי גופיות במחירים מצחיקים וגם קירדשתי תיק קלאץ' שחור מגניב מהקולקציה, החשבון היה על סך 349 ₪ אחרי הנחה וקיבלתי הטבה על סך 200 ₪ מהרשת, כך ששילמתי 149 ₪ בסך הכל.

נכון אתם פשוט מתים על בלוגריות שמספרות לכם על המתנות שהן מקבלות בזמן ששאר בני האדם אשכרה מתפרנסים לפרנסתם? ובכן גם אני. בגלל זה הצעתי למנהלת השיווק של הרשת להגריל בין קוראיי שובר מתנה של הרשת, כדי שגם אתם תהנו ממתנות חינם. היא שמחה להעניק שובר על סך 300 ₪ לזוכה בהגרלה, סכום שמספיק לשמלה, או לשני זוגות ג'ינס ועוד משהו, או לתיק ונעלים, או לחולצת בוהו שיק שחורה מגניבה מהקולקציה של המקרדשות ועוד משהו. אקיצר - סכום ריאלי ונחמד לחנות שהורידה לאחרונה את מחיריה בארץ בכ-30% אחוזים בעקבות השינויים האחרונים במכס.

וזה מה שאתם צריכים לעשות אם אתם רוצים לזכות בשובר מתנה על סך 300 ₪ מתנת דורותי פרקינס ישראל - 

הנחיות למשתתפים בהגרלה

1. ההגרלה תמשך מהיום (שני 26.11.12) ועד יום שני ה-10.12.12 בסיומו אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה אחר.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה מי המקרדשת החביבה עליכם? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי יחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. יש לעשות לייק לדף החדש של דורותי פרקינס בפייסבוק.
4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
5. יש לעשות לייק לדף שלי וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
6. הפיצו את דבר ההגרלה לחבריכם, קרוביכם בהווה וקרוביכם לעתיד בכל האמצעים העומדים לרשותכם (בלוג, טוויטר, פייסבוק, אימייל, מודעות רחוב ומופעים אקספרסיביים בשפת הסימנים).

את השובר ניתן יהיה לממש במהלך השנה הקרובה בסניפי הרשת בקניון שרונים הוד השרון, קניון ארנה הרצליה ופארק הקרח באילת. סניפים נוספים אמורים להפתח בקרוב (אני מקווה). בהצלחה לכולם!

תלוי

עכשיו כשהרמתי את הראש ואני מקווה שגם אתם, אפשר לשוב ולדוש בנושא החביב עלינו - התקדמות העיצוב בדירה שלי. השבוע הגיעה סטפני המעצבת לעשות כמה פינישים, שעיקרם סיום תלית התמונות בסלון, דבר שחששתי לעשות לבד.

היא הציעה סידור מודרני כזה, לא סימטרי ולא הגיוני ומקסים בעייני. הציור הוא אורגינל של ציירת הבית, ג'ני מיליכוב, שהזמנתי לפני כשנה. הגובלן מעשה ידי אמא בשנות השבעים (אני צריכה להחליף לו מסגרת אבל בינתיים תלינו אותו כמו שהוא). עליו מונחים הדפס של טושטוש (שלמדה עם ג'ני בבצלאל, אם זכרוני אינו מטעני) ועוד אורגינל קטנטן של ג'ני - דיוקן של ארז. במחסן יש עוד קנבסים קטנים שיצטרפו לחבורה מאוחר יותר.

הנה משהו שאמא, עליה השלום, היתה זורקת אותי מהצוואה בגללו - דיוקן אלגנטי של יונה. אמא שנאה יונים. תעבה יונים. הקללות שיצאו לה מהפה כשיונה היתה מתיישבת לידה על הגג היו גורמות לכל מלח שיכור להסמיק ולרוץ להתחבא בשירותים. אבל כשחלפתי ליד הקולקציה הזאת בליברטי לפני שלושה חודשים לא יכולתי להתאפק. האוכמנית עצרה אותי (55 פאונד בשביל הדיוקן המפחיד ביקום? השתגעת??? אמרה וגררה אותי משם) אבל בזמן שהיא הלכה לרחרח סבונים ואני חזרתי למחלקת הבד שלהם, עברתי לידם שוב והייתי פשוט חייבת. תכננתי לתלות אותה במטבח, אבל היא לא מתאימה לשם. פה היא נראית נפלא (כל עוד מתעלמים מהעובדה שמדובר בפאקין יונה בשמלה בסגנון הרוקוקו).

אני מאד מרוצה מהמקום שסטפני מצאה למסגרת התמונה המגנטית שאינה חזקה מספיק בשביל להיצמד למקומות שמגנטים אחרים בבית שמחים להיתלות בהם. נראה שמלכתחילה היא שמה עין על תפקיד יוקרתי יותר, כפריט אומנותי. הגברת בצילום, למי שתוהה, היא אני ביום הולדתי ה-12. אבא לקח אותי לצלם בפיקדילי סקוור שמתמחה בצילומים תקופתיים (מעניין אם החנות הזאת עדין שם).

אני מודה שאני מופתעת לחלוטין מכמה שהוורודים, הסגולים והכתומים עובדים ביחד ובלי להראות כבדים או ילדותיים. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעבוד במעצבת פנים עבור אחרים, אבל ללא ספק הבחירות שלי עובדות בשבילי.

מראה מאחורי השטקר.

הנה תמונה ברורה של שעון הקוקייה מאלמנטו, לפי דרישת הקהל. הוא מהמם לחלוטין, והקוקייה החמודה יוצאת מדי שעה בשירה משעשעת. העין האלקטרונית מתחת לקוקייה אמורה למנוע ממנה לצאת ולהרעיש כשחשוך, אבל אני מודה שטרם היו לי ביצים לבחון את הנושא בלילה.

את טפטי הטפט אתם כבר מכירים, אבל הוספנו את המנורה הזאת ממחסני חשמל. לרוע המזל, היא שרפה לי כבר שתי נורות חסכוניות (עם אחריות לשמונה שנים) כך שנראה שהיא פגומה. אני צריכה לטפל בזה.

מה נשאר? לגמור את המטבח ואת חדר העבודה ולהתחיל את חדר השינה. שני אלה יחכו שאמצא אומץ ללכת סוף סוף למחסן ולשחרר משם את הארגזים עם שארית הספרים, הדברים למטבח, חומרי מלאכת היד והאמנות והאלוהים יודע מה עוד יש שם ואביא אותם סוף סוף הביתה. זה בעייתי כי זה יבלגן מחדש את כל הבית וגם דורש קנית רהיטים נוספים, כלומר הוצאות נוספות. אני מנסה לדחות את זה ככל האפשר, אבל בשלב זה של החיים אני צריכה את הספרים שלי וגם רוצה להתחיל ליצור מחדש. מה גם שיש שם עוד ציורים שצריך לתלות או למסגר ולתלות, כולל הסדרה שקניתי בשביל חדר השינה שנראה כרגע סתמי ומעצבן לחלוטין. כך שנראה שהתירוצים הולכים ואוזלים.

זהו בינתיים. שבת שלום ושבוע שקט מבורך לכולם.