יום שלישי, 31 במאי 2011

אייר בעין כרם

ביום שישי נסענו, אני וחברתי היפה וגם אופה, לירושלים להשקה החגיגית של מלון הבוטיק אלגרה. מצאנו את עצמינו בין שועי עולם ועשיריו, ובכל שולחן אליו הצטרפנו שמענו קינות מרות על שטואים מאכזבים בבורדו וטירות מאכזבות בדרום איטליה. כתוצאה מזה מאד התאכזבנו גם אנו ונעצבנו אל לבנו, אבל זה לא נמשך זמן רב מאחר והמקום פשוט יפהפה. פגשתי כמה מכרים וחברים, אכלתי כמה גבינות משובחות של משק יעקובס ושתיתי מגוון יינות ובירות בוטיק. אקיצר, היה ממש מפנק והנוף מרהיב. אין לי הרבה מה להוסיף, פרט להערה היחידה שלי - שהמיטות בחדרים אמנם ענקיות, אבל החדרים והאמבטיות הצמודות אליהם ממש קטנים. מסקנתי - זה יכול היה להיות המקום המושלם לחתונתי, אבל החניה באיזור מאד מאד בעייתית כך שאאלץ כנראה להתחתן במקום אחר או לארגן הסעות. אני אשוחח על זה עם בעלי, כשאפגוש אותו.

ועכשיו:

תמונה = 1000 מילים
ברשומה זו יש 16 תמונות
קבלו 16,000 מילים

התפוח לא נופל רחוק מהעץ


 היה לנו חם מאד בחצר, ואזאנשים טובים גילו לנו שהכי קריר לשבת בתוך הסאונה המקורה
הספסלים שם היו קרים כמו קרח, וזה הלך מצוין עם היין 





זרוע מקועקעת



גבינות של משק יעקובס (גבינת הפסטו נפלאה במיוחד) ובירות של אלכסנדר


ערק ,תאנים משובח של ערק יירוס עם קרח. אחד המשקאות הטעימים שטעמתי בחיי




כמו שאתם רואים, אין צילומי מה לבשתי, כי הם יצאו לא מפוקסים. אבל למי אכפת כשיש אויר הרים צלול כיין וריח אורנים. נכון? נכון.

יום חמישי, 26 במאי 2011

קנו עייפתי וקבלו רשומה

חברים זה רשמי - אני עייפה ורוצה לישון. מה זה עייפה ורוצה לישון, אני ממש ממש עייפה ומאד רוצה לישון. אבל לשבלוג רצונות משלו, ויש לעדכן אותו כמו שמאכילים ינשוף מחמד (בטחינה וממתקים, כמובן, שמשמשים פה כמטפורה לרשומות וצילומים).

אז הנה מה שלבשתי היום, כי האקסנטים נחמדים בעייני, ועוד משהו והופה למיטה.

אני לובשת -
ג'ינס שקיבלתי במתנה מנסי מ-ML (חדש)
חולצה מ-H&M בכפר סבא
סנדלים - עמנואל (ממש ישנים)
שרשרת "עד החתונה זה יעבור" - Asos 

יהלום בגודל של אפריקה

נעלים מזהב 14 קראט
ולפני שאני ושמיכי נפרוש לעולם שכולו פוך (שמתם לב שעטפתי את השבלוג בשמיכי??), אני חייבת לספר לכם שאחרי חודשים של חיפושים, סוף סוף מצאתי את האחד!

בשנים האחרונות השתמשתי בסומק Rose-Beige של גארלן אבל מסיבה שרק אלוהים ושמיכי מבינים, הם הפסיקו לייצר אותו לפני כשנה ומאז אני מחפשת ולא מוצאת תחליף מתאים. ומה כולה ביקשתי? סומק שנראה בדיוק כמו סומק טבעי, ורדרד ורענן ושקוף ומתוק ומושלם כמו שקודמו זכרונו לברכה היה. חיפשתי בהמון חנויות ורשתות ולא מצאתי שום דבר שהניח את דעתי, עד שלבסוף סגרתי על Smashbox O-Glow Intuitive Cheek Color Gel Blush שבתחילה מאד אהבתי, אבל ככל שהשתמשתי בו יותר (לאורך חודשים) הבחנתי שמרקם הג'ל מתקשה והולך והצבע נהיה יותר ויותר וורוד, כלומר - פחות ופחות טבעי. הוא עבר לתיק האיפור שלי, כדי שאוכל לשפץ איתו איפור מחוץ לבית בלי מברשת, ושוב צץ הצורך בחלופה ראויה.

ולפני שבועיים מצאתי אותו סוף סוף. בניגוד גמור לתחושות הבטן שלי, שאמרו לי ללכת על משהו שנראה וורוד באריזתו, נתתי למוכרת במאק לבדוק עליי כל מה שבא לה ויחד מצאנו את הסומק הטבעי-המקסים המושלם - Mac Blushbaby

מימין - סאקורה, משמאל - Blushbaby

הוא שקוף וקליל, אפשר לבנות אותו לדרגת הצבע שבה חושקים. הוא נראה שזוף וורדרד בו זמנית, והרבה יותר ורדרד על העור מאשר בקופסא, בדיוק מה שרציתי. אני הולכת איתו יום יום מאז קניתי אותו (גם בתמונה למעלה).

בנוסף קניתי גם את Sakura, שהוא חלק מהקולקציה המוגבלת Quite Cute. ניסיתי אותו כי הוא כזה חמוד למראה, וכי שרה דיברה עליו בוולוג שלה ועשתה לי חשק לראות איך יראה עליי סומק בצבע לבנדר, כי מעולם לא ניסיתי כזה עד כה. למרבה הפלא, הוא נראה נפלא. לב המג'נטה מתערבב בלבנדר ליצירת גוון מחמיא ומתוק, בדיוק כמו שם הקולקציה. הפסד שלכם גארלן - יש מלך חדש בבית!

זהו. הייתי שמחה להישאר ולפטפט אבל יש כרית עם השם שלי עליה, ואני צריכה לוודא שאייתו אותו נכון. לילה טוב לכולם!

יום ראשון, 22 במאי 2011

טקס מוצר השנה עמוק אצלי ב.. אופס לא ראיתי שאתם כאן!

הא לכם אירוע עליו לא תקראו בשום בלוג אופנה - טקס הענקת פרס מוצרי השנה, פרס החדשנות בחירת הצרכנים לשנת 2011. זה לא שהייתי הבלוגרית היחידה שנכחה במקום, הייתי אחת מארבע בלוגריות שלמות. אבל נשבענו שלא נזכיר ולו במילה את הטקס העלוב בבלוגים שלנו, והתכוונתי לעמוד בהחלטתי, אלא שפתאום גיליתי שאחד המוצרים אשכרה שווה יריקה. אז קבלו.

בנוגע לטקס עצמו, במופת של פרימיטיביות שוביניסטית שכזו לא נכחתי מימיי (לצערי, נבצר ממני להגיע לטקס חלוקת פרסי "חרמן השנה" של המרכז לאמנויות הפיתוי). באיחור הבנתי שהטקס מיועד לנשים בלבד, או "צרכניות" כפי שקראו לנו במצגת. מטרת המצגת היתה להסביר לנו, הנשים, מה זה חדשנות. את זה עשו באמצעות משפטים כגון "חדשנות עושה אותך יפה" בצירוף צילום של קרם פנים או "חדשנות טובה לסביבה" עם צילום של תבניות חד פעמיות.

המוצרים הזוכים נבחרו בידי זכרים שיודעים דבר או שניים על דבר או שניים.

סל המוצרים שקיבלנו הלם את רוח האירוע וכלל מוצרים שכל אישה צריכה בשנת 2011
  • תלוש של ארבעים אחוזי הנחה על אייפד 2
  • חצי שנה אינטרנט מהיר במתנה
  • תלושים לזארה.. 
סליחה, התבלבלתי! בתיק היו
  • מטהר אויר חדשני
  • מחבת חדשנית
  • תחתוניות חדשניות
  • קרם ידיים הגייני חדשני
  • נסטי אגס תחתונים חדשני
  • מגבונים חדשניים לניגוב משטחי זכוכית (שתי חבילות!)
מעולם לא הרגשתי נשית כל כך! הדבר היחיד שגרם לי להרגיש נשית יותר, היה כשהבחנתי שכולן קיבלו מחבת ורק אני לא, וחשבתי שמגיעה לי מחבת אחרי הטקס המחליא שסבלתי בשקט (יחסי) והסרט הנורא מאין כמותו שאולצתי לבהות בו אחריו (בלהה מרגשת עלאק בכיכוב מה שמה עם האוסקרים שעוזרת לאחיה הלוזר להשתחרר מהכלא שם ישב שנים ארוכות על לא עוול בכפי). חזרתי אחורה וביקשתי להחליף תיק כי שכחו לתת לי מחבת. בתמורה, קיבלתי מחבת על הראש - היחצנית האשימה אותי בכך שהחבאתי את המחבת שקיבלתי כדי לחזור ולקבל עוד אחת בחינם. בשלב הזה, הרגשתי כמו הנשים שהאירוע הזה מייצג - רצוצה, מותשת, מושפלת ורק רוצה להגיע הביתה. כשהיא ראתה את המבט שלי, היא השתתקה ונתנה לי תיק אחר (בצירוף איומים שלא אעז לבוא לבקש עוד תיק כי זה האחרון שאני מקבלת) והסתובבה כדי לצעוק על הנער מצוות החלוקה שהציע לעבור על כל התיקים לוודא שלא חסרים עוד פריטים.

אקיצר - היה אחד הטקסים אם לא ה.

אבל עמוק בתחתית התיק המזובלן, הסתתרו שמפו וקונדישיונר משקמי שיער של אלביב. מעולם לא קניתי מוצרים של החברה, כי האריזות שלהם כל כך לא מושכות, אבל השמפו והקונדישיונר של פאנטן שיש לי פשוט לא עושים כלום לשיער העבה והמיובש שלי (וזה באמת חדשני, כי פעם המוצרים שלהם היו מעולים). הצמד הזה מריח בסדר גמור, ומעולם לא היה לי קל כל כך להסתרק באמבטיה. המברשת עברה בשיערי כמו חמאת עיזים חדשנית ואני יושבת פה עכשיו וכולי הופ הופ הופה ותילתולים נאים. אז הנה, יצא לי משהו מכל הסבל הזה, למרות שהצדק עודו עם סבתא, שתמיד היתה אומרת - שווער צו זיין א ייד, אונט שווער צו זיין א יידנע (קשה להיות יהודי ועוד יותר קשה להיות אישה יהודיה).


אני אישה נשית (צילום אילוסטרציה).

* ולך האנונימית הקבועה שמקללת בכל פעם שאני כותבת שקיבלתי משהו מיח"צ - אני מאחלת לך שתהיי בטקסים כאלה כל יום כל היום, וגם תקבלי מתנות.

יום רביעי, 18 במאי 2011

נעים לי

גבירותיי ורבותיי, מהפך! אתמול לבשתי לעבודה עוד בגד שקיבלתי ממשמין לי. מה יהיה הסוף? זו חולצה ממש חמודה ונעימה, 100% כותנה, וקיבלתי עליה המון מחמאות היום. וואו.


השרשרת הוכנה במיוחד עבורי (בובנאית או לא?) על ידי שי אהרן, שהוא גאון מיניאטורות. הוא הכין לי אותה לאחד מימי ההולדת האחרונים שלי, ויש לי גם עגילים וצמיד תואמים, אבל מן הסתם אני לא עונדת את כולם ביחד..

גאוני. פשוט גאוני.

הסנדלים תוצרת Esska משופרא. נראה שאני הופכת למעריצה של המותג המגניב והנוח.


חברה סיפרה לי היום על האתר הזה. האישה שמאחוריו מחלקת את הנשים בעולם לארבעה סוגי יופי אנרגטי, ומלבישה כל אישה בהתאם לסוג אליו היא שייכת. מחד, קשקוש ניו אייג'י בשנקל ומאידך, מוצא חן בעינינו שהיא מראה לכל אישה שהיא יפה ומסבירה לה איך להיות מי שהיא ולהחצין את זה. למה נזכרתי בזה עכשיו? כי כשהסתכלתי שוב בתמונות האלה שהעליתי, הבחנתי שלא מדובר פה בתלבושת מדהימה, מרהיבה או מיוחדת. סתם תלבושת שעושה לי טוב בלב, עם החולצה הנעימה, הנעלים הצבעוניות והשרשרת המצחיקה. זה אולי לא מי יודע מה, אבל זו אני וזה מה יש. אני די מרוצה מזה!

חולצה - ML
ג'ינס - Marks & Spencer
שרשרת - שי אהרן
נעלים - שופרא

יום שני, 16 במאי 2011

מדריך לשימוש מקוון בכרטיס אשראי חד פעמי

הרבה אנשים חוששים להשתמש בכרטיס האשראי שלהם באינטרנט, או שהם רוצים לבצע קניות בחנויות מקוונות ואין להם כרטיס אשראי בינלאומי. רשות הדואר מציעה פתרון נוח ונחמד לבעיות אלה - כרטיס אשראי בינלאומי נטען חד פעמי. הנה מדריך קצר לשימוש בכרטיס.

מה זה הכרטיס הזה?
מדובר בכרטיס אשראי בינלאומי של ויזה כאל הנקנה ונטען באופן חד פעמי בסכום מסוים. הכרטיס יכול לשמש לעסקאות בינלאומיות באינטרנט וברכישה רגילה בחנויות - בתנאי שהעסק ממנו רוכשים מקבל כרטיסי ויזה. יש שני סוגי כרטיסים:
  • כרטיס לרכישות בלבד (בלי קוד אישי).
  • כרטיס לרכישות ומשיכה מכספומט (עם קוד אישי).
רכישת הכרטיס
את הכרטיס רוכשים במזומן באחד מסניפי הדואר. מחירו 20 ש"ח וניתן לטעון אותו בסכום של 200 ועד 1000 ש"ח. ניתן להשתמש בו מיד לאחר הקניה. בתהליך הקניה ישאלו אותך איזה סוג כרטיס ברצונך לקנות, עם או בלי קוד למשיכה מכספומט.

מספר הכרטיס מתחיל ב-4580 כמו כל כרטיס ויזה רגיל

השימוש בכרטיס - אתרים המקבלים ויזה
כדי לרכוש באמצעות הכרטיס באתרים המכבדים כרטיס ויזה בינלאומי משתמשים בו כמו כרטיס ויזה לכל דבר. רוכשים את מה שרוצים ומכניסים את פרטי הכרטיס לפי ההוראות. כתובת ה-Billing שלכם תהיה זהה לכתובת המשלוח, או כל כתובת אחרת אליה תרצו לקבל את הקבלה.במידה ותתבקשו להכניס את ה-Security Code, הקלידו את שלוש הספרות האחרונות מהמספר שבגבו של הכרטיס (כמו בשימוש בכרטיס אשראי רגיל).

מתחת לשרונות מסתתר מספר, שלוש הספרות האחרונות שלו הן ה-Security Code

השימוש בכרטיס - פייפל
פתיחת חשבון בפייפל עם כרטיס חד פעמי זהה לתהליך הרגיל. הכניסו את הפרטים שלכם ואת פרטי כרטיס האשראי. במידה וכבר יש לכם חשבון בפייפל, הוסיפו כרטיס אשראי חדש לחשבון.
הוספת כרטיס לחשבון פייפל קיים מתפריט Profile > Edit \ Add Credit Card

בפתיחת חשבון חדש וגם בהוספת כרטיס אשראי חדש לחשבון קיים, יבוצע חיוב חד פעמי של 8 ₪ לכרטיס שלכם. חיוב זה מאשר שהכרטיס אכן בידכם, מאחר ומצורף אליו קוד של ארבע ספרות. אחרי החיוב, התקשרו לחברת האשראי בטלפון 03-5725512 (המספר המופיע בצידו האחורי של הכרטיס) ובקשו לקבל את הקוד שפייפל שלחו. את הקוד הזה יש להזין לחשבון הפייפל שלכם על מנת לאפשר את חיוב הכרטיס מעתה והלאה (קישור להזנת הקוד יופיע במייל שישלח אליכם לאחר הוספת הכרטיס, ובדף הבית שלכם באתר). סכום החיוב יוחזר לחשבונכם כעבור מספר ימים.

כמה כסף נשאר לי?
בכל עת, תוכלו לברר כמה כסף נותר לשימוש בכרטיס בטלפון 03-5725512. כאשר הסכום שטענתם נגמר, תוכלו לקנות כרטיס חדש ולשייך אותו לחשבון הפייפל שלכם (תצטרכו שוב לחזור על תהליך עדכון כרטיסי האשראי, החיוב הפיקטיבי והכנסת הקוד).

כמדומני שזהו. תרבחו ותסעדו חתיכים שלי!

יום ראשון, 15 במאי 2011

בקיץ הזה תלבשי שמנמן

כפי שרמזתי כבר ב"מה לבשתי" של יום שישי, הוזמנתי להשקת החנות המחודשת של משמין לי (הידועים בכינויים ML) בקניון רמת אביב ביום חמישי בערב. רבים שמעו אותי אומרת שאני מייחלת ליום שבו אוכל לאכול את הכובע עליו כתבתי כל כך הרבה השמצות מוצדקות על הרשת. ובכן, הכובע עדין על הצלחת, אבל נרשמה התקדמות מבטיחה.

כידוע, הרשת גייסה את יעל רגב כמנהלת קריאטיבית ואת גאלה רחמלביץ' כסטייליסטית. מסתבר שמישהו אשכרה מקשיב להן שם למעלה, ויחד עם נסי, המעצב הראשי, הם החלו לתבל את ההיצע בפריטים מרשימים יותר, מחד, ולבישים יותר מאידך. עליי להדגיש שהאירוע לא כלל השקה של קולקציית הקיץ (זה עוד לפנינו) כך שרק פריטים בודדים מהקולקציה כבר נמצאים בחנות. מצד שני - אם זו ההתחלה, יש למה לצפות.

טווח המידות גדל ל-40 עד 54 (מה שעדין מאלץ את הגברות במידות 56 ומעלה לנסוע במיוחד לבורדו בכפר מלל, שם יאלצו להסתדר עם מה שיש) ויש מבחר גדול יותר של צבעים, בדים וגזרות. שלא תטעו, הקולבים עדין עמוסים בויסקוזה שחורה עם ניצנוצאז' אבל ביניהם מתחבאים בגדים מעניינים יותר עבורנו, הפטשיוניסטות. והנה כמה דוגמאות.

ראשית, הבגד שעורר הכי הרבה ויכוחים - אוברול מחמיא ונוח להפליא אך ביזארי לחלוטין. יש שטענו שאני חייבת לקחת אותו, ויש שטענו (רק אני, למעשה) שהוא זקן מדי ושאני נראית כמו שילוב מוזר בין חיית קרקס ואוהל קרקס. אני עדין מתלבטת אם לחזור לחנות ולקחת אותו.. מחירו כ-450 ש"ח אם איני טועה.

התוכלו ילדים למצוא את השרונה הנוספת בתמונה?

שמלת הניצנוצאז' הבאה נראית טוב מקדימה אבל בעייתית מאד מאחורה (מעולם לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה צלוליטיס!). למרבה המזל, אני לא מועמדת לפרסי MTV השנה, כך שנחסכה לי ההתלבטות אם לקנות אותה או לא. אני אומרת - אם את רוצה אותה, לבשי אותה רק עם מחטב שמכסה את הישבן והירכיים.


כמי שלא עמדה בתור לקולקציה של Lanvin ב-H&M והגיעה לחנות שעות מאוחר יותר, כשכבר לא נשארו טישרטים, שמחתי למצוא חיקוי חסר בושה אך חמוד להפליא זה. לדעתי, השרוולים ארוכים מדי אבל אני יודעת שרבות מחברותיי השמנמנות ישמחו על ההזדמנות להסתיר את הזרוע העליונה שלהן. 


שמלת מיני צרה בסגנון מלחים ההו כה טרנדי, הייתם מאמינים? הייתי שוקלת לקנות אותה, לולא התברכתי בטיירים מוזרים במיוחד בקו המותן (לא, אני לא לובשת תחתונים קטנים, זו פשוט הגזרה שלי).

הדודה מאחור לא נראית מרוצה.

זהו, אתם יודעים איזו שמלה לקחתי. התאהבתי בה מהשניה הראשונה כי היא נראית ומרגישה כמו שמלה מגאפ, וכידוע, כל מה שאני רוצה זה את אותם הבגדים שהרזות מקבלות רק בטווח מידות רחב יותר. מחירה, אגב, 350 ש"ח לפני הנחת מועדון.

גילוי נאות - קיבלתי באירוע תלושי קניה ונסי, נציג החברה, גם העניק לי סקיני ג'ינס במתנה, אחרי שהתלוננתי שאין כאלה בחנות והוא העמיד אותי על טעותי. עם זאת, אתם ואני יודעים שמתנות מיחצנים מעולם לא מנעו ממני למתוח ביקורת על המוצר, בטח ובטח כשמדובר ברשת הספציפית הזאת.

ואם כבר מדברים על שמלות מגאפ, ביום שישי עברתי בקניון ארנה בהרצליה כדי לאסוף את הסנדלים שלי מתיקון (הידד, שוב, לשרות הלקוחות המעולה של שופרא, ששמחו לתקן את הסוליה בסנדלים על חשבונם, למרות שעברה שנה מאז רכשתי אותם) ובדרך לאוטו התפתיתי להציץ על תיק מסוים בגאפ בו חשקתי לפני כשבועיים. התיק עבר לי, אבל מצאתי כמה שמלות במידה 48 ששמחתי למדוד.

ראשית, שמלת משי אסימטרית שכזו, במחיר 299 ש"ח לפני הנחת מועדון. היא מחמיאה ונעימה והקשירה בצד האחד מגניבה מחד ועושה דברים חיוביים לירכיים מאידך. היא תראה נחמד בפני עצמה, או מעל טייץ כזה או אחר (ג'ינס, סביר להניח).

עוד שמלת משי, שחורה הפעם (הכתמים הבהירים בתמונה נמצאים על הראי ולא על הבד). מחירה 399 ש"ח לפני הנחת מועדון והיא גם נוחה, גם באורך אידיאלי לכל מיני סוגי נעלים (מעקב ועד כפכף) וגם מזכירה קצת את אלמביקה וקדם ששון, עם כל הקיפולים היפניים למטה.

סופשבוע שמלתי, אם כן, עבר על כוחותינו. אני מקווה שגם עליכם עבר כזה, או לכל הפחות - סופשבוע נעים וחינני.

יום שישי, 13 במאי 2011

אתם לא תאמינו מה לבשתי היום

היום, יום שישי השלוש עשרה למאי, יצאתי אני, שרונה ראובני, למסיבת היומולדת של חברתי הטובה רותי רו ואני לובשת שמלה חדשה של משמין לי.

מלצר, כובע בבקשה ושיהיה עשוי היטב!

 שמלה - ML (חדשה)
מגפיי גשם - סטיב מאדן (ישן)
עגילים - Les Néréides

לכבוד המלקוש, נעלתי את מגפי הגשם עטורי הגולגלות שלי ואת עגילי ה"גשם גשם בוא" שקניתי לפני כמה שנים בלונדון. מוזר שעד לאחרונה הם היו כבדים מדי בשבילי, ועכשיו הם נוחים לפתע. בכל מקרה, הם אסימטריים ומלאים בענני גשם, רגליים ואווזים. מה עוד אפשר לרצות?



דיווח מפורט יותר על מה חדש ברשת, בתחילת השבוע. עכשיו מעונן.

יום חמישי, 12 במאי 2011

בואו נדבר על מה שחשוב באמת

לאחרונה אני מוצפת בתכנים פוליטיים, פמיניסטיים וחתרניים מסוגים שונים, שגורמים לי להרגיש אשמה ואף בושה על כך שאני כותבת על נושאים טריוויאליים כמו אופנה וטיפוח. יש שיאמרו שפמיניסטית אמורה לעסוק בנושאים יותר חשובים, אבל אני מאמינה שפמיניזם לא אומרים פמיניזם עושים. ואני לא אוהבת לכתוב על פוליטיקיה, כי הדיעות שלי מאד רגשיות (כמו כל דבר אחר בחיי) ואני חושבת שאחרים מנסחים אותן טוב בהרבה ממה שאני אוכל. ובכל זאת, הגיע הזמן להפסיק לדוש בהשקה זו או בקרם זה ולדבר על מה שחשוב באמת.

אז בואו נדבר על בובות, או ליתר דיוק - על הבובות שלי. תאמינו או לא, אבל עדכנתי סוף סוף את החנות המקוונת שלי במוצרים חדשים. זה לקח תשעה חודשים. תשעה חודשים מאז שאמא שלי נפטרה, מאחר (ולקח לי זמן רב להבין את זה) והרגשתי שאם אחזור ליצור, זה יזלזל ביגון שאני חשה, שהרי לא יתכן שאני אעסוק בפעילות עליזה כמו בובנאות בזמן שהלב שלי שבור נכון? אז הפסקתי. אחרי שהבנתי שזו הבעיה, לקח עוד כמה שבועות עד שהצלחתי להושיב את עצמי לבצע ולתכנן מוצרים חדשים אבל הנה הגיע היום ועדכון החנות שלב א' בוצע. אז הנה המוצרים החדשים להנאתי והנאתכם, שלא יגידו שאני רק מדברת על בגדים כל הזמן.

שני בוביילים חדשים - אודיל ולאונורה, שתיהן בלרינות. אם הייתי מספרת לכם כמה זמן עבדתי על הטוטו של אודיל הייתם צוחקים עליי, אז אני אשמור את המידע הזה לעצמי. אומר רק שליצור טוטו לילדה או אישה היה לוקח אותו הזמן, להערכתי.


Odile Flutterbutt

אודיל מתעופפת לה. יש לה נעלי סירה קטנטנות מוזהבות שנשלחו במיוחד מהונג קונג

אלנורה מציגה את כישורי התעופה שלה

ובשביל אלה שאין להם תקציב לבובייל, או שמתביישים לקנות בובייל כי הם קשישים מדי, הזמנתי גלויות מודפסות עם צילומים של הבובות החביבות עליי, שיכולות לשמש לכתיבה או לקישוט (הן נראות כל כך נחמד כשהן ממוסגרות, אבל כמובן שזה לא הכרחי). יש כמה סדרות ובודדים כאלה, בינתיים הוספתי לחנות את הגלויות הבאות:

יומולדת שמח - כרטיס בודד

הבחורים באים - שלישית גלויות המציגות את פינקי, פרדי ו-Funny Valentine עושים את שלהם

והכי נפלא, בעייני - פינקי וברבי לנצח. שלישית גלויות רומנטית במיוחד.

זהו. אני מרוצה, ונראה לי שגם אמא היתה מחבבת את השמנמנות החדשות. אחרי הכל, העולם זקוק לכמה שיותר שמנמנות חמודות בטוטו.

יום רביעי, 11 במאי 2011

במעיינות הניצנוצאז'

ביום שישי השתתפתי באירוע בלוגרים מוצלח במיוחד במרכז המבקרים של מיכל נגרין.

ראשית, התכנסנו באזור התצוגה שכולל אביזרים מעוצבים מכל סוג ומין שהמשותף להם הוא ניצנוצאז'. ניצנוצאז' במידה מדהימה ממש, כזו שגרמה לי Sensory Overload מוחלט, עד כדי פעימות לב מואצות. לשמחתי, בדיוק בשלב הזה הוזמנו לאכול ארוחת בוקר טעימה של כריכים ועוגות.

 ארוחת הבוקר שהוגשה בבית הבובות

ארוחת הבוקר שהוגשה לנו

אחרי שניקינו יפה את הצלחות, קיבלנו סיור בנבכי המפעל של מיכל. מסתבר שהמפעל די גדול וכולל גם מחלקת אביזרי בית (וילונות, חרסינה וכולי) שלא ידעתי שקיימים. אני מאד נהניתי מהסיור מאחורי הקלעים של מחלקת ייצור האופנה. מסתבר שהגזרות המעוטרות והצבועות מודפסות במדפסות ענק על נייר טרנספר מיוחד וממנו מועברות לבדים בצבע אחיד, נגזרות ונתפרות ולסיום מועברות למחלקה המתקראת בעגה המקומית "קריסטול וניצנוץ", מחלקה שבה הייתי שמחה לגור אם היה אפשר. ממש תהליך מרתק (הקליקו על התמונה משמאל כדי לראות את שלביו השונים).

בנוסף, ראינו את השלבים השונים בהכנת התכשיטים המוכרים של המעצבת. הם משתמשים בשילובי צבעים קבועים, וניתן להזמין את הפריטים השונים בשילובי צבעים שונים מתוך הפלטה הזו. התכשיטים נמכרים ברחבי העולם, סיפור הצלחה גדול מאד - מימי הדוכן בנחלת בנימין ועד רשת חנויות בינלאומית.

אחרי כל זה, הכניסו אותנו לסטודיו של ז'ניה, בובנאית הבית, כדי שכל אחת מאתנו תוכל לעצב לעצמה בובות שי-שיי כעיניי רוחה. הרגשתי כמו בובנאית בחנות ממתקים. הכל היה מלא בחומרי יצירה מופלאים שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי לרכוש בכמויות כאלה - סרטים, תחרות, נוצות, חרוזים, שרשראות קריסטלים ועוד ועוד ככל שהעין רואה. בשבילי זה היה גן עדן, ומיד צללתי פנימה כדי לעלות שעה מאוחר יותר ובידיי התפלצת הבאה, המתקראת חמוטל.

בקצה התלתל
של הבובה חמוטל
ישן לו בשקט, עולל

מאחר וראינו ועשינו המון, הכינותי עבורכם סרטון קצר שמתאר את מה שראיתי במקום. אבל לפני ההקרנה, שבלוג אופנה הוא זה ועליי לסכם נושא זה עבורכם. ובכן, השמלות של מיכל מגיעות עד מידה XXL (כשאמרתי למיכל כל הכבוד על כך, היא אמרה לי "הלא אני מעצבת לנשים אמיתיות"). המחירים מתחילים ממאות בודדות של שקלים לגופיה מודפסת ומטפסים מעלה מעלה לשמלות מורכבות ושמלות ערב. תתפלאו אולי לשמוע שבינות לבגדים המצועצעים שקולעים לטעמן של נשים מסוימות בלבד, יש גם שמלות חמודות להפליא שימצאו חן בעייני כל אישה, סולידית ככל שתהיה. אם אתן שמנמנות ומחפשות שמלה לאירוע, אני ממליצה להיכנס לחנות של מיכל ולמדוד את שמלות האורגנזה החלקות והארוכות שלה שמגיעות בסגלגל ושחור, הן מאד מחמיאות.

חצאיות במבצע, קיימות גם במידות גדולות (עד XXL)

שמלות לדוגמה, הרבה יותר מדי בשבילי

וזוהי יסמין, בתה של מיכל, העובדת ברשת (זה עסק משפחתי). פגשתי אותה באירוע קודם ולדעתי היא פצצה טוטלית. אני אוהבת את האופן בו היא לוקחת את הבגדים שאמה מעצבת והופכת אותם לשלה, במחי אביזר או נעל. נחמד לראות שבסיגנון מתאים, הבגדים החייכניים עד מתיקות עזה של מיכל יכולים להפוך לעוצמתיים כל כך (על גבול הגותי). אין ספק, הכישרון זורם בדם של המשפחה הזו.


לסיכום, אף כי הבגדים אינם לטעמי ברובם, התרשמתי עמוקות מתשומת הלב והאמנות המושקעים בתהליך היצירה כמו גם מכך שהכל מיוצר במלאכת יד בישראל. זה ללא ספק מבהיר את פשר המחירים הגבוהים של הפריטים. כולי קנאה במיכל על שהצליחה להפוך את האהבה שלה לעסק מצליח כל כך. כבובנאית ואמנית, אני מקנאה עמוקות בממלכת היצירה שהיא הקימה לעצמה וכפמיניסטית ואשת קריירה אני מצדיעה לה. כמו כן, נגרינאים יקרים, אם אתם רוצים בובנאית אורחת, אתם יודעים איפה למצוא אותי!

ועכשיו, הכינו את פופקורן הניצנוצאז' שלכם ויאללה סרטון.