פונפונים ופפיונים

ככל שמזג האוויר מתקרר אני נהנית יותר להתלבש. אני חושבת שזה בגלל ההזדמנות ללבוש בגדים שלא לבשתי הרבה זמן או בפעם הראשונה. אחרי הרשומה משבוע שעבר ודאי הבנתם כבר שאני קופצת על כל הזדמנות לרענן את המלבושים בימים אלה. עליי לציין שהשבוע החולף הביא כמה בגדים חדשים ונחמדים למלתחה שלי. אם פרויקט מלתחת הקפסולה מענין אתכם, אכתוב עליו כשאתקדם משלב התכנון לביצוע.

בכל מקרה, הנה שתי תלבושות שחורגות מהשטנץ שלי בתקופה האחרונה, וטוב שכך.

הראשונה היא תלבושת להדלקת נרות עם החברה. באותו יום הייתי בדמדומי דלקת הריאות שלי, כך שהיה חשוב לי ללבוש משהו רך וחמים למסיבונת אליה הוזמנתי. מיזע הדוב שמח עם פונפונים בכתפיים (או Pom Bear כפי שקורא לו היצרן) עונה בדיוק על ההגדרה.

הלילה היה קר אבל לא יכולתי ללבוש מעיל, בגלל הפונפונים. כשחיפשתי פתרון מתאים מצאתי את הפונצ'ו הזה מהימים שמשכית היתה משכית. הוא היה של אמא והיא אהבה אותו מאד. מה נעים יותר מלהתעטף בחום של אמא כשלא מרגישים טוב בחנוכה?

אני לובשת

מיזע של Lazy Oaf

חצאית מ-H&M BIB (לונדון) 

גרבונים מאסוס

תיק של Lazy Oaf מסטורי

פונצ'ו של אמא ממשכית (וינטג')

מגפונים משופרא

פונפונים במקום כנפיים, טנק במקום זוג ישבניים

תגידו מה שתגידו על אירוע האופנה ההוגנת שנערך בשבוע שעבר, חם היה שם. אנשים הסתובבו עם מניפות והתקלפו מכל שכבותיהם, ובצדק. אני הסתובבתי עם שיער לח ופרצוף אדום והעמדתי פנים שזה אופנה של בלוגריות. בכל מקרה, זה מה שלבשתי לביקור קצר נוסף באירוע. 

אני לובשת

שמלה של So Simple

בולרו של Marni for H&M (ישן)

מגפיים של Red Valentino (ישנות)

ודאי הבנתם כבר שאני מטורפת על שמלות וחצאיות מקסי עתירות בד או שכבות על שכבות של טול. לו יכולתי הייתי מתלבשת כמו במאה ה-19, עם תחתוניות וקרינולינות ומחוך והכל. מילדות אני מפנטזת על זה. לבת המצווה אבא לקח אותי לחנות כלות בלונדון וקנה לי שמלת שושבינה עם תשע תחתוניות טול. בשנים האחרונות יש לי חלום קבוע בו אני מגיעה לחנות ובה מחלקה של תחתוניות, טול וקרינולינות אבל אני תמיד מתעוררת לפני שאני מספיקה למדוד.

אם לחזור לעניינו, השמלה מהנה מאד ללבישה. הבעיה היחידה איתה היא שהיא מעט ארוכה מדי ולכן התלכלכה לי בהליכה הקצרה בגשם מהמונית לכניסה לאירוע. בהזדמנות אקח אותה לתופרת שתראה לה מי הבוס ותקצר אותה.

לכבוד השלוליות נעלתי את מגפי הגשם בעיטור סרטים של רד וולנטינו שקניתי לפני כמה שנים בהנחה מטורפת באיזה אאוטלט. כשחזרתי הביתה קפצתי לתוך שלולית עמוקה בכניסה לבית כדי לבחון אותן וראיתי כי (ר)טוב. 

אכן, אין כמו דוב פונפונים טוב או מגפי פפיונים לשיפור המצב רוח!

סיכום חוויותי בפתיחת סופשבוע האופנה ההוגנת

חברות וחברים, השעה מאוחרת ואני עייפה כמו שלא הייתי זמן רב. ביליתי היום שעות ארוכות על הרגליים וגרונו של גבי כבר ניחר מרב קריאות חמס. איך אומר זאת בצורה ברורה? הלך הגב, אזל, אין גב, קאפוט, יוק גב. אבל תכלס, מי צריכה גב כשיש כל כך הרבה בגדים יפים לשמנות בהישג יד?

היום נפתח סופשבוע האופנה ההוגנת של גאלה רחמילביץ', שנערך ביד חרוצים 11 בתל אביב וימשך עד צהרי שישי. במקום מתקבצות מעצבות אופנה ונעלים בטווח מידות הוגן והגון - עד מידה 60 בבגדים ועד מידה 45 (אם איני טועה) בנעלים. כמו כן תמצאו שם אביזרי אופנה דוגמת תיקים, גרבונים, לבנים, בגדי ספורט ונעלים.

מאחר ואני מותשת ברמות שאין לתאר (שלא תדעו כמה עמדתי על הרגליים היום, קרעחץ) אקצר ככל האפשר במילים ואסכם את האירוע בתמונות, אך ראשית מספר הבהרות:

1. חם במקום שאין לתאר ויש מחסור בתאי מדידה. המלצתי היא להגיע עם גופיה ומכנסון שעליהם תוכלו למדוד בגדים בקלות גם בתוך הקהל מבלי להרגיש לא נעים.
2. יש במקום בר המוכר שתיה ואוכל ויש איזור ישיבה נוח למלווים או קונות עייפות.
3. שכחתי, אני כל כך עייפה וגם כואבות לי הרגלים.

ראשית, מלכת השמלות בעייני היא זו של ענבל מימרן להאני בי. מרגע שראיתי תמונה שלה ידעתי שהיא חיבת להיות שלי וכך נסעתי אתמול לחנות החדשה של ענבל כדי להניח עליה את טלפיי בשניה שהגיעה מהמתפרה, כדי ללבוש אותה לאירוע הפתיחה (תצוגת האופנה אליה הוזמנו הבלוגרים והעיתונאים). היא עשויה מחמישה מטרים של בד חורפי דק ונעים. אפשר לגנדר אותה או לשנמך אותה, בהתאם לחשק, באמצעות האביזרים הנכונים. והכי חשוב - אני מרגישה כמו מלכה כשאני לובשת אותה וכל צעד בה מלווה בתנופה נפלאה של בד שהופך את האנרגיה של הגוף למשהו מוחשי. קיבלתי עליה אין סוף מחמאות במהלך היום. למעשה, כל אישה שניה שאלה אותי מאיפה היא. לא מאשימה אותן, בחיי. 

אני לובשת

שמלה של ענבל מימרן להאני בי

ילקוט של דניאלה להבי

נעלים משופרא

עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)

מחיר השמלה ₪560  והיא נמכרת באירוע ב-10% הנחה

אחת המעצבות האהובות עליי בימים אלה היא דניאל אנגלהרד מטולה, הנמכרת בחנויות שדרת המעצבים. הבגדים שלה נקיים, לא מתאמצים, נוחים ובעלי הניחוח האורבני החביב עליי. לרגל האירוע היא הגדילה את טווח המידות והוא מגיע כעת עד 50. את המכנסים בתמונה הראשונה קיבלתי במתנה מדניאל ורותי, מנהלת הרשת ואני שמחה מאד על כך שכן הן היו ברשימת הקניות שלי לאירוע.

מחיר המכנסים 390₪ והם נמכרים ב-10% הנחה באירוע
ואני אוהבת אותם כל כך שהעליתי תמונה בה אני נראית כמו חרוב מקולקל!

השרשרת של The Story of Anka. הדוכן שלה ממוקם בצמוד לזה של טולה

השרשרת של The Story of Anka

הנה חצאית וחולצת בטן של טיאנה מפולק נ פולק. טיאנה היא מעצבת חדשה וצבעונית מאד. המידות שלה בעייתיות ומספר פריטים שמדדתי במידה 52, שהיא הגדולה ביותר שלה, היו קטנים עליי. בנוסף, חלק מהקולקציה עשוי מבדים וצבעים שאני לא הייתי לובשת. מצד שני, בעייני היא המבטיחה מבין המעצבות החדשות וברור לי שאחרי שפשוף קל ופגישה פנים אל פנים עם הלקוחות, הקולקציה הבאה שלה תהיה פגזית. 

הבגדים של נורית מטונשיניו אינם הטעם שלי, ולדעתי הם גם מנמיכים אותי. אבל השמלה הזאת נחטפה מהדוכן שלה כמו לחמניות וחוסלה עוד לפני שהחשיך. היא קיימת בעוד שני הדפסים ואני בטוחה שגם הם יחוסלו במהירות, אז אם אתן אוהבות אותה, מהרו.

באירוע הזה אני משתפת פעולה עם הדס אביקזר ממוטיף, שזהו הקולקציה השניה שלה. הקולקציה היא וורסטילית - את כל הבגדים ניתן לסגנן כך בסגנון נשי ורך מחד ואורבני ועסקי מאידך. אני אוהבת בעיקר את שמלות הכפתורים, שמגיעות במגוון הדפסים וצבעים ואת הקרדיגן\ג'קטינו\סריג שמגיע במידה אחת והוא רך, נעים, עוטף וגם מגניב להפליא. בגדי הגוף המפורסמים של הדס נחטפו היום מהקולבים והם מגיעים עד מידה 5 (אני לובשת מידה 4 שהיא 48-50).

הילקוט של מאיה שליו. הדוכן שלה ממוקם מול הדוכן של טונשיניו ומוטיף

הג'קטינו המדובר. הגרסה הכחולה הכי רכה ומפנקת, השחורה הכי מגניבה
הטבעת בצילום של מאיה שליו

לצערי, לא הספקתי למדוד ולצלם בגדים של כל המעצבות.

את הבגדים הנהדרים של טליה רובכן כבר מכירות, ומי שלא - כדאי לגשת לשטח המרווח שלה באירוע ולהכיר את המעצבת הנפלאה ואת הבגדים הגזורים לעילא שלה. לרגל האירוע היא הוציאה קולקציה מצומצמת של בגדי ערב הכוללת חצאיות מקסי, חולצות ניצנוצאז' וחצאיות טול. בנוסף קניתי (בהנחת בלוגריות משמעותית) שתי שמלות יפות של סו סימפל, מהקולקציה שעוצבה במיוחד לאירוע אבל טרם צילמתיהן. אתם עוד תראו אותן פה, הן בהחלט תורמות לפרויקט המלתחה המדויקת שלי. יש לציין, שהם הרחיבו מידות וכל הבגדים שלהם באירוע מגיעים עד מידה 5 (50-52 לדעתי).

לסיכום, חזרו איתי הביתה:

• שתי שמלות מקסי של סו סימפל (בחצי מחיר)
• מכנסים של טולה (במתנה)

נספחים - שמלה של האני בי שקניתי בהנחה ניכרת יום קודם ופריט של מוטיף שטרם בחרתי סופית אבל יהיה קרדיסוודרינו שחור (בהנחה ניכרת) או שמלת הכפתורים שצילמתי פה (במתנה).

חשוב לי לציין שהעובדה שאני מקבלת הטבה זו או אחרת על מוצר (הנחה גדולה במיוחד או מוצר במתנה) לא משנה את הביקורת שלי עליו. ויעידו המעצבים והיצרנים השונים שמציעים לי מתנות ומקבלים ממני סירוב מנומס. כבלוגרית, אני לא לוקחת מתנות שאני לא רוצה.

ועכשיו זהו. תם סדר סקירת אירוע האופנה וגו' כהלכתו ואני הולכת לישון שחבל על הזמן. לילה טוב וקניות מהנות!

* תודה לשיר וורובל ואודליה ממן על הצילומים ❤ 

אני מתלבשת כמו תיכוניסטית

בשנה ומשהו האחרונות פיתחתי מודעות גדלה והולכת לעובדה שהמלתחה שלי לא עושה לי טוב. זה בולט במיוחד בימים אלה, בהם אני מציינת שנה להפיכתי משכירה לפרילנאס. לקח לי כמה חודשים להבין זאת, אבל פרילנאס לא מתאים לי. העבודה מהבית גורמת לי להרגיש מבודדת ועצובה. אני זקוקה לחברת בני אדם ולאתגרים מקצועיים וכפרילאנס שצריכה לפרנס משכנתה וקיבה במידה גדולה אני לא יכולה להיות בררנית בפרויקטים שאני לוקחת. אני צריכה מסגרת, עבודה שמרתקת ומאתגרת אותי ולבלות את היום בחברת אנשים. לכן החלטתי שאני חוזרת לחפש עבודה כשכירה במטרה למצוא משרה מעניינת ומשמחת מהר ככל האפשר.

אחת מתופעות הלוואי המציקות של עבודה מהבית היא שאני לובשת בגדים מרשימים בערך אחת לחודש, לפגישה עם לקוח שמצפה לזה. לשאר הפגישות שלי אני לובשת ג'ינס וחולצה ולעבודה בבית אני לובשת טרנינג. בקיצור, חזרתי להתלבש כמו תיכוניסטית וזה מאמלל אותי. 

יש בשבלוג אי הבנה קבועה שנובעת מהתייחסותי ל"אנשים שלא אכפת להם מבגדים" כמו בביקורת שלי על קולקציית החורף של הגרה. פה ושם צץ מישהו שחושב שאני מסתכלת על אנשים כאלה מלמעלה או שופטת אותם וזה לא נכון. עבורי, לבוש הוא כלי לביטוי עצמי יצירתי, פמיניסטי ופוליטי. עבור הרבה מאד אחרים, לבוש הוא כלי לשמירה על חום, מהוגנות והרגשה נעימה ותו לא. אנשים כאלה יהנו מאד מחנויות בגדים שאני לא מתקרבת אליהן, כי בבגדים שלהם אין שום אמירה (לפחות לא כזו בה אני מעוניינת) אבל הם בהחלט כן נעימים ומפנקים ללובש. זה לא קשור לשיפוט, זה קשור לציפיות וצרכים שונים. יתכן בהחלט שכשאני אומרת שאני "מתלבשת כמו תיכוניסטית" קוראות רבות חושבות שזה סבבה אגוזים. לי זה גורם סבל של ממש כי זה משקף את מצבי הנפשי והרוחני ושניהם, איך לומר, בקאנטים. אני נטולת יצירתיות וכבר שנה שבמקום לצמוח אני מתכנסת לתוך עצמי. 

כל פעם שאני עושה מכירת בגדים מארוני שואלים אותי למה אני עושה את זה. התשובה בשנה האחרונה היא שאני בתהליך של צמצום המלתחה שלי. התהליך הזה מתמשך וקשה לי לקדם אותו בזמן שאין לי, כאמור, הזדמנויות ללבוש את מרבית הבגדים שברשותי על בסיס יומיומי. אין לי בעיה עם העובדה שאני לובשת את אותם עשרה בגדים שוב ושוב, רב האנשים לובשים את אותם הבגדים שוב ושוב, אבל הייתי רוצה שהבגדים האלה שאני לובשת כל הזמן יעשו לי טוב במקום  לבאס אותי. לכן אני מתעסקת כבר מספר שבועות ברעיון של בניית מלתחת קפסולה - מלתחה הכוללת כמות מוגבלת של בגדים ונעלים (אביזרי אופנה, לבנים, גרביים, פיג'מות, בגדי ערב ובגדי ספורט לא נכללים בספירה) אשר מתאימים ללובש או הלובשת בדיוק ומשמשים בשילובים שונים לאורך תקופת מה (עונה, שלושה חודשים, מה שנוח). במהלך התקופה שנקבעה מראש לא קונים בגדים חדשים אבל מנהלים רשימת חסרים ממנה ניתן יהיה לקנות לקראת רענון המלתחה התקופתי הבא.

אני קוראת הרבה על הקונספט הזה בתקופה האחרונה ונתקלתי בכמה בעיות שעומדות בפניי בדרך ליישם אותו.

ראשית, כאמור, אני עובדת מהבית ולובשת את אותם השמעטס מסביב לשעון. היצירתיות פרחה מהחלון כתוצאה מסגנון החיים הזמני הזה ולכן אני לא ממש מחדשת בלבוש גם בהזדמנויות המעטות שיש לי. השיטה אמנם אומרת שאם יש לך שני סגנונות חיים שונים לחלוטין (למשל - משרד ופנאי השונים משמעותית זה מזה כי את הייטקיסטית ביום ובלוגרית בלילה) ניתן לאמץ שתי מלתחות קפסולה נפרדות, אחת לכל יעד. אבל אני אצטרך שלוש מלתחות, אחת לפגישות, אחת לפנאי ואחת ללבוש של תיכוניסטיות משנות התשעים וזה כבר יותר מדי.

שנית, הרעיון מבוסס על כך שיש לך מספר מוגבל של פריטים שכל אחד מהם מדויק לטעמך וצרכיך ואני, רחמנא לצלן, שמנה ולכן אין לי כמעט בגדים מדויקים. במשך העשור השמן שלי התרגלתי לקנות "על יד" ו"בערך" ו"מה שעולה עליי" כי כמעט בלתי אפשרי למצוא את הבגדים שאני באמת רוצה במידה שלי. כשאת רזה יש לך מגוון עצום של חנויות ומעצבים לקנות מהם בכל טווח מחירים שתרצי. כשאת שמנה, את צריכה להסתדר עם מה שיש. כתוצאה מכך יש לי מלתחה ענקית המלאה בבגדים שממש לא בא לי ללבוש וחלק מהם אני נאלצת ללבוש בכל אופן. 

בתור קינוח, המלתחה הפיזית שלי (כלומר, הארון שלי) לא מתאים למלתחת קפסולה. מלתחת קפסולה, מוטב לה שתהיה תלויה על קולבים כך שבכל עת אוכל לסרוק את הבגדים שעומדים לרשותי ולשחק איתם במיני תלבושות שונות המתאימות לצרכי באותה העת. אבל הארון שלי קטן, דחוס ויש בו מעט מאד מקום לתליה, ואני לא מצליחה להחליט איך לארגן אותו כך שיתאים למטרה הזו, בפרט שכשאעשה זאת סוף סוף אבנה ככל הנראה שתי קפסולות. 

בתקופה האחרונה אני מוסרת או מוכרת יותר ויותר פריטים שאני לא אוהבת או צריכה ומנסה להחליפם בכאלה מדוייקים יותר. לדוגמה, ניצלתי קופון בלוגריות שקיבלתי לעונות לקניית חולצה לבנה מכופתרת שגדולה עליי ועונה על הצורך הישן ב"חולצה גברית גדולה" ולפני כמה שבועות קניתי סוודר בהיר ב-H&M בהנחה שמתישהו יהיה לי קר ואצטרך אותו, מה שמצטייר כנכון בימים אלה ממש. מחר מתחיל אירוע האופנה במידות הוגנות (אני, כאמור, בגמילה מהמונח "מידות גדולות") של גאלה רחמילביץ' וכמה מהמעצבות שם מתאימות בדיוק למה שאני מחפשת. אני מתרגשת במיוחד לבדוק את הקולקציות של טולה (עליה כבר כתבתי כאן בעבר) ושל מוטיף *. לטולה יש מכנסים שאני רוצה ולמוטיף יש שמלת כפתורים סופר קולית שעשויה בהחלט להתאים לקטגוריית ה"שמלה לא מתאמצת". אני כל כך רוצה להתלבש בצורה לא מתאמצת וזה פשוט בלתי אפשרי במצבי הנוכחי. אני כל הזמן מתאמצת, כי אני לגמרי מחוץ לאלמנט שלי. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התלבשתי בנינוחות מוחלטת. כשאני חושבת על זה, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה יצאתי מהבית עם תיק שאינו ילקוט.

לפעמים בחיים עושים בחירות שגויות ולוקח זמן רב להבין את זה. אני הבנתי שכדי להיות מאושרת אני צריכה להיות שכירה. שכירה שיש לה מעט בגדים שעושים לה טוב על הנשמה ואנרגיה יצירתית שמניעה אותה. כעת אני פועלת על מנת להשיג את האושר הזה שלי ועד אז, אמשיך להתלבש ולהרגיש כמו תיכוניסטית שמחפשת את עצמה בתקווה שאמצא מהר.

* ביום רביעי מהשעה 14:00 עד אחר הצהרים אהיה (לבושה יפה לשם שינוי) בדוכן של מוטיף לייעוץ אופנתי וחיבוקים, בואו לבקר אותי!