בוקר נורמלי וסביר במשרדי איקאה ישראל

מעטים הדברים, כידוע, שאני מתעבת יותר מאירועי השקה. אבל מדי פעם נחמד לפגוש חברות על ארוחת בוקר במקום צבעוני שאני אוהבת גם ככה, לכן החלטתי שהגיע הזמן להוציא את האף מהמשרד לשם שינוי ולנסוע להשקת קטלוג 2014 של איקאה בחנות בנתניה. כיצד הייתי אמורה להעלות בדעתי את הזוועות שאחווה שם?

ידעתי שהקטלוג והקולקציה השנה מתרכזים במגורים בחלל קטן עם ילדים אבל לא ידעתי שחלק מהמוזמנים מביאים את הילדים שלהם איתם להשקה. אני לא הבאתי איתי ילדים ולכן נאלצתי להסתדר עם מה שמצאתי במקום.

להגיד לכם שהיה קל? זה יהיה שקר. הילדים לא התחברו אליי, אני לא התחברתי אליהם והם לא הפסיקו לבכות.

ביורן, השחום מבין השניים, כל הזמן שאל אותי מה אני לובשת. עניתי לו שבעים פעם בערך -

אני לובשת

מכנסים ממרקס אנד ספנסר מלונדון 

חולצה מדורותי פרקינס

נעלי הלו קיטי של וואנס מלונדון

שרשרת של ה. שטרן

תיק של בראצ'ליני

אבל הוא התעלם והמשיך לשאול, כאילו הוא עושה את זה בכוונה כדי לעצבן אותי. לא נראה לי שבכלל מענין תינוקות מאיקאה מה אנשים לובשים, זה לא כמו תינוקות מזארה או קסטרו.

בשלב כלשהו הוא הלך לשתות קפה ולעשן בחוץ עם מישהי מידיעות אחרונות ואני נותרתי לבד עם אחיו ששמו, מסתבר, אישטביורן. רק באיקאה מוצאים תינוק שקוראים לו אישטביורן. התכוונתי לחנוק אותו בדיוק כשאודליה צילמה אותי, וכך הוא ניצל. אבל ברגע שהיא הניחה את המצלמה צעקתי למישהי שאני לא מכירה מיטל! לא התראינו שנתיים!! וברחתי. אודליה אומרת שהוא משך כתפיים והלך לקחת עוד קוראסון ולעשות חנדלעך למישהי אחרת. ככה זה כשאתה תינוק בשרות לקוחות.

וכאילו כל זה לא הספיק, הנחתי לשניה את התיק שלי כדי להביא כוס מיץ וכשחזרתי מצאתי את המניאק הזה מתעסק איתו.

בשלב הזה לא ענין אותי כבר שהם משיקים בקרוב אפליקציה שתאפשר לסרוק רהיטים מהקטלוג ולמקום אותם וירטואלית בחדרי הבית כדי לראות איך הם יתאימו, לא שהם פותחים חנות שלישית בקרית אתא ובטח שלא ענין אותי המחקר המקיף שהם ערכו ב-25 מדינות כדי להתאים את הרהיטים שלהם טוב יותר להורים וילדים. במקום זה נכנסתי לחנות, קניתי מראת גוף חדשה לחדר השינה וסירופ חמוציות וחזרתי למשרד שלי שם אף אחד לא מחטט לי בתיק (כשאני רואה) או מתעקש שאשיר לו אאאההה ביורנל'ה אאאאההה חמוקל'ה בדיוק כשאני מנסה לאכול.

* תודה לאודליה ממן על הצילומים ועל שהעסיקה את אישטביורן בזמן שנמלטתי

♥ עדכונים ♥

הקטלוג עלה לאתר ואפשר לראות אותו כאן. גם האפליקציה זמינה עכשיו להורדה למאק ולאנדרואיד. 

מתכון אניגמטי לאחלה צ'פאטי

מה אני אגיד לכם, הידיים שלי על הפנים וההחלמה איטית איטית. אני עיפה בימים אלה ואין לי כח לכתוב (בטח שלא את הרשומה הכבירה שאני מתכננת כבר שבועיים) ולכן חשבתי ללכת על מתכון בטוח - כלומר להציע לכם מתכון שמצליח על בטוח. תסכימו איתי שהקיץ הפך את מחצית הבלוגוספירה לספר בישול גם ככה, אז למה לא אני? מה אני כבר יכולה להציע לכם בימים אלה? זה או רשומה על מברשות איפור ללא אכזריות (שלי באמת לא אכזריות, הן פשוט לא מובנות) או מתכון. ומאחר ואני פדלעה צלעייגרית דלוקס, הכנתי לעצמי לארוחת הערב צ'פאטי, הוא לחם הודי הדורש שני מרכיבים בלבד. הוא בריא, טבעוני, כשר והולך מעולה עם.. טחינה. נכון אתם כבר אוהבים אותי? ברור! יאללה לעבודה.

נום נום. 

לפני סיום, אספר לכם שקניתי עכשיו בגד ים בסייל החצי שנתי של מוד קלות' ב-140₪ כולל משלוחה. שמעתם נכון, 140₪ כולל משלוחה. שמנמנות, רזות וחובבי עיצוב לבית - שווה לכם להציץ בהנחות שם כי הפריטים נחטפים כמו צ'פאטי טרי.

רשומה מהבטן

לפני כמה שנים היה לי חבר שהחליט שהגיע הזמן שאפגוש את אמא שלו (אב, באותה העת, לא היה לו). אחרי ארוחת ערב נחמדה פטפנו על הא ועל דא ואז היא שאלה אותי משהו שאיני מצליחה לזכור מה הוא, אבל את תשובתי אני זוכרת היטב - אל תסתכלי על זה כאילו הפסדת בן, הסתכלי על זה כאילו הרווחת סנטר. זה נורא הצחיק אותם.

כזאת  אני, תמיד זוכרת שאני שמנה (גם בימים שבכלל הייתי רזה) ותמיד מתנצלת על זה. אני תמיד אצחק על עצמי לפני שאתם תספיקו (גם כשזה הדבר האחרון שבכלל עלה על דעתכם) ותמיד אני מעלה את הנושא ראשונה משל דיברתי על זה קודם, אז בטח נוח לי עם זה.

למה נזכרתי בזה עכשיו? כי נתקלתי באוסף רשומות בבלוגים שמנים מחו"ל שעוסקות בשאלה האם מותר לשמנות להסתפר קצר ואני מכירה את הדילמה הזו היטב. כמו ג'ס, וכמו שמנות רבות אחרות (ונשים אחרות, ובני אדם שלמים אחרים) אני סובלת מעודף שיעור בפנים וזה תמיד יושב לי בראש כשאני מסתפרת. מצד שני, להבדיל ממנה, מעולם לא חשבתי שאישה שמנה צריכה שיער ארוך כדי שיאזן את הגוף הענק שלה. לא, אני גרועה בהרבה - אני חושבת שאני צריכה שיער ארוך כדי שיהיה בי סממן חיצוני של נשיות כדי לאזן את השומן. כן, אני משוגעת. וכן, אני ממש לא היחידה.

אז בואו נדבר בפתיחות על כמה דברים דברים עצובים, מוזרים ומביכים שעלולים לקרות לך כשאת שמנה.

זה לא סנטר כפול, זה אוסף סנטרים

כפי שהבנתם כבר, יש לי בעיה עם הסנטרים שלי. אמי, זכרונה לברכה, נהגה לשנוא את הפרופיל שלה ולפנטז על ניתוח שאיבת שומן בסנטר. אני נהגתי לומר לה בתגובה שהיא מטורפת ולא צריכה שום ניתוח ושהיא יפה כמו שהיא והיום, שלוש שנים אחרי מותה, כל מה שאני רוצה זה ניתוח שאיבת שומן מהסנטר. אני מוצאת את עצמי מותחת את החולצה עד האף כשאני רואה טלויזיה על הספה, אפילו כשאני לבדי. אני מרגישה את השומן בסנטרים שלי מדי פעם סתם ככה באמצע היום ואני זועקת על כל מי שמכוון אלי מצלמה לא מצלמים שמנות מלמטה! אני חושבת שאם רק תהיה לי לסת מהודקת יותר אוכל לחיות בשלום עם המשקל העודף שלי, ויתכן שזה נכון אבל זו בטח לא סיבה לא להסתפר קצר, כפי שאני מתה לעשות כבר שנים ולא עושה. הספר האחרון שביקשתי ממנו לקצר לי את השיער, אגב, סרב לעשות זאת כי אני שמנה וזה לא יחמיא לי. אז זהו שלא.

כשהייתי צעירה וחשבתי שאני שמנה, היה לי שיער קצר וורוד פוקסיה

אני לא לסבית, אני סתם רווקה שמנה

אני רחוקה מלהיות השמנה היחידה מעל גיל 30 ששומעת שלל רמיזות בנוגע לנטיותיה המיניות. שלא לדבר על שמנות רווקות בנות יותר משלושים שלבלוג שלהן קוראים יוצאת מהארון, למען הטריפל שם. אם את שמנה ולא נשואה, יתכנו לכך אחד משני הסברים - שאף אחד לא רוצה אותך או שאת לא בקטע של גברים. אנשים שאשכרה מכירים אותי, נוטים לרב לחשוב על האפשרות השניה כי אני טיפוס די סימפטי אז לא סביר שאף אחד לא רוצה אותי, שלא לדבר על זה שאני תמיד מוקפת חברות שמנשקות ומחבקות אותי. אז מסתבר שאני לסבית. בכל פעם שרומזים או אומרים לי את זה אני כועסת נורא, וזה גורם לי להרגיש כמו חרא של בנאדם (כי רק חרא של בנאדם חושב שלהיות לסבית זה רע). אבל מרתיח אותי שחושבים שאני משהו שאני לא כך שאני גם נבוכה, גם נעלבת, גם כועסת וגם מרגישה אשמה על זה שאני מרגישה את כל אלה.

מזל טוב! באיזה חודש את?

אני לשמחתי לא נתקלת בשאלה הזו, כי עם הגזרה שלי אני נראית הרה בעיקר בירכיים, בזרוע העליונה ו(כמובן)בסנטרים. אבל יש לי המון חברות שאוכלות את החרא הזה לארוחת בוקר צהרים וערב לפחות פעמיים בחודש. באירועים משפחתיים, כשהן אוספות את הילד מהגן, ברחוב, במעלית, בעבודה. ההרגל התמוה והחצוף של אנשים לגעת ללא רשות בבטן התפוחה של נשים שהם כן או לא מכירים מרתיח את דמי כשהן באמת הרות, ועל אחת כמה וכמה כשהן סתם שמנות. המרחב האישי של כל אדם הוא מקודש ולא חודרים אליו בלי רשות ואין שום הצדקה לתחוב את אפך ברחם של מי שלא תהיה. יתכן שהיא סתם שמנה ותעלב ממך, יתכן שהיא שמרנית ולא מעוניינת להודות בפני העולם שקיימה יחסי מין, יתכן שהיא לא רוצה בהריון, יתכן שההריון מסוכן עבורה ועבור הילד ויתכן שהיא סתם לא מעוניינת לשתף אותך בחייה הפרטיים. אז למעשה הנושא כאן הוא גבולות באופן כללי, ולא בענייני שומן בלבד. מה עוד חדש.

שיתוף, לתפיסתי, הוא ההפך מבושה. זו אחת הסיבות שפתחתי את השבלוג הזה מלכתחילה. עם זאת, אני כותבת את זה עם דמעות בעינים. אם גם אתן מתמודדות עם גשם של בולשיט ותפיסות מוטעות שנובע מעודף המשקל שלכן, אני מזמינה אתכן לפרוק אותו כאן. נבכה קצת ביחד ואז נלך לדרכנו קלות יותר.

עוד חתולים ומגפיים

שבוע עמוס עובר עליי ולא ממש יוצא לי ליבלוג כמו שצריך. מה גם שאני מתכננת רשומה ארוכה ומעניינת שדורשת כתיבה וריכוז כמו שצריך, מה שלא יתאפשר ככל הנראה לפני סוף השבוע. אז בינתיים, חשבתי להעלות מה לבשתי היום קטן. כפי שתנו אבותינו טוב מה לבשתי קטן ביד משתי רשומות ארוכות ומעניינות על העץ.

אז הנה תלבושת לעבודה. כמה אנשים תהו למה אני הולכת עם מגפונים בחום האימים הנוכחי, אבל אני מוצאת את השילוב של כפכפים ו\או סנדלים עם צמודונים בלתי מתקבל על הדעת, אפילו כשחם מספיק בשביל לטגן ביצה על מכסה מנוע.

אני לובשת
חולצאית (טוניקה) מאלמביקה
צמודונים ממוד קלות'
מגפונים (ישנים) מגזית
שרשרת מפריימרק
משקפמש של פנדי

כל מי שנתקל בשרשרת (כלומר בי) במהלך היום בהה בה פרק זמן ממושך.תהיתי אם זה בגלל שמיקמתי אותה בדיוק בפתח המחשוף (כי הוא היה בדיוק טיפונת יותר מדי עמוק לעבודה) אבל מסתבר שהחרוזים המוזהבים משמשים כמראת עין דג וכדרכם של אנשים, הם נעמדים כשהם נתקלים בבבואה של עצמם, ובפרט כשהיא מוזרה. 

 

ועכשיו, חזרה לעבודה. תהיו ילדים טובים ושתו הרבה מים. ואל תשכחו להשאיר מים לחתולים, כי לא כולם התברכו לעבוד במשרד ממוזג כמו אלה שבצמודוניי.

♥ תודה לקרן בן יעקב סלע על הצילומים

יום שחור (זה לא שחור, זה דבש) במשרד

מעשה שהיה כך היה - יש לי חבר שגר בלונדון וקוראים אותו מושנזון. לפני כמה חודשים סיפרתי למושנזון שהדודה הקולומביאנית שלי הגישה לארוחת ערב פלנטיין, או בננה ירוקה, מטוגנת. מושנזון ביקש מתכונים לפלנטיין. אני שכחתי לשאול את הדודה. מושנזון כעס עליי. עד כאן המבוא.

לפני כשבוע נסע מנכל חברת התוכנה בה אני עובדת לאנגליה וחזר עם מתנה ממושנזון - בננה מתנפחת בגודל 1.65 מטרים שחיכתה כל השבוע על השולחן שלי כדי שמישהו ינפח אותה. היום אמר לי שלומצקי שיש לו מפוח שמתחבר למצית של האוטו וירדנו לחניה להתקין בננה.

אחרי זה, ראיתי לנכון להצטלם עם הבננה כדי לשלוח למושנזון.

אחרי זה קרן שמה לב ששתינו לובשות חולצות של אותה המעצבת, ג'ול החמודה, והחלטנו להצטלם עם החולצות שלנו והבננה.

אני לובשת

חולצה שג'ול הכינה למידתי

ג'ינס של מרקס אנד ספנסר

סנדלים משופרא

עגילים משלהי שנת טיכו

ואז המנכל קרא לי למשרדו ופיטר אותי. 

לסיכום - אם מי מכם מחפש מנהלת תמיכה טכנית או מנהלת קשרי לקוחות בינלאומיים לחברת הייטק, ו\או בננה אנא פנו אליי! תודה ושיהיה לכולכם סופשבוע טוב.