פורים שמייח!

חג שמח שפנים וארנבות! 

אבא שלי זכרונו לברכה היה איש רב פעלים ואחד התחביבים שלו היה להציק לילדים בפורים. כשהייתי נוסעת איתו בפורים היה אבא גולל את חלון המכונית, כשהיינו מתקרבים לילד שהלך על המדרכה, והיה קורא לעברו "איזה חתול יפה!". לא משנה אם הילד התחפש לנרקיס או לדבורה או לתחש נהרות נחמד, אבא תמיד היה אומר לו שהוא יופי של חתול. כשהייתי קטנה זה נורא הביך אותי. כשגדלתי, הייתי פותחת את החלון בצד שלי וצועקת לעבר ילדים תמימים "איזה חתול יפה!" והעיר שושן צהלה ושמחה. הדבר הזה מספק שעות של הנאה, תאמינו לי. נסו ולא תתאכזבו.

ועכשיו, נחשו למה התחפשתי השנה (רמז, זה לא חתול).

אני לובשת - שמלה מאסוס

קשת פרחונית מאסוס

חגורה ממיס סלפרידג' (ישנה)

גרביונים מ-We Love Colors

נעלים מקום איל פו

שרשרת של N2

פאה מאיביי

תיק שקניתי בחנות בשנקין בשלהי שנת טיכו

כשהייתי בת עשרים ו נהגתי להשתמש בתיק הזה לסינון גברים בפגישות עיוורות. הייתי מגיעה איתו לדייט, ולפי התגובה של הבחור ידעתי אם הוא בשבילי או לא. החוקים פשוטים מאד:

1. עושה פרצוף ושואל מה זה - אני בבית תוך רבע שעה.

2. מלטף לתיק את האוזניים ועושה לו נעים בבטן - יש על מה לדבר.

נו, ניחשתם למה התחפשתי?

♥ תודה לעדי אלקין על העזרה בצילומים

שפני שולטטטט!!!!

היום, ה-19.2, הוכרז בידי חבורת בלוגריות ישראליות כיום חופש לארנבונים. יש לי כמה דברים לומר על זה.

אני לא מאמינה בארנבונים. שמעתי כבר אלף פעם את האגדה האורבנית המטופשת, לפיה לשפן יש אוזנים קטנות והוא חי בסלע ובכלל לא אוכל גזר ורק לארנבונים יש אוזניות לתפארת ופונפון בתחש. אז תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב - האזנים הארוכות והזנב הפלומתי שלכם לא עושים עליי רושם ואל תגרמו לי להתחיל בכלל עם הצב וה"ארנב". אני יודעת לזהות שפן כשאני רואה אותו, כי יש לי בבית שפן, והוא נראה בדיוק כך:

אז מצידי קחו את יום החופש לארנבונים שלכם ותדחפו אותו במקום בו הגזר לא צומח. ועכשיו, בואו נדבר על שפנים.

שפנים הם חיות נחמדות מאד. שפני הפרטי שלי הוא גם חתיך וגם חכם וגם מאד קטן. הוא אוהב גזר וערוצי HD בטלויזיה והוא שונא ששופכים לו שמפו לעינים או מורחים עליו מסקרה. כשהצעתי לו שניסע שנה אחת לסין במקום לאנגליה, הוא כעס מאד והסביר לי שהסינים מאלצים את כל החברות שמייצאות אליהם מוצרי טיפוח לעשות ניסויים בבעלי חיים. הוא כל כך נסער שהייתי חייבת לאפות לו עוגת גזר נחמדה עם זיגוג טעים על מנת לפייסו, נשמה. אז למענו ולמען המצפון שלי, החלטתי לספר לכם על כמה מוצרי טיפוח שאני אוהבת ומשתמשת בהם באופן קבוע ולא נוסו על בעלי חיים בכלל ושפנים בפרט, ותאמינו לי שזה היה קשה כי הרבה מהחברות שחשבתי שלא עושות ניסויים בבעלי חיים (למשל No.7 הבריטים) ועוד איך עושות.

מי ורדים טהורים של שאנטיקאיי

זה מוצר יוקרה אמיתי - מיותר לחלוטין, מפנק להפליא ויקר להחריד. התפתיתי לקנות אותו אחרי שעלם החמודות ממנו קניתי את קרם הלחות הצבוע המשובח שלהם בליברטי השפריץ אותו מעדנות על פניי בסוף הטיפול הקטן שעשה לי. הוא מכיל תמציות ורדים שנאספו בראשית מאי, יש לו ריח גן עדן ותחושה מרעננת וטיפונת שמנונית. הוא מביא אביב לחורף, ואחריו העור נעים ורך רך. שפני היה עושה בו אמבטיה אם הייתי נותנת לו ואם היה לו ריח קצת יותר גברי.

איפה קונים - אני קניתי בליברטי בלונדון אבל יש גם פה.

מסכת בוץ מטהרת של שאנטיקאיי

אחח שיהיו בריאים השאנטיקאיים האלה, המוצרים שלהם טובים כל כך. על המסכה הזאת כתבתי כבר פעם אבל אומר זאת שוב - מדובר במסכה הכי נעימה בעולם. המריחה שלה היא תענוג (כל כך מוצקה והמרקם שלה כל כך נימוח), הריח שלה נפלא והיא גורמת לעור להרגיש חדש. היא מכילה בעיקר בוץ ורוזמרין ובגלל שהיא כזאת מסיכה קלאסית (היא גורמת לך להרגיש כמו יפהפיה הוליוודית עם רולים בשיער וקרם ירוק על כל הפנים באיזו קומדיה רומנטית מקסימה משנות הארבעים) היא מהנה במידה שאין שניה לה.

איפה קונים - אני קניתי בסטורוברי אחרי שקיבלתי כמה דוגמיות בליברטי. מסיבה לא ברורה, אני לא מוצאת אותה שם עכשיו.

מקלון נגד פצעונים של ברט'ס ביז

טרם יצא לי להתקל בטיפול מהיר לפצעונים שאשכרה עובד. עוד פחות מזה יצא לי להתקל במוצרים לטיפול בפצעונים שלא עושים כווית ושלל נזקי יובש אחרים לעור המגורה גם ככה עליו מורחים אותם. לחומר בבקבוקון הרול און הזה יש ריח חריף של עץ התה וערער אבל הוא לא שורף בכלל. הוא מתיימר להיות אנטיספטי מחד ומרגיע מאידך והוא עושה את העבודה הזאת בהחלט מבלי לגרום שום נזק לעור. יתרון נוסף שלו הוא שהוא שקוף לחלוטין ולכן ניתן למרוח אותו מתי ואיפה שרוצים בלי להראות כמו ינשוף ביצות שלקח את הביצה איתו לעבודה. האם הוא מיבש פצעונים תוך לילה? כמובן שלא, אבל הוא ללא ספק מרגיע פצעונים מכאיבים ודלקתיים וזה הרבה יותר מתכשירים דומים אחרים שניסיתי שכן נוסו על שפנים.

איפה קונים - אני קניתי באתר הזה.

פילינג אורז לשימוש יומיומי של דרמלוג'יקה

במוצרים של דרמלוג'יקה אני משתמשת כבר שנים ואני זוקפת לזכות אחדים מהם את מצבו השפיר יחסית של עורי השמן-מיובש בשנים האחרונות, ובראשם לפילינג העדין הזה. מאז עזבתי את דירתי הקודמת לא השתמשתי בו (המסכן טבע לפני המעבר והאבקה הפכה לבוץ בלתי שמיש) ועכשיו סוף סוף קניתי חדש. אם לצטט דברי חכמים (של עצמי) לוקחים ככפית של אבקת הפילינג, מוסיפים מים (המים מפעילים את האנזימים) ומשפשפים את הידים ליצירת קצף לבן עם גרגרים. מעסים כדקה על הפנים, אפשר גם לתת לו לעמוד קצת יותר, ואז שוטפים. אני משתמשת בו יום כן יום לא ומאז חזרתי להשתמש בו לפני כשבועיים העור שלי כבר נראה ומרגיש טוב הרבה יותר. למעשה, אני מתה שההצטננות תעבור כבר כדי שאוכל להשתמש בו עכשיו. אלוהים יודע שאני זקוקה לרענון אחרי השבוע האחרון.

אגב, התחלתי לאחרונה להשתמש בקרם לילה נגד פצעונים שלהם ועד כה הרושם מוצלח. אני אכתוב עליו בהרחבה בעוד שבועיים שלושה נוספים של התנסות.

איפה קונים - למה לקנות בישראל ביוקר כשאפשר לשלם הרבה פחות בסטרוברי.

פצצות אמבטיה של לאש

כן אני יודעת, לאש תומכים בחמאס. אבל מה לעשות, אני אוהבת אמבטיות והכמה פניז שהחולערות נותנים לארגוני טרור באמת לא ישנו לכאן או לכאן לדעתי. זה בדיוק כמו עם המוזיקה של ואגנר - נכון שהוא היה טינופת אנטישמית אבל זה לא משנה את העובדה שאני מתה על הריח שלו באמבטיה.

אקיצר, לאש מייצרים פצצות אמבטיה מכל הסוגים והמינים. כאלה שמרככות את העור וכאלה שמרפות את השרירים, כאלה בריח מתוק וכאלה בריח גברי, כאלה שצובעות את המים בסגול וכאלה שמלאות ניצנוצאז'. מה שתרצו יש להם, כולל סדרות מיוחדות לחגים במהדורה מוגבלת (איכשהו תמיד אני מפספסת את קולקצית חג המולד המפורסמת שלהם). אמן יהיה שלום במהרה בימינו ויפתחו סניפים של הרשת בישראל.

איפה קונים - נוסעים לאנגליה. אם מישהו מכיר אתר ששולח לישראל, שיספר לי בבקשה.

שפני וצנצנת פצצות האמבטיה (נשמע כמו שם לא רע ללהקת קצב)

ונסיים בהמנון ה-19 לפברואר

אם בחנות ניגש אליי מוכר
אני שואלת אותו מה בנוגע
אם מתחשק לי לא להיות עצובה
אז אני מדמיינת שאין שמפו על צפרדע
אם אני רואה ארנב אני לטובתו
ואם אני רואה שפן בסביבה
אני לוקחת אותו
לוקחת אותו לקפה
כן

סיכום אירועי השבוע האחרון

אישה למטבח!

ברוכים הבאים למטבחון שלי! חשבתי שהגיע הזמן להראות לכם איך סידרתי אותו, מאחר והשטח מוגבל והמהומה רבה. במשך תקופה ארוכה לא היה לי מטבח משלי. במשך שנות המחלה של אמא ואחריהן גרתי בדירה של ההורים ומן הסתם, לא שיניתי את העיצוב שלה כך שהוא לא שיקף אותי. בדירה ששכרתי בשנה שעברה היה מטבח בגודל מטר ורובו התפרק עם בוא החורף (אל תשאלו, ירד לי גשם מהתקרה ברב חדרי הבית ובפרט במטבח) כך שחייתי שם במין מוד השרדות מכווץ בעצמו ומבאס דלוקס. לכן לקח לי זמן מה לסדר פה את המטבח כמו שרציתי.

מסתבר גם, שהשארתי לעצמי מתנות במהלך השנים שחזרתי לחיות עם אמא, כדי שיהיו לי הפתעות ביום שבו אפרוק את הארגזים שלי. זה עבד נהדר כי את מרביתן כלל לא זכרתי וחלק גדול מהן מצאו את מקומן על המדפים לצד כלים שאת הצגתם תכננתי מראש.

את המנורה עיצבה והרכיבה סטפאני גריב שעזרה לי לעצב את הדירה. במדף העליון יש צנצנת ספגטי של דאנון הסקוטים, צנצנות בבושקה של ליאת שרון, צלחת של פוגי נעים, קומקום וסוכריון מהחנות שהיתה לסבא שלי בחולון בשלב כלשהו. מרבית כלי הבית שנמכרו שם הם תוצרת ישראל. צלחת שהיתה של סבתא, אגרטל זכוכית ענק שהיה של אמא ובו זר של ענפי דובדבן מלאכותיים שאמא סידרה ומשולבות בו נורות בצורת ענפים פורחים. במדף התחתון מונחים ספלים ותחתיות מהחנות של סבא, מגשון מחנות המומינים החדשה בקובנט גארדן בלונדון, פמוטים של אמא, קומקום תה מ-Irregular Choice בלונדון, ערימת תחתיות, אגרטלון של ליאת שרון, כוסות יין מהבר של ההורים ושני דקנטרים של סבתא.

מבט מקרוב.

את הדופן הפנימית של ארון המטאטאים קישטתי בגלויות ותמונות שאני מחבבת, אותן הדבקתי עם וושי טייפ שקניתי ב-OMG. הוושי טייפ אמור להיות (אבוי לי אם לא, כי ברור לי שהתמונות האלה יתחלפו לעתים קרובות) ניתן להסרה מקירות, עץ ונייר מבלי להשאיר סימן. ימים יגידו אם אכן כך הוא.

מבט מקרוב.

את שטיח הלילונאום קניתי ביש מאין. השרות שלהם פשוט נורא, אבל החלטתי לשים קצוץ ולקנות מה שבא לי. אחרי הכל, זה לא שאצטרך מהם תמיכה טכנית בעתיד. אני מאד נהנית מהשטיח הזה, הוא נותן למטבח הפתוח תחושה נפרדת מהסלון ומוסיף איזה נופח ישראלי מאד למטבח.

ינשוף מביתילי אמור היה לשמש כאגרטל אבל עשה הסבה למחזיק כלים. לידו מונח סט קרשי חיתוך מסוהו שבו יש ארבעה קרשים נפרדים לירקות, מרק (אל תשאלו אותי בבקשה), דגים ובשר. אין מה לומר, אני עושה לשורשים הייקים שלי כבוד.

הצלחת של פוגי נעים מפקחת על הבישולים ומשרה אווירה נעימה במטבח. המדפון עליו מונחים הספלים והצלוחיות הירוקים מאיקאה.

מלכת המטבח היא ללא ספק הקומקומית של פוגי, יצירת אמנות מלאכת יד מרהיבה שהתאהבתי בה בשניה שראיתי צילום שלה בפייסבוק. היו רק שניים כאלה ואני ועוד חובבת פוגי נלחמנו עליהן. לשמחתי, המתחרה שלי בחרה ללכת על השניה (המעוטרת סרטים ופירות) ואני זכיתי בזו שרציתי מלכתחילה. נכון היא יפהפיה?

אנו מתקרבים לפינת התכל'ס וכאן מונחים ספרי בישול שלי ושל אמא, תרנלוז בעץ תפוחי זהב של דניאל גליוך עליו כתבתי כבר כאן, פמוט שקניתי בשונרא לפני מאתיים שנים (את השני שברתי מזמן, לצערי), שעון בישול תרנלוזת שהתחבא, ארוז בנייר צבעוני, באחד הארגזים, עציץ בזיליקום בספל מהחנות של סבא בחולון, דודה לפרחים מחנות ששכחתי (היא מלווה אותי כבר כמה דירות), חלבית צהובה מפריז, צלחת הגשה מסוהו.

בפינת התכל'ס עצמה התערבבו כלים של אמא, סוהו, טולמנס, ליאת שרון והכל בדולר ובהם מיני מלחים, תבלינים, סוגי תה ושאר ירקות. בקופסאות הפלסטיק השקופה מאיקאה אני מאחסנת נרות וכל מיני קישוטי מסיבות.

חושבתני שזהו לעת עתה. אני משערת שהסידור ישתנה עוד במהלך מגוריי בדירה, אבל נכון לעכשיו (אחרי מספר חודשים בדירה וכמה סיבובים של ארגון מחדש של המדפים) נראה לי שאני שבעת רצון. חשוב היה לי להציג את הכלים שאני אוהבת וליצור לעצמי סביבת עבודה ביתית, וזה בדיוק מה שקיבלתי - מטבח ביתי של שרונות.

אאאההההה איזה כיף!

איזה כיף להגיע למשרד בבוקר ולגלות חבילה שמנמנה ממתינה לי ובה בגדי הספורט שהזמנתי מחול. ווהוהו!

אוקי, אז בעקבות משבר האדידס המפורסם, חיפשתי בטירוף חנות מקוונת ששולחת בגדי ספורט מקצועיים לישראל ובסוף מצאתי אחת. לחנות קוראים אתלטה והם מוכרים בגדי ספורט מקצועיים לנשים לפי מקצועות, בין השאר גם בגדי טניס. מאחר והמחירים יקרים, ואני לא רגילה לקנות מידות אמריקאיות החלטתי לצנזר את עצמי בקניה הראשונה ולעשות להם מעין אודישן לעולמה הקסום של שרונה. לפני שאראה לכם מה קניתי, אציין שהמשלוח לישראל מאד יקר (מעל מאה ש"ח) וכולל בתוכו גם הערכת מיסים (שבמקרה שלי היתה נכונה כנראה, כי לא שילמתי מכס). החנות מאד יפה, התמונות של הבגדים מאד אינפורמטיביות והממשק הנוח מאפשר לכם לזהות את עצמכם כישראלים (ישראליות למעשה, כי אין שם בגדי גברים) ולהציג את המחירים בשקלים. הבגדים עצמם מהונדסים להפליא ומגיעים במגוון אדיר של צבעים, מידות וגזרות. אני הזמנתי את המידה הכי גדולה. יש גם מחלקת הנחות שווה.

כדי למיין לפי מידות, בוחרים קטגוריה ואז לוחצים על Size selections > לשונית Plus ומסמנים את המידה הרלבנטית (מן הסתם, אם אתן רזות לא תלחצו על Plus אלא תסמנו מיד את המידה). עכשיו המערכת תציג את הבגדים במידה שלכן בלבד ויהיה קל בהרבה לבחור. עלאק.

ראשית, כי הייתי חייבת חייבת חייבת, הזמנתי לי חצאית טניס. החצאית עשויה מאריג נושם ומנדף זיעה, ארוכה מספיק בשביל ירכיי השמנמנות, יש לה כיס אחורי שמתאים לסמארטפון ועוד כיס (שמשום מה לא רשום בתיאור והפתיע אותי לטובה) צידי שמתאים לכדור טניס. יש לה מכנסים מרשת גמישה ומנדפת זיעה, שהופכים את החצאית לנוחה בהרבה ומספקים כסת"ח נאות. לחצאית הזו יש בד עבה יחסית וגזרת A. עכשיו כשאני יודעת שהמידות טובות, אני מתכוונת להזמין לקראת הקיץ כמה חצאיות עוד יותר מגניבות כמו זו שמגיעה במגוון צבעים משמחים.

כדי להגיע למידות הגדולות, יש ללחוץ על לשונית Plus (שסימנתי בתמונה בורוד) ואז ניתן לבחור מידה גדולה, בהנחה שהיא קיימת במלאי (יש דגמים שלא מגיעים במידות גדולות, אבל תאמינו לי שהמבחר שכן קיים עצום ומשמח להפליא). כל הבגדים שאני קניתי הם במידה 2X שהיא 20 אמריקאית שהיא 50-52 ישראלית (הבגדים צמודים והעדפתי שיהיה גדול מקטן).

נקסט! החולצה הבאה מהונדסת להפליא, עם בד מנדף זיעה ונושם, הגזרה ממש נחמדה ומחמיאה ולא צמודה מדי, השרוולים ארוכים וכוללים סמי כפפה אופציונלית (חור לאגודל שמאפשר לשרוול לכסות את פרק כף היד, למרות שמניסיוני זה ממש מפריע בטניס) וכוללת כיס אחורי למפתחות שלדעתי יתאים לכדור טניס, פסים מחזירי אור לריצה בשטח ובד רשת מאוורר בבתי השחי (רעיון גאוני שעכשיו אני מחפשת בכל החולצות שלהם).

החולצה בסגלגל

 ושלי ירוקה

ולבסוף, חולצת טניס ורודה מכווצת צדדים להסתרת משמני מחמד, או כמו שהם מתארים את זה Ultra-cute shirring down sides hides all your lumps and bumps, מנדפת זיעה ונושמת, בגזרת פולו צרה, עם הגנה מקרינת שמש, קלה כמו נוצה וורודה כבר אמרתי?

 אז נכון, טרם ניסיתי אותם על המגרש אבל יש לי תחושה שהמאמן שלי יהיה ממש מרוצה, שלא לדבר על כמה שאני אהיה מרוצה. אני חייבת לומר לכם שכבר עכשיו אני ממש ממש מרוצה. למעשה, אני כל כך מרוצה שאני חשה שביעות רצון עצומה וזה כשלעצמו עושה כיף בבטן ומה יותר טוב מכיף בבטן? אולי רק מאפה שמרים קטן במילוי שוקולד וחלבה, וגם זה רק אולי.