הידד לדורותי פרקינס!

על חיבתי לדורותי פרקינס, בארץ ובחול כבר שמעתם אי אלו פעמים. האחות הגדולה של טופ שופ מספקת מבחר נאה של בגדים בריטים סולידים ונחמדים בטווח מידות המגיע עד מידה 20 במרבית הדגמים ו-22 בחלק קטנטן מהם מבלי לייחד קולקציה מיוחדת למידות גדולות. מכאן שזו החנות היחידה בארץ בה אני במידה 20 יכולה לקנות את אותה השמלה שקונה חברתי במידה 6. או בעברית - זו החנות ההגיונית היחידה בישראל.

לכבוד סוף המלחמה התארחתי בסניף הראשון והגדול שלהם בקניון שרונים כדי לראות את הקולקציה החדשה של האחיות קרדשיאן (או כמו שלובה ואני נוהגות לקרוא להן, המקרדשות). המקרדשות קירדשו את אחת הקולקציות הטרשיות ביותר שנצפו אי פעם על פני האדמה (למרות שמתחבאים בה כמה פריטים שחורים ואלגנטיים) והבגדים בה מגיעים רק עד מידה 16, לכן התעמקתי יותר בחלקים האחרים של החנות. בחרתי לי סקיני ג'ינס חמוד במידה 20 (שעולה 129 ש"ח לפני הנחות) ועוד שתי גופיות במחירים מצחיקים וגם קירדשתי תיק קלאץ' שחור מגניב מהקולקציה, החשבון היה על סך 349 ₪ אחרי הנחה וקיבלתי הטבה על סך 200 ₪ מהרשת, כך ששילמתי 149 ₪ בסך הכל.

נכון אתם פשוט מתים על בלוגריות שמספרות לכם על המתנות שהן מקבלות בזמן ששאר בני האדם אשכרה מתפרנסים לפרנסתם? ובכן גם אני. בגלל זה הצעתי למנהלת השיווק של הרשת להגריל בין קוראיי שובר מתנה של הרשת, כדי שגם אתם תהנו ממתנות חינם. היא שמחה להעניק שובר על סך 300 ₪ לזוכה בהגרלה, סכום שמספיק לשמלה, או לשני זוגות ג'ינס ועוד משהו, או לתיק ונעלים, או לחולצת בוהו שיק שחורה מגניבה מהקולקציה של המקרדשות ועוד משהו. אקיצר - סכום ריאלי ונחמד לחנות שהורידה לאחרונה את מחיריה בארץ בכ-30% אחוזים בעקבות השינויים האחרונים במכס.

וזה מה שאתם צריכים לעשות אם אתם רוצים לזכות בשובר מתנה על סך 300 ₪ מתנת דורותי פרקינס ישראל - 

הנחיות למשתתפים בהגרלה

1. ההגרלה תמשך מהיום (שני 26.11.12) ועד יום שני ה-10.12.12 בסיומו אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה אחר.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה מי המקרדשת החביבה עליכם? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי יחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. יש לעשות לייק לדף החדש של דורותי פרקינס בפייסבוק.
4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
5. יש לעשות לייק לדף שלי וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
6. הפיצו את דבר ההגרלה לחבריכם, קרוביכם בהווה וקרוביכם לעתיד בכל האמצעים העומדים לרשותכם (בלוג, טוויטר, פייסבוק, אימייל, מודעות רחוב ומופעים אקספרסיביים בשפת הסימנים).

את השובר ניתן יהיה לממש במהלך השנה הקרובה בסניפי הרשת בקניון שרונים הוד השרון, קניון ארנה הרצליה ופארק הקרח באילת. סניפים נוספים אמורים להפתח בקרוב (אני מקווה). בהצלחה לכולם!

תלוי

עכשיו כשהרמתי את הראש ואני מקווה שגם אתם, אפשר לשוב ולדוש בנושא החביב עלינו - התקדמות העיצוב בדירה שלי. השבוע הגיעה סטפני המעצבת לעשות כמה פינישים, שעיקרם סיום תלית התמונות בסלון, דבר שחששתי לעשות לבד.

היא הציעה סידור מודרני כזה, לא סימטרי ולא הגיוני ומקסים בעייני. הציור הוא אורגינל של ציירת הבית, ג'ני מיליכוב, שהזמנתי לפני כשנה. הגובלן מעשה ידי אמא בשנות השבעים (אני צריכה להחליף לו מסגרת אבל בינתיים תלינו אותו כמו שהוא). עליו מונחים הדפס של טושטוש (שלמדה עם ג'ני בבצלאל, אם זכרוני אינו מטעני) ועוד אורגינל קטנטן של ג'ני - דיוקן של ארז. במחסן יש עוד קנבסים קטנים שיצטרפו לחבורה מאוחר יותר.

הנה משהו שאמא, עליה השלום, היתה זורקת אותי מהצוואה בגללו - דיוקן אלגנטי של יונה. אמא שנאה יונים. תעבה יונים. הקללות שיצאו לה מהפה כשיונה היתה מתיישבת לידה על הגג היו גורמות לכל מלח שיכור להסמיק ולרוץ להתחבא בשירותים. אבל כשחלפתי ליד הקולקציה הזאת בליברטי לפני שלושה חודשים לא יכולתי להתאפק. האוכמנית עצרה אותי (55 פאונד בשביל הדיוקן המפחיד ביקום? השתגעת??? אמרה וגררה אותי משם) אבל בזמן שהיא הלכה לרחרח סבונים ואני חזרתי למחלקת הבד שלהם, עברתי לידם שוב והייתי פשוט חייבת. תכננתי לתלות אותה במטבח, אבל היא לא מתאימה לשם. פה היא נראית נפלא (כל עוד מתעלמים מהעובדה שמדובר בפאקין יונה בשמלה בסגנון הרוקוקו).

אני מאד מרוצה מהמקום שסטפני מצאה למסגרת התמונה המגנטית שאינה חזקה מספיק בשביל להיצמד למקומות שמגנטים אחרים בבית שמחים להיתלות בהם. נראה שמלכתחילה היא שמה עין על תפקיד יוקרתי יותר, כפריט אומנותי. הגברת בצילום, למי שתוהה, היא אני ביום הולדתי ה-12. אבא לקח אותי לצלם בפיקדילי סקוור שמתמחה בצילומים תקופתיים (מעניין אם החנות הזאת עדין שם).

אני מודה שאני מופתעת לחלוטין מכמה שהוורודים, הסגולים והכתומים עובדים ביחד ובלי להראות כבדים או ילדותיים. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעבוד במעצבת פנים עבור אחרים, אבל ללא ספק הבחירות שלי עובדות בשבילי.

מראה מאחורי השטקר.

הנה תמונה ברורה של שעון הקוקייה מאלמנטו, לפי דרישת הקהל. הוא מהמם לחלוטין, והקוקייה החמודה יוצאת מדי שעה בשירה משעשעת. העין האלקטרונית מתחת לקוקייה אמורה למנוע ממנה לצאת ולהרעיש כשחשוך, אבל אני מודה שטרם היו לי ביצים לבחון את הנושא בלילה.

את טפטי הטפט אתם כבר מכירים, אבל הוספנו את המנורה הזאת ממחסני חשמל. לרוע המזל, היא שרפה לי כבר שתי נורות חסכוניות (עם אחריות לשמונה שנים) כך שנראה שהיא פגומה. אני צריכה לטפל בזה.

מה נשאר? לגמור את המטבח ואת חדר העבודה ולהתחיל את חדר השינה. שני אלה יחכו שאמצא אומץ ללכת סוף סוף למחסן ולשחרר משם את הארגזים עם שארית הספרים, הדברים למטבח, חומרי מלאכת היד והאמנות והאלוהים יודע מה עוד יש שם ואביא אותם סוף סוף הביתה. זה בעייתי כי זה יבלגן מחדש את כל הבית וגם דורש קנית רהיטים נוספים, כלומר הוצאות נוספות. אני מנסה לדחות את זה ככל האפשר, אבל בשלב זה של החיים אני צריכה את הספרים שלי וגם רוצה להתחיל ליצור מחדש. מה גם שיש שם עוד ציורים שצריך לתלות או למסגר ולתלות, כולל הסדרה שקניתי בשביל חדר השינה שנראה כרגע סתמי ומעצבן לחלוטין. כך שנראה שהתירוצים הולכים ואוזלים.

זהו בינתיים. שבת שלום ושבוע שקט מבורך לכולם.

תקווה

בלי לקים, בלי פיג'מות במבצע, בלי תזונת תריאטלון, בלי ברבורים מיותרים. רק שיר אחד שאני שומעת בלופ מהצהרים והוא מה שעומד ביני לבין יאוש מוחלט כרגע. אני מקווה שיעזור גם לכם.

כך שלפני שהשמש תשקע
אולי אור חדש יאיר
אולי עוד נשנה
נשתנה

אבל אני מלא תקוה
אדם הרי בצלם נברא

חמועלים נגד טילים

בזמן שמיטב סלבריטיאינו מצטלמים עם שלום כתוב להם על היד בטוש, ובלוגרי אופנה מסקרים את שבוע האופנה הישראלי ומתלוננים על זה שלא קיבל את תשומת הלב הראויה לו בגלל המלחמה, אני מאבדת את החשק לחיות.

אינני מתכוונת לרצון לתקוע את הראש בתנור החדש שלי ולשים אותו על אוטומט או לקפוץ מחלון הקומה התשיעית. כוונתי שחזרתי למצב קיומי שכבר הספקתי לשמחתי האדירה לשכוח לזמן מה, והוא השרדות במקום חיים. אני הולכת לעבודה, ואומרת שלום לשכנים, ואוכלת עוגה פה וכריך שם, ומשתדלת לפנות רבע שעה ביום שבה אני לא שומעת חדשות ברדיו או בטלוויזיה אבל כבר ימים שלא הייתי בסופר, או שרתי באמבטיה, או עדכנתי את הבלוג וכל טוסטוס שמאיץ ברחוב מוריד לי את הלב לתחתונים.

אבל היום, היום לבשתי סוודר (לא אופייני) ועבדתי יותר מ-12 שעות (לא אופייני) וישבתי בלי לפצות פה בזמן שהבנקאית שלי דיברה שטויות (מאד לא אופייני) ובאמא שלי שנשבר לי. נשבר! אז הנה אני, כותבת. כותבת עלאק, כי יש לי הרבה מאד מה לומר על המדינה בה אני חיה, על אנשים שחושבים שאם אתה מבקר את השלטון אתה לא פטריוט, על אלה ששמחים על דם אויביהם (גם כשאלה חיים, בעוונותיהם, בתל אביב) ועל המצב המזוין באופן כללי שאנחנו נמצאים בו עכשיו, אבל אני מתאפקת. מתאפקת ומנפקת פוסט ורוד ככל האפשר כדי שקוראיי המופגזים יותר ממני (חמישה טילים בארבעה ימים זה כלום לעומת העשרות ביום שאוכלים אחינו בדרום) יוכלו לבלות 5 דקות מיומם בערוץ תקשורת ששמו אינו מלווה במספר או אות, למרות ואולי אף בשל היותו ערוץ הבלים.

אז אלה הדברים שמחזיקים אותי (סוג של) שפויה בימים אלה ומרחיקים את ראשי ככל האפשר מהתנור.

מקלחת חמה אחרי יום עבודה ארוך

לא יאומן כמה אושר יכול להביא שעון שבת לדוד

חביתה עם תפוח אדמה שטוגנה במעט חמאה

ארוחת הערב המנחמת האולטימטיבית (כשאין פסטה אלפרדו)

חלוקי הורוד צמרורי ורך, קניתי אותו באפרודיטה לפני כמה שבועות

מסתבר שקשה להישאר מדוכדכת כשאת עטופה בכבשים עליזות

בפרט שהשמיכה שבה את מתעטפת לעת ליל עטופה בציפה מכותנה

מצרית בצפיפות 700 (שעוד נדון בה אחרי המלחמה)

נעלי הבית המכולבות שקניתי בלונדון נשלפו מהארון בדיוק בזמן

חג המולד הגיע מוקדם השנה

הדודה והדוד הביאו לי גרב מלאה ממתקים מאיטליה, אללי

ולסיום, מסיכת בוץ ורוזמרין אדירה של Chantecaille

קיבלתי שתי דוגמיות בליברטי בלונדון ואני מתכוונת לקנות 

לי עוד, כשתגמר המלחמה ויחזור לי החשק לחיות

גינוי בינלאומי, זו לא התמונה הנכונה! או, הנה

לילה טוב ושקט לכולם, ומי ייתן ותסתיים המלחמה הזו מהר ככל האפשר תוך מינימום אבדות. אנא השתדלו לזכור שגם בעזה עצמה יש משפחות שהן קורבן של פושעי החמאס בדיוק כמונו. יש המון מלחמות מוצדקות, אבל השלום תמיד מוצדק יותר.

השמנתול במגפים

בזמן שכל המי ומו ממתינים בקור לתצוגה של מוסקינו ומקללים את הרגע שנולדו, אני יושבת לי פה שמנמנה ונינוחה ורועדת מקור בנוחיות של ביתי שלי. יש לי שבע דקות בדיוק עד שיתחיל הפרק של טיטאניק (אני אומרת לכם, הפעם זה הסוף שלהם. יש לי תחושת בטן) וזה בדיוק הזמן שנדרש לי כדי להראות לגם מה לבשתי ביום חמישי. אוי ווי, חמש דקות. מהר חיש!

זוכרים את חוסר הדיוק עליו דיברנו לא מכבר? אין תחום בו מימשתי את הקשקוש המעיק הזה השנה יותר ממגפונים. היו לי מגפונים אפורים של גזית שנורא אהבתי. הם היו מושלמים בצבע, בגובה, בגזרה ובנוחות. לקחתי אותם איתי ללונדון בשנה שעברה ואחרי שבוע של טחינה בלתי פוסקת הן חזרו לציון ונפחו נפשן. מאז חיפשתי באטרף מגפונים אחרים שיחליפו אותם. קניתי שלושה או ארבעה זוגות מגפונים במהלך השנה הזאת. חלקם חזרו לחנות אחרי כמה ימים, חלקם שוכבים במגירה חדשים כביום קנייתם ועם אחד אני הולכת בחורף אבל זה פשוט לא זה. הרבה כסף נשפך פה על כמעטים שלא עשו לי את זה וקניתי בגלל דחף מוטעה שבלבלתי עם סיפוק בעוד שלמעשה הסיפוק היה רחוק ממני מרחק שנות עור.

ואז ראיתי בפייסבוק של שופרא שיש להם מבצע עם איזו חברת קופונים בו אפשר לקנות 200 ש"ח במאה ש"ח. אמרתי לעצמי מממ ונכנסתי לאתר שלהם לבדוק אם יש משהו מענין. ושם מצאתי את מגפי מיקי האפרפרים, המגפיים הכי קרובים למה שחיפשתי בשנה האחרונה שראיתי זה זמן רב. קניתי שלושה קופונים (כלומר קניתי 600 ש"ח ב-300 ש"ח) ונסעתי לחנות בתחנה. מיקי לא היה שם, אבל המוכרת המקסימה הזמינה לי מיקי מסניף אחר במידות 40 ו-41 כדי שאוכל למדוד ולהחליט מי מהם מתאים לי. יומיים אחרי כן רכשתי לי את המגפונים הכי מדויקים שרכשתי מאודי - יש להם עקב בגובה מדויק (כידוע, אני לא נועלת עקבים גבוהים), צבע מדויק (אפרפר נוטה טיפה לחום), מרקם מדויק וגובה מדויק שנחתך בדיוק מעל הקרסול והופך אותן למושלמות למכנסים חצאיות ושמלות בכל אורך. מדויק לחלוטין, לפחות בשבילי. או בקיצור, אני מאוהבת.

מגפי מיקי משופרא שעלו לי, אחרי הנחת מועדון ושוברים,

760 ש"ח במקום מחיר מלא של 1140 ש"ח

ביום חמישי החבר'ה בעבודה החליטו לצאת להשתכר בעיר הגדולה בחברותא ואני החלטתי שזאת ההזדמנות ללבוש את השמלה הירוקה-כחולה שקניתי בלונדון לא מזמן. לפני שאראה לכם תמונות ואלך לראות את החבריה טובעים למוות, אספר לכם בתדהמה שלפי מורפיקס Teal בעברית הוא שַׁרְשִׁיר, שזה סוג של ברווז. ירוק-כחול איט איז דן.

אני לובשת - שמלה מדורותי פרקינס בלונדון
שרשרת מ-East בלונדון (שנה שעברה)
תיק מסכת אב"כ קטן מאנתרופולוג'י מלא תאמינו איזו עיר
גרביונים שקיבלתי מגאלה רחמילביץ'

מגפונים מדויקים של Atelier do Sapato משופרא

אני מופתעת בכל פעם מחדש מכמה שההגדרות האסתטיות שלי שונות משל אחרים. גם הפעם, בדומה לפעמים קודמות שענדתי את השרשרת הזו, העירה לי אחת מחברותיי שהיא מעריצה את האומץ שלי כי היא בחיים לא היתה עונדת תכשיט בולט כזה. בעייני מדובר באחד התכשיטים הסולידיים והמשעממים שיש לי, וזו הסיבה שאני לא עונדת אותו הרבה. על טעם ועל ריח אין מה להתווכח רבותיי.

ועכשיו אבקשכם בכל לשון של בקשה לחגור את חגורות ההצלה שלכם, ללבוש מעילים חמים, להשאיר את הציוד שלכם בתאים ולעלות אל הסיפון בצורה מסודרת ומהירה. והכי חשוב, בלי פניקה!

עדכוני דירה

בתנור פשטידה מתפשטדת ואני מתה מרעב אחרי יום של שינה ונקיונות. לפיכך אני חייבת למלא את הזמן עד שהיא תהיה מוכנה ללעיסה, ואין אמצעי יעיל יותר להעברת זמנים מאשר קרקוש על המקלדת. זמן לעדכוני דירה!

ראשית, אתמול הגיע במשלוח אישי עד הדלת קישקש אחד. את הדר קפלן אני חושבת שאתם מכירים. כתבתי עליה כאן לפני שנתיים בערך (וואו, אנחנו מזדקנים!) כשקניתי ממנה קישקשתא ליומולדת של אחי. מאז אני עוקבת אחרי יצירתה והתלהבתי מאד מראשי החיות הסרוגות שהיא יוצרת בחודשים האחרונים (ניתן לרכוש אותם בחנות המקוונת שלה). פניתי אליה לפני כמה ימים ושאלתי אם היא יכולה להכין לי ראש קישקשתא לתליה על הקיר ולשמחתי היא חשבה שזה רעיון טוב. וכך, אחרי מספר ימים של ציפיה מתוחה התאחדנו אתמול - אני והקישקש, שיקרא מעתה הרב קישקש. אני חושבת שכל בובנאית צריכה רב קישקש שיפקח עין על העניינים בסטודיו שלה.

אתמול תכננו לתלות תמונות בסלון אבל לסלון, ככל הנראה, היו תכניות אחרות. מסתבר שקירות הדירה עשויים מקריפטונייט. מסמר אחר מסמר נשרו לרצפה עקומים וקללות במגוון שפות נפלטו לחלל האויר. בסוף נשברנו, והחלטנו לחכות ולקנות מסמרים מאלוהים יודע איזו סגסוגת שתצליח לחדור את קירות האימה ולא להמשיך במלאכת התלייה לעת עתה. אבל לפני שנשברנו סופית, הצלחנו להפוך את פינת הטלויזיה לגלריה קטנה של כמה מהאמנים האהובים עליי (האחרים מיועדים לתליה בצד השני). החלטנו שהמסגרות הלבנות והרקע הבהיר יתמזגו עם הקיר ולא יפריעו לצפיה בטלויזיה, כפי שתמונות צבעוניות יותר היו עושות. מצד שני, אני חושבת שהן לא איבדו במיל מנוכחותן. טוב, שתי האמניות האלה מתמחות ביצירת אימאג'ים שנצרבים בתודעה.

צילום של רונית פורת, שרכשתי בתערוכה שלה בשנה שעברה

שני ציורים של איה רוזן, ינשוף שהוא אורגינל בצבעי מים ודיו והדפס של פוג 

על הקיר הצמוד, שעון קוקייה בעיצוב פסקל טרבאיי, שקניתי באלמנטו

בפינה מסתתר חתולסקי החתול. הוא עשוי מחרסינה ודומה לחציל, מה שמבטיח מינימום תחזוקה ומקסימום הנאה.

חוץ מזה, קיבלתי ארגונית נעלים שהזמנתי מאיביי ב-3$. היא מכילה 12 זוגות נעלים (צרות) ומתאימה לסנדלים ונעלי סירה שנועלים בקיץ.

מאחר ושטח הדירה קטן, ויש לי הרבה דברים לאחסן בארונות, הנעלים שאני לא נועלת ביום יום מאוחסנות בארגז המצעים של המיטה.

זהו להפעם. הסידור מתקדם, כפי שאתם רואים. מצד שני, יש עוד כמה ארגזים טובים של ספרים וחומרי מלאכת יד שמחכים לי באחסון והתירוצים להשאיר אותם שם הולכים ומתמעטים, כך שבקרוב יתחיל גל חדש של בלגן בבית. אבל זה לא יקרה השבוע. השבוע הזה עומד להיות עמוס מאד ולחוץ מאד ואין בו מקום לארגזים. גג גג נצליח להשחיל לתוכו איזה חתולסקי קטן, וגם זה בקושי. אם לכם, לעומת זאת, יש כמה דקות פנויות, אני ממליצה בחום לקרוא את הפוסט היפה הזה בבלוג במקום תה. שבוע טוב לכולם!

מרגי'אלה סטייל

למה אני בבוקר כל מתרגשת?

למה אכפת לי בכלל מה אני לובשת?

לאן אני במונית כל כך ממהרת?

מרג'יאלה סטייל! מרגי'אלה סטייל!

ג'קט בומבסטי,שקית מפלסטיק 

עם אותיות (כן) עם אותיות (כן)

סריג ענק ותיק של גיטרה

ואושיות (כן) ואושיות (כן)

ושייק טעים במיני מיקרו כוסיות

מרגי'אלה סטייל

הופ הופ הופ הופ הופ הופ 

מרגי'אלה סטייל!

כתבתי לכם שיר יפה על פי לחן עממי, מאחר ותארתי לעצמי שזו לא הפעם הראשונה בה אתם רואים את צירוף המילים Maison Margiela with H&M בפיד שלכם השבוע ושערתי שיתכן ואתם מתחילים להתעייף. אבל תאמינו לי, אין שום דבר מעייף או משעמם בקולקצית הקפסולה הזאת. המילה שאמרתי ללובה במונית בדרך הביתה (על מי אני עובדת, למשרד) היא וואו. פשוט וואו. 

בגדי הגברים לא פחות ממושלמים. יש שם כמה מעילים שכל גבר יראה בהם כמו דניאל קרייג שהסתובב לו איזה בורג בכיוון החיובי והחליט לגוון בבחירת הבדים תוך כדי חוסר התפשרות אופייני מוחלט על איכות התפירה והגזירה. נעלי הגברים, בפרט הסניקרז, מטריפות. ויש שם כמה תיקים שאני מוכנה למכור את אמי, זכרונה לברכה, בשבילם (מה? זה כבר לא יפריע לה נכון?).

בנוגע לבגדי הנשים, יש שם כמה שמלות ערב מרהיבות ממש בגזרות מתוחכמות ומחמיאות. מצד שני, יש גם בגדי אוונגרד שלא ממש שלא יחמיאו לאיש, אבל כן יגרמו ללובשת אושר אדיר. אמנות לבישה של ממש במחירים סבירים (יקרים, אבל זולים להדהים ביחס למחירי בית האופנה האמיתיים). והכי יפה - חלק גדול מהבגדים יתאים, לדעתי, גם לבעלות מידות גדולות. חלקם כפי שהם עכשיו וחלקם, עם כמה התאמות קטנות. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה מדדתי ג'קט בהשקה של H&M. הזרועות העליונות שלי שמנמנות למדי ולרב ג'קטים רגילים צרים עליי. שם הרגשתי כמו ילדה שלובשת את הג'קט של אבא שלה. והתפירה, אחחח התפירה! פשוט מרהיב.

הקולקציה תושק בעולם ב-15 בנובמבר ואצלנו בחנות בקניון עזריאלי תל אביב בשעה 9:30 בבוקר. מחד, אני נלחצת מהמחשבה שאצטרך להצטופף בתור עם כל בני ישראל כדי להניח את טלפיי על הפייבוריטים שלי מהקולקציה. מאידך, אני חושבת שהייחודיות של הבגדים והמחירים הגבוהים יהפכו את ההשקה לעממית פחות משיתופי פעולה קודמים של H&M עם בתי אופנה, כך שיש סיכוי שאצליח להשיג כמה מהדברים שאני רוצה לעצמי. מצד שלישי, חשבון הבנק שלי יראה כאילו עבר עליו טורנדו אם אצליח להשיג את כל מה שאני רוצה מהקולקציה, כך שלא יהיה נורא מדי אם אפספס משהו. בקיצור - עזבו אתכם משירים שחצי עולם כבר שמע. אם אתם באמת אוהבים אופנה, ויש לכם כמה שקלים פנוים, לכו לעזריאלי ב-15 לנובמבר ותגידו ששרונה שלחה אתכם.