אני שמנה גאה

לפני כמה שנים עמדתי לצאת לשוק המעצבים עם חברה. שוק המעצבים (שמאז נטשתי לאנחות) היה מקום שבו באים לא רק לראות, אלא גם להראות. מאחר ובאותה תקופה הייתי בשיא שמנותי, החלפתי כמה וכמה בגדים לפני שיצאתי, בין השאר כי אימי אמרה לי ש"ככה את לא יכולה לצאת מהבית".

בסוף, לבשתי ג'ינס וחולצה מאד כתומה, עם שמש גדולה ומחשוף וסרט מצחיק בצוואר נעמדתי לפני אמא שלי ושאלתי אותי "נו, אני נראית שמנה?" ואמא חייכה וענתה לי "את נראית שמנה גאה".

אז איך נראית שמנה גאה?

שמנה גאה עונדת תכשיטים שמושכים תשומת לב (כלומר, תכשיטים שעשויים למשוך תשומת לב).
שמנה גאה לובשת בגדים במגוון צבעים וגזרות.
שמנה גאה לובשת סקיני ג'ינס (עוד נדון בעובדה מדהימה זו בהמשך, אבל האמת המוזרה היא זו - שמנות גבוהות נראות בסקיני ג'ינס מעולה בהרבה מרזות בכל גובה שהוא).
שמנה גאה לובשת בגדים מיוחדים או one of ולא מתביישת ללבוש בגדי מעצבים (עובדה מדהימה - מעצבים ישראלים צעירים מעצבים המון one size או מידות גדולות. חלקם עושים זאת מתוך עקרון וחלקם פשוט עושים את זה בלי לשים לב).
שמנה גאה נועלת נעלים נוחות (נעלי עקב, נאלצתי להסיק, פשוט לא מיודעות לנשים עם עודף משקל - זה כואב מדי, ונעלים צרות וקטנות יגרמו לרגל שלך להראות מגוחכת וחנוקה ויהרסו לך את היציבה ואת היום).

המלתחה הנוכחית שלי (כן, יש לי כמה מלתחות - אחת לכל מידה מ-42 עד 48) מורכבת מבגדים שקניתי ב- כתומנטה, רזילי, זארה, טופשוט (חנות מעולה למידות 46-48), אלמביקה, הגרה, טובהל'ס, ריינבו ג'יפסי (בשביל השאנטי שאנטי) וג'ינס אחד של מתאים לי.

חוץ מזה יש לי המון תכשיטים ותיקים ושאר נפנופונים להתקשט בהם. כל זה מתקופות בהן הייתי מלייאנית הייטק ומתקופות בהן הייתי מובטלת הייטק שחזרה לגור עם אמא. לומדים לעבוד עם הכסף שיש.

שלום, שמי שרונה ואני שמנה

מאז הכרתי את עצמי לראשונה, ידעתי שני דברים - שאני רוצה להיות מעצבת אופנה, ושאני שמנה. מסתבר שבמשך שנים טעיתי בשני הדברים שכן לא הייתי שמנה עד לפני ארבע שנים בקירוב, ואם הייתי רוצה באמת לעצב אופנה הייתי משקיעה את שנות הלימוד הראויות והייתי עובדת בתחום.

מאז גיל עשרים, עת יצאתי לעולם ובכיסי משכורת, נהניתי מקנית בגדים ואביזרי אופנה. תמיד בחנתי מגזינים מכל העולם, אתרים ובלוגים בתחום. תמיד ידעתי מהן הנעלים הכי חמות ואיזה סלב בינלאומי לובש מה ומה דעתי על זה. אני ואופנה זו אהבת אמת. אולי זה בזכות אימי שלימדה אותי לצייר ציורי אופנה בגיל צעיר מאד. אולי זה בגלל שתמיד נמשכתי ליופי. בכל מקרה השורה התחתונה היא זהה - שרונה היא חיית אופנה.

אבל מה תעשה חיית אופנה שמוצאת את עצמה בגיל 28 שמנה במידה כזו שלא מאפשרת לה להנות מאהבתה הגדולה ביותר? מה דינה של חובבת אופנה שמגיעה למידה 48 במדינה שבה לא ניתן להשיג ג'ינס במידה גדולה מ-44 אפילו בחנויות של ליוויס? תתחיל ללבוש שחורים?

אז זהו שלא. כי אני לא מוכנה ללבוש אוהלים, בגדים שחורים, טייצים, או כל תחפושת אחרת שהחברה הישראלית הכינה עבורנו, הנשים השמנות. אני גם לא מוכנה ללבוש בגדים של זקנות, בדים עם 90% לייקרה או מכנסי ג'ינס שבע שמיניות עם פייטים על הירך ועל התחת. אני נחושה למצוא את הבגדים ואביזרי האופנה הכי נשיים, מגניבים, ומיוחדים שיש ולדאוג שיראו אותי. כי ללבוש שחורים עבורי משמעו לשדר לעולם "אל תסתכלו עליי, אני לא פה" ובזבזתי כבר מספיק זמן.

הגיע הזמן לצאת מהארון ולהכריז "אני שמנה נשית ומגניבה". ובבלוג זה כוונתי לשתף בהרפתקאותיי האופניות ולמצוא חברות לדרך.

אז קדימה שמנמנות ושמנמנים! אחריי!