רשומה אורחת – משפחה חתולית שכזו

שמי לירון שבס. כשהייתי צעירה והגיונית חשבתי שהכי טוב למצוא מקצוע "רציני", כזה שגם יביא כסף, אז הלכתי ללמוד הנדסת מחשבים. ברקע תמיד יצרתי. היו לי תקופות שבהן ציירתי, פיסלתי, עיצבתי תכשיטים ועוד ועוד. סיימתי את הלימודים ומצאתי עבודה בהייטק. גיליתי שגם בעבודה ה"רצינית" שלי אני מתחברת לצדדים היצירתיים (וכן, יש כאלה). בנתיים החלטתי להגשים חלום ישן והלכתי ללמוד תפירה. הקליק היה מיידי: התפירה ואני, אני והתפירה. וככה חיינו: אני, המקצוע שלי והתחביבים שלי בשלווה ובנחת. עד ש...הפכתי לאמא.

כשהפכתי לאמא התהפך לי העולם. פתאום שעות הפנאי שלי שהיו מוקדשות ליצירה, הפכו לשעות אמהות. בסוף היום נפלתי מותשת במיטה, והיצירה נדחקה לפינה. בהתחלה לא הבנתי את גודל האסון אבל אחרי זמן מה, נפל לי האסימון. בלי יצירה, אני לא אני. רוצה יצירה, ועכשיו! אז החלטתי לעשות מעשה. תחילה הורדתי את אחוזי המשרה שלי בהייטק, ואז פתחתי עסק. עסק למה? למה שיבוא: תכשיטים, בובות, כתיבה, לימוד תפירה וסדנאות יצירה, בקיצור כל מה שאהבה נפשי. היום אני עושה הכל מהכל ונהנית מכל רגע. את תהליך היצירה שלי אני מתעדת בבלוג של דודה לירון ואת אהבתי לאופנה בבלוג האופנה שלי. בנוסף פתחתי חנות באטסי, וגם דף עסקי שדרכו ניתן לעקוב אחרי, והחיים יפים!

כשחברתי הטובה, אילנית, הייתה בהריון עם ילדה השלישי התחלתי לחשוב על המתנה שאכין לה. אין כמו להכין מתנה למישהו שאוהבים. היה ברור לי שהמתנה חייבת לכלול פינוקים לרך הנולד אבל גם לאחות והאח הגדולים. מכיוון שבתקופה האחרונה אני בשוונג של בובות חתולים, החלטתי לפנק כל ילד בבובת חתול משלו. ואם כבר 3 ילדים, אז חייבים גם זוג הורים...

התחלתי את הפרוייקט בבובת התינוק. היא קטנה ומתוקה ויש לה מוצץ נשלף וטיטול.

הבובה המתוקה הזו ישבה אצלי זמן מה על שולחן היצירה, ובכל פעם שנכנסתי לחדר ממש התחשק לי לחבק אותה.

הבובה הבאה הייתה עבור הילדה. כמה דברים היו ברורים לי מראש:

1. היא צריכה להיות ורודה
2. צריכה להיות לה חצאית מסתובבת
3. חייבים תלתלים

אז לבובת הילדה יש חצאית שאפשר להוריד ולהחליף צד.

לבובת הילד בחרתי אחת מבובות "שולה החתולה" שלי. או במקרה שלנו "שרול החתול". מדובר בבובת חתול שאוכל דג. הפה שלו עשוי מרוכסן ובתוכו יש דג (עכשיו אלפי אמהות נאנחות ואומרות הלואי והיה לילד שלי רוכסן בפה).

ונעבור להורים! אבא חייכן עם ידיים ורגליים ארוכות. בקצה הידיים יש סקוצ' על מנת שיוכל לחבר את בני המשפחה.

ואמא, מחבקת, חייכנית ומתולתלת.

 אין ספק שבין ההורים יש אהבה גדולה.

תמונה משפחתית לסיום

מזל טוב למשפחת חתולי!