עוד כתבה התפרסמה בשבוע שעבר בה שמנות כועסות שאין להן בגדים ויצרנים טוענים שככה וככה. הנה כמה מחשבות שעלו בראשי תוך כדי הקריאה:
1. המרואיינת שלא רוצה שירחמו עליה
במה בדיוק את מתביישת? במידה שלך? בזה שאת רוצה להתלבש יפה ולשלוט, כמו נשים אחרות, בתדמית שלך? ולמה שירחמו עליך? מעולם לא ריחמו עליי כי אני שמנה, אין בזה שום הגיון. אני לא יודעת אם המשפט הזה יותר הביך אותי או הרגיז אותי, אבל זה ללא ספק גרם לי לזוז באי נוחות בכסא.
2. משמין לי מייצרים עד מידה 54 אבל מחזיקים את זה במחסן
זה חידוש של החודשיים האחרונים? כי בהשקת הקולקציה שלהם אמרה לי המעצבת שהם מייצרים מידות 40-52. חוץ מזה, אפשר להפסיק כבר לבכות שאין את כל המידות על המדף? בחצי מהחנויות בעולם אין את כל המידות על המדף, מה כל כך נורא בזה שהמוכר ישרת אתכם ויביא את הפריט המבוקש עבורכם? מספיק כבר עם ה"מנסים לדחוף אותנו לארון ולהשפיל אותנו" המיותר הזה. התרכזו במקומות שבאמת דורשים שינוי, ודרשו לראות אותו שם. כמו למשל - טווחי המידות בחנויות ומגוון הגזרות והצבעים שכן קיימים במידה שלכן.
3. צריך להכנס לחנות בבטחון וזה כולל חנויות "רגילות"
כל תקופת פעילותי הקצרה בפורום אופנה מלאה בתפוז הטפתי פעם אחר פעם להכנס לחנויות בבטחון ובמיטבך ולהשתמש ביצריתיות בפריטים שנקנו בחנויות שאינן למידות גדולות. זה מובן מאליו בקנית בגדים, כמו בכל אינטראקציה אנושית אחרת.
4. קשה לשמנות ללבוש סקיני
תשובתי -
5. אי אפשר לעשות שורטס במידה 46
מצחיק, כי אסוס עושים אותם גם במידה 54. והנה תמונה של כל 108 הקילו שלי לובשים אותם ונראים damn good.
6. אין בכתבה מצולמת שמנה אחת
לא יודעת אם זה מעיד על הפחד של העיתון או על התפיסה המוטעית הרווחת כל כך בחברה היום, כשנשים במידה 42 מרגישות מלאות ומעלה (קשה להתפלא על כך, כשקוראים את דברי היצרנים בכתבה, כי הם גם מכתיבים את מה שרואים בתקשורת המקומית) אבל זו עובדה.
ולסיום
הנה טבלת המידות שניתן למצוא ברשתות המובילות בישראל. ברבות מהן כבר קניתי בגדים במידתי הנוכחית, (ראו סעיף 3 למעלה). אותי זה מתמיה יותר ממכעיס, כי כפי שאמרתי כבר עשרות פעמים - יש לי נכונות לבזבז הרבה מאד כסף על בגדים ואני לא מבינה למה היצרנים והיבואנים המקומיים לא רוצים אותו.
אגב, זה לא נכון. אני כן יודעת למה היצרנים פה נותנים לכסף שלי לעבור לחו"ל בשלוות נפש שכזו. וזה בגלל שהנשים בארץ לא דורשות סחורה נפוצה ומגוונת למידות שלהן. כנראה שהן עוד לא הפנימו שזה שהן שמנות לא הופך אותן לאזרחיות סוג ג' במדינה הזאת. תתעוררו כבר אחיות שלי! תתעוררו והבינו שיש לכן זכות להתהלך על המדרכות בישראל בדיוק כמו לכל ישראלי מלא פגמים אחר. כמה עוד תשתקו כשעושים לכן עוול??
(תודה לורד טוכטרמן על הסריקות שגנבתי ללא בושה).
(תודה לורד טוכטרמן על הסריקות שגנבתי ללא בושה).
מסכימה איתך שגישה אסטרטיבית ולא מתנצלת תעזור לשנות את המצב. כששמנות מתביישות למדוד בגדים מסוג מסוים, או להיכנס לחנויות מסוימות ולבדוק אם יש בהן בגדים מתאימים להן, או אפילו להזדהות בשמן כשמנות (WTF?!), זה מחבל במטרה, כי זה עוזר לשכנע את הרשתות ברעיון העקום שאין דרישה למידות גדולות, וכך משמר את המצב הנוכחי הדפוק.
השבמחקמצד שני, את קצת מאשימה פה את הקורבן, כי הסיבה שנשים מרגישות ומתנהגות ככה היא שהחברה מתייחסת אליהן כסוג ב'. אז אולי אומץ ואסרטיביות יעזרו ליצירת שינוי, אבל עצם זה שקנייה בחנויות רבות דורשת מאישה שמנה אומץ ואסטרטיביות מעיד על יחס שלילי ופוגעני, אחרת לשם מה נדרש אומץ? להתנהג ככה זה ממש ממש לא מובן מאליו. מעבר לכך שמכעיס שזה נדרש מלכתחילה (אישה רזה צריכה אומץ ואסרטיביות כשהיא נכנסת לקנות משהו?!) זה גם עניין של אופי. מה יעשו הביישניות, המדברות חלש והנחבאות אל הכלים? הן חייבות לעבור מהפך אישיותי רק כדי לקנות בגדים?
לך אולי לא מפריע כשאין מידות גדולות על המדף אלא צריך לבקש במיוחד מהמוכרת להביא, לי זה יוצר הרגשה שאני פריק אוף נייצ'ר שצריך לקבל טיפול מיוחד (ובל נשכח שבהרבה חנויות המוכרות הן לא בדיוק המוכרות מאנתרופולוג'י שמשרתות אותך כמו מלכה, אלא גורמות לך להרגיש כנודניקית ומעיקה אם את שוב ושוב מבקשת שיביאו מהמחסן). אני מעדיפה לקחת ישר מהמדף עם כמה שפחות אינטראקציה עם מוכרת חטטנית שתנסה לדחוף לי דברים או תביע את דעתה הלא אובייקטיבית על מה מחמיא לי. וזה נכון בלי קשר למשקלי כרגע.
ולי גם מפריע כשאני נכנסת לחנות כאישה שמנה ומכריזים מיד "אין במידה שלך". או מתייחסים בזלזול או כמישהי שרק מבזבזת את זמנן, ואולי אפילו מרתיעה לקוחות אחרות בנוכחותה השמנה הדוחה. זה משאיר צלקות, זה מוריד את הביטחון לאפס וצריך לעבוד הרבה כדי לתקן את זה.
אני ממש לא חושבת שאלה דברים משמעותיים פחות מטווח המידות עצמו, או הגזרות והבדים המזעזעים במידות גדולות בארץ. הכול חלק מבעיה אחת גדולה, ויש לקוות שאולי התחרות הקשה במצב הכלכלי הרעוע כיום (וגם החשיפה המתמדת למה שקורה בעולם, והעובדה שיותר ויותר נשים קונות באינטרנט, עוד מתחרת לרשתות המקומיות) יביאו לשינוי סוף סוף.
אני חושבת שכל אישה, בדרכה שלה, צריכה לעשות את העבודה הזו. אני עושה עבודה קשה ורבה וארוכת שנים שלא מתקרבת לסופה אפילו בלקבל את איך שאני נראית (בואי לא נתחיל אפילו לדבר על לקבל את מי שאני באמת, בפנים). הבישניות יעשו את זה בלב פנימה ויקרינו החוצה את התוצר, ובועטות כמוני יצעקו את זה בבלוג שלהן וידרשו את זה מהמעצבים בריש גלי. כל אחת (ואחד) ושיטתו. השאלה היא מידת הקבלה העצמית, פצע פתוח אצל רבים מהאנשים שאני מכירה ואצלי.
השבמחקאני באמת לא שמה לב מתי יש את המידה שלי על המדף ומתי לא, אני רגילה לבקש מידה אחרת. קשה לי להאמין שאישה במידה 38 לא מגיעה לפעמים למדף בזארה שיש בו רק 36 ו-40, זה נשמע לי הגיוני. אני רואה בזה בעיה פרקטית, יותר מרגשית. באותה המידה יכולתי להחרים את אורנה ואלה כי הפסיקו לעשות את עוגת השוקולד סאקי שאני כל כך אוהבת, ואני בטוחה שיש כאלה שבאמת מחרימים אותם עכשיו. אבל אני לא חושבת שהם עשו את זה בכוונה כדי לפגוע בי.
אני מגיעה לחנות כדי לקנות משהו שאני צריכה ולא כדי לנהל מערכת יחסים. כמובן שחנות בה אפשר לנהל מערכת יחסים עם המוכרים היא מופלאה (ראי רזילי במתחם התחנה או בשבעת הכוכבים, או כמה חנויות אחרות שאני אוהבת במיוחד) אבל לא הכרחית.
אני לא מצפה ממוכר בחנות למה שאני מצפה מחבר. אני מצפה לאדיבות, שרותיות ויעילות ואם אני לא מקבלת את זה, הם לא יראו אותי שוב ובמקרים חריגים - אני אגיש תלונה להנהלת הרשת.
אין ספק שהאופן שאנחנו מפרשים דברים תלוי בשריטות האישיות שלנו. ושכדי להרגיש באמת טוב עם עצמי אני צריכה להסתכל קודם פנימה ורק אז החוצה.
השבמחקעניינים של זמינות גזרות, בדים ומידות נכנסים תחת הקטגוריה של שרותיות. לכן הם בהחלט מהדברים שצריך להיאבק עליהם. אבל בעצמך ציינת גם קטגוריה של אדיבות, ויחס משפיל זה לא אדיבות. לומר לאישה שמנה באופן יזום שאין מידות בשבילה, זה לא אדיבות. לחייב אישה שמנה לפנות שוב ושוב למוכרת כדי להביא מידות מגודל מסוים ומעלה - זה לא אדיבות (בניגוד לעוגת השוקולד, שהיא דבר ניטראלי ולא משויך למגזר מסוים באוכלוסיה, חוץ אולי ממגזר חובבי השוקולד שהגיע הזמן להתייחס אליו בכבוד הראוי!).
האם נשים שמנות רגישות בקשר למשקל, ואולי מפרשות דברים מסוימים כהשפלה בעוד שלמעשה אין כזאת? כן, ללא ספק. אבל להאשים אותן על כך שלא עשו עבודה טובה מספיק על עצמן? זה נראה לי מוגזם. לקרוא לאסטרטיביות, לעודד להעז ולהיכנס לחנויות ולהדגים איך זה עובד - בהחלט. את עושה את כל הזמן וזה נראה לי עבודת קודש. אני בעצמי הושפעתי ממך לטובה מהבחינה הזאת ומעזה להיכנס ליותר מקומות ולנסות דברים שלא הייתי מנסה קודם. אבל לומר "תפסיקו להתעסק בכך וכך כי זה לא חשוב", כשלנשים מסוימות זה חלק עמוק ומשמעותי ובעייתי מאוד מהחוויה, נראה לי ממש לא כיוון פרודוקטיבי.
זה מתיישב לי טוב מאד על מוטיב הדון קישוט שטבוע בי מגיל אפס, כל ענין השמנות הזה.
השבמחקמדבריך אפשר לחשוב שאני ישו במידה גדולה, והדבר היחיד שחסר לי כדי להיות מאושרת זה גלימת כותנה לבנה מידה 48. זה לא עובד ככה. אני מאמינה שזה המקום הקל ביותר להתחיל בו, בפרט כי יש קהילה גדולה של נשים בדיוק כמוני שרוצות את מה שאני רוצה - יחס זהה ללקוחות אחרות.
המקום היחיד שבו אמרו לי אי פעם "אין במידה שלך" היה בטובל'ס מכל המקומות, בחנות בדיזינגוף. מאחר וחצי מהארון שלי מטובהל'ס (או לפחות היה, עד שגיליתי את אסוס) אני יודעת שהאמירה הזו היתה שקר ונבעה רק מהמניכים הקטנוניים של המוכרת הספציפית ההיא, עליה גם התלוננתי בהנהלת החברה.
אני קוראת למהפכה, כך שאני אכן לוקה בחוסר פרודוקטיביות לעתים. מצד שני, אם אני אומרת משהו שהוא 10 בסולם "אמאל'ה!" וקוראת אחת קמה ועושה משהו שהוא 4 באותו הסולם, כתוצאה מזה, אני מאושרת :-)
קדימה המהפכה! (רק בלי להיצלב, מממקיי?)
השבמחקאני לא שמנה, אף פעם לא הייתי שמנה, משקלי ומידותי איפהשהו בין רזה (34) ומלאה בזמנים של אכילה מופרזת וימיבות נפשית (38) - ועדיין, כמעט כל ה"בעיות" האלו קיימות גם אצלי, אני שונאת לבקש עזרה בחנויות בגדים, יש לי המון חוסר בטחון בכניסה לחנויות (בגלל שאני משקפופרית
השבמחקלא צעירה, לא מספיק יפה או מתלבשת בבגדים זולים במיוחד) בשבוע שעבר אחרי 4 שנים של כניסה ושוטטות ב"אנטרופולג'י בפעם הראשונה העזתי לקנות שם משהו.
אני מאוד לא אוהבת את הגישה של יצרניות הבגדים פה - לא רק בגלל עניין המידות, אלא בגלל גישת ה"זה מה שאנחנו מייצרים והלקוחות צריכות להתאים את עצמן לכך" - מה איכפת לי אם הם מכרו המון מכנסיים קצרים, הם יכולים למכור אותם עד מחר, ואני עדיין לעולם לא אקנה זוג, כי אני לא חושבת שזה מתאים לי.
אני לא חושבת שהרכתי אפילו אישה אחת שלא רגישה בקשר למשרל שלה ולא חווה לחץ מסויים שהיא הולכת לקנות בגדים. אני פוגשת דוגמניות רציניות כל שבוע ואף אחת מהן לא ממש מרוצה מהגוף שלה. מאוד מעצבן אותי שבמקום שיצרניות הבגדים ומוכרי הבגדים יפכו את קניית הבגדים לחוויה מהנה ונעימה, זה נהיה איזה סיוט מעצבן כמעט לכולן.
את נורמלית? אין סיכוי שאני אתן שיצלמו אותי על הצלב עם אזור חלציים מידה 50 שהצרה לי התופרת למידה 48, אמאל'ה.
השבמחקאיה, כשאת אומרת "פה" את מתכוונת לארה"ב או ישראל?
השבמחקאני מופתעת "לשמוע" אותך אומרת את מה שאמרת. העבודה שלך ושל נד כל כך מרשימה ומרגשת ומעצימה וכל מה שאתם עובדים עליו הוא לאהוב את הגוף כמו שהוא. חשבתי שאת הכהנת הגדולה של הבטחון העצמי (פיזית). זה מראה כמה אנחנו יודעים אחד על השני בלי לדבר באמת הא? אני מקווה שיצא לנו להפגש בקרוב, ולהכיר באמת.
למי שלא מכיר את העבודה של איה ובעלה המבריק (כמוה) - הנה קישור.
מסכימה איתך בתהייה לגבי הבחורה בעילום שם. שאלה אותי חברה איך היה לי את האומץ להתראיין בשם מלא ולהצטלם. אמרתי לה שאם אני אודיע את זה בראש חוצות או אנצור פי לעד, עדיין לא יהיה מי שיתבלבל ויניח שאני מידה 34, אז אם כבר מישהו מוכן להקשיב לזעקת מידות הביניים ומעלה - אז למה לא בעצם?
השבמחקאני איתך בגישה שאומרת שהמשקל הוא לא הפרמטר שגורם לאנשים לסובב ראש אחרייך או להעריך אותך יותר או פחות. הכל עניין של בטחון עצמי ויכולת להתלבש נכון ומחמיא.
גם אני מוצאת לא פעם בגדים בחנויות הרגילות, אבל אין ספק שמעצבן למדוד חולצה מכופתרת במידה 4 במנגו רק כדי לגלות שהיא בכלל לא עולה לך על החזה.
אני מניחה שברשת שמיועדת למידות גדולות לדחוק את המידות הגדולות למחסן זה קצת עקום. אני מניחה שמי שמרגישה לא רצויה ברוב החנויות רגישה יותר לדברים כאלה בחנויות ייעודיות. אמרתי לשושנה חן (וזה לא נכנס לכתבה), שנשים במידות גדולות שלא אוהבות נצנצים, פאייטים ואפליקציות נמצאות די בצרה מבחינת השוק הישראלי.
ציינתי בכתבה שאנחנו שוק פוטנציאלי שמוכן להשקיע כסף בבגדים שנקנים בארץ במקום לרכוש מחו"ל, אבל התשובה ההזויה בכתבה טענה כי "אין פלח שוק כזה". כנראה שמוכרות שאומרות ללקוח "אין לנו כאן שום דבר במידה שלך" לא טורחות לדווח מעלה על ביקושים...
אמנם לא נכנסתי ל-ML כבר מאתיים שנה בערך, אבל זכור לי שהמידות שהיו על המדף לא היו 44-48 כמו שהם טוענים, אלא 40-44. ברשת שמצהירה שהמידות הנמכרות ביותר בה הן 44-48, זה אומר דרשני.
השבמחקטבלת המידות פה לא אמינה בעליל -
קסטרו עושים היום אחוז גדול מהבגדים (כמעט כל החולצות, למשל) רק עד מידה 40. בעצם כמעט רק הג'ינסים מגיעים ל-44.
ברנואר יש גם 46, אפילו במכנסיים (אני זוכרת את זה כי זה הדהים אותי כשנתקלתי בזה). יש להם די הרבה חולצות שיתאימו ל-46 ואפילו קצת יותר, רק יש להם בעיה בשרוולים שנשארים מאוד צרים.
בהוניגמן היה 46 ונעלם בשנה האחרונה.
בפומה יש טרייניגים במידות יותר גדולות מ-44.
והאי דיוקים הם משני הצדדים -
ברונן חן בחיים לא ראיתי בפועל משהו מעל מידה 42-44, לא משנה מה כתוב על התווית.
ב-H&O כנ"ל. אולי אולי 44-46 עם נטייה חזקה לכיוון ה-44, אבל בטח לא 48.
לגבי המשביר החדש לצרכן, 52? הייתי שם לפני שלושה שבועות ויש להם בגדים עד 44-46 בקושי (וגם פה, ממש לא משנה מה כתוב על התווית).
אה, ואני רוצה את הוסט של סוני גרטל.
היצרנים בכתבה טוענים שפעם היו מוכרים בגדים במידה 44 שהיו בעצם גדולים יותר. למה הפסיקו עם זה? כנראה הם ממש לא בקטע של למכור הרבה. מוזר.
השבמחקלמוכרים ברב החנויות אין סיבה לדווח למעלה כי אין להם סיבה לפתח מחויבות למותג הו הם עובדים. אני לא חושבת שכיף לעבוד ברשתות הגדולות. בתקופה הקצרצרה בה עבדתי בחנות בגדים מהיוקרתיות שיש בישראל הרווחתי שכר מינימום והעמלות נגזלו ממני בידי מוכרות מנוסות יותר. אני בטוחה שזה לא המקום היחיד שבו "ככה זה עובד".
אתמול התלוננה מישהי בפייסבוק אחרי שראתה משתמשת כלשהי שעושה יבוא אישי של בגדים מאסוס ומוכרת אותם במחיר מרובע מהמקורי "מאיפה החוצפה?" היא שאלה. אני חושבת לעשות את זה עם קו המידות הגדולות שלהם בערך שבע פעמים ביום. מצב השוק פה (חוסר דרישה מחד והתעלמות גורפת מפלח השוק מאידך) פשוט מתחנן לאנשים שיעשו רווח קל על חשבון כולם. הלא כן?
לא יודעת הרבה לגבי רשתות מידות גדולות - נכנסתי לשם בהריונות בלבד וגם אז נחרדתי.
השבמחקאני רוצה רק להעיר שה"מידות" הן דבר מאוד סובייקטיבי ואני כמי שלובשת בחלק העליון M למשל בבננה רפבליק, דה לימיטד וגאפ (שלל הנסיעה האחרונה), צריכה לקחת לפעמים XL - XXL בארץ כולל במנגו וזארה.
לדעתי ה- XL של מנגו מקביל ל- M ואפילו ל- S לפעמים, זה מאוד ברור בדגמים שמטבעם אמורים להיות רפויים.
יש לי מעיל ממנגו במידה XXL - ה- XL היה פשוט צר מידי כדי שאוכל ללבוש מתחת משהו עבה יותר מטי שרט.
אגב יש לי בת בגיל 8 - רזה לגמרי (גובה 1.35, משקל 27). בזארה אני קונה לה בגדים שמיועדים לגיל 7-8, לכל היותר 9-10 שיתאימו לשנה הבאה.
לגלות לך סוד?
השנה התחלתי לקנות לה טופים במידה S במנגו! XS זה ממש לעכשיו ואם אני רוצה שיתאים גם לחורף הבא, אני הולכת על S! עכשיו ברור יותר למי מתאימות המידות שלהן ולמה אנחנו צריכות להפסיק עם רגשות האשמה לאלתר?
יפה אמרת, אנונימית.
השבמחקבאופן כללי נושא הקטנת המידות מתמיה אותי. אני מאמינה שכשאת מופרגנת על ידי המידה, את תהני לחזור לחנות כי היא נותנת לך דימוי גוף חיובי, ותקני בה יותר. הקטנת המידות גורמת לך להתבאס ולהרגיש עצומה, ולכן אני לא מצליחה בשום אופן להבין מה הם משיגים מזה.
השבמחקNoa הוסט נקנה בחנות בשם בת מלך (חנות המוכרת לרוב בגדים לנשים דתיות) בפתח תקווה ברחוב חובבי ציון. אני חייבת לציין שהרבה רכישות שלי נעשות מחנויות לדתיות כי יש בהן מידות, כי הכפתורים תפורים בחולצה נכון בשביל לשמור על צניעות, וכי המחירים סבירים בהרבה ממקביליהם בחנויות למידות גדולות.
הכתבה הזאת היא כמובן לא מושלמת. אבל היא עוד צעד חשוב בהכשרת הקרקע לבעלי העסקים להבין שכסף זה כסף זה כסף, ובאופנה יש כסף לא רע ואפילו במידות גדולות. הפריע לי שהכתבה עסקה במידה ש"נופלת בין הכיסאות" לדבריה והתעלמה מהבעיה החמורה הקיימת במידות גדולות מזה מבחינת היצע, סגנון והתאמה לצרכים.
השבמחקכמי שעושה קניות בטווח גדול של מידות אני יכולה להעיד שבכל מידה יש שריטות לגביי הגוף וגם במידה 36 נשים סובלות משנאה עצמית כך שהבעיה היא הרבה פעמים בעיה של דימוי וקבלה עצמית, כמו שכתבת. אנחנו מחונכות מגיל 0 להיות לא מרוצות מעצמנו וזה בכלל לא משנה מה המידה שלנו. המידה היא רק תירוץ.
היעדר סטנדרטיזציה במידות היא בעיה עולמית מוכרת שרק מדרבנת אותי להמשיך ולהטיף לנשים לשכוח את המידה... ממילא היחידה שיודעת איזה מספר רשום על הטיקט זו את.
אגב,
השבמחקבארה"ב בעיית המידות היא שונה.
ראי כאן: http://collegecandy.com/2010/11/01/body-blog-my-clothes-are-lying-to-me/
שם קורה בדיוק תהליך הפוך שנועד לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר לגביי עצמם. שוב, זה מגוחך כי אף אחד לא יודע את המספר שמציין את המידה חוץ ממני.
הנכונות לשלם יותר עבור מידה קטנה יותר עשויה להיות הבסיס לתכנית העסקית של NYDJ - הג'ינס הנחמד עם המחיר המופרך (הם טוענים שאת לובשת שתי מידות פחות ממידתך האמיתית).
השבמחקסוני, אני חושבת ששמעתי כבר את השם "בת מלך" כמה וכמה פעמים כמקור בלתי צפוי לאוצרות.
חולצות מכפותרות הן בעיה רצינית עם החזה הישראלי. גם נשים רזות עם חזה בינוני-גדול מתקשות למצוא חולצה שתשאר סגורה עליהן. זה כנראה סממן של גזירה זולה.
טוב, הלך עלינו סופית. בקרוב גם להזמין מ-ASOS לא נוכל (או יותר נכון, לא יהיה משתלם. לטיפולך אודה:
השבמחקhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3980517,00.html
נועה, הרסת לי את הערב. באמת תודה רבה.
השבמחקאני צריכה לחשוב הרבה וטוב על משהו.
טוב, למה שרק הערב שלי יהרס? (:
השבמחקולא, אל תקפצי מהחלון/תעזבי את הארץ/תחטפי את מנכ"ל דואר ישראל.
שאלה לי אלייך שרונה... רזילי מתחילים לייבא בגדים של ויויאן ווסטווד (הם לא הראשונים שעושים זאת בארץ, אך עדיין נחמד...). האם יש לך מושג עד איזו מידה היא מייצרת? כי זה נראה מעניין...
השבמחקוגם- אני מסכימה עם דברים רבים שנאמרו כאן...
אוי נועה נועה. זה כל כך מרגיז שקשה לתאר. אני תוהה אם יש טעם לעורר מחאה ציבורית על הפראסה הזו.
השבמחקהאמת שמעולם לא הייתי בקפה ביזאר, שם מוכרים ויויאן ווסטווד ובלונדון נחטפתי מהמחלקה שלה בליברטי בידי אוכמנית זועמת, כך שאני לא יודעת. כמדומני שהם מייצרים עד 44 ישראלי (48 איטלקי) בחלק מהפריטים ועד 48 ישראלי באחרים. אני אנסה לברר עם היחצן!
פחחחח, אפשר לחשוב, נחטפת לשתיית תה ורדים ובליסת שלוש קומות של כריכונים, מגדנים ותופינים. חוצפנית!
השבמחקכל הכבוד על התגובה על הסקיני. לא רק זה, יצאת נהדרת בה.
השבמחקאני קוראת כאן את התגובות ואני רוצה להגיד לכן בנות: המוכרות נמצאות בחנות כדי לשרת אתכן. על זה הן מקבלות משכורת. זו זכותכן המלאה ואפילו חובתכן לקבל שירות.
השבמחקאם בחנות בחרו להחזיק מידות מסויימות במחסן, אז זו בעיה שלהם וזה בכלל לא צריך לעניין אתכן. אתן משלמות על הבגדים והשירות כלול.
בפעם הבאה שאתן נכנסות לחנות, בקשו מהמוכרת שתביא לכן את זה וזה וזה במידה הזו והזו, ואחרי שתמדדו תקראו לה לתא ההלבשה ותבקשו את זה במידה גדולה יותר ואת במידה קטנה יותר ואת ההוא בצבע אחר. ובסוף אתן יכולות אפילו לא לקנות כלום. אתן הלקוחות ואתן לא חייבות שום דבר למוכרות, ההפך. אם המוכרות לא נחמדות או עושות פרצוף אתן יכולות להתלונן עליהן. זו זכותכן וחובתן כצרכניות. מהנסיון שלי - רוב המוכרות ששות לתת שירות כי הן עובדות על עמלות.
איך שרונה תמיד אומרת? היא מוכנה להוציא הרבה כסף על בגדים יפים אז קדימה - שתעבודנה בשביל הכסף שלכן.
אם יותר לי להוסיף, גם המספרים שהרשתות קרצצו בכתבה הזאת מוזרים. מה זה "קונים אצלנו מידה 38"? ואם לא הייתם מוכרים אף זוג מכנסיים אחד מעל מידה 40, זה היה אומר שאף אחת לא רוצה לקנות מידה 40 ומעלה? ואם בשכונה כלשהי הסופר פושט רגל, זה אומר שהאנשים בה לא מעוניינים לאכול?
השבמחקצריך להסתכל על הסטטיסטיקות של מספר הנשים במידה 44-46 ומעלה.
להכפיל את זה במספר המכנסיים המינימלי שאשה צפויה לקנות, ובמספר הממוצע - לא על מספר המבקשות והקונות.
ברוררררר ש 38 יהיה מספר פופולרי אם אין 44+, ואם הבגדים מתחילים ללחוץ ו"לא בטוח שיש במידה שלך" ו"שיט, עליתי בשני קילו, נקווה שאצליח לקנות משהו" כבר ב 42. יופי אינשטיין מנכ"ל פוקס, כמה 42 רחוק מ 38? (ואם כבר נותנים את המספר 38 כדאי גם להסתכל על סטיית התקן, לתשומת לב הכתבת)
אז מה, המספרים של הביקוש וההיצע בעצם אומרים שנשים במידות 44+ מעדיפות להסתובב עירומות ברחוב?
או שהם אומרים שמישהו מחזיק את המחשבון שלו הפוך?
TBH, אין לי מה להוסיף על תגובתך המצוינת. אני מקווה שמישהו מנציגי הרשת או יחצניה קורא את זה.
השבמחקאני כבר מזמן אמרתי שלדעתי סקיני דווקא מאוד הולם נשים מלאות/גדולות. אם אין אגן רחב זה נראה מעולה.
השבמחק