הבלוגוספירה מבעבעת מבלה ובלה ולא אני עומדת מאחורי זה, תאמינו או לא! בלוגרית צעירה תארה בבלוג שלה אינטראקציה מעצבנת מהסוג הסטנדרטי עם משרד יחצ כזה או אחר, דבר שאני עושה פה מדי פעם בעצמי, אממה - הרהיבה עוז לציין את שמו המפורש של המשרד. התוצאה לא אחרה לבוא, בעלת המשרד הודיעה לה, שחור על גבי בלוג, שהיא עומדת לתבוע אותה על לשון הרע. ההיא ענתה "אמת דיברתי" היחצנית ענתה "דברי עם העורך דין שלי" והבלוגוספירה מלאה בלונים צבעוניים וקול שופר. מגזינים מקוונים רעמו, הפייסבוק השמיע קול תותח, ואפילו ראיינו אותי לואללה על תקן הבלוגרית הותיקה ששונאת יחצנים. שוין. בנוסף, מתארגנת לה קבוצה של בלוגריות צעירות שמתכננת מרד מול משרדי היחצ השונים, בטענה שהם מצפים לקבל משהו בתמורה לזה שהם נותנים משהו או משהו מהסוג, קשה לי לעקוב במהירות שבה דברים מתעדכנים בימים האחרונים.
אז תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב (או שלא, ללובה יש אחלה פוסט על אומנה עם תמונות של כלבלבים) כי אני מתכוונת לומר את דעתי פעם אחת וגמרנו: מי שמכיר אותי שמע אותי כנראה אומרת את המשפט רוחניות לא מדברים, רוחניות עושים. על אותו משקל אני אומר פה שיושרה לא מדברים יושרה עושים. מה מדברים? טוחנים. אני מכירה כמה מהבלוגריות המדוברות והן חמודות, חכמות ומתכוונות להררים של טוב. זה לא משנה את העובדה שהן טוחנות מים כבר ימים ומבאסות את עצמן שלא לצורך. תכלס, אני רוצה להראות לכם את הספה החדשה שלי אז אני אקצר את דעתי בנוגע לבלוגריות צעירות בכמה נקודות. ככה גם יהיה לכם קל יותר לצלוב אותי בתגובות מרושעות (בנוגע לסעיף 3 - מי את חושבת שאת?, בנוגע לסעיף 6 - אמא שלך ז"ל זונה וכולי). אגב, במונח צעירות אני מתכוונת לגיל הבלוג ולא לגיל הכותבת.
בלוגרית צעירה ומתוקה, הנה 10 נקודות לתשומת לבך ממי שכבר עברה תחת המכבש אי אלו פעמים (אחרי הכל, אני בולגת יותר מתשע שנים).
- קחי אוויר. יקח זמן עד שיראו אותך ויכירו אותך. לבאז לוקח זמן להבנות וצריך להרויח אותו.
- יצור דרמות מלאכותיות לא יעזור, הקוראים יותר חכמים מזה.
- כדי להיות מותג צריך ליצור מותג. יצור מותג לוקח זמן, השקעה (גם כספית לפעמים) ואחידות לאורך השנים. אי אפשר להאיץ את התהליך הזה. יש המון חומר קריאה על מיתוג ברשת, שווה לחפש ולקרוא.
- מטרתך להתפרנס מכתיבה? אל תבזבזי זמן על בלוג, כתבי בעיתונים או היי סופרת. לעשות כסף מבלוג אפשר באחת משתי דרכים - כשאת מותג, אחרי הרבה מאד זמן ועבודה, או אם מלכתחילה פתחת בלוג מסחרי עם תכנית עסקית ברורה (כמו כלות אורבניות או בלינג בלינג). רוצה יועצת עסקית מעולה שתלווה אותך? אני ממליצה על מיה לנדאו.
- יש שני סוגים של בלוגרים, בגדול. הבלוגר שכותב כי הוא אוהב לכתוב, חייב לכתוב, בוער לו בעצמות לכתוב והוא יכתוב גם אם הוא האדם האחרון בעולם. והבלוגר שמחפש טובות הנאה כמו טיולים חינם, מסעדות חינם, בושם חינם, טחינה חינם ועדר סוסים גמדיים חינם. היו כנים עם עצמכם בנוגע למניע שלכם וקיבלתם אוטומטית את דרך הפעולה הנכונה עבורכם מול משרדי יחסי ציבור. מי שרוצה לכתוב כותב על אופנה, או איפור, או פמיניזם, או ספרים, או שח, או חמוסים או מה שלא יהיה שהוא אוהב ומבין בו בלי לצפות לתהילה או תמורה כספית. מי שרוצה את שני אלה, נא יפנה לסעיף מספר 4 למעלה.
- אל תצפו ממשרדי יחצ להתנהג באופן שונה מזה הסביר למשרדי יחצ. אני מצפה מיחצנים לנהוג כמו בני אדם, להיות מנומסים ואדיבים והוגנים וכנים וזהו. אני לא מצפה מהם לחלק מתנות חינם (למרות שכולם יודעים, כי אני מצהירה פה קבל עם ועדה פעם בחודש לפחות, שאני מתה מתה מתה על מתנות חינם) או שיחלקו לי הטבות ויזרמו עם כל מה שבא לי לעשות בתגובה לכך או שישלחו חבילות שי בשווי מאות ואלפי שקלים לבלוגריות חדשות שטרם רכשו עדת קוראים או שם.
- אני בהחלט כן ממליצה לפנות מיוזמתכם ליחצנים שמעניינים אתכם ולהציג את עצמכם. אבל עשו את זה חודשים רבים אחרי שפתחתם את הבלוג.
- בקשה אישית - מספיק עם הגרלות בחודש הראשון שהבלוג קיים. זה כל כך מפלצומי. זו הדרך הכי שקופה לארגן מנויים ולייקים. בחייאת טחינה.
- מה שמזכיר לי - לכתוב "אהבתם? לייקקו! שייררו!" מעצבן רק טיפה פחות מלכתוב "ממתקים לעינים".
- עשי את מה שאת הכי טובה בו, שמרי על הקול היחודי שלך. אם את כותבת נפלא, כתבי. אם את צלמת בחסד, צלמי. אם את מטיפה בחסד, הטיפי. אם את לא כותבת טוב, פתחי טאמבלר לתמונות שלך במקום בלוג. אם את מצלמת זוועת עולם, קחי כמה שיעורים או בקשי מחברים שיעזרו (או שלא תפרסמי צילומים וזהו). אם את יודעת לעשות קופי פייסט מקומוניקטים, חסכי לכולנו אי נעימות ואל תפתחי בלוג מלכתחילה. זה מביך לכל המעורבים, כותבים כקוראים (אבל יחצנים מהדור הישן מתים על זה).
לסיום, אני חוששת שיש אנשים שכתיבת בלוג אופנה (בלוג אופנה, נמאס לי כבר מהמונח הזה. זו כבר כמעט מילת גנאי, עם מצב הבלוגוספירה הישראלית בימינו) משפיעה עליהם כמו שהכניסה לפוליטיקה משפיעה על אחרים. אתה מתחיל עם כל הכוונות הטובות שבעולם, ואז אתה מסתכל ימינה ושמאלה, ורואה איך אתה נכשל בזמן שכל מי שמשחק מלוכלך מצליח ואז אתה מתחיל לאט לאט לוותר על הערכים שלך כדי להשיג מטרות שאחרת לא תוכל להשיג. אז אני אומרת לכם - אם הבלוג שלכם גורם לכם לתהות בסופו של יום מי בדיוק האדם שהציע למעצב אופנה מתחיל הצעה שאי אפשר לסרב לה, כי זה אולי נראה בדיוק כמוכם אבל זה לא מרגיש ככה, כדאי שתסגרו את הבלוג ותחזרו להיות בני אדם במקום. כפי שאמרתי קודם, יושרה לא מדברים יושרה עושים והאדם היחיד שסובל מאובדן היושרה שלכם, לא נפגע אלא ממש סובל, זה אתם. נקודה אחרונה למחשבה. הספות יחכו ליום אחר.
אין עוררין על כך שקבלת מתנות בחינם זה נחמד, רק לא ברור לי למה זה צריך לתפוס מקום מהותי כל כך, לעתים אפילו מעבר לשערי הבלוגספירה.
השבמחקאם את מוצאת את עצמך מוטרדת לעתים תכופות מדי בנושאי יח"צ- סימן שהגיע הזמן להפסיק.
אין סיבה לצאת למלחמות והנפות דגלים בנושאי יח"צ, זה לא מה שמגדיר אתכם כאנשים טובים והיי, זה אפילו לא מה שמגדיר בלוגרים כטובים.
בלוג הוא יומן אישי, זה לגיטימי ליהנות מהטבות שמגיעות לפעמים 'על הדרך' אבל בטח לא להתייחס לזה כמטרה מרכזית, בטח לא כשפתחת בלוג אתמול.
אם פתחת אותו במתכונת של בלוג אישי, אז יש לו את הערך המוסף מתוקף היותו בלוג אישי, אבל הדרך להתפרנס ממנו ארוכה.
אם לקצר את התגובה שלי למילה אחת- טחינה.
דולפין מטחינה.
השבמחקכל כך מסכימה, כבעלת בלוגים בעצמי אני כותבת כי בוער לי ולא מצפה לכלום, אפילו לא לקוראים. ואין מעצבן יותר מבלוגים שברור שהבלוגר רוצה להרוויח משהו (אני אישית לא ממשיכה לקרוא בלוג כזה). מה עם הספה ממש חיכיתי וציפיתי. יום טוב מלא בטחינה.
השבמחקלירון
אני כתבתי בלוג שנים לפני שידעתי שאפשר להרויח מזה משהו חוץ מחברים, בני זוג, סיפוק, הנאה, תחושה של קהילה, מכירות וקידום עסקי. אם הייתי יודעת שאפשר לקבל מזה גם בשמים בחינם, ווי ווי ווי!
השבמחקדי די די נקעה רגלו של העם מבלוגריות שעסוקות בהכל חוץ מאשר בניהול בלוג קריא ומעניין את הבריות.
השבמחקמי שטובה, טובה ותמשיך להיות טובה גם אחרי שכל האבק ישכך.
מי שלא - תיעלם במרתפי האינטרנט תוך פחות משנה.
ואת יודעת מה? גלגל היח"צ ימשיך להסתובב, הכל צפוי והרשות נתונה ובלוגרית כמנהגה נוהגת.
היח"צ צריך להפסיק לנסות לחנך בלוגריות, ובלוגריות צריכות להפסיק לחנך את היח"צ ואת הקולגות ושכל אחת תפעל לפי אמות המידה והיושרה שלה, יהיו אשר יהיו.
בשביל מה אנחנו כאן? כדי לקרוא על צלליות ושמלות למען השם!
תני לנו ספות, ותני לנו מיד!
אחחח.. נפלא. אני מתה על פוסטים כאלה (ובכלל על קרבות ברנז'ה. כל אחד והגילטי פלז'ר שלו).
השבמחקבגדול, אני מסכימה איתך. בפרט כשמדובר על "ממתקים לעיניים" ו"לייקקו". (אפשר להוסיף לרשימה גם את "הצטברו על שולחני"), אבל לא מבינה את סעיף 7. למה את ממליצה ליצור קשר עם יחצנים?
אני לא ביקשתי שיכניסו אותי לקלחת המנומנמת הזאת, גררו אותי לתוכה בכח. ואל תגידי צלליות לידי, זה עושה לי חשק לתבוע מישהו (ודוקא יש לי רעיון את מי ועל מה, סתם בשביל הבידור).
השבמחקבנוגע ליצירת קשר עם יחצנים - אם יש מותג שאני מעוניינת להגיע לתצוגה שלו או לסקור, ואני יודעת מי היחצ, ואני חושבת שהיחצ המסוים הזה חביב לבריות ולא דורש דרישות שאני לא מעוניינת לקיים או להדרש, אין לי שום בעיה לשלוח מייל בו אני מציינת שאני קיימת (או מזכירה שאני קיימת) ומביעה ענין במותג. מה שכן, לא העזתי לעשות את זה לפני שמשרדי יחצ אחרים התחילו לפנות אליי מיומזתם.
אגב, וזה חשוב מאד - המלצתי לקיים קשר עם יחצנים. שלא יגידו אחר כך שהמלצתי לבלוגריות צעירות לתקשר עם חוצנים, שזה ענין אחר לגמרי.
פששש יפה יצא לך :)
השבמחקאני חושבת שכל עניין העבודה מול יחצ יצא לגמרי מפרופורציות. זה אחלה לקבל מתנות חינם, אבל זה לא המהות של הבלוג. אני חושבת שהעיסוק האובססיבי הזה חוטא לעבודה הקשה שאנחנו משקיעות בבלוג.
וספציפית לגבי התנהלות מול יחצ- אני מאמינה שאפשר לעשות הכול, כל עוד עושים את הדברים בנועם, בצורה שמכבדת את שני הצדדים. מעולם לא היו לי בעיות בתחום הזה, ואני גם לא מאמינה שיהיו
שימושי ומעניין :)
השבמחקאת באמת חושבת? כי אני חוששת שיצאתי פטטאאאאתתתתת!
השבמחקאיזה כיף שהיה לך כח לכתוב את כל זה.
השבמחקכי מישהו היה צריך לעשות את זה. וכבר ראיתי את הספה, אז אני אגיד לך שזה מגניב שעמדת על שלך ויצא לך סלון חמוד, שמח ומאוד את.
זהו.
תודה ספי, את ללא ספק אחת מהטובות ואף אחד לא יכול לבלבל את הבלוג שלך עם אחרים, הוא כולו את.
השבמחקהספה מוסרת את תודתה גם כן :)
אילו מסוג המשפטים שפסק הדין שלהם משפיעה על הציבור כולו. האם מותר או אסור לכתוב חוות דעת? אילו מאבקים שאסור לוותר עליהם. חופש הביטוי לנו הצרכנים :שאנחנו מספרים על שירות או מוצר שקיבלנו הוא קריטי לכלל הציבור ברור שחוות דעת צריכה להיות אמת ומבוססת על ניסיון אמיתי עם המוצר או שירות.
השבמחקהרצון של בעלי עסקים לשלוט בניסוח ולהגביל ביקורת שלילית או צורת כתיבה היא פטטית. אבל זכותם לנסות.
זה מאבק חשוב - שלא תברח ממנו. זה מאבק פרטי ,אמנם, על חופש הביטוי שלה אבל ליבו ציבורי ופסק דינו יכריע לגבי חופש הביטוי ועל לגיטימציה של חוות הדעת של הצרכנים בישראל.
יעלי
זה נכון ולא נכון. יותר נכון מלא, ועדין - צריך לפעול לפי איזה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" בסיסי. פה לא מדובר על מוצר אלא על בנאדם, ולכתוב שם מלא של אדם כדי לבייש אותו ברבים.. אני לא אוהבת לעשות את זה (אפילו במקרה של המעצב המטורלל ההוא לא עשיתי את זה, ותאמיני לי שמאד התחשק לי).
השבמחקלדעתי, ברגע שאינך רושמת שם. את גורמת לכל אלה שתובעים על לשון הרע לנצח. כי ברור שאת- או כל אחת שמספרת חווית קניה שלילית בלי שם של מוכר או מוצר- פוחדת. אבל אם דיברת אמת הרי אין לך מה לפחד. את בעצם משתקת את עצמך. במקרה שלך- לא כתבת שם לאדם שהעליב אותך. בעל עסק שהתנהג מחפיר. האם תרמת לי בכך? לא. אני אומנם השתתפתי בצערך אבל יכול להיות מחר שאני אקבע איתו והוא יעליב גם אותי. אם רק הייתי יודעת א מי הוא. אולי היית עוזרת לי. מונעת ממני עוגמת נפש.. לכן באי ביי למשל ובעסקים עושים עסקים ,ובעוד מקומות כתיבת חוות דעת על מוכר היא חלק מהסטנדרט.
השבמחק"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך " זה משפט יפה מאוד. אבל חוות דעת על שירות גרוע..היא לא רק לגיטימית אלה הכרחית. שאתה יודע שאתה בסדר ולמעלה מזה. משפט כזה לא מפחיד אותך אלה האחריות הציבורית וכמובן הרצון לשתף. זה נושא שאם ניתן שיסתמו לנו את הפה אז כל עושי העוול ישמחו מאוד. ברוך השם אנחנו חיים במדינה שנותנת לנו חופש ביטוי. אסור לפחד. אני בטח שלא. בקיצור... נושא מורכב... :)
אמנם אני קוראת את זה ב2015 עזרת לי מאוד.
השבמחקפוסט כיפי ויפה...
נראלי יש לי יתרון כי אני פשוט לא יודעת איך פונים ליח"צ ;)
אני שמחה שזה עוזר.
השבמחקאני חושבת שהיום הייתי כותבת אחרת. גם כי נשבר לי מבלוגריות שמוכרות את נשמתן בשביל מתנות חינם וגם כי הבנתי כבר שיחצנים הם אנשים שעבודתם לקדם מותגים ולכן לפנות אליהם זה סבבה. את צריכה להציג את עצמך ולומר במה את מעוניינת וזהו. אם יש להם שכל הם יעזרו לך (תהיי מוכנה לזה שלרובם אין).