כמה מילים יותר מדי על ענין שמסעיר את סבתו של אבי מאשה, עליה השלום

מצפים ממני להגיב, אז אני אעשה זאת בקצרה ולא אוסיף עוד כי באמת שיש לי דברים יותר מטרידים להתעסק בהם בימים אלה, לצערי. אז הבלוגרית הצעירה ההיא גילתה שהיחצנית ההיא תובעת ממנה 50,000 שקלים חדשים על הוצאת דיבתה ללא הוכחת נזק ועכשיו היא מנסה להוביל מתקפת נגד והבלוגוספירה כבר לא יודעת מה לעשות עם נפשה הקטנה והמטופחת. את דעתי בנושא אקצר למספר נקודות ואחרי זה אראה לכם תמונה של הנעלים שלי ונסגור ענין.

1. אנחנו עדים פה למלחמת אגו שעניינה השאלה הקדמונית המפורסמת למי יש יותר גדול.
2. שתי הנוגעות בדבר טיפסו כל כך גבוה על העץ שכנראה רק עורך דין יוריד אותן משם. שתיהן הולכות לשלם מחיר גבוה על גאוותן.
3. אני מאמינה שזה ייסגר מחוץ לכותלי בית המשפט ובמחיר נמוך בהרבה.
4. אם קיים פרס ליחצן הגרוע ביותר ביחסי ציבור, היחצנית הזאת ראויה לו על מה שעשתה לעצמה בימים האחרונים.


5. על פניו, מדובר בחציית קו אדום מסוכן מאין כמותו - יחצן תובע בלוגר על גילוי דעת ביומן מקוון. חופש הביטוי שלנו בסכנה, ואין פלא שבלוגרים רבים מזועזעים ומפוחדים מהענין. חשוב לזכור, שהבלוגרית הנ"ל לא נתבעת על שכתבה שהצלליות שקיבלה לבדיקה מחורבנות אלא על השמצת משרד היחצ ששלח אותן אליה. זה גורם לכל הענין להראות סביר יותר? לא באמת, כי נותני שרות אמורים לצפות שלקוחות כועסים ישתפו אחרים בחוויות הרעות שלהם. נהנית ספר לחבריך לא נהנית ספר לנו יפה בתאוריה אבל לעתים קרובות לא עומד במבחן המציאות. אני מכירה את הנושא מקרוב ומאחר והחלטתי לא לחשוף את שמו של המעצב שדפק אותי וחשבתי שזו הבחירה המוסרית ביותר. אני גם חסמתי את האפשרות להגיב לרשומה אחרי זמן מה, מאחר ופחדתי מהשפעת התגובות על המעצב המדובר במידה ויקרא את הכתוב. חלק גדול מהקוראים שלי לא מסכימים שזה מוסרי, וכועסים עליי כי הם מפחדים שהם יהיו הלקוח הבא של המעצב הזה ויגלו את מה שאני גיליתי עליו בפגישה הראשונה רק אחרי שכבר שילמו לו ונתקעו איתו. אז מי צודק פה? הבלוגר ששומר את הפרטים המזהים לעצמו או זה שהולך עד הסוף עם האמת שלו? זה נושא מורכב ונפיץ, מאחר וכולנו יודעים שיש כאלה שהאמת שלהם אינה אפילו בת דודה רחוקה של האמת האמיתית, וממילא אמת היא דבר סוביקטיבי. בקיצור, מדובר בסוגיה שמזכירה נחש שבולע את זנבו. בכל פעם שנדמה לי שהגעתי לאיזו הבנה חד משמעית בענין, אני מוצאת עוד טיעון שמערער אותי.

ונראה לי שזה הסיפור המרכזי פה - הערעור. ערעור של כללי המשחק, ערעור של הבטחון העצמי של הכותבים, ערעור של אמות הסיפים של חופש הביטוי. האם הסיפור הזה הוא סיפור על חופש הביטוי או סיפור על שתי נשים שטיפסו גבוה מדי על עץ? אני מניחה שימים יגידו. הנה נעלים.