ספחת מי ספחת מי

אתמול תכננתי לכתוב שורה שתים על כך וכך ולהקדיש את שאר הרשומה לספות ועניינן. במקום זה יצאה לי טחינת ריחיים של רשומה שלמה והספות נדחו ליום אחר. ובכן, הגיע יום אחר נחוגה ונגילה בו.

זוכרים שדיברנו על התסכול המתמשך שנוצר כתוצאה מחוסר דיוק בבחירות? ובכן, זה נכון לכל התחומים בחיים מלבוש ועד בני זוג ובטח ובטח כשזה נוגע לספות.

לפני שנכנסתי לדירה שלי, שהיא דירה קטנה, קניתי ספה בחנות בדרום תל אביב. הקווים המנחים לבחירת ספה הוגדרו כמתאימה לשינה ואירוח, גבוהה ונטרלית ככל האפשר, והספה הזאת התאימה לכך. היא עלתה כ-2000 ש"ח ונראתה לי בזמנו כבחירה מתאימה בזכות היותה גבוהה, בצבע נטרלי (בחרתי גרייז') ומגובה בשזלונג שנראה מתאים למי שנוהגת לשרוץ תמיד עם הרגלים למעלה. נכון, לא אהבתי אותה אותה אבל הייתי לחוצה בזמן ובכסף, ושכנעו אותי שזה הדבר הנכון לעשות, בניגוד לתחושות הבטן שלי שאמרו חכי. אז קניתי אותה ושבועיים אחרי זה היא הגיעה ושנאתי אותה מהשניה הראשונה. היא היתה ענקית ביחס לדירה, מילאה את הסלון והזכירה לי יותר מכל אחוזת קבר זוגית משיש. גם הכריות שקניתי לה, בצבעים מתאימים לכורסה, לא עזרו.

לקח לי יומיים שלושה עד שהחלטתי שאני והיא יוגו יוגו, כמו שאבא היה אומר (והתכוון ברוגז). החלטתי למכור אותה ביד 2, אבל לפני שהספקתי להעלות אותה לאתר מצאתי קונה בפייסבוק. אז כמה מאות שקלים הלכו לקיביניקפיץ, אבל התחושה הכללית היתה טובה. הקונה שמחה מאד על המציאה שהתאימה לה בול, אני שמחתי שהכסף לא הלך כולו לפח ובא לציון גואל. עכשיו התפניתי לקנות ספה חדשה והחלטתי שאני לא חוזרת על אותה הטעות פעמיים.

חזרתי למטרו, החנות בה קניתי את הכורסה וההדום שלי, ובחרתי ספה מהתצוגה. אחרי הנחה, היא עדין עלתה פי כמה וכמה מספת הגרייז' אבל מצד שני, היא באמת שווה את זה. כשראיתי אותה היא נראתה כמו בתמונה התחתונה, אבל אני בחרתי (בניגוד להמלצת המעצבת ובעל החנות) לרפד אותה מחדש בריפוד שנראה בחלקה העליון של התמונה, זה שמלכתחילה רציתי בשביל הכורסה וההדום ושכנעו אותי לא לבחור בו.

בעל החנות המליץ בחום לרפד ככה רק את הכריות ואת המזרן להשאיר בצבע אחיד כלשהו, אבל אני סרבתי וביקשתי לרפד את כולה בג'ונגל האמזוני מספר 2 שבחרתי וכך היה. אני יודעת בדיוק מה אני אוהבת וכשהספקות הולכים, אני גם עומדת על כך.

שבוע ומשהו מאוחר יותר, עם בוקר יום שישי באה הקונה לקחת את הספה החדשה שלה. בבוקר יום ראשון שאחריו, דפקה בדלת הספה החדשה. ועכשיו, למרות שאין עדין שטיח, וחסרה ספריה נוספת בסלון, ועוד לא תלינו תמונות, ויש ארגז עם משהו סודי מתחת לספה, ובמקום פרחים על השולחן יש מברשות איפור (שבלוגרית או לא שבלוגרית?) העסק כבר נראה פי מיליון יותר טוב, וחשוב הרבה יותר - מרגיש פי עשרה מיליון יותר טוב, ולהבדיל מקודם מרגיש כמו אני.

 

מסקנה: אל תתנו לאף אחד להכתיב לכם איזו ספה תהיה לכם.

מעתה יעסוק הבלוג הזה בנושא אחד בלבד, והוא העצמה ריפודית. או ליתר דיוק, העצמה ספתית. כבר זמן רב שאני מתכננת בסתר לעשות את המעבר הזה, והנה הגיע הרגע. שכחו מיונקים ימיים ורשתות חברתיות, מהיום הבלוג הזה הוא בלוג ספות וריפודים. המוטו החדש שלנו הוא ספות וריפודים זה שמחות וריקודים. ועכשיו אם תסלחו לי, הוזמנתי להשקה של תא עם קירות מרופדים ומאד מאד חשוב לדייק.