יום ראשון, 30 בינואר 2011

עגילים חדשים בחנות ותיקון טעות

היתרון היחידי בשפעת, הוא שפעם בכמה זמן את צלולה מספיק בשביל לעשות משהו שלא היה לך זמן לעשות במשך השבועות שקדמו לשפעת. הפעם, מצאתי קצת אנרגיה לצלם ולהעלות סוף סוף לחנות את העגילים החדשים שהכנתי והנה הם לפניכם.



העגילים המוזהבים עשויים מתכת מצופה זהב והמתלים הם Gold Filled. המוכספים עשויים מתכת בציפוי רודיום והעגילים בציפוי כסף. אורכם בין 6 ל-7 ס"מ (כולל העגיל) והבריולטים עשויים זכוכית צלולה. מחירם 126 ש"ח פלוס משלוח וניתן לקנות את כולם כאן או להקליק על התמונה שאהבתם ולשלם באמצעות כרטיס אשראי בינלאומי (דרך Paypal). ניתן לפנות אליי כדי לשלם בהעברה בנקאית.

ולנושא אחר. ביום שישי התפרסמה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות כתבה על שינויים בשיטת הנקודות של שומרי משקל והתגובות לזה בארץ. פנה אלי עיתונאי שראיין אותי במסגרת תפקידי כ"שמנת המחמד" החדשה (מספיק שמנה בשביל להיות שמנה ולא מספיק שמנה בשביל להפחיד או להגעיל אף קורא, חס ושלום. יענו שמנה לייט או בון טון שמנמן שכזה. כמו שאלעד הוא הנכה לייט שמסעודה יכולה לראות ולחשוב "איזה חמוד!" ועדין לאכול מול הטלויזיה). בכל מקרה, העדפתי להצטלם בידי חבר צלם ולא בידי צלם עיתונות ושלחתי להם תמונה מדהימה שצילם דני דופרמן מספר ימים קודם לכן. הם השתמשו בתמונה, אבל לא נתנו לדני קרדיט. אני מבקשת לתת לדני קרדיט, ולכן עד שהם יפרסמו התנצלות ותיקון - זו התמונה שצלם דני. כבוד.


בנוגע לכתבה, מה אני אומר לכם.. בלי לשים לב הגעתי לשלב שבו אני צריכה לברור היטב את התכנים איתם אני משתפת פעולה. אין ספק שלא היה לי שום דבר לתרום לכתבה הזו ושלא הייתי צריכה לסמוך על עיתונאי זר שיערוך אותה באופן הולם. למדתי לקח, ומעכשיו אני אנהל את ההתבטאויות התקשורתיות שלי ברמה אחרת. אני לא מרוצה מהכתבה, אבל כן מרוצה מהמסקנה. שמנה שמנה, אבל לא לייט.

יום חמישי, 27 בינואר 2011

H&M Inclusive

לרב אני נמנעת מלקפוץ כל טרנד חדש, אבל כנראה שבכל מה שנוגע לשפעת אדושם החליט בשבילי שאם כולם קופצים גם אני אקפוץ. באמת תודה, אדושם. את מרבית השבוע ביליתי קודחת ויושנת לחילופין. לפיכך אני ממליצה בחום למי שלא עשה זאת לעשות חיסון נגד שפעת, כי זה הרבה יותר גרוע מסתם צינון.

H&M הודיעו שהם משיקים במרץ קולקצית קפסולה מיוחדת בטווח מידות רחב במיוחד (32-54 אירופאי שזה 34-52 ישראלי). הקולקציה, הנקראת בשם ההולם Inclusive, כוללת כעשרים דגמים נשיים במיוחד בהשראת שנות החמישים. החדשות הרעות? הם ימכרו אך ורק בחנויות המקוונות של הרשת ולישראל אין כזו. אפילו לארצות הברית אין, מה שעורר הרבה כעס בקרב בלוגריות אופנה מלאות מרחבי העולם. כן יוכלו לקנות אותם אזרחי בריטניה וכמה מדינות באירופה, כך שזה הזמן לבקש טובות מחברים בחו"ל (או לחכות למכירים מופרכים באיביי, שללא ספק ימהרו לבוא). בינתים, אני מזמינה אתכם להזיל ריר על כמה מהפריטים המוצלחים בקולקציה, לטעמי.


אתם יודעים מה, אפשר להרכיב מראה כזה בקלות באסוס.

הגרלת משקפי השמש נדחתה בכמה ימים, עד שיהיהי לי כח לערוך אותה, אז אתם יכולים להמשיך להרשם בינתים בזמן שאני חוזרת לספה למדוד חום.

יום ראשון, 23 בינואר 2011

Mind the Gap שרות לקוחות

אי שם ב-18/12/10, טעיתי ותעיתי בנבכי קניון עזריאלי והגעתי לחנות גאפ בחיפוש נואש אחרי חולצות בייסיק עם שרוול ארוך (או בעברית, גופיות). העומס בחנות היה מטורף בגלל הסייל שהיה שם, אבל מצאתי שתי חולצות רכות למראה במחיר סביר ביותר ולכן מיהרתי לקנותן בלי למדוד במחיר 139.80 ש"ח. רבע שעה מאוחר יותר מצאתי את עצמי בתא המדידה של מנגו, וחשבתי שכדאי לנצל את המראה ולמדוד את מה שקניתי. החולצות היו מחרידות. לשמחתי, זה היה ממש מתי שנכנס לתוקפו חוק ההחזרים, ולכן חזרתי לחנות, עמדתי בתור לקופה וביקשתי להחזיר את מה שקניתי. נאמר לי שאין באפשרותי לקבל החזר במקום, למרות ששילמתי במזומן רבע שעה קודם לכן, ושישלח אליי צ'ק הביתה. כשאמרתי שזה מגוחך ולא מקובל מחנות אמריקאית, ננזפתי "אל תתרגזי ואל תצעקי". חתמתי על אישור הכתובת שלי והלכתי עצבנית, כשאני נשבעת לעולם לא לדרוך בחנות הזו (או בקניון הזה).

עברו כמה ימים, והגיע בדואר צ'ק על סך 139.80 ש"ח על שם רונה ראובני עם תאריך של יומיים אחרי הקניה. בבנק סרבו להפקיד אותו, מאחר וזה לא השם שלי (כפי שציינתי בטופס, מן הסתם). התקשרתי לשרות הלקוחות לבקש צ'ק חדש ונאמר לי שקודם עליי לחתום על טופס שמעיד שאין בכוונתי להפקיד את הצ'ק הנוכחי. אמרתי שהבנק לא מוכן להפקיד אותו, אבל זה לא עזר. יומיים אחרי זה פוקסס אליי הטופס הארוך והמגוחך בו אני מאשרת שאין לי תביעות נוספות מהחברה. חתמתי מיד ושלחתי לפקס בחזרה. מאז עברו כמעט שלושה שבועות ואין צ'ק. התקשרתי אין ספור פעמים למספר שרות הלקוחות שלהם, ואין מענה. השארתי הודעות ולא חוזרים אליי.


יש סיכוי טוב שזה שרות הלקוחות הגרוע ביותר בו נתקלתי אי פעם. זה אומלל במיוחד בהשוואה לחנויות שלהם בחו"ל, כי בלונדון החזרתי צעיף לחנות וקיבלתי כסף מזומן ביד. אבל עלינו לזכור שלא באמת מדובר בגאפ, אלא בזכיין מקומי שהוא ספק ה"שרות" של החברה. זה גורם לי להתגעגע לימים ש-ML אבדו מכנסיים שמסרתי להם לתיקון אחרי שנפלו להם כל הכפתורים ואחר כך טענו שמעולם לא מכרו מכנסיים כאלה.

עדכון 16:45 - התקשרו עכשיו מגאפ ואמרו שרוצים לשלוח צ'ק. איזו הפתעה!

עדכון 30.1.11 - קיבלתי צ'ק מתוקן.

יום שישי, 21 בינואר 2011

פפראצי

הבוקר הגיע חברי הותיק, דני דורפמן, לצלם אותי לכמה פרויקטים עתידיים. דני ואני חברים מהצבא והוא צילם את התמונות הטובות ביותר שלי לאורך השנים (זוכרים את תמונת האמבטיה?). גם הפעם הוא הפליא לקלוט אותי כמו שאני ובמיטבי, מה גם שאיתו זה הכי קל לי "לזרום". הנה כמה צילומים בהם אני עושה דברים ששמנות לא אמורות לעשות, לפי תעשיית האופנה המקומית.

שמנות לא אמורות לחשוף רגליים.

ובטח שלא לחשוף כתפיים.

שמנות צריכות ללבוש בגדים רחבים.

שמנות אמורות ללבוש שחור.

לשמנות אין חיי חברה והן מבלות זמנן ברחמים עצמיים.
 
אלו רק חמש מתוך כמעט מאתיים תמונות. אני מניחה שהן יסתובבו הרבה בחודשים הקרובים. ואלה עוד לא המוצלחות שבהן, אותן אני שומרת למטרות למענן צולמו. קל להבין למה אני חוזרת ומצטלמת אצלו כבר כמעט 15 שנים, הא?

למי קראת שמנה?

יום חמישי, 20 בינואר 2011

בגדול, זה נראה מעולה

כשקוראת הבלוג המקסימה, שובל, ציינה שיש כתבה עם אזכור שלי בזמנים מודרנים מאתמול קפץ מיד האגו שלי וצרח שאלך לחפש לו עיתון. לך חפש בעצמך יא עורב, אמרתי לו, ושלחתי אותו לחפש מי יסרוק לו. והוא מצא, כי ככה זה עם אגו, כשהוא מנופח מספיק, הוא מוצא פתרונות יצירתיים.

אני חייבת לומר שהכתבה, שכוללת 50 טיפים אופנתיים לנשים במידה 50 פשוט מצוינת! שלי גרוס (שהיא אחת מבלוגריות האופנה הטובות בארץ, לטעמי) הצליחה לסטות מהשטאנץ המקובל בכתבות מסוג זה ולספק אוסף של טיפים ורעיונות מוצלחים ביותר. למדתי כמה דברים חדשים (גרביונים במידה 50 אצל מיכל נגרין?? את זה אני חייבת לבדוק). מצאה חן בעייני גם הדוגמנית שנודבה לפרויקט, מילי נחום שמה. היא נראית מלאת חיים, סקסית ושנונה (כן כן, אפשר להראות שנונות גם בתמונות, רואים את זה בעיינים) והסטיילינג גם הוא - צעיר, חינני, נשי ולגמרי וההפך מנדוש. כל הכבוד לסטייליסטית לימור ריחנה. מעולם לא שמעתי עליה קודם אך אני מקווה לשמוע עליה בעתיד (לימור, אם את רוצה אותי לפרויקט כלשהו - רק תשרקי ואני באה).

הטיפ החביב עליי בכתבה הוא זה - 
שאת מסתפרת, זכרי שנפח
השיער צריך להתאים לגודל הגוף. שיער
מלא ונפוח יחמיא לך, שיער קצוץ או
מודבק לקרקפת עלול לגרום לראש שלך
להיראות כמו דובדבן על עוגת קצפת
נכון לחלוטין. וגם זה מצוין - 
תיק צריך להיות
פרופורציונלי לגוף של מי שאוחזת אותו.
אם את גבוהה וארוכה, לכי על תיק צר
וארוך. אם את עגלגלה, היצמדי לתיקי שק.


לסיום, הקשיבו היטב לשיר המופלא הזה, אותו אני שומעת בלופים ביממה האחרונה. איך קול כזה גדול יוצא מאישה כזאת קטנה? מדהימה אותי כל פעם מחדש שרית חדד. המילים מתאימות מאד למסר של הכתבה ולמסר של הבלוג (חופש מחשבתי וחופש פעולה, למקרה שתהיתם) לנשים בפרט ולאנשים בכלל. אז הגבירו את הוויליום ויאללה לנפנף ידיים ולשיר בקול רם. וכן, זה כולל אותך שם בחדר!

"מילים שאמרתי קטנות ממני היום" המשפט הזה מרגש אותי עד דמעות.

מקצה סטיילינג במתחם התחנה

אחת מחברותיי המוצלחות ביותר מתגוררת דרך קבע בארה"ב של אמריקה ומבקרת בארץ פעם או פעמיים בשנה. מנהג הוא לנו, זה שנים, לצאת למסע קניות בכל פעם שהיא מגיעה לביקור. זה תמיד מהנה לשתינו, כי היא מקבלת סטייליסטית שמכירה את טעמה וגיזרתה מחד ומציעה לה בגדים שלאו דוקא היתה מעלה על דעתה לבחור מאידך, ואילו אני מקבלת דוגמנית שמחה שתמיד מוכנה למדוד את מה שאני מציעה לה, תמוה או מפחיד ככל שיראה בעיניה. אני מחליטה מה למדוד, היא מחליטה מה לקנות וכולם מרוצים.

מאחר והיא לא היתה בארץ תקופה ארוכה לקחתי אותה, לבקשתה, למתחם התחנה היפה והנחמד שם מרוכזים יחדיו כמה מהמעצבים המוצלחים הארץ. מפתיע אותי בכל פעם לגלות כמה חברותיי שגרות בגולה שמחות לקנות בגדים בישראל, בטענה שבארה"ב אין בגדים מגניבים כמו בארץ. זה משמח מאד, אני חייבת לציין, לדעת שאנחנו מעצמת אופנה צעירה ובועטת. האמת? יש לנו פה כמה מעצבים נפלאים ממש, בקטגורית ה-Ready to Wear.

ראשית נכנסנו לעלמה. לאכזבתי, לא היו שם בגדים במידות השפויות שלהן ציפיתי (לפני כמה שנים, כשעוד הייתי מידה 46 הייתי קונה שם הרבה). נראה לי שהם הקטינו את טווח המידות. בכל מקרה, חברתי מדדה כמה וכמה שמלות, חצאיות וחולצות. המטרה - להדגיש מותנים, להחמיא לחזה ולרכוש פריטים עם טוייסט. 

על הכניסה לחנות קלטתי את הנעלים האלה וכמעט התעלפתי מתשוקה. הן קיימות רק במידה 36 והן יחידות, כך שמגודלות רגליים כמוני לא יזכו לנעול אותן. הן עולות כ-850 ש"ח עכשיו, אחרי הנחה.


אני חשבתי שהמעיל הזה מושלם עליה (ובכלל) אבל לא שיכנעתי אותה להוציא עליו 1350 ש"ח אחרי הנחה. אם היה כזה במידה שלי, הייתי קונה בלי לחשוב פעמיים. הוא מבית European Culture, במידה ומישהו רוצה להזמין לי אחד Custom Made במידה שלי ליומולדת (חודשיים זה מספיק זמן לייצר אחד, כמדומני).


לבסוף, היא קנתה את החולצה החמודה הזו עם תחרה וכיווצים בשרווול ב-190 ש"ח אחרי הנחה. בטמן מעולם לא נראה טוב יותר.

משם עברנו לחנות חדשה - Butterfly של המעצבת שירלי גרובר אותה לא הכרתי מקודם. החנות פשוט מקסימה, המחירים סבירים ביותר לבגדי מעצבים ויש עכשיו הנחות נאות. יש לה מגוון נהדר של שמלות בקווים קלאסיים שנוטים למוד. אהבתי מאד שמלה אפורה קלאסית עם הדפס טיפות צבע בורוד בוהק ואת האוברולים והמכנסונים המחוייטים שלה. יש שם גם תכשיטים יפים אך לצערי חסרו לנו שם שמלות בגזרת A שמחמיאה כל כך לחברתי. היא מדדה והתלבטה רבות בין שתי שמלות - האחת סקסית להפליא, קצרה ומבריקה בגזרת קולר מוצלבת והשניה ספורטיבית יותר וארוכה להפליא. המקסי זכתה.


היא דואגת שזו שמלה fancy מדי, אבל אני אומרת שממש לא. ראשית, זו שמלה מטריקו עבה. שנית, אם פותחים כמה מכפתורי הצווארון ולובשים אותה עם כפכפים, או מגפיים צבאיות מגושמות, או ג'קט ג'ינס או קרדיגן רך כזה או אחר היא נהיית יומיומית תוך שמירה על היחודיות שלה (מה גם שאני לא הייתי לובשת אותה לאירוע בכל מקרה). אלוהים, תראו כמה שהיא מחמיאה לה! פשוט מופלא. היא עלתה 375 ש"ח אחרי הנחה.

תחנה אחרונה לפני האוכל היתה כמובן רזילי. כבר היינו עייפות והרעב התחיל לתת אותותיו, אבל אנחנו לא נשברות בקלות. מצאנו שם אפודה של רוס אווטה הכה טרנדיות. יש לה צמה יפה בשכמות  וגזרה מדגישת מותניים שמחמיאה מאין כמותה לגזרתה של חברתי. בשלב הזה היא הדגישה שזו הרכישה האחרונה להיום, ואפילו הנחה של 30% לא שכנעה אותה לשנות את דעתה.


עשירות באפודה, שמלה וחולצה פסענו לאטנו לויקי כריסטינה שם סעדנו ליבנו במטעמים מלווים בקנקן סנגריה משובחת ולבנו היה כה טוב עלינו, שכמעט ולא הבחנו ברקדנית הפלמנקו היפה שהחלה לחולל לידינו. עם חברים טובים, מעצבים טובים ומאכלים טובים פשוט אי אפשר לטעות.

video

יום שלישי, 18 בינואר 2011

המתעדת

שולם עליכם, קוראים יקרים. היום אביא רשומה קצרה שעיקרה מה לבשתי ומה קראתי היום. מוכנים? הופ!

היום לבשתי את התלבושת הבאה. הנה כמה מהתגובות שקיבלתי עליה בעבודה "את נראית כמו דודה", "את נראית נורא רזה", "נורא יפה לך", "מסכנה שרונה, נשפכו עליה המון אבנים מנצנצות. מזל שהן נדבקו לדבק שנשפך לה על החולצה" ו"וואו תראו את שרונה עם הג'קט, שמישהו יביא לה אופנוע!". 

סריג וג'קט (דמוי עור) -אסוס
ג'ינס ומגפיים - מרקס אנד ספנסר (לונדון)
עגילים - מקסטרו? (ישנים מאד)

משהו בפרופורציות של המכנסים והחולצה פשוט מושלם, כי אכן נראיתי רזה וגבוהה במיוחד היום. כנראה שנקודת החיתוך הגבוהה יחסית במותן גרמה לרגלים שלי להראות ארוכות במיוחד (רואים את החלוקה לשלישים?). אני, אגב, לא שמה קצוץ על מה שהבנים במשרד אומרים (טוב, חברה שלי קראה לי "דודה" והיא לא בן. אבל אני באמת דודה!). לדעתי הסריג הזה חמוד ורך והשחור ניצנוצאז' פשוט מקסים. הצבע הזה, כך אומרים לי המרגלים הקטנים שלי, עומד להיות להיט בשנה הקרובה אז אני מסודרת ומחכה לאופנוע שהבטיחו לי. הג'קט הזה, אגב, ירד עכשיו לחצי מחיר ואני ממליצה בחום לקנות אותו. נשאר רק חום ואין הרבה מידות אז מהרו. שימו לב שהכתפיים שלהם צרות. אני קניתי מידה 22 ואני מידה 18 בחולצות שלהם (למדתי כבר לקח כשהזמני מהם פעם בלייזר מידה 20 שהיה קטן עליי וחזר לחנות).

זהו, פחות או יותר. בדרך הביתה קניתי מוטות טלסקופיים לווילונות ואת גיליון ינואר של המגזין Belle Mode שעולה (תחזיקו טוב) 55 ש"ח, שזה פחות או יותר מחירו של גיליון ווג בסטימצקי. לא יאמן. בכל מקרה, הייתי חייבת לקנות כי הוזכרתי באחת הכתבות שם וזה שווה 55 ש"ח. בגיליון סיכום השנה באופנה כותב עליי זוהר פורמן -
שרונה ראובני היא בובנאית מוכשרת, שבבלוג שלה.. מעלה נושאים שעל סדר היום ובעיקר חושפת את מידות הבגדים שלה. כמו הארון גם הפה שלה הצליח להביא אותה לכותרות העיתונים, לאחר שהביעה בבלוג שלה ביקורת חריפה כלפי חברת הבגדים "מתאים לי", שאותה כינתה בבלוג "משמין לי" והתכוונה לכך שהחברה אינה רגישה מספיק בכל הקשור לגזרות שלה לנשים מלאות.
 איך את מתעדת אותי, את מתעדת, אותי, את מתעדת.

יחד איתי, בקטגורית בלוגי המיקס אנד מטץ' מיראל, נעלולה, יעל רגב ואיי לאב ג'וש. שככה יהיה לכולנו דובדבן בפנקו עם ריבת חצילים וטחינה, וגם זה במינימום.

יום ראשון, 16 בינואר 2011

מבוקר עד ערב

מחר אני מתכוונת לפרמט את המחשב הביתי שלי. הגעתי לקצה גבול הסבלנות שלי עם כל הריסוטים, ה-Outlook הנעלם (פעמיים) והתקיעות שלו. למעשה, התכוונתי לפרמט היום אבל במקום זה ביליתי את מרביתו בניקיון מסיבי של הבית. בכל מקרה, החלטתי לכתוב רשומה מראש, למקרה שיהיה מחר אסון טוטלי עם המחשב ולא אוכל לכתוב שום דבר ליום ראשון. וכידוע, יום ראשון - פותחים בבלוגון.

אז הנה היא, שמלת הסיקסטיז החדשה שלי מדורותי פרקינס. בחרתי להראות לכם איך היא שימשה אותי במהלך יום חמישי מבוקר עד ליל בשינויים קטנים. שופו אחים, שופו!

בוקר - תלבושת לעבודה
חולצה של טובהל'ס (ישן)
שמלה מדורותי פרקינס (הוד השרון)
חצאית טול מ-Primark (לונדון)
גרביונים מ- We Love Colors
מגפיים מלב העיר
עגילים מלאכת יד מאטסי

Closeup על העגילים הרקומים עם הדודה

השמלה מאד קצרה, כך שהחלטתי ללבוש אותה לעבודה עם חצאית תחתית שתאריך אותה קצת. בדיעבד נזכרתי שיש לי קומבניזון כותנה חום בהיר שהיה נראה טוב יותר (ויותר שנות שישימי) אבל זה היה כבר במשרד. העגילים הם להיט, אבל נאלצתי להוריד אותם במשרד כדי לשים אוזניות. בערב, העגילים והחצאית הלכו להם ולקחו איתם את המגפיים.

לילה - אירוע מעצבי העיר 
אותם שמלה, חולצה וגרביונים
טבעת של סבתא
מעיל ומגפונים מ-Marks & Spencer (לונדון)
תיק מאסוס

תראו כמה שהתלבושת האדמונית שלי מתאימה לשטיח הורוד, זו חבלזות לשמה! טוב. נאמר יחדיו תפילה לשלומו של המחשב, ונקווה שאחרי שינה טובה אני אהיה אנרגטית מספיק בשביל להשקיע בו את העבודה הראויה. על הפרק - סידור מחדש של חדר העבודה (ופינוי של שולחן העבודה המופצץ ניירת ואלוהים יודע מה עוד), פרמוט של המחשב וחיבור הראוטר האלחוטי החדש שלי. שבוע טוב לכולם, ואל תשכחו להרשם להגרלת משקפי השמש.

ונסיים עם יקירת המדור בשירה החדש והמשובח.

יום שלישי, 11 בינואר 2011

הסניף הישראלי הראשון של דורותי פרקינס נפתח לקול צהלולים

בתחילת השבוע קיבלתי SMS מסתורי מקוראת נאמנה של השבלוג שתכונה בשם הקוד רחלי. אותה "רחלי" הודיעה לי שהיא נמצאת בקניון שרונים החדש בהוד השרון (כן, אותו מפגע מאד מאד כחול שזוהר לקילומטרים) ורואה שפתחו את החנות של דורותי פרקינס. שככה יהיה לי ישבן מרופד ישבנים! חשבתי לעצמי. אני חייבת לנסוע לשם מיד ולבדוק את המחירים וטווח המידות! הבינו, מיום ששמעתי שעומד להיפתח סניף מקומי של הרשת החביבה עליי מלונדון, אני מחפשת את היחצן איתו הם עובדים ולא מוצאת (כנראה שפשוט אין אחד, וחבל מאד שכך), לפיכך החלטתי לארגן לעצמי מסיבת השקה פרטית.

יומיים מאוחר יותר הזדנבתי למקום הפשע עוטה מעיל אפור, מגבעת ושפם מלאכותי וכולי ממוקדת במשימה - להיכנס עלומת שם לחנות, לבדוק מה קורה על המדפים ולהתאכזב קשות (כן אני יודעת, אני צינית ופסימית. אני צימית). אז זהו, שלא.

למי שלא מכיר - דורותי פרקינס היא האחות הגדולה במשפחת ארקדיה, הכוללת את טופ שופ, מיס סלפרידג', אוונס, ועוד רבים וטובים. הסגנון שלהם בוגר משל האחיות הצעירות ברשת, כלומר פחות טרנדי ויותר קלאסי. המחירים נוחים וטווח המידות נע בין האפס לעשרים אנגלי (48 ישראלי).

בסניף הזה, שהוא כאמור הראשון בארץ, שמחתי לגלות את טווח המידות השלם ומחירים יקרים מאלה הלונדוניים, אבל במידה סבירה - הפריט הכי יקר בחנות הוא שכמיית צמר שעולה 599 ש"ח, שמלות עולות 200 ש"ח ומעלה, ג'ינסים עולים 149 ש"ח ומעלה. יש מגוון גדול של נעלים ואביזרים (תיקים משגעים בפחות מ-300 ש"ח). התאורה בחנות גרועה למדי, בפרט באזור המדידה (שבו נמצא הראי היחיד, לעת עתה) כך שהתמונות שצילמתי גרועות במיוחד, אבל עדין מעבירות את המסר, חושבתני.
 
חולצה בהדפס ציפורים שמנמנות, סקיני ג'ינס ונעלי סירה שחורות

חולצת תחרה שחורה, ג'ינס בגזרת Boot Cut ונעלי סירה מנומרות עם פרחים

מגוון גופיות צבעוניות ב-50 ש"ח (יותר זול מטופשופ)

טוניקה פרחונית עם שרוולים מתרחבים

טוניקה חמה ונעימה עם סרטים בכתפיים

שמלה חמה ונעימה עם מותן מוגבהת וחגורה תואמת

שמלונת שאהבתי במיוחד בסגנון שנות ה-60

תיק גדול ומושלם למראה במחיר 280 ש"ח

שמלת קפלים ורדרדה עם רקמת חרוזים בקו האמפייר (יקרה יחסית, כ-450 ש"ח)
היא מזכירה לי את השמלה שקניתי לפני שנה ב-H&M למרות שההיא מחמיאה בהרבה

נעלי עקב אדומות, עוד שמלת מיני מתרחבת שרוולים בטורקיז ושחור וג'ינס Boot Cut

למקרה שאתם תוהים למה צילמתי את השמלות מעל ג'ינס - חורף עכשיו ושכחתי שאם אני רוצה להצטלם עם שמלה קצרה אני צריכה לגלח רגלים (שיעול שיעול). לא נורא.

לסיכום - מידות עד 48, מגוון נאה של בגדים קלאסיים ונוחים במחירים 29-599 ש"ח (זול ממשמין לי, טופשופ וזארה, ויש גם מבצעים), חברי מועדון ההנחות של טופשופ יקבלו גם פה 10% הנחה.

מדד השרונה -

לסיום, פינקתי את עצמי במניקור מהיר בדוכן I-Lak שעלה ארבעים ש"ח בלבד כולל ערכת מניקור קטנה לקחת הביתה. קיבלתי יחס של מלכה ואפילו פונקתי במדבקות ציפורניים מתנה. פחדתי שזה יצא פרחי, אבל כנראה שגם אם אלך עם כפכפי גומי ושמלת מיני מפוליאסטר עדין אראה כמו מגה-החננה שאני. וכך, מרוצה ומדושנת עונג נסעתי הביתה ומצאתי לראשונה זה ימים, כביסה יבשה מחכה. ותאמינו לי, אין עונג גדול יותר מפיג'מה נקיה וחמימה בסוף יום עבודה ארוך ומספק. בפרט, כשיש לך פרחונז' בציפורניים.

יום שני, 10 בינואר 2011

קולקצית הקיץ של H&M

האדוקים בקוראיי ודאי זוכרים שנשבעתי לא לדרוך יותר בעזריאלי בכלל ובסניף H&M בפרט. בפעם האחרונה שהייתי שם (לפני כחודש) לא מצאתי אפילו בגד אחד ראוי לרכישה. המדפים מלאו סמרטוטים מסוגים שונים ואני התבאסתי רצח, כי רציתי חולצות זולות עם שרוולים ארוכים (שבסוף קניתי באסוס). מה שמזכיר לי שאת הזיכוי המתוקן שלי מגאפ טרם קיבלתי. חסססטחינה על שרות הלקוחות שלהם.

בכל מקרה, אני שמחה לדווח שהיום היתה לי חוויה מתקנת עם H&M (לעזריאלי אני עדין לא נוסעת, אבל מסתבר שיש סניף בכפר סבא במתחם G). הוזמנתי יחד עם בלוגריות אחרות לבחוש בקדרת קולקצית הקיץ של החברה, ומה אומר לכם? זה נראה טוב. ממש טוב.

אני באתי, כהרגלי, מזוית ראיה שמנמנה וחיפשתי פריטים שארצה לארח אצלי בארון ומצאתי גם מצאתי. סקלת הצבעים מקסימה, קיצית מחד ומאופקת מאידך (בז', צהוב, כחולים וירקרקים, ורודים ואדומים), המחירים נוחים כרגיל ויש כמה אופציות מוצלחות להפליא גם למלאות שבחבורה (עד מידה 46). הנה כמה דוגמאות שאהבתי במיוחד אותן תוכלו למצוא בחנויות הרשת בחודשים פברואר-מרץ.


עליונית (לא ראיתי אותה בהשקה, אבל היא מוצאת חן בעייני) במחיר 149 ש"ח

שמלה יפהפיה באדום וורוד במחיר 299 ש"ח וצמיד ב-60 ש"ח
היא תהיה בעייתית עם חזה גדול וכתפיים רחבות (קולר לא הכי מחמיא לזה) 
אבל לצרות החלק העליון אני אומרת - רוצו!

אוי כמה שאני קונה לי את השמלה המדהימה הזו (כן, אפילו שהיא סגורה למעלה)
גם היא עולה 299 ש"ח והמגפונים בתמונה עולה 399 ש"ח

חצאית עם חגורת גומי, שגם עליה אני זוממת.
סטפאני היתה לובשת אותה בלי למצמץ (וגם סקינה)

תיק (קלאץ' בתוספת שרשרת לנשיאה על הכתף) וארנקון תואם, לחובבות הטראש

 שמלה בוהמית עם חגורה מעוטרת ציציות מוזהבות, איזה יופי!

בקיצור, יש למה לחכות! הרזות בחבורה ישמחו למצוא מכנסיים יפים ומגוונים בצבעים רכים וערפיליים כאלה, ומגוון של חצאיות קצרות ומכנסונים וג'קטים נחמדים וקלילים. ולסיכום הרשומה הקצרנית משהו הזו (אני עיפה, עיפה עיפה עיפה עיפה ונמאס לי מהשיפוץ ואני עיפה) - מה לבשתי ואת מי פגשתי.


תמר ואני מאושרות שצלחנו עוד פרק בטירונות הבלוגרים

בזכות תמר, אגב, יש לי את הענק של לאנוין. כך יכולתי
להגיע להשקה של הקולקציה ל-H&M בנחת אחרי הצהרים, בעוד
האמיצה הקטנה עמדה בתור מהבוקר וקנתה אותו בשבילי. הידד! 
לא נתתי לה קרדיט על כך כשהיחצנית שאלה אותי, אז אני מתקנת עכשיו.
כי לא לתת קרדיט לבלוגרית אחרת לפני יחצן זה כמו לאכול 
טחינה לפני יתום מהודו תוך צעקות "בלי כיבודים", משהו שלא עושים.

אני מופתעת ומיראל משועשעת (וכרגיל, יפהפיה משגעת)


אני לובשת - 
שמלה של שרה בראון
קרדיגן של דורותי פרקינס (לונדון)
שרשרת של לאנוין ל-H&M
תיק מאסוס
ג'ינס - מרקס אנד ספסנר (לונדון)
נעלים - גזית

יצאה לי רשומה כתובה מה זה גרוע. אבל לא נורא, ישכחו לי את זה תוך יומיים - גג שבוע (אני מקווה).