בימים אלה אני קוראת בשקיקה את הספר Women Food and God מאת ג'נין רות'. הספר מקדם את התהליכים שאני עוברת גם כך, ביחס לחיזוק הערך העצמי שלי, ושנאתי את הגוף שלי במצבו הנוכחי וכל ההשפעות השליליות שיש לשנאה הזו על חיי. אני מקווה שהוא יתורגם לעברית בקרוב, ותוכלו להנות ממנו כפי שראוי לו. בינתים אני מגישה לכם קטע קצר שתרגמתי. קטע שמסכם עבורי הרבה מהאמונות שלי לגבי עצמי והחיים בכלל. קטע שאם אמשיך בדרך הנוכחית יהיה בקרוב רק צל זכרון אפל, או סיפור מתריע שאספר לבנותיי המתבגרות.
כאשר את מאמינה, מבלי להיות מודעת לכך, שאת פגומה מיסודך את מאמינה גם שעליך להסתיר את הפגם הזה כדי להיות נאהבת. את מתנהלת בעולם מתוך בושה. את מנסה לפצות על איך שאת נראית, הולכת, מרגישה. החלטות מענות אותך מאחר והאדם שמחליט, את עצמך, פגום אז איך תוכלי לסמוך על החלטותיך? את מטילה ספק בתחושות הבטן שלך, מה שהופך אותך למומחית בחיפוש חיזוקים מבחוץ. את מומחית בחיפוש מומחים ותוכניות, בנסיונות חוזרים ונשנים לשנות את עצמך, אבל התהליך רק מחזק את האמונה הבסיסית שלך - שאסור לסמוך על הצרכים והבחירות שלך ושאם רק ישאירו אותך ברשות עצמך, תצאי לחלוטין מכלל שליטה.
דיאטות הן הביטוי הממשי של אמונתך שעליך לכפר על היותך את כדי להיות ראויה לחיות. הן לא המקור לאמונה זו, הן רק אחד הביטויים שלה. לפני שתביני אמונה זו ותטילי בה ספק, שום ירידה במשקל לא תספק את החלק בך שמאמין שהוא פגום. חיים שלמים של סבל ומאבקים באוכל יתאימו בדיוק לתפיסתך את חייך. המחשבות ששנאה מולידה אהבה ועינוי מוביל לשלווה מתקבלות על הדעת מאחר ואת מונעת מהאמונה שעליך להרעיב, לקפח ולהעניש את הרוע שבך. לא תצליחי לשמר את הירידה במשקל, בגלל שהמשקל הטבעי של גופך לא תואם את האמונות שלך בנוגע למה שהחיים צופנים לך.
אבל מרגע שאמונה זו והבחירות הנובעות ממנה מוטלות בספק, דיאטות ואי נוחות בגופך שלך מאבדים את משיכתם. רק נדיבות מתקבל על הדעת. כל דבר אחר הוא עינוי.
עמודים 82-84
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים