הערב, בעוד אני מחנה את מכוניתי מתחת לבנין, חנה לידי ג'יפ גדול ובו הבנות לבית השכנים ממול. פטפטנו בשמחה, כרגיל ואז הגדולה אמרה "וואו איך רזית!" ואחיותיה חזרו כמקהלה אחריה. אמרתי להן שזה לא נכון, אבל הן התעקשו שרזיתי ואני נראית נהדר. חשבתי להתווכח איתן על זה, אבל הגעתי למסקנה שזה סתם יפגע בחבורה של בנות חמודות שרצו לשמח אותי אז חייכתי ועברתי נושא.
העובדה היא שמעולם לא הייתי שמנה כפי שאני עכשיו, ואת זה אני יודעת כי הרופאה שלי שקלה אותי לפני שבועיים. חוץ מזה, כמה מהבגדים שלי מתחילים להראות סימני מצוקה באיזור המותן לאחרונה. בקצב הזה, אני אעלה מידה לפני שתספיקו להגיד ביג מק עם גבינה כפולה צ'יפס ענק ומילקשייק שוקולד גדול בבקשה. אבל זה לא חדש לי. יש לי חברה שתמיד מצליחה להחמיא לי על שרזיתי כשאני משמינה (עובדתית. אני מכירה את הגוף שלי טוב מאד תודה). והתופעה הזו בולטת במיוחד אצל נשים מבוגרות יותר, כגון חברות של אמא, אבל לא רק.
ברור לי שאני יכולה להראות טוב גם כשאני הכי שמנה שהייתי מעולם. אני יכולה להתאפר נפלא, ללבוש בגד שגורם לי להראות צרה וארוכה או סתם מותק. השיער והעור שלי יכולים לזהור גם כשאני שמנה וכשאני מצחצחת את עדשות המשקפיים עם השפריצר דלוקס שלי, הכל נראה יותר טוב כולל אותי. לכן אני לא מבינה, למה לעזאזל להגיד לי שרזיתי כאילו זו המחמאה הגדולה בעולם? גם אם מחר ארד 20 קילו באורח פלא, זה לא יהיה משהו שראוי להחמיא עליו. ההשמנה שלי אינה מחלה מסכנת חיים שיש לחגוג את ההחלמה ממנה (טוב, סוג של כן, אבל זה ענייני הפרטי בלבד) או אסון לאומי שיש לקונן עליו. להגיד לי שאני נראית רזה יותר דומה ללהגיד לי שאני נראית גבוהה יותר. זה טוב להראות גבוהה יותר? רק אם יש לך תסביך גובה כזה או אחר. והתסביכים שלי, שוב, הם ענייני שלי בלבד.
כעקרון, אני מתנגדת נחרצות לתופעת השמנציזם, או השומן הלוחמני, במסגרתה שמנים ושמנות גורסים שנפלא בריא ויפה להיות שמן. אני מתנגדת לאמירה ששמן זה בריא. אדם יכול להיות שמן וגם בריא, כמובן, אבל זה ממש לא מובן מאליו וצריך לעבוד קשה בשביל לענות על ההגדרה הזו. ביחד עם זאת, אני מתנגדת לשמנציזם הנגדי - זה שמסתכל על השמן כעל אדם חולני ונטול כוח רצון. מן הסתם, לכוח רצון אין שום קשר לזה. זה מגיע ממקומות פיזיולוגיים ונפשיים עמוקים בהרבה ולאף אדם אין הזכות לשפוט אדם שמן לרעה או לטובה.
להחמיא לשמנה באמירה "רזית" רק מחזק את כל הפחדים ורגשי הנחיתות שעלולים להגיע עם ההשמנה. הרבה שמנים מרגישים שהשומן הוא שלט ניאון מהבהב שצורח את כל החסרונות והחולשות שלך (אני יודעת שאני מרגישה כך כשאני מדוכאת). אין שום דרך להחביא את השומן מעין הזולת. לא יתכן שתתכוונו להחמיא לי בכך שאתם מחזקים את כל הדברים הרעים שאני מפחדת להאמין על עצמי. מן הסתם, גם אני מחמיאה לאנשים במילים האלה לא פעם ואני רוצה לחשוב פעמיים לפני שאעשה זאת שוב.
בפעם הבאה שאתם עומדים להחמיא למישהו במילים "איך רזית!" חשבו פעמיים. תמיד אפשר להמיר את זה במחמאה "וואו, אתה נראה נפלא!".
כעקרון, אני מתנגדת נחרצות לתופעת השמנציזם, או השומן הלוחמני, במסגרתה שמנים ושמנות גורסים שנפלא בריא ויפה להיות שמן. אני מתנגדת לאמירה ששמן זה בריא. אדם יכול להיות שמן וגם בריא, כמובן, אבל זה ממש לא מובן מאליו וצריך לעבוד קשה בשביל לענות על ההגדרה הזו. ביחד עם זאת, אני מתנגדת לשמנציזם הנגדי - זה שמסתכל על השמן כעל אדם חולני ונטול כוח רצון. מן הסתם, לכוח רצון אין שום קשר לזה. זה מגיע ממקומות פיזיולוגיים ונפשיים עמוקים בהרבה ולאף אדם אין הזכות לשפוט אדם שמן לרעה או לטובה.
להחמיא לשמנה באמירה "רזית" רק מחזק את כל הפחדים ורגשי הנחיתות שעלולים להגיע עם ההשמנה. הרבה שמנים מרגישים שהשומן הוא שלט ניאון מהבהב שצורח את כל החסרונות והחולשות שלך (אני יודעת שאני מרגישה כך כשאני מדוכאת). אין שום דרך להחביא את השומן מעין הזולת. לא יתכן שתתכוונו להחמיא לי בכך שאתם מחזקים את כל הדברים הרעים שאני מפחדת להאמין על עצמי. מן הסתם, גם אני מחמיאה לאנשים במילים האלה לא פעם ואני רוצה לחשוב פעמיים לפני שאעשה זאת שוב.
בפעם הבאה שאתם עומדים להחמיא למישהו במילים "איך רזית!" חשבו פעמיים. תמיד אפשר להמיר את זה במחמאה "וואו, אתה נראה נפלא!".
יפה מאוד ולגמרי נכון. אף פעם לא הבנתי מחמאות על שינויים במימדי גוף וגם אף פעם לא חילקתי מחמאות כאלה.
השבמחקהטבע הישראלי הוא גם ככה להפוך נושאים פרטיים לעניין ציבורי פתוח לדיון, כנראה שהדבר מקובל על אחת כמה וכמה כשמדובר בגוף שחורג אף במעט מהמידה הממוצעת - לצערי יצא לי לחוות חיטוטים כאלה משני הצדדים. "רזית" ודומיהם זה עוד מקובל, וכמעט תמיד נעשה בכוונה טובה. אני מאמינה שבמידה מסויימת, גם כשחברה שלי חוקרת בהומור למה אני לוקחת את הקפוצ'ינו שלי דל שומן, זה נעשה ממקור של מחמאה. אבל כשזרים מחטטים לי בצלחת או מוצאים לנכון להעיר כל הערה שלי על הגוף שלי זה כבר בלתי נסבל.
השבמחקהיה נחמד לדמיין שכל זה בגלל שלקחו קשה מדי את משנתו של לייבוביץ' בנוגע לגוף. אבל האמת היא שזה סתם מהטבע החטטני והלגיטימציה להכניס את האף לכל דבר, והרבה פעמים זה ממש לא נעים.
זה הזכיר לי ....אני בהריון בחודש שישי ולפני כמה ימים אחת מהחברות שלא ראיתי אותה הרבה זמן, כשפגשה אותי אמרה לי "בכלל לא עלית במשקל כל הכבוד" (שזה לא נכון אני כן עליתי) ולרגע חשבתי לעצמי אין דבר יותר טבעי ויפה מלעלות במשקל בזמן הריון
השבמחקגם אני בעד
השבמחקאת נראית נפלא! :)
נראה לי שבן דוד של המחמאה הזו הוא שליחת היד לבטן של אישה בהריון, זרה או קרובה. אני חושבת שאם מישהו יעז לעשות לי את זה כשאהיה בהריון אני אגרום לו לקלל את הרגע שנולד. אני לא רואה שום הבדל בין מישוש בטן של אישה הרה ללא רשות ומישוש החזה שלה ללא רשות.
השבמחקלא יודעת, אולי אני במצב רוח תוקפני מדי. קשה לי להחליט מה דעתי שלי על מה שכתבתי ברשומה הזו. דו ערכיות והרגלים וכולי. הרגשתי צורך לכתוב את זה, למרות שלא הצלחתילערוך את זה בשום צורה.
במחשבה נוספת, יתכן שמה שמקפיץ אותי הוא שהשמנתי, ואני לא יכולה לרזות בשלב זה של חיי. המחמאה לא במקום כי זה לא נכון ולא לענין.
השבמחקפוסט מעולה, מזדהה עם כל מילה.
השבמחקאני חושבת שפשוט להגיד למישהי "יווו איך רזית" נהפך לסוג של מחמאה. הרי לבוא ולהגיד "יה, את נראית נפלא" לא יעשה את אותה בחורינה מאושרת כמו שיגידו לה שהיא רזתה וכיום היא אה לה קייט מוס בריבוע (ואני רוצה את המק רויאל שלי עם פנטה וצ'יפס ענק)
השבמחקאני גם מתרגזת כשאומרים לי וואו איך רזית. במיוחד כשלא רזיתי, או כשלא ניסיתי לרזות. או יותר נכון, וואו איך רזית ומה שבא לי לענות זה "נכון, בטח. כי קודם הייתי שמנמנה וכעורה".
בקיצור. מסכימה איתך. אבל אל לך להתנפל על חולרות אקראיות. זה מיותר.
אני חושבת שיש הרבה אמת בתגובה האחרונה שלך, וגם אצלי זה ככה - אני מתעצבנת כשאומרים לי שירדתי כשזה לא נכון (גם אם הכוונה היתה להחמיא), אבל מרוצה ורואה בזה מחמאה אם אכן ירדתי.
השבמחקאני חוששת שבמקרה שלי, זה קשור לעובדה שעם כל הכעס שלי על היחס של החברה שבה אנחנו חיים למשקל (ואני מסכימה עם כל מילה בפוסט שלך), חלק מהתפיסה הזאת בכל זאת הוטמע אצלי. חלק מסוים ממני כן למד שרזה יותר זה יפה יותר, ושירידה במשקל זה משהו לשאוף אליו כשלעצמו.
אני לא אוהבת את החלק הזה בי, אבל לא יכולה להכחיש שהוא קיים. ולכן כשאומרים לי שרזיתי כשזה לא נכון, אני מרגישה שזה לעג לרש. אם להודות בכנות, הכעס הוא לא על התפיסה החברתית שהביאה למחמאה, אלא תסכול על כך שהמחמאה לא מוצדקת. עצוב אבל נכון.
את נראית נפלא בלי שום קשר!
השבמחקאני דווקא אומרת כשנראה לי שמישהי או מישהו רזו. אבל זה נאמר יותר כמו ציון עובדה. את צודקת במאה אחוז אבל אני מרגישה שקשה לי להסכים איתך (כנראה משהו בסיסי ועמוק מאוד דפוק בי), כי "רזית" נתפס בכל זאת כמחמאה בחברה שמחפשת אחידות ודוחה כל מה שמנסה לסטות מהנורמה.
harona R - שרונה ראובני אמר/ה...
השבמחקנראה לי שבן דוד של המחמאה הזו הוא שליחת היד לבטן של אישה בהריון, זרה או קרובה. אני חושבת שאם מישהו יעז לעשות לי את זה כשאהיה בהריון אני אגרום לו לקלל את הרגע שנולד. אני לא רואה שום הבדל בין מישוש בטן של אישה הרה ללא רשות ומישוש החזה שלה ללא רשות.
so well said! I think in our tiny Israeli land, this is the only place on earth ppl will allow themselves to actually tell you oh wow you lost some weight and think it was a compliment. Not to mention the pregnancy horror in Israeli living.... so you are well darn right you fancy one =)
היי שרונה,
השבמחקאני אתחיל בלהגיד שאני קוראת אותך בהנאה כבר די הרבה זמן ומשום מה אף פעם לא הגבתי לפני וסליחה
מחמאת ה"רזית" אינה אופיינית רק לישראל, אני עכשיו יורדת במשקל ולא בארץ (לא מתוך דיאטה חלילה כי אני בצרפת והגבינות כאן מדהימות מתוך תהליך פנימי, אבל זה לא משנה לנקודה) ואני עדיין מקבלת את "מחמאות" הרזית, לא מכל זר ברחוב אלא מאנשים שלומדים איתי, מאנשים שמכירים אותי ובאמת רואים את השינוי.
אני חייבת לציין שגם אני חטאתי בה מספר פעמים, אבל באמת מתוך ציון עובדה ולא מתוך חשיבה שירידה במשקל היא הגביע הקדוש אליו יש לשאוף, דיאטות זה רע ומגעיל והורס את הנשמה (מצטערת, לא שמעתי על אף דיאטה שהצליחה לאורך זמן ולדעתי היא גם לא קיימת - הסליחה עם כולם)
מה שרציתי להגיד בעצם, והוסחתי על ידי עצמי זה שאת נראית נפלא, בפיג'מה במעיל של דורותי פרקינס ובעוד מלא דברים ויתכן שאותה בחורה באמת חשבה שרזית ולא חשבה שדבריה יפורשו בצורה לא נכונה. מצד שני, יתכן והיא אחותה החורגת של קרואלה דוויל והיא ידעה שלא ירדת במשקל וזו הייתה דרכה המרושעת לרמוז לך.
קוראת מרחוק,
ג'נבייב
אני לגמרי לגמרי מסכימה איתך!!!
השבמחקאני כן יכולה להבין את ההערה הזו- כשמישהי ידועה כמישהי בדיאטה או כמישהי שמנסה לרדת במשקל- ואז לתת לה מחמאה "רזית" שווה ערך לכל אחד שמחפש להשיג מטרה ונמצא בדרך אליה.
הבעיה נובעת מכך שהחברה החליטה שכולנו (נשים וכיום גם גברים) תמיד שואפים לרזון. וכאן התפיסה החברתית מעוותת.
אני גם לא מתה על המחמאות האלה, וביננו- כשאומרים לי את ההערה הזו (וגם אצלי זה בדרך כלל בתקופה מה זה שמנה- מה שרק מחזק אצלי את התחושה שכשאנחנו שמנות אנחנו זוהרות או משהו כזה)- אני אומרת מה שאני אומרת תמיד- שלא היה ולא נברא, ואני גם לא בדיאטה. (אני תמיד משתדלת לשמור על תזונה, אבל ראבק, צאו לי מהווריד).
שרונה, אני קוראת את הבלוג שלך בהרבה אהבה ומאד נהנית ממך.
השבמחקאני חושבת שבין השורות ניתן לקרוא שאת כן היית רוצה לרזות, רק שזה לא מתאים לתקופה שאת עוברת בחיים, זה בסדר והכי הגיוני.
כשלי יש תקופה כזאת, כמו בחצי שנה האחרונה, שאני אומרת שאין לי כרגע עוד אנרגיות להשקיע במשהו כ"כ תובעני, בעיקר מנטלית, אני פשוט שמה דגש על לא לעלות במשקל. וזהו.
אוכלת מלא, אוכלת הכל, שום דיאטה, אבל משתדלת לא לעלות כי אני יודעת כמה לרדת כל קילו זה דם יזע ודמעות.
וגם באסה לעלות כי אז הבגדים לא עולים עלייך...:)
מקווה שתבוא לך תקופה נהדרת בקרוב
היי שרונה,
השבמחקקודם על פוסטים קודמים:
מזל טוב!!! ליום הולדת : ) מאחלת לך עוד שנים אופנתיות רבות...
בנוגע לגולברי, קולקציה מכוערת ומבוגרת - לפחות מהתמונות שהעלית. לא מתה עליהם גם ככה. הם גם יקרים מדי...
תודה על הפוסט של הגרביונים של לייף, קניתי אתמול ואני לובשת היום עם שמלה סגולה ומגף שחור ובינתיים מאד מרוצה : )
בנוגע לפוסט האחרון, אני מבינה אותך ולגמרי מסכימה איתך. בתור מי שהייתה שמנה כל החיים שלה - קיבלתי פחות את ה"איך רזית" ויותר את ה"איך יהיה לך יפה אם תרזי". אבל אני לגמרי איתך בקטע של "השמנציזם" משני הכיוונים. (אבל אני לא אוהבת את המונח)
אה, ואהבתי את העיצוב החדש : )
שובל.
עדי, גם לשמור על המשקל זה לא מובן מאליו. לפני שעשיתי ניתוח שרוול, אם הייתי "אוכלת מלא, אוכלת הכול, שום דיאטה", לא הייתי נשארת באותו משקל, הייתי עולה. לפעמים אפילו להישאר באותו משקל הוא מאבק כמעט בלתי אפשרי והתוצאה היא להרגיש שמתאמצים ומתאמצים כל הזמן ורק עולים ועולים... כך שאי אפשר פשוט להניח את זה בצד לתקופה מסוימת, חייבים להמשיך ולהיאבק בלי הפסקה. זה מתיש ומלחיץ.
השבמחקתודה לכל המחמיאות והמאחלות!
השבמחקכנראה שזה באמת תלוי הקשר. אם את מחמיאה למישהו או מישהי שהכריזו על כך שהם עושים דיאטה, את מחמיאה להם על ההצלחה שלהם וזה יופי. אם זו סתם מחמאה אוטמטית, אז נא לחשוב שנית - כי כפי שאני והאוכמנית ועוד כמה ציינו, לקבל מחמאה על הרזיה כשזה לא נכון מרגיש כמו לעג לרש, גם כשאין כל כוונה רעה.
אוכמית, אני מניחה שההערה האחרונה שלך אומרת שהבעיה הזו עברה לך אחרי הניתוח?
אחרי הירידה הגדולה של הניתוח, כשמגיעים לנקודת איזון חדשה, הבעיה עדיין קיימת אבל הרבה יותר בקטנה. צריך להמשיך ולהקפיד על מה שאוכלים, ולעשות ספורט, אחרת המשקל כן יעלה בהדרגה (אם כי לאט בהרבה). אבל כיוון שהכמויות שצריך לאכול כדי לשבוע קטנות הרבה יותר, המאבק הזה הרבה הרבה יותר קל, ואפשרי. אם לפני הניתוח התחושה היא כמו ריצה על הליכון שסוחב אותך אחורה בקצב מהיר ואת חייבת להתאמץ בכל כוחותייך אפילו כדי להישאר במקום, אחרי הניתוח זה בהליכה קלילה יחסית :-)
השבמחקוואו, כ"כ נכון. הפלישה הזו לפרטיות נותנת תחושה שהגוף האישי הוא רכוש הכלל.
השבמחק