יום חמישי, 19 במרץ 2015

לא תבואי שישי שבת ממגוון סיבות המפורטות למטה


תשעה קבין של סטייל ירדו על העולם. ארבעה ניתנו לשלי גרוס, ארבעה ללי וולף והשאר מתחלק בינינו, פשוטי העם. שתי הגברות האלה, גרוס ווולף, הן הכח החיובי מניע הרכישות הגדול בחיי (השלילי הוא קניות אימפולסיביות כתוצאה מרגשות אלה ואחרים, סוג של הפרעה כפייתית שרבים מאתנו מכירים כתרפיה בקניות). לשתיהן כשרון לאיתור פריטים מלאי שיק וסטייל שאין גזעיים מהם ושתיהן בורכו בעבודה בעיתונות אופנה, שמאפשרת להם גישה למיטב פריטי האופנה שיש לארצנו הקטנה להציע. כשאני מתעדכנת בבלוג של שלי אני מניחה לידי פנקס כדי לרשום מה צריך לקנות. כשאני נתקלת בלי באירוע אני בודקת היטב נתיבי בריחה למקרה שתלבש משהו שאהיה חייבת אבל חייבת לקנות. בלתי נסבל הדבר הזה, פשוט בלתי נסבל.

אקיצר, השבוע נתקלתי בלי בהשקת הקולקציה היפהפייה של דורית בר אור (אנחנו לא חברות, אני לא מכירה אותה ולכן אני מסרבת לקרוא לה דודו. זה כאילו שמישהו שקורא את השבלוג יקרא לי שרי. למה מי מת?) לגולף.

הקולקציה מלאה בתכשיטים מגניבים, וגלביות ושמלות ומכנסים וחצאיות וחולצות (מרביתם שחורים בעיטורים שונים) שהייתי מרכיבה מהם מלתחה שלמה, לו רק היו נמכרים במידה שלי. המידה הגדולה ביותר היא XL שזה מעין 44 ובחלק מהדגמים יש רק L. זה מקומם לנוכח העובדה שגולף מייצרים ברגיל עד מידה 48 וסביר כשלוקחים בחשבון את תדמיתה הציבורית של המעצבת, שנמצאת עכשיו בעיצומו של מסע לשיפור תדמית שנשמע נחמד בעקרון אבל לא עומד במבחן המציאות. המחירים נמוכים יחסית לבר אור וגבוהים יחסית לגולף והם ימכרו החל מיום ראשון בכמאה מסניפי הרשת. יש גם גם לבני תחרה (מדהימים וקטנים), מגבות וכלי מיטה שחורים מוזהבים שאני מתה להניח עליהם טלפיים. נראה איך ילך במכירה המוקדמת למוזמנים שתערך הערב, אליה אני לוקחת איתי כאורחת קוראת של השבלוג שמתה על המותג. אני צופה מלחמת עולם וקרבות משיכה על כל אחד מהפריטים במהדורה מוגבלת. 

דורית בר אור לגולף, צילום יחצ

חזרה לענייננו, לי היפה ניגשה לברך אותי לשלום ולרגליה נעלים מסדרת נייקי אייר מקס 90 החביבה עליי (יש לי זוג בגוונים שונים של ג'רזי אפור וטיפונת צהוב זרחני). הנעלים האלה מיוצרות במהדורות מוגבלות במגוון צבעים ודוגמאות ויש להן אימום עם עקב גבוה שעושה שמח לגב השמן שלי וכריות אויר מקדימה, מה שהופך אותן למאד נוחות. אני מחפשת עוד זוג יפה כזה כבר זמן מה. אלה של לי היו שחורות לבנות וורודות זרחניות עם טיפונת כתום בוהק והתאהבתי בהן מיד. היא אמרה שקיבלה אותן מסטורי להפקת אופנה שעשתה למגזין ומיד ביקשה לקנות כאלה במידה שלה. רציתי גם. אז נסעתי לסטורי בקניון רמת אביב ושם גיליתי לשמחתי שהם מביאים רק שני זוגות מכל מידה ונותר אחד במידתי. יש!

ביום הבחירות הצבעתי ואז השארתי את האוטו בבית ויצאתי לבלות בתל אביב עם חברים. מאחר וידעתי שאסתובב ומאחר והרגשתי חגיגית ורציתי ללבוש בגדים צבעוניים מחד ונוחים מאידך, נעלתי את הנייקי החדשות ושמחתי שמחה רבה.


בין המקומות בהם שרצנו במהלך היום נכללת חנות בגדי ילדים וזאטוטים לא נורמלית ממש שנקראת Out to Play ונמצאת בכיכר מסריק. זו חנות מדליקה ולא מי יודע מה זולה, אבל יש להם מיני מבצעים ומדד המגניבות שלהם גבוה בשמים. תראו מה מצאתי שם!


חבל שלא היה במידה שלי.

וזה מה שלבשתי ביום הבחירות
חולצה של Ne-Net מטונרי
ג'ינס מנקסט
עגילים מ-H&M (לונדון)
נעלים של נייקי
תיק גב (ישן) של כיסים


לחובבי האמל"ק הנה תקציר הרשומה - אם אתם רואים את שלי גרוס או לי וולף תברחו, אני אוהבת את הנעלים החדשות שלי ואם אתן לובשות מידה 44 ומטה או מתות לכלי מיטה מטריפים חדשים ומוכנות ללכת מכות על הזכות לרכוש אותם לכו מחר לגולף.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים