בשביל כבוד צריך לעבוד?

בזמן האחרון אני תוהה מה יקרה אם פתאום לא אהיה שמנה יותר. מה אם בוקר אחד תתעורר שרונה ראובני במיטתה ותגלה שהפכה לשחיפה ענקית. האם תמשיכו לקרוא את הבלוג שלי? האם התקשורת תמשיך להתעניין בי? האם אנשים ימשיכו לזלזל בי רק כי אני שמנה? ומי יאכל את כל הפיצות שאני כבר לא אבלע בשלמותן? כל כך הרבה שאלות ותשובות אין. כלומר יש תשובה אחת, והיא נוגעת לעניין הזלזול. והתשובה הזו היא כן. כשיפסיקו לזלזל בי כי שאני שמנה יזלזלו בי כי אני אישה. הידד!

אתם זוכרים איך בשלהי שנת טיכו, כשעוד היינו צעירים ותמימים, כתבתי את הרשומה הזו וקראתי לאחיותיי הבלוגריות לדרוש תמורה הולמת עבור עבודתן? ואת קריאתי הזועמת לנשים עצמאיות ובכלל לדרוש תמורה לעבודתן אתם זוכרים? אכן קונספט רדיקלי. ובכן, בימים האחרונים פנו אלי מספר גופים תקשורתיים בהצעות שונות ומשונות בדרגות לגיטימיות שונות. לאישה, למשל, הציעו לי להתראיין לכתבה על בלוגריות (שמנות שמנות, כי אנחנו ב-2015 ונשים שמנות שלא מתביישות לחיות הן עדין בונטון) אבל השיער, הבגדים, הנסיעות ועלות הזמן הדרוש עליי. התלבטתי אם להסכים או לוותר והחלטתי ששווה להצטלם כי אולי אצליח להעביר את המסר השמנופמיניסטי שלי לכמה קוראות שלא ממש היו מגיעות לשבלוג אחרת. אז נגיד שזה מצב של Win-Win. אבל כשפנו אלי פעמיים בשבוע אחד בבקשה לייעוץ מקצועי והשתוממו לגלות שאני מצפה לתשלום בתמורה לפגישה, או אז נעלו מיצי הקיבה שלי את נעלי הספורט הצבעוניות שלהם והתחילו לטפס מעלה מעלה בגרוני.

זה שנשים (נשים!) מצפות מנשים אחרות לעבוד עבורן בחינם או תמורת קרדיט, הידוע בכינויו חינם מקומם אותי. זה שפונים אליי ספציפית ומצפים ממני לשתף פעולה עם הקשקוש הזה, מעיד על כך שאין להם מושג למי הם פונים. הם לא קראו שום רשומה שלי, הם לא מבינים שזה בלוג פמיניסטי. הם רואים כמה תמונות שלי בבגד ים ואומרים יו שמנה ופונים אלי בצפייה שאפול בתודה אפיים ואתמסר למטרה ,שהיא תהילת עולם. ואין הרבה דברים מזלזלים יותר מלפנות לאדם בצפייה לשרותים כאשר ברור שאין לך מושג מי הוא ומה הוא מייצג. אותי זה מעליב. ואני כידוע לא נעלבת, אני מתרגזת, כי עלבון הוא קורבני ואומלל וכעס הוא מקור מעולה לאנרגיה למעשים ולרעיונות יצירתיים.

עכשיו, חשוב שתבינו - הדבר היחיד ששמן יותר מכריך הבייקון שאכלתי הבוקר הוא האגו שלי. האגו שלי שמן כל כך שאין לי ולו מקום באותו תא מדידה. האגו שלי כל כך כל כך שמן וגם גבוה שהוא מאמין שכשהוא מופיע באמצעי התקשורת לא רק הוא מרוויח מזה. הוא חושב שיש לו אמירה, השמן הנפוח, ושלקול שלו יש מקום בתרבות החברתית בה אנו מדשדשים. שמן, כבר אמרנו. אבל אחד מהפיצ'רים שלו (תחת אגו > אפשרויות מתקדמות > אמצעי תשלום) זה שהוא מצפה לתמורה הולמת לעבודתו. אז לפעמים, כמו במקרה של לאישה או תכניות טלוויזיה, החשיפה עצמה שווה כסף. אבל זה רחוק מלהיות כלל אצבע לשימוש כללי.

נהוג לומר שבשביל כבוד צריך לעבוד, אבל אני מאמינה בהפך הגמור. כבוד הוא ברירת המחדל וצריך לעבוד כדי לאבד אותו. כך אני נוהגת בשכנים, קולגות, ספקי שרות, נבחרי ציבור ושאר סוגי בני האדם. וכך אני מצפה שינהגו בי. כיבדתם אותי? תקבלו כבוד בחזרה. זלזלתם בכבודי? נקודת הפתיחה שלנו היא, בלשון המעטה, לא משהו. אם כן, קוראיי היקרים, אני מקווה שאתם מבינים את החשש שלי ממה שיעלה בגורלי אם אהיה רזה פתאום. השומן הופך אותי למיוחדג'ת, כי לאף אחד באמצעי התקשורת לא אכפת כמה טוב אני כותבת או מה יש לי לומר, הם מעוניינים בעיקר באחוזי השומן שלי. כל עוד את שמנה מזלזלים בך כי את שמנה. אם את רזה ועדין מזלזלים בך זה באשמתך או גרוע מכך - זה פשוט פני הדברים, כי בתרבות שלנו כל דאלים גבר. נכון אני מכלילה, אבל השבוע מותר לי.

ואם כבר בזלזול בשמנות עסקינן, ברצוני לדווח שביקרתי בשני סניפים של So Simple השבוע, במטרה למדוד סוף סוף את בגדי הקיץ שלא היו זמינים למדידה באירוע ההשקה בו נכחתי לפני שבועיים. לא רק שלא מצאתי שום דבר שרציתי (זה לא הפתיע אותי) אבל גיליתי שדפנה שיקרה לי בהשקה כשאמרה שכל הבגדים יימכרו בכל המידות. העובדה היא (ובדקתי זאת בשני סניפים, בהם בדקו זאת עבורי במחשב) שחלק מבגדי הקולקציה החדשה, והם הטרנדיים שבחבורה, מגיעים רק עד מידה 3 בעוד שדגמים אחרים מגיעים עד מידה 5. המוכרת בחנות הראשונה בה ביקרתי התנצלה על זה. השניה, בחנות בה הייתי הבוקר אמרה לי בהתרסה יש בגדים שלא יפים במידות גדולות. ובכן מוכרת יקרה, ראשית הבגדים שלכם לא יפים גם במידות קטנות ושנית אתם לא מייצרים מידות גדולות. הנה תלבושת שמדדתי הבוקר, החולצה במידה 4 (לא קיימת מידה גדולה יותר, לפי המחשב בחנות) והמכנסים המחוייטים במידה 5 מתפוצצים עליי. אלה שני הבגדים היחידים שהסכמתי למדוד מהמבחר שהיה בחנות.

קסם של ממש n'est pas? עכשיו שיהיה ברור, אני עם הרשת הזאת גמרתי. לא רוצה לשמוע מהם ולא רוצה לראות אותם. הם מזלזלים באינטליגנציה שלי, הם מזלזלים בטעם שלי, הם מזלזלים ביכולת שלי לזהות איכות, הם מזלזלים בכסף שלי והם מזלזלים בקוראות שלי ובאינטליגנציה הטעם האיכות והכסף שלהן. גמרנו. את התלושים שקיבלתי מהם במתנה בהשקה וחשבתי להגריל פה נתתי במתנה לבחורה זרה בה נתקלתי בחנות. היא עמדה לשלם על בגד כלשהו והחלטתי שמאחר והתלושים טובים לעוד ימים בודדים בלבד עדיף לשמח אישה זרה מאשר להגריל אותם. מה גם שנראה לי טפשי להגריל משהו שאני מעדיפה לתת במתנה לזר מאשר להשתמש בו בעצמי.

אני, גבירותי ורבותי, עברתי את השלב בחיי (הידוע בשם רב חיי) בו הסכמתי להיות טעטעלע של כל טמבל שחושב שהוא יותר טוב ממני. רזה או שמנה, אני מצפה לכבוד. אנשים מסוימים רואים זאת כהתנשאות או חוצפה, אבל ככל שרבים מאתנו יתנו כבוד ויצפו לכבוד בתמורה נצליח אולי לגרש את הרעה השחורה הזו שנפלה עלינו בדמות זלזול, תוקפנות וגסות רוח תרבותית. יש בחירות לפנינו ואני מציעה להתייחס אליהן ברצינות ואז אולי יכבדו אותנו אפילו שאנחנו נשים או חס וחלילה, שמנות.