שמין שמין, שמין שמן

בול בול בול בול ביל בל לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה וכל מי שראה אמר, ווי איזה בלוגרית שמנה!

זמרירים ממלאים את לבנו, עת אביב הגיעה! התחשים מקננים על כל עץ, עננים קלים בניחוח דובדפארש נודדים אל ארצות הקור וביום חמישי נסעתי להצטלם לתכנית מהיום דיאטה עם הדיאטניות אולגה רז וחלי ממן.

בתחילה התלבטתי אם להסכים להצטלם לתכנית בכלל, כי לא ידעתי מה לי ולתכנית דיאטה. אני לא מאמינה בדיאטות. דיאטות הן מכשיר כלכלי שתפקידו למנף את יצרני הדיאטות (חברות מזון, חברות דיאטה, חברות ספורט וכו'). דיאטות מהגדרתן הן שינוי תזונתי זמני שמכוון להשגת מטרה מסוימת, ולכן הן מאבדות את ערכן כשהמטרה הושגה. אם האדם שעושה דיאטה רזה וצריך להוריד מספר מצומצם של קילוגרמים שהצטברו במהלך תקופה קצרה (פסח, למשל, או חופשה בחו"ל) מילא, אבל לאנשים שמנים אין צורך בדיאטה. השמנה היא בעיה מורכבת ולה אספקטים פיזיולוגיים, רפואיים, מנטליים, רגשיים, התנהגותיים, סביבתיים ורוחניים. לכל אדם שמן תמהיל ההשמנה המיוחד לו או לה וכל אדם שמן צריך פתרון מורכב אחר. עם דיאטה אף שמן לא יגיע רחוק, בפרט לנוכח העובדה שדיאטות הן חגיגה אחת גדולה של קיפוח ואיזה אדם שפוי יבחר מרצון בחיים של קיפוח? השבלוג לא מעודד דיאטות ולא עוסק בדיאטות, איש השמנמנן בעיניו יעשה. רוצים לרזות? בהצלחה. מרוצים ממשקלכם הנוכחי? שיהיה לכם בכיף. אם כל אחד יעסוק בענייניו הוא וישמור את אפו לעצמו, נחיה בעולם טוב יותר. המסר של השבלוג הוא שבדיוק עכשיו, כשהמצב הוא מה שהוא, צריך לעשות איתו את המקסימום ולהנות ככל האפשר ושערך עצמי לא קשור במידת המכנסיים או במספר הסנטרים שלך (לי עצמי יש אוסף נאה של סנטרים, שאני שומרת ממוינים בארונית זכוכית שהזמנתי במיוחד מנגר המתמחה בדימוי גוף).

מצד שני, אתם יודעים, טלוויזיה אגו וזה.

מאחר ולא הצלחתי להחליט, פניתי לחברייה העליזה בדף הפייסבוק של השבלוג ושאלתי לדעתם. התפתח דיון מענין שחציו תמך בהשתתפות בתכנית (שתפי את המסר) וחציו התנגד נחרצות (זו תהיה חוויה מעצבנת וממילא לא יקשיבו לך). בשלב זה נטיתי לסרב וזהו, כשלפתע צצה איזו פרצופלוחה אחת וכתבה לי אולי במקום להתבכיין בתקשורת תקחי את עצמך בידיים, תפסיקי לזלול ותתחילי לעשות ספורט? מאחר ובדיוק גמרתי אימון טניס ולעסתי כריך אדירים, ירקתי את אשר בפי על מסך המחשב ואמרתי לי שרשיר, אנחנו הולכות לתכנית כי יש יותר מדי פרצופלוחים בעולם שעדין מטיחים בפניהם של שמנים שיקחו את עצמם בידים וגו' (ורבים מהם דיאטנים, למרבה הצער). אמרתי ועשיתי.

בשלב כלשהו בזמן שאופרתי, הכניסה חלי ממן את הראש לחדר ושאלה מי אני. 

אני השמנה עניתי לה. אה, אחלה! אמרה והלכה לדרכה

למרבה ההפתעה, זו היתה חוויה חיובית מאד. הצוות, מהמפיקות ועד הבמאי, היה מרוצה מאד מהראיון איתי ומהמסר החריג למדי לתכנית (ועיקרו שאין שום קשר בין משקל לערך עצמי). חלי היתה מקסימה ואולגה היתה חייכנית. אקיצר, הכל בסדר. אני מודה שהיה לי קשה מאד לשמוע את הראיונות שהיו לפני ואחרי (איך לקפח את עצמך בארוחת הסדר וכו') ולכן שמחתי שאני שם כדי להעביר מסר שונה לצופי התכנית.

אולגה מגלה שממש נעים להשען על בטנון שמנוני 

חבל רק שלא הצלחתי לארגן תור למספרה לפני הצילומים כי בחיי שהגעתי לשם ועל ראשי אלפקה נאה. שוין, גם לאלפקות מגיע. בסוגיית המה ללבוש לצילומים החלטתי שאני הולכת על עליז וצבעוני. ידעתי מראש שיראו אותי מהמותן ומעלה בלבד ולכן לבשתי את הג'ינס הרחב החדש החביב עליי מלונדון וחולצת ואן סייז פסיכדלית בעיטור מיני תחש מהחנות היפנית האהובה עליי טונרי, המייבאת את מותגי הבת של איסי מיאקי זוקה, ניי-נט ואחרים. היא מדהימה, היא מהממת, היא חד פעמית והיא דורשת מכירת כליה או שתיים לפני קניה (או שתעשו מה שאני עושה, ותבואו רק כשיש סייל). שנה שעברה קניתי שם סוודר בצורת עצלן קומפלט עם אצבעות, זנב וראש קטן וחמוד.

אני לובשת

סוודר מרזילי

חולצה של Ne-Net מטונרי

ג'ינס מ-Evans

תיק (חצי חיקוי שאנל Boy וחצי חיקוי סטלה מקרטני) מזארה

עגילים מרזילי

נייקי אייר מקס 90 מאסוס (שנה שעברה)

התכנית תשודר ביום שישי ה-3.4.15 בעשר ומשהו בבוקר. אחרי השידור, אני אעלה את הקטע שלי לפה (אם לא יהיה מביך מדי) כדי שתראו ותיראו. ועכשיו אלך לאכול כריכים. ברוכים תהיו ויאללה ביי.