יום שני, 12 בינואר 2015

אני משתעלת בלונדון


היוש שגעונות בכרמים, התגעגעתם אלי? אני התגעגעתי אליכם! 

איפה הייתי ומה עשיתי, אתם שואלים? ובכן, יום אחרי שסיימתי את מחויבותי לחברה בה עבדתי בשמונה השנים האחרונות, עליתי על מטוס ללונדון. עוד לפני נסיעתי התחלתי לקחת אנטיביוטיקה בשל שיעול עקשן שסרב לחלוף. באמצע הנסיעה איבדתי את הקול לכמה ימים וימים אחדים אחרי שחזרתי הגעתי למצב שבו שריתי כשלושה שבועות וכלל תכנית יומית של שיעול מהאגדות, כאבים בכל הגוף, בחילה, הקאות, שינה מסביב לשעון ובהייה בטלוויזיה כשהיה לי כח. כך זה נמשך כל דצמבר וראשית ינואר. אבל עכשיו אני מסוגלת כבר לדבר (צרודה כמו קרפד, אבל מדברת) ומשתעלת רק 20% מהזמן שזה משהו משהו ומרגישה שאני יכולה להתחיל לחזור לשגרת חיי (באטיות רבה). אני חושבת שזה זמן טוב לפצוח בחיסול רשימת הרשומות הארוכה כמו הגלות שהכנתי במהלך החודשיים האחרונים, ובראשה - מה עשיתי בלונדון (פרט ללהשתעל).

להבדיל מנסיעות קודמות לעיר הקניות החביבה עליי, נסעתי הפעם עם תקציב מצומצם מאד (כראוי למי שעזבה עבודה אחת לפני שמצאה לה עבודה חדשה) ורשימת קניות  ויעדים מתוכננת היטב. עמדתי לא רע בתקציב, עם חריגה אדירה אחת מפאת תכנון לקוי לחלוטין של ביקור במסעדה הטובה ביותר בה אכלתי מימיי שעלתה הרבה מאות יותר משחשבנו לסועדת. אופסי!

נסענו ימים אחדים לפני חג המולד כך שלונדון היתה לעיר שקושטה לה יחדיו. בכל רחוב, חלון ראווה ובנין נתלו אורות וקישוטים אחרים שהפכו את הנסיעה לתענוג יוצא מגדר הרגיל. מאחר ונסעתי בראש אחר מפעמים קודמות לא לקחתי איתי מצלמה, כך שהתמונות היחידות שצילמתי הן מהסלולרי.
















אני השתעלתי להנאתי ברחבי העיר




אם הייתי מקבלת פאונד על כל פעם שהשתעלתי ואנשים שאלו בפחד אם הייתי באפריקה הייתי חוזרת עשירה

פגשתי חברים ותיקים וחדשים





לגמתי סיידר אגסים בכל פאב שני שראיתי ולעסתי מיני מזונות

היינו בכמה מסעדות ומזללות של ג'יימי אוליבר ונהנינו מאד בכולן

שעת תה אופנתית במלון ברקלי היוקרתי. כל המנות בתפריט שאבו השראה מיצירה של מעצב אופנה זה או אחר




שעת תה בסקץ' מייפייר, המסעדה עם השרותים היפים בייקום


 

זה אולי צילום גרוע, אבל זו המנה הטעימה ביותר שאכלתי בחיי - לנגוסטין על 
ג'לי עגבניות עם חומץ חלמונים וקוויאר באומו. ככה מקבלים כוכב מישלן.

זו עוגה שנמכרת בסופר ב-42₪. העיקר שטוענים שלונדון יקרה




וראיתי שני מחזות זמר אדירים - מיס סייגון (שראיתי עם אבא כשהייתי בת 16) ובוק אוף מורמון שהיה הפתעה מוחלטת



סה"כ היה לא רע.



תגובה 1:

  1. שרונההה! טוב לראות אותך פה. :)
    תרגישי טוב

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים