יום ראשון, 2 בפברואר 2014

תשוויצינואר מאתגר


את תקציב הבגדים של ינואר ניצלתי לרכישת בגדים מיוחדים מאד, מעשה איכות ולא כמות, ואני מאד מרוצה.

ראשית, אחרי ששכב בארוני חודש, החלטתי שאני והסוודר החום מרזילי לא מסתדרים והלכתי להחליף. לשמחתי מצאתי שני דברים שאני מתה מתה מתה עליהם.

הראשון הוא הצווארון הנודד הזה, של מירית רודריג. הוא בדיוק מה שאני צריכה - גם חתיך וגם פרקטי. כל הבגדים שיש לי שהמחשוף שלהם נדיב מדי לעבודה הפכו בין רגע לסבבה בזכותו. פשוט לובשים אותו מתחת לבגד הבעייתי והופ, אני מהוגנת כפרח נזירות שמנמן. חוץ מזה, יהיה מגניב ללבוש אותו מעל הבגדים.


את החצאית הזו של (גם של מירית רודריג) מדדתי בהנחה שתהיה קטנה עליי וגיליתי שהיא גורמת לי להראות כמו אלילה נוזלית. אני מטורפת עליה ומחכה כבר להזדמנות ללבוש אותה.


עכשיו, אני הראשונה להודות שאיני מלכה אפריקאית, אבל לאחרונה נדלקתי קשות על שני מעצבי אופנה שמתמחים בהלבשת נשים אפרו-אמריקאיות. 

הראשון, הוא רובן רוול מניו יורק שלמותג האתני-אפריקאי שלו דמסטיקס נחשפתי לאחרונה בכמה מהבלוגים השמנים החביבים עלי. הוא מעצב למידות 0-4x שזה חידוש מרענן לכל הדיעות ותופר את הבגדים שמזמינים בחנות של באטסי לאחר ההזמנה, כך שניתן לשלוח לו מידות מדויקות והוא יתאים את הבגד ללקוחה. 

אני בחרתי את החולצה הכי פסיכית בחנות שלו, חוששתני, ואני מתחרטת קצת שלא בחרתי במעיל מעטפת סולידי יותר שיהיה קל יותר ללבוש. אבל הי, לא שבלוגרית כמוני תשבר ואני מבטיחה ללבוש אותה וגם להראות לכם איך. על זה נאמר, הכנסתי את עצמי לבוץ האופנתי ואני אוציא את עצמי ממנו. בכל מקרה היא מהממת ואן שרלי היתה מתעלפת מהשרוולים התפוחים שלה.



מעצבת שניה שמתמחה במידות גדולות עד גדולות מאד היא מוניף סי, שגם היא מניו יורק. מוניף התפרסמה בזכות בגדי הים האגדיים שלה והבגדים הסקסיים מאד שהיא מעצבת. על המכנסים האלה שמתי עין כבר מזמן, אבל קניתי אותם בסוף סוף סוף סייל תחילת השנה שלה ברבע ממחירם המקורי. התכנית היתה ללבוש אותם עם נעלי התעמלות או כפכפים וחולצה רגועה לגמרי (גופיה או טישרט לבן, או מיזע חלק). 

הבעיה היא (כן, כפי שהובטח בכותרת הרשומה, התשוויץ הזה מלא אתגרים) שאני יושבת בדיוק על קו התפר בין המידות 2x ו-3x ולא ידעתי איזו מהן להזמין, אז התיעצתי עם נציגת שרות שלהם והיא אמרה לי להזמין 3x, שהתגלה כמובן כענק. מאחר והמותנים הם מגומי הם לא נופלים ממני, ומאחר ושילמתי עליהם מע"מ ולא בא לי לשלם שוב, החלטתי להשאיר אותם ולהסתדר איתם ככה. אני מקווה שזה לא יתגלה כטעות. בכל מקרה, הם מנצנצים שחבלז.


ועכשיו, זהו.

לסיום, ואגב בגדי מעצבים, טליה ואני עורכות מכירה ביתית נוספת ב-14.2.14. את הפרטים תוכלו לראות כאן בקרוב. יהיה.. ניחשתם! דיסקו חצילים. אז סמנו את התאריך ביומן ובואו בהמוניכם.

4 תגובות:

  1. החולצה מהממת מהממת מהממת. מזאת שלובשת אפור עם שחור ב-99% מחייה :-]

    השבמחק
  2. השרוולים כל כך תפוחים שאפשר להשכיר אותם למגורים למשפחת עכברונים ועדין יהיה מקום לעוד!

    למען האמת, אני חושבת שהייתי צריכה לבקש ממנו שיאריך את הפפלום בכמה ס"מ, זה היה קל יותר לתפעול אז. אבל כאמור - לא שבלוגרית כשרונה תכנע! אני אגרום לזה לעבוד על הכיפאק.

    השבמחק
  3. בחיי שיש לך אומץ, אבל היי, בגלל זה אני אוהבת אותך :)

    השבמחק
  4. אני חושבת שאנשים גדולים פיזית (גבוהים ו\או רחבים) יכולים להרשות לעצמם ללבוש בגדים גדולים ובולטים שהיו מוחקים לחלוטין אנשים עדינים יותר למראה. אני אוהבת לנצל את העובדה הזו :)

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים